חבל נחלתו יג א

<< · חבל נחלתו · יג · א · >>


סימן א- עוסק במצות ישוב ארץ ישראל האם פטור מן המצוה

שאלה

אחד הצדדים המלמדים על כך שפעולה מסוימת היא מצוה הוא מצד דין עוסק במצוה פטור מן המצוה. הראשונים נתנו שני טעמים חלוקים לדין זה מצד שהקיום המלא של המצוה הראשונה שהתחיל בה נפגע מהמצוה האחרונה שמטרידה (תוס'), וטעם אחר שאין זה כבודה של המצוה הראשונה שיעזבנה וייגש ויתעסק באחרת (ר"ן). נקטינן שמצות ישוב א"י היא מצוה רבתא ושקולה ישיבת א"י ככל המצוות.

האם עוסק במצות ישוב ארץ ישראל פטור ממצוות אחרות כגון ק"ש או תפילין וכד'?

תשובה

א. התייחסות ישירה לשאלה זו לא מצאתי. מצאתי (כפי שפרטתי בהערה) האם בזמן עליה לא"י מותר לבטל מצוה אחרת כגון סוכה.

התייחסות נוספת לצד המצותיות שבישוב א"י נמצאת בחתם סופר (סוכה לו ע"א) שמוסיף על דברי רבו בעל הפלא"ה: "נלע"ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בא"י ורוב ישראל שרויין שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום ישוב א"י ולהוציא פירותי' הקדושים ועל זה ציותה התורה ואספת דגנך ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצוה. וכאלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, ה"נ לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצוה. אבל כשאנו מפוזרים בעו"ה בין או"ה וכל שמרבה העולם ישוב מוסיף עבודת ה' חורבן, מודה ר"י לרשב"י וע"ז אנו סומכים על ר' נהוראי במתני' סוף קידושין מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה היינו בח"ל וכנ"ל והיינו דמחדש רבא באתרוג הכושי אפי' אינו נדמה אלא כושי ממש דהיינו רשב"י וחבריו האמתיים מ"מ הא לן והא להו לבני בבל כשר ולבני א"י פסול דבעי' יישוב א"י ע"י ישראל".

היינו, החתם סופר כותב שאסיפת דגן או פעולה אחרת שעניינה ישוב א"י היא מצוה שדוחה לימוד תורה, ובכ"ז לא מצאנו שהיא דוחה מצוות אחרות. ולכן אדם האוסף דגנו חייב בק"ש ובתפילין ובכל מצוה אחרת, וצריך להפסיק מהמצוה שעסוק בה חריש או זריעה או אסיף ולקיים כל מצוה אחרת. ונראה שאף מצוות שאינן בגופו מוטלות עליו בשעת קיום מצות ישוב א"י כגון: גמ"ח וצדקה ופריקה וטעינה וכד'. ונראה איפוא שאע"פ שעיסוק בישוב הארץ אם בעבודה חקלאית ואם בפעולות אחרות הוא מצוה שדוחה לימוד תורה אבל אינה דוחה מצוות אחרות. וצריך לעיין מדוע כן הדבר.

ב. אופיה של מצות ישוב א"י שונה ממצוות אחרות ונמנה זאת להלן.

במצוות אחרות ישנה פעולה אחת שבה נעשית המצוה, במצות ישוב א"י גם המהלך ארבע אמות בא"י מקיים את המצוה, וגם היושב בביתו ולא עושה דבר, ואפילו ח"ו הוא עוסק בדבר עבירה אבל אם עושה זאת בא"י ויושב בה הוא ממשיך לקיים את המצוה, וכמובן אם עוסק בעיבוד אדמותיה או באסיפת יבולה (והחת"ס רוצה לומר שאף פעולות שאינן בגדולי הארץ אלא אף נגר וסנדלר ושאר בעלי אומנות). עולה שכמעט אין מספר לדרכים לקיים מצות ישוב הארץ, וכלולים בדרכים אלו פעולות ומנוחות ובכולן הוא מקיים את ישוב הארץ. ולאו דוקא פעולה מסוימת אפשר לקוראה – 'ישוב ארץ ישראל' אלא כל ימי היותו בארץ הוא מקיים מצוה זו, ולכן חייבים לנהוג בה מנהג דרך ארץ, ולא להפטר מחמת היותה מכל מצוה אלא לקיים את כל המצוות בא"י.

ג. בהמשך לנאמר לעיל, ניתן לומר שכיון שבקיום מצות ישוב הארץ מַדְרגות רבות מאד, לא ניתן לומר שפעולה מסוימת תפטור ממצוה ופעולה אחרת אינה דוחה. שהרי שתיהן הן קיום המצוה ומה חזית שאוסף פירותיו ייפטר ממצוה ומטאטא רחובות לא ייפטר שניהם מקיימים את המצוה ולכן קבעו חז"ל שכלל המצוה אינה דוחה מצוות אחרות. כמו"כ אדם היושב בא"י וכעת אוסף יבולו בסולם הפעולות הכלולות במצות ישוב א"י הוא עבר מקיום המצוה ברמה נמוכה לקיום המצוה ברמה גבוהה, אבל לא עבר מאי-קיום המצוה לקיום, ולכן אין בכוח איסוף יבולו להחשב כעוסק במצוה ודוחה מצוה אחרת. ואולי עליה לא"י המתמקדת בפעולה מסוימת ומעבירה את האדם מאי-קיום לקיום אמנם דוחה מצוות אחרות.

ד. על אף הנאמר לעיל על המדרגות הרבות במצות ישוב א"י, קובע החת"ס שזריית שעורים בגורן (כבועז) היא מצוה, ודוחה לימוד תורה אבל אינה דוחה ק"ש. ונראה לחלק בין מצוות שבגופו שאינן יכולות להתקיים בידי אחרים לבין מצוות היכולות להתקיים על ידי אחרים. מצוות שבגופו אינן נדחות מפני ישוב הארץ, אבל מצוות שיכולות להתקיים ע"י אחרים כגון לשמח חתן וכלה או לנחם אבלים, והוא עוסק במצות ישוב הארץ בגופו כגון זורה שעורים בגורן או אוסף יבולו, כאן יש מקום לומר שמצוה שעסוק בה פוטרתו מקיום המצוות האחרות.

ה. ישנו עוד צד לחלק בין מצות ישוב הארץ לשאר מצוות. בשאר מצוות כל פעולה היא בסתמא או בבירור לצורך המצוה כגון כותב סת"מ או נוטל לולב או תוקע בשופר. אם הוא אינו מכוין לפעולה כגון תוקע לשיר עולה בעית מתעסק. בישוב א"י אין מתעסק כפי שכתבנו לעיל אף הנח במיטתו מעבודת יומו בא"י מקיים מצות ישוב א"י, וא"כ לא רק בפעולות ישנו מדרג רחב מאד אלא אף בכוונת הלב, ואף אם אינו מתכוון מאומה הרי הוא מקיים את המצוה כיון שהוא שוכן בא"י, ולכן גם אם אוסף דגנו לא ניתן לומר שעתה יחשב עוסק במצוה שדוחה מצוה אחרת. ועוד אפילו מכוין לפרנסתו ונוטל עליה שכר רב הרי הוא מקיים מצות ישוב א"י. ואף מצד זה שונה העליה לא"י שמתמקדת בפעולה מסוימת לשם המצוה ולכן ניתן לעיין בה על עוסק במצוה הפטור ממצוה אחרת.

ו. עפ"י דברינו ניתן להגדיר את מצות ישוב א"י כמצוה נלוית לכלל השהות והמעשים של אדם מישראל בא"י, ומתקיימת בכל רגע ורגע, וא"כ לא ניתן לדרגה ולומר פעולה זו זאת מצוה הפוטרת ממצוות אחרות ופעולה זו עדיין אינה פוטרת. אלא כל המצוות ניתנו לישראל השוכנים בארץ ישראל, ובין בזמן קיום המצוות ובין שלא בזמן קיום המצוות האחרות מתקיימת מצות ישוב א"י, ואין מקום לומר שפעולה מסוימת כגון אוסף יבולו או חייל המתאמן להגן על א"י ייפטר ממצוות אחרות.

ועדיין יש כר נרחב להבין במהותה של מצוה זו מדוע אינה פוטרת בעת פעולתו בה ממצוות אחרות.