חבל נחלתו יג לו

סימן לו

מסחר ביין של אוצר בית דין

שאלה

מי שקנה עתה (תשע"ב) יין משובח של אוצר בית דין מהשמיטה האחרונה תשס"ח, היין עבר הפקר כדין, האם מותר לו למכור אותו לחבריו במחיר גבוה?

תשובה

א. פירות אוצר בית דין הם פירות שביעית, וכל דיני שביעית חלים עליהם.

לגבי ביעור פירות שביעית נחלקו הראשונים מהו ביעור. הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ז ה"ג) כתב שהביעור הוא שריפה. הראב"ד באותה הלכה כתב שהביעור הוא בשני שלבים בהתחלה הבאה לאוצר בי"ד או הפקר, ובהמשך ביעור כולל ע"י שריפה או איבוד. ודעת הסמ"ג (עשין קמח) והרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא כה, ז) שביעור הוא הפקר ומותר למפקיר לזכות בפירותיו.

ב. המצאות יין של שביעית בהיתר בשנה הרביעית לאחר שמיטה אפשרית רק עפ"י השיטה האחרונה של הפקר. אולם לפי שיטה זו היין קדוש בקדושת שביעית, וצריכים לשתות אותו בקדושה ולנהוג בו כל דיני קדושת פירות שביעית, ביניהם איסור סחורה.

ג. הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ם (שכחת העשין, ג) כתב:

"מצוה שלישית שאמרה תורה בפירות שביעית (ר"פ בהר) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ודרשו לאכלה ולא לסחורה. וזה דבר תורה הוא כמו שאמרו באחרון שלע"ז (סב א) נמצא פורע חובו בפירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה. וכן במקומות רבים מן התלמוד (בכורות יב ב, ועי' סוכה מ א, וש"נ) בא כלשון הזה. ונכפלה זאת המצוה באמרו ית' (משפטי' כג) ואכלו אביוני עמך. שלא אמר לאביוני עמך תעזוב אותם כמו שאמר (ר"פ קדושים) לעני ולגר תעזוב אותם בלקט ושכחה אבל לשון אכילה מזכיר בהם הכתוב בכל מקום (שם ופ' בהר ב"פ). והנה העושה סחורה בהם עובר בעשה".

והרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ו ה"א) פסק: "אין עושין סחורה בפירות שביעית, ואם רצה למכור מעט מפירות שביעית מוכר, ואותן הדמים הרי הן כפירות שביעית וילקח בהן מאכל ויאכל בקדושת שביעית, ואותו הפרי הנמכר הרי הוא בקדושתו כשהיה".

וא"כ אף אם ימכור את היין עתה לחבריו – היין ישאר קדוש בקדושת שביעית וגם המעות שיגיעו לידיו יהיו קדושים בקדושת שביעית ומותר יהא לו לקנות במעות אוכל בלבד ובכך תעבור קדושת המעות למזון שקנה בהם, ואותו מזון יאכל בקדושת שביעית.

ד. מה שמצינו שלעתים קונים במעות פירות שביעית ואין המעות קדושות הוא בקניה בהבלעה כמו מבליע דמי אתרוג בלולב (סוכה לט ע"א), אבל במקרה בשאלה המדובר באדם שקנה מהמגדל והמגדל כבר הבליע את היין בדמי הבקבוק וכד', וא"כ המעות שהקונה במכירה חדשה מוסיף הם ודאי סחורה בפירות שביעית.

ה. מותר לאדם לקנות עבור חבירו יין של אוצר בית דין שהופקר כראוי, והמעות שהוא משלם עבור היין אינם מתקדשים כפירות שביעית כיון שהם עבור העבודות של אוצר הבי"ד ועבור הבקבוק ולא עבור היין עצמו. ואח"כ מותר לו ליטול מחבירו את המעות ששילם עבורו והמעות אינן קדושות.

מסקנה

אדם שקנה יין שביעית מאוצר בית דין אחר זמן הביעור, אינו רשאי למוכרו ביותר ממה שקנה הוא בעצמו, ואם בכ"ז ימכור לאחרים היין נשאר בקדושת שביעית ואף המעות קדושים בקדושת שביעית וצריך לקנות בהם דברי מאכל ולאוכלם בקדושת שביעית.