חבל נחלתו יג כו
סימן כו
מילת תינוק שנולד בחודש השמיני
שאלה
עריכהתינוק נולד בחודש השמיני כשכל אבריו בריאים ושלמים ומשקלו תקין (, גרם) האם צריך לדחות את מילתו? האם מותר למולו בשבת?
תשובה
עריכהא. כתב הרמב"ם (הל' מילה פ"א הי"ג): "מי שנולד בחדש השמיני, אם היה שלם בשערו ובצפרניו הרי זה ולד שלם ובן שבעה הוא אלא שנשתהה ומותר לטלטלו בשבת ואינו כאבן ומלין אותו בשבת, אבל אם נולד ושערו לקוי ואין צפרניו שלימין כברייתן הרי זה בן שמנה ודאי שלא היה ראוי להולד אלא בתשעה ויצא קודם שיגמר, ולפיכך הוא חשוב כאבן ואסור לטלטלו בשבת, ואעפ"כ אם שהה שלשים יום הרי הוא ולד של קיימא, והרי הוא כשאר הנולדין לכל דבר, שכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל".
הכס"מ הביא את מקור הרמב"ם מיבמות (פ).
וכ"פ באורחות חיים (הל' מילה): "ספק בן שבעה ספק בן שמונה שנולד והוא שלם בשערו ובצפורניו מלין אותו בשבת על כל פנים אם בן שבעה הוא ראוי למולו ואם בן שמונה הוא מחתך בבשר הוא".
וכך פסק השולחן ערוך (או"ח סי' של ס"ז): "הולד שנולד עושין לו כל צרכיו ומרחיצין אותו ומולחין אותו וטומנין השליא כדי שיחם הולד וחותכים את הטבור; והני מילי בנולד לט' או לז', אבל נולד לח' או ספק בן ז' או בן ח', אין מחללין עליו אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו".
היינו, ייתכנו שני מצבים בתינוק שנולד בחודש השמיני ישנה אפשרות שהתפתחותו הסתיימה ואז מותר לטלטלו בשבת והוא אינו מוקצה, והוא נימול ביום השמיני ואף בשבת אם נולד בשבת. וישנה אפשרות שהוא עדיין אינו בשל ונולד טרם זמנו, ולכן אינו נימול ביום השמיני ואין מטלטלים אותו (לפי פסק הש"ס ויעויין להלן). ואעפ"כ אם הנולד כשאינו בשל שהה שלשים יום מלים אותו אחר שמונה ימים שיצא מספק נפל.
בדורנו עקב השתנות טבעי בני אדם והתפתחות הרפואה איננו נוהגים עפ"י שתי הקביעות המופיעות ברמב"ם לעיל. ראשית איננו מכירים ובקיאים בתינוקות שלמים בני שבעה, אלא לפי הידוע כל התינוקות הם בני תשעה, ולכן תינוק הנולד בריא ושלם לשמונה אינו בן שבעה דאשתהי. אולם מאידך המושג ש'בן שמונה הוא כאבן' ואין מטלטלים אותו אף הוא אינו קיים, לפי דברי הפוסקים. להיפך, יש תינוקות שמתפתחים באינקובטור כבר מגיל ששה חודשים (והתפתחותם ודאי לא נשלמה) וב"ה חיים ומתפתחים ופרט לתינוקות שיש להם מומים ואינם מסוגלים לחיות אלפי תינוקות 'גודלים' ומוזנים באינקובטור. הם נימולים כשהם מתאימים בגילם והתפתחותם לכך. ולכן בימינו אנו עושים כל צרכי קטן שנולד בשבת, אף אם נולד בחודש השמיני.
כך כתב החזו"א (יו"ד סי' קנה ס"ק ד): "יש טועין וסוברין דהנולד קדם ט' הוא נפל ומתיאשין הימנו ואינם זריזין ברפואתו וזו טעות אלא כל שנגמרו שערו וצפרניו הרי הוא ספק בן קיימא, וליש פוסקים הוא בחזקת ודאי בן קיימא, וחייבין להשתדל ברפואתו, ומחללין עליו את השבת לרפואתו, וכן מעידין עכשו עובדות רבות דבני ח' חיים ומתקיימין".
"בימים הראשונים היה מיעוט המצוי שנגמרו לז' [ועי' יבמות ל"ז א' נשי דידן לשבעה ילדן ומשמע דהיתה משפחתם ילדן בקביעות לשבעה ושמעתי דזה קיים גם עכשו] ורובן לתשעה אבל לא היו נגמרין לשמונה, ולפיכך אמרו האי בן שבעה הוא ואשתהי, וכמדומה דעכשו נשתנה הטבע וכפי בחינת הרופאים אפשר שהוסיפו השתלמותם אחר ז' ונגמרו לח', והרי נשתנו הטבעים ללדת למקוטעין כמש"כ הרמ"א סימן קנ"ו ס"ד בהגה'".
לגבי מילת בן שמונה. כך פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רסו סי"א): "מי שנולד בחדש השביעי, מלין אותו בשבת אפילו אם לא גמרו שערו וצפרניו. אבל מי שנולד בחדש השמיני, אין מלין אותו בשבת אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו. והוא הדין לספק בן שבעה ספק בן שמונה, שאין מלין אותו בשבת אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו. הגה: וי"א דמהלינן ליה הואיל וספק בן שבעה הוא, אלא דאין מחללין עליו השבת בשאר דברים (סמ"ג וכן משמע מהרי"ף והרא"ש וטור), וכן נראה לי עיקר".
וכ"פ בשולחן ערוך (או"ח סי' שלא ס"ג).
וכך כתב בספר הברית (לרב משה בונם פירוטינסקי, סי' רסב סעי' פד): "ואם הוא נולד בן ו' או בן ז' חודשים אעפ"י שהוא קטן ביותר אם הוא בריא מלין אותו בח' שלו ואפילו בשבת ואין דוחין אותו כלל ואפילו אינו בן קיימא הרי הוא כמחתך בשר בעלמא (ספר הפרנס על פי מהר"ם מרוטנברג ז"ל סי' רפט)... ובהגהות יד שאול (סי' רסו סעי' י"א) תמה על שנתפשט המנהג באיזה מקומות שנולד לשביעי אין מלין אותו רק אחרי שני חודשים וראוי לכופו בכל מיני כפיות".
נלע"ד שכך ראוי לנהוג, ואם הרופאים אומרים שהוא בריא ואין פגם באבריו הפנימיים והחיצוניים, ואין הוא מוכנס לאינקובטור מלים כל תינוק ביום השמיני ואין חוששים לזמן הלידה ובאיזה חודש. ואם הוא שהה באינקובטור צריך להמתין שבעה ימים מעת לעת כדין תינוק חולה ולכן אין בעית מילה בשבת, מפני שמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת.