חבל נחלתו יג כה
סימן כה
זחילה לתוך מקוה
שאלה
עריכההבלנית הודיעה לי שיש זרזיף מים היוצא מבור זריעה לבריכת הטבילה במקום הפקק, האם ניתן לטבול בו במצב זה או שצריך לפקוק היטב את אוצר הזריעה.
תשובה
עריכהא. לכאורה, המים העוברים מאוצר הזריעה ממקור טהור יהלכון, ומה אכפת לן אם עוברים מחור הזריעה לבריכת הטבילה.
ב. אלא שהדברי חיים מצאנז כתב (הלכות מקואות סעיף ה): "אפילו היה זוחל לתוך בור או מערה ועומד בתוכו ואינו יוצא להחוץ מהמערה והבור נקרא זוחל בשעת זחילתו לתוכן".
ובביאורו הביא הגר"ח מצאנז את דברי הריב"ש בתשובה רצ"ב וסיכם: "אלמא דאפילו בזוחל רק למקוה ושם עומד מקרי זוחלין... ויעויין בש"ך ס"ק ל מפורש בהדיא כן, ועיין בר"ש ז"ל מקואות לא משמע כן".
עולה מדברי הגר"ח מצאנז שאף נזילה מאוצר הזריעה לבריכת המקוה היא זחילה ופוסלת את המקוה בעת הזחילה. כך פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' רא ס"ב): "מי מעיין מטהרין אף בזוחלין (פירוש זוחלין נמשכים והולכים ואינן מכונסים); מי גשמים אין מטהרין אלא באשבורן (פירוש מקום עמוק שמתכנסים בו המים ונקרא אשבורן) (אבל על ידי זחילה פסולין מן התורה) (ב"י בשם (מהרי"ק שורש קט"ו) אם הם לחוד בלא מעיין)".
וא"כ לפי הגר"ח מצאנז שני הבורות – אוצר הזריעה ובור הטבילה, שניהם אסורים בטבילה כל עוד לא פקקו ביניהם.
ג. אולם בלחם ושמלה (סי' רא לחם ס"ק טו) כתב: "כתב בס' מי השילוח (סי' ב אות ז) דאם נמשכים מים ממקום אחר לתוך המקוה ונחים שם אע"פ שעדיין נמשכים והולכים לא מקרי זחילה וטובלים במקום כשיש שם מ' סאה באשבורן והביא כמה ראיות לדבר... והכי מסתבר".
עולה מדברי הגר"ש גאנצפריד והרה"ג שמחה יואל הכהן רובינשטיין (בעל ס' מי השילוח וחלת לחם) שכיון שהזחילה היא אל המקוה מותר לטבול בו בשעת הזחילה.
ד. ומצאתי בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' קיד) שהביא דברי זקנו הגר"ח מצאנז ודעת החולקים עליו ואח"כ מוסיף (אות ב): "ולענ"ד דגם מהש"ך גופא שם בס"ק י"ב שכתב, אם היה כאן גומא ונתמלאה מגשמים אעפ"י שנזחלו לתוכה מבין ההרים כיון שעכשיו הם באשבורן מכונסים ועומדים בגומא מותר לטבול בתוכה עיין שם, נראה להדיא שרק כשהם כבר עומדים, משא"כ כשעדיין זוחל לתוך הגומא לא, דגם בכה"ג הוי זחילה אף דהוי לתוכה. ועיין שם בלחם ס"ק ט"ו בסוגר מהמי השילוח, ובפשטות מלשון הש"ך שנזחלו, מכונסים, וכן משאר לשונו, מבואר להדיא דכאן מיירי הש"ך שנפסק הזחילה וכבר עומדים, והלחם כתב באמת על המי השילוח שזה דחוק עיין שם. ונפלאתי במ"ש בשואל ומשיב מהדורא ד' חלק ג' סי' מ"ז [בד"ה והנה], דמהש"ך הנ"ל נראה דליכא פסול זוחלין עיין שם, והרי להדיא שם שמיירי שעכשיו מכונסים ועומדים, ואדרבא מזה סייעתא למ"ש אא"ז וכנ"ל ודו"ק".
וממשיך ודן בדברי השואל ומשיב ובדברי הר"ש במקואות ומאריך להביא ראיות ולדחות קושיות עליו ומביא ראיה לדברי חיים בהל' מקואות מפה"מ לרמב"ם והל' מקואות לרמב"ם (פ"ט הט"ז), וכן מביא מס' האשכול (ח"א הל' מקואות סימן נ' [עמ' ק"כ])
ומסיים הדברי יציב (אות י): "וא"כ בנידון דידן כשנוטף מנקב אוצר הזריעה שהוא למעלה מן המים לתוך המקוה, יש לחוש למ"ש אא"ז בדברי חיים הנ"ל, וברור שאי אפשר לפרש אחרת בכוונת קדשו מפשטות לשונו וכנ"ל גם מהחיבור לטהרה כלל ב' ס"ק מ"ב, וכ"ה גם בחזון נחום הנ"ל, ובדובב מישרים ח"א בסימן ס"ט, שנקטו לפשיטות כן בכוונת הדברי חיים ופסקו כוותיה, וכנ"ל גם מהדרכי תשובה שנקט כן, והגאון בשואל ומשיב הנ"ל שעכ"פ בכוונת הד"ח לא עלה על דעתו להסתפק כלל, וכן נקט בהגהות ומפתחות לערוגת הבושם חיור"ד סימן רי"א הנ"ל ובהגהות שבמקוה טהרה כנ"ל".
"וכן קבלתי מהגה"צ מנאסויד זצ"ל שכן אמר לו הגה"ק בעל חיבור לטהרה, שכשנוטף לתוך המקוה מהנקב אף שנשאר שם הוי זוחלין. ואזכיר בכאן מה שסיפר הגה"צ מנאסויד זצ"ל שכשהיה הגה"ק בעל חיבור לטהרה בראצפערט אצל חתנו דו"ז הה"ק מוהרש"א, והלך בעש"ק אחה"צ למקוה לכבוד שב"ק וירד זיעה מחימום המקוה, ציוה להפסיקו מחשש זחילה הנכנסת, ולפלא עד כמה הקפיד בזה בגודל קדושתו".
"ומכל מקום דייקא בכה"ג שנוטף ממש טיף אחר טיף אף הדק ביותר שכמעט שאינו נראה, שבכה"ג מקרי זחילה הניכרת וכמ"ש בדברי חיים ח"ב יור"ד סימן צ"ט, משא"כ כשנפסק כבר לגמרי אלא שנוטף איזה טיפה לפעמים, בכה"ג לפענ"ד אין לחוש כי זה לא מקרי זחילה לכו"ע".
ומוסיף שכיון שלרוב הפוסקים איסור זחילה הוא מהתורה ולפי הד"ח מצאנז מים הנכנסים למקוה נחשבים לזוחלים, ולכן יש חשש איסור תורה.
ומוסיף כלל: "ובפרט במקוה שהרא"ה [בהקדמתו לבית הנשים] כתב שנוגע לעיקר קדושת ישראל וצריכין לחוש לכל הדעות [ועיין תשב"ץ ח"א סו"ס י"ז], ואא"ז בד"ח מביאו בכמה מקומות [ח"א יור"ד סו"ס מ"א וסו"ס מ"ז, ובח"ב יור"ד סי' מ"ז וצ"א וצ"ט וק"א], וכן נוהגים בתפוצות יראי ה' והחרדים לתורתו לעשות מקוה מהודרת לכל הדעות, ולכן יש להבחין היטב עכ"פ שהטפטוף לא יגיע לפעמים לטיף אחר טיף וכנ"ל ודו"ק".
וכן שמעתי מפי הגרא"ד אוירבאך שליט"א אב"ד טבריה שבבנית המקוה ובסדרי בנייתו וקיומו מתחשבים בכל הדעות ולעשות עפ"י כל החומרות של כל הפוסקים, ורק אח"כ כשמגיעות שאלות על טבילה יש לדון אם יש חשש דאורייתא או דרבנן אבל מלכתחילה צריך שהמקוה יהיה מהודר עפ"י כל הדעות.
מסקנה
עריכהיש לסתום היטב בפקק גומי את היציאה מאוצר הזריעה לבריכת הטבילה כדי שלא יהיה חשש זוחלין בשעת הטבילה.