חבל נחלתו יב נה

סימן נה: מוקפות חומה בימינועריכה

א. יסוד דין מוקפות חומהעריכה

כתב הגר"א (על משנה כלים א ט): "זה הכלל שלש מחנות שבמדבר: מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל. ומחנה שכינה נחלקת לשנים: החצר לפנים מן הקלעים והמשכן של קרשים, הרי ארבעה מקומות. וכנגדן יש כנגד כל מקום ומקום שלשה מקומות משונות בקדושתן זו מזו. כנגד מחנה ישראל היא: ארץ ישראל ועירות המוקפות חומה וירושלים..."

לפי דברי הגר"א, קדושת מחנה ישראל התפצלה לשלש מדרגות בארץ ישראל.

במדבר, מצורעים מוחלטים היו משתלחים מחוץ למחנה ישראל וכן פרים ושעירים הנשרפים, אולם לאחר הכניסה לארץ ישראל לא מצאנו חיוב הוצאה מחוץ לארץ ישראל אלא מצורעים מחוץ לעיירות המוקפות חומה, ופרים ושעירים מחוץ לירושלים, כדברי רש"י ביחס לפרים הנשרפים (ויקרא ד יב): "מחוץ למחנה – חוץ לשלש מחנות, ובבית עולמים חוץ לעיר, כמו שפירשוהו רבותינו במסכת יומא סח א ובסנהדרין מב ב".

עולֶה, שמעלת מחנה ישראל במדבר נחלקה בא"י לשלש מדרגות: ירושלים, מוקפות חומה, ושאר א"י. מתוך ג' המדרגות, נעיין במוקפות חומה ודיניהן המיוחדים, והתנאים הנלוים לקדושתן, ואיך ומתי הן נתחנכו לתפקידן, מה דינן בבית שני ובימינו.

מערכת הקדושות: מחנה ישראל מחנה לויה ומחנה שכינה על כל מדרגותיהן, היא מערכת אחת של הלכות, בנוסף לכך קיימת מערכת מצוות התלויות בארץ שאף הן תלויות בקדושת הארץ לקיום מצוות, ולהלן נבאר את הקשר שבין שתי מערכות אלו.

ב. עיקרי דיני עיירות המוקפות חומהעריכה

נאמר בתוספתא ערכין פרק ה: "המקדיש בית בבתי ערי חומה, הרי זה גואל מיד וגואל לעולם. לא גאלו - צמת להקדש. המוכר בית בבתי ערי חומה, הרי זה גואל מיד, גואל והולך כל שנים עשר חודש. לא גאלו כל שנים עשר חדש - צמת ללוקח. מכרה לראשון, ועמד הראשון ומכרה לשני, הרי זה גואל מיד, גואל והולך כל שנים עשר חודש. לא גאלו כל שנים עשר חדש - צמת לשני".

היינו, לבתים בתוך ערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון יש שני דינים מיוחדים. הראשון, שהמקדיש בית בבתי ערי חומה רשאי לגאול מיד, ואם לא גאל ומת - שייך הבית להקדש.

ולגבי מכירה, דינם כמפורט במשנה (משנה ערכין ט ג-ד), שמותר לגאול כל שנים עשר חודש מיד המחזיק בבית. ולאחר שנים עשר חודש שוב אינו יכול לגאול.

המשנה בכלים (פ"א מ"ז) מונה דינים נוספים לגבי עיירות מוקפות חומה, ולא לגבי בתיהן: "עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבין לתוכן מת עד שירצו יצא אין מחזירין אותו".

ופרש הר"ש:

  • "עיירות המוקפות חומה – בתורת-כהנים, בפרשת בהר סיני, תניא גבי בתי ערי חומה: "איש כי ימכור בית מושב עיר חומה - יכול הקיפוה חומה מכאן ולהבא? ת"ל בית מושב עיר חומה, שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון". ומסתברא דהוא הדין כאן, דמשלחין מתוכן מצורע, ומצורע משתלח חוץ לשלש מחנות, כדדרשינן מקראי בפרק אלו דברים (דף סז א) ובתחלת ספרא בפרשת נשא. וקידש יהושע כל עיירות המוקפות חומה בקדושת מחנה ישראל, אבל לא כל א"י ולא שאר עיירות שאין מוקפות חומה. וגבי נגעי בתים, דרשינן (שם) בפרשת זאת תהיה: "והשליכו אותם אל מחוץ לעיר - אתהן חוץ לכל העיר ולא אדם חוץ לכל העיר, אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה". ומיהו, מההוא קרא לא מצי למדרש שיהו מצורעים משתלחים חוץ לעיר המוקפת חומה, דדלמא אין שייך דין שלש מחנות אלא בירושלים, שאין הפסק במחנות, שכולן סמוכין זה לזה: מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל. ונראה, דהא דתניא בפרק נגמר הדין (סנהדרין מב ב) "בית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות" לאו דוקא בירושלים, דהוא-הדין בכל העיירות המוקפות חומה".
  • "ומסבבין לתוכן מת – מותר לנושאו בעיר ממקום למקום".
  • "אין מחזירין אותו – מדרבנן, דמדאורייתא שרי אפילו במחנה לויה, כדתניא בפרק אלו דברים (דף סז, א) ובפרק היה נוטל (דף כ, ב): "טמא מת מותר ליכנס במחנה לויה, ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת בעצמו"".

עולה מדברי הר"ש, שמצורעים יוצאים חוץ מעיירות המוקפות חומה מן התורה, לאחר שיהושע בן נון קידשם בקדושת מחנה ישראל, וכן בית הסקילה במוק"ח חוצה להן; לעומת זאת, מת שיצא ממוקפת חומה דינו מדרבנן, שאין מחזירים אותו לתוכה. וכך-כתב הרע"ב.

עוד נראה מדברי הר"ש, שיהושע קידש דוקא מוק"ח בקדושת מחנה ישראל, אבל לא שאר א"י, ומשמע קצת שחולק על הגר"א, שמונה אף את כל הארץ בקדושת מחנה ישראל. וניתן לתרץ, שלגבי אותן הלכות שנהגו במדבר במחנה ישראל, הן לא הועברו עם הכניסה לא"י לכל הארץ, אלא רק למוק"ח, אולם קדושת מחנה ישראל כוללת אף את כל א"י.

ג. דרך קידוש עיירות מוקפות חומהעריכה

לפי הגר"א, קידוש בתי ערי חומה הוא מדין קידוש ארץ ישראל, ואם-כן, בקידוש מחנה ישראל התקדשה א"י והתקדשו אף ירושלים ובתי ערי חומה, כל-אחד לעניין מדרגת קדושתו. אמנם, לא מצאנו במפורש קידוש למחנה ישראל. כמו-כן, מחנה שכינה עד שנתקדשה ירושלים היה נייד (שילה, נב, גבעון) ומן הסתם היה חייב קידוש כל פעם בפני-עצמו, ועל כן אולי אף לשיטת הגר"א, כשם שלמחנה שכינה היה צריך בכל פעם קידוש מיוחד, צריך קידוש מיוחד למוק"ח.

וכן-כתב בחידושי ר' חיים הלוי (סולוביצ'יק, על רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יב טז): "אכן, מסתימת דברי הרמב"ם בפרק י"ב שם נראה, דבתי ערי חומה אין להם כלל דין קידוש בפני עצמו, ורק דעל-ידי קידוש הארץ הם מתקדשים ממילא בקדושת בתי ערי חומה, דכן הוא הגזירת הכתוב, דהמוקפות חומה בשעת קידוש הארץ יחול עליהן קדושת בתי ערי חומה".

במסכת שבועות (משנה שבועות ב ב, שבועות יד א) נאמר, שהנכנס לעזרה או לתוספת העזרה בטומאה חייב בקרבן עולה ויורד. ומבואר לגבי הוספה לירושלים: "שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא, ואורים ותומים, וסנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות ובשיר; ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן, וכל ישראל אחריהם". ונחלקו האמוראים (שבועות טז א) אם בכל אלו מתקדשות וקידוש הראשון היה אף לעתיד-לבוא, וקידוש עזרא (נחמיה יב כז-מג) היה מעין זֵכֶר, או באחד מכל אלו גם-כן מתקדשת, וקידוש הראשון בטל, וקידוש עזרא קידשם.

מבאר הר"י מיגאש (על שבועות טז א): "איתמר: רב הונא אמר בכל אלו תנן, רב נחמן אמר באחת מכל אלו תנן. רב הונא סבר קדושה ראשונה שקדש יהושע וישראל את הארץ קדשוה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, כלומר היו יודעין שישראל עתידין הן לגלות ושקידשוה על מנת שתהא אותה קדושה מתקיימת בה לעולם, ולפיכך סגיא ליה לעזרא להקדישה בלא אורים ותומים, הואיל ולא היה צריך להקדישה כלל, שהרי קדושה ועומדת מימות יהושע, אלא עזרא זכר בעלמא הוא דעבד. אבל מי שמוסיף על העיר ועל העזרות מה שלא היה קודם לכן, הואיל ואותה תוספת עדיין לא נתקדשה מעולם, אין אותה תוספת מתקדשת אלא עד שתהא נעשית בכל אלו. ורב נחמן אמר באחת מכל אלו תנן, קסבר קדושה ראשונה שקדשו יהושע וישראל את הארץ קדשוה לשעתה ולא קדשוה לעתיד-לבוא, וכשגלו ישראל מן הארץ הלכה לה אותה קדושה, ולולי שקידשה עזרא בעלייתו לעולם לא היתה קדושה כלל, הלכך כבר שראינו שקדשה עזרא, ואעפ"י שלא היו בימיו אורים ותומים, מכלל דסגי לן באחת מכל אלו".

וכן בהמשך מסיק הר"י מיגאש (שבועות טז ע"א): "אשתכח השתא, דר' אלעזר בר' יוסי סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד-לבוא, ור' ישמעאל בר' יוסי סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד-לבוא, והיינו דאמרינן לעיל: תרי תנאי נינהו, ורב נחמן דאמר כר' ישמעאל בר' יוסי".

ולא הכריע כמי מהשיטות נפסק להלכה.

והרמב"ם (רמב"ם הלכות בית הבחירה ו יד) פסק כרב הונא, וזה-לשונו: "כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה, אין קידוש גמור. וזה שעשה עזרא שתי תודות, זכרון הוא שעשה, לא במעשיו נתקדש המקום, שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים. ובמה נתקדשה? בקדושה ראשונה שקדשה שלמה, שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבוא". וכן פסק בפירוש המשניות בשבועות ב ב, וכך כתב הסמ"ג (עשין סי' קסג), והמאירי (על שבועות יד א).

קידוש עזרא נאמר לגבי חומת ירושלים, וקידוש החלק הנוסף בקדושת העיר. אולם לגבי מוקפות חומה, לא נאמר כיצד הוא קידושן.

לפי פתיחתנו לעיל, לכאורה כל המשנה בשבועות היא דוקא לגבי תוספת העזרה ותוספת על ירושלים, שלא התקדשו מקודם עם כל א"י, אבל ירושלים ומוק"ח מתקדשות עם קידוש כל מחנה ישראל, ואין צריכות קידוש נוסף ומיוחד. אולם רואים מהראשונים והאחרונים, שלא הבינו כך.

כך כתב המאירי (על מגילה י ב): "וקידוש האמור בארץ אינו בתודות ושיר, שאין קדוש תודות ושיר אלא בתוספת העיר והעזרות, אלא קדוש במאמר ובחזקה שמחזיקין בה בתורת ארץ ישראל".

וכך כתב המשנה למלך (על רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יב טו): "לא נתבאר בדברי רבינו (הרמב"ם) קידוש זה דבתי ערי חומה במה היה, ורש"י בפרק בתרא דערכין (דף ל"ב) כתב דקדשום בשתי תודות ובשיר ובית-דין מהלכין דומיא דמאי דאמרינן בפרק ב' דשבועות (דף י"ד). אך רש"י שם (דף י"ו) ד"ה וקדשום כתב: לא פורש לי במה מקדשים ערי א"י. וכבר הביאו התוספות דברי רש"י הללו בערכין ד"ה וקדשו. ועיין במ"ש התוספות פ"ב דשבועות (דף ט"ו) ד"ה ויוצא. כתב מהרימ"ט חי"ד סימן ל"ז דבימי עזרא לא קדשו ערי חומה חוץ מאותם שהיו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, יעויין-שם".

עולה מרש"י, שהבין שמוקפות חומה צריכות קידוש. ובמקום אחד כתב שאינו יודע איך, ובמקום שני כתב שבשתי תודות ושיר וכו'. הרמב"ם לא ציין שמוקפות חומה צריכות קידוש, והמשנה-למלך מבין שצריכות קידוש. דברי רש"י צריכים ביאור, והעיר עליהם ברמיזה המשנה-למלך.

סיום דברי המשנה-למלך מתייחס לגמרא בשבועות טו א: "אמר רמי בר חמא: אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה; מאי טעמא? ...כירושלים, מה ירושלים – דבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל, אף עזרה – דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל".

והקשה תוספות: "ויוצא ממנה נפסל – ואם תאמר: הר הבית היכי קדיש, שאין דבר נאכל בו שיוצא ממנו נפסל, ויש לו קדושה בפני עצמו שהוא מחנה לויה? וכן בתי ערי חומה, דמוכח לקמן (דף טז.) שנתקדשו, והא אין דבר שנפסל ביוצא? ויש לומר: היכא דלא אפשר לא אפשר, כדמוכח בשמעתא".

עולה מדברי תוספות, בניגוד לרש"י בערכין, שערים מוק"ח לא יכלו להתקדש בקרבן או בלחמי קרבן, מפני שאין קרבן נאכל בגבולים, ואם-כן, התקדשו בקדושת פה.

אולם מדברי קרית ספר (על רמב"ם הלכות בית הבחירה ז), עולה שאף עיירות מוק"ח מעיקר הדין ראויות לאכילת קודשים כשנכנסו לארץ. וזה-לשונו: "ולהכי הוא דחשיב מחנה ישראל, כיון דמוקפות חומה מימות יהושע הוו קדשי להא מילתא, אבל לא לענין אכילת קדשים, ונראה דכיון דמדאוריתא הוו מחנה ישראל עיירות המוקפות חומה, אפילו לענין קדשים קלים הנאכלין בכל מחנה ישראל נמי, אי לאו משום דאיכא הפסק בין ירושלם לעיירות המוקפות חומה ונפסלין ביוצא, אבל אי הוו סמוכות זו לזו הוו נאכלין כמחנה דמדבר, דלא הוה הפסק מחנות והיו נאכלין בכל מחנה ישראל".

אלא שבפועל יש שטח שאינו ראוי לאכילת קודשים קלים בין ירושלים לבין מוק"ח, ואולי יש בכך נפקא-מינה לגבי עיירות שיקדשו לעתיד-לבוא.

הטורי אבן (על מגילה י א) אינו מסביר לא כרש"י ולא כמבי"ט אלא כמאירי: "מצאו אלו וקידשו. בפרק ט דערכין שם (ערכין לב ב) פירש רש"י: "במסכת שבועות (דף ט"ז) מפרש דמקדשי לה בשתי תודות ובשיר ובית-דין מהלכין וב' תודות אחריהן וכו'". ותימה לי, הא התם מקדושה דירושלים איירי, שתהא קדושה לאכילת קדשים קלים ומעשר שני, אבל לענין קדושת ערי חומה אין-צריך הא! ועוד, שאין עניין תודה לענין קדושת ערי חומה, שהרי אמרינן התם (דף ט"ו) אין עזרה מקודשת אלא בשירי מנחה, מ"ט? כירושלים, מה ירושלים דבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל, אף עזרה וכו', וכיון דטעמא משום-הכי הוא, בשאר ערי חומה לא-שייך האי-טעמא, דהא תודה אינה נאכלת בהן, ואדרבה בביאתה לתוכן נפסלת ביוצא כיון שיצא חוץ לירושלים. ובפרק ב דשבועות כתב רש"י "לא פירש לי במה מקדשין ערי א"י". ולי-נראה דקדושת ערי א"י היתה בפה, מפי בית-דין".

אם נסכם את הדעות, נראה שיש משמעות בראשונים ואחרונים שמוק"ח כלל אינן צריכות קידוש, ומתקדשות עם א"י. ואולי כך סוברים הרמב"ם (שהשמיט דין זה) והגר"א. דעה אחרת היא שצריכות קידוש, כאשר האפשרות לקדש בלחמי תודה היא בעייתית בגלל ריחוקן מירושלים, ולכן עומד תירוצו של תוספות, מאירי וטורי אבן, שקידשו בפה מפי בית-דין, כיון שלא ניתן לקדשן בדרך אחרת.

ד. התנאים לקיום דיני מוקפות חומהעריכה

נאמר בערכין כט א: "אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר לא יצא ביובל". ונראה שהוא-הדין לשאר דיני ערי חומה לגבי מצורע ומת. ואם-כן, בנוסף לקדושת הערים קיים תנאי נוסף לחלות בפועל של קדושת מוק"ח, והוא קיום היובל.

וכך בערכין לב ב: "משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן; יכול היו עליה והן מעורבין, שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין, יהא יובל נוהג? תלמוד לומר: לכל יושביה, בזמן שיושביה כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין!".

עולה מן הדברים, שבזמן שאין יובל אין נוהגים דיני מוקפות חומה, ואף-על-פי-כן נראה שאם קדושתם לא בטלה, ולו יצוייר שיחזור היובל, אף קדושתם תשוב, ולא יצטרכו קידוש בשנית.

ה. קדושת ערי חומה – כמה קדושות מיהושע עד ימינו?עריכה

כאשר יהושע נכנס לארץ, התקדשו אף מוקפות חומה, בין אם נאמר שהתקדשו עם א"י בקדושת מחנה ישראל, ובין אם נאמר שהתקדשו בקידוש מיוחד לכל עיר ועיר, וההלכות המיוחדות נהגו בהן. השאלה שנברר היא, האם הקידוש היה אף לעתיד-לבוא, או שקדושה ראשונה בטלה ולכן בימי עזרא היו צריכים לקדש מחדש, ואם-כן אלו ערים קודשו בימי עזרא, וכן האם קדושת עזרא בטלה ובימינו צריכים קידוש נוסף.

המשנה ערכין ט ו כותבת: "עיר שגגותיה חומתה, ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אינה כבתי ערי חומה. ואלו הן בתי ערי חומה: שלש חצרות של שני שני בתים; מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כגון קצרה הישנה של ציפורים, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלא, וגדוד, וחדיד, ואונו, וירושלים, וכן כיוצא בהן".

לפי המשנה, משמע שבבית שני ערי חומה שהיו הן המנויות במשנה וכיוצא בהן, שהיתה להן חומה מימות יהושע בן נון. משמע שקדושה ראשונה לא בטלה, ולכן הן קדושות. ומשמע שהיובל התחדש, ועמו כל דיני ערי חומה. וכן עולה שבבית שני נהג יובל ובתי ערי חומה מהאמור במשנה ערכין ט ד: "בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש, שיהא חלוט לו; התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס, אימתי שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו". משמע, שדין בתי ערי חומה נהג בבית שני.

על המשנה במסכת ערכין (ערכין לב א), המביאה את רשימת ערי החומה (שהובאה לעיל), מביאה הגמרא שתי ברייתות החולקות בשאלה האם בבית שני היה צריך לקדשן בשנית: "תניא, ר' ישמעאל בר' יוסי: למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום, אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ. קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא". וברייתא שניה החולקת וסוברת, שרק מנאום מפני שלא היה צריך לקדשם: "ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון – כל מצות הללו נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא". (הסוגיה מובאת אף במגילה י א ושבועות טז א).

מתבאר, שלדעה שלא בטלה קדושת ערי חומה, עדיין הן קדושות עד ימינו, ודוקא אותן שהיו בימי יהושע בן נון; לדעה השניה, חזרו וקדשו כיון שקדושתן פקעה, ולא התברר מה דינן עתה בימינו.

הגמרא מתרצת את הסתירה בין שתי הברייתות: "איבעית אימא: תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל. ואיבעית אימא: חד מינייהו ר' אלעזר בר יוסי אמרה; דתניא, ר' אלעזר בר יוסי אומר: אשר לוא חומה – אף-על-פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן. מאי טעמא דמאן-דאמר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא? דכתיב: (נחמיה ח יז) ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות, וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד, אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא? אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה; ואומר: (דברים ל') והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו".

מתבאר מן הגמרא, שאולי הברייתא הסוברת שקדושת יב"נ קדשה לעת"ל היא של ר' אלעזר בר' יוסי, והברייתא שסוברת שקדשה לשעתה ולא לעת"ל ועזרא קידש בשנית הביאה לראיה את ההיקש שאף בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה. בסדר עולם רבא פרק ל מובאת רק ברייתא זאת, ומסיים בה: "אף ירושתך בחידוש כל הדברים הללו, אי יכול תהי לכם ירושה שלישית, תלמוד לומר וירשתה, ראשונה ושניה יש לכם, שלישית אין לכם". היינו, לפי סדר עולם קדשו בבית שני בתי ערי חומה ושוב לא בטלה קדושתם, ואם-כן אף בימינו בתי ערי חומה אינם צריכים קידוש.

וכך כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (משנה ערכין ט ו): "וממה שאתה צריך לדעת, שכל שהיה מוקף חומה בזמן שנכנס יהושע, ואף על פי שאינו עתה מוקף חומה, דינו כדין המוקף, ואשר לא היה מוקף בימות יהושע, ואף על פי שהוא היום מוקף, על שדה הארץ יחשב. וכל זה היה לפני גלות ראשונה, ומאז שגלו בטלה ההסתמכות על קדושה ראשונה, ולפיכך אין הולכין בבית שני אלא אחר שהיה מוקף חומה כשעלה עזרא. ואין חובת דין בתי ערי חומה ולא דין שדה אחוזה אלא בזמן שהיובל נוהג".

מתבאר מהרמב"ם, שבבית שני קידשו מחדש את ערי החומה אשר נהגו מימות עזרא ואילך. לא מבואר מלשון הרמב"ם האם ההקדשה היתה דוקא לערי חומה או לכל א"י.

נקודה נוספת שצריך לברר: האם ערי חומה שנהגו בבית שני נהגו מן התורה או מדרבנן. כתב הפני יהושע (על גיטין לו א): "משא"כ לענין בתי ערי חומה, קשיא לי טובא, דהא בההיא דערכין, דאמרינן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות, מסיק בהדיא וקדשו בתי ערי חומה, ואם-כן לרש"י ז"ל היינו מדרבנן מיהא נהוג דומיא דשמיטין, ואפשר דרבנו-תם סובר דלא שייך לומר דבתי ערי חומה נוהג מדרבנן, מדאמרינן במגילה (מגילה כז ב, וע"ע ערכין לא א) דבתי ערי חומה רבית גמור הוא אלא שהתורה התירה, ואם-כן לא הוו מתקני מילתא דאית בה איסור ריבית מדאורייתא! ואם יתקנו לנכות לו דמי השכירות שדר בו, אין זה זכר לדינא דאורייתא, אלא על-כרחך כדפשיטא ליה לרבנו-תם, דבתי ערי חומה נהוג מדאורייתא. ונהי דלפי-זה הוי מצי להקשות בפשיטות מהא דאמרינן בערכין וקדשו בתי ערי חומה, אלא דניחא ליה להקשות מההיא דבראשונה היה נטמן דמתני' היא".

עולה מדברי הפני-יהושע, שמעמיד זאת במחלוקת בין רש"י לר"ת, ושיטת הרמב"ם כרש"י, שהיובלות בבית שני נהגו מדרבנן כדי לקדש שמיטין (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל י ג), וממילא אף ערי חומה מדרבנן בלבד.

ו. שיטת הרמב"ם בי"ד החזקהעריכה

כתב הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל יב טו-טז:

"אין סומכין אלא על חומה המוקפת בשעת כיבוש הארץ. כיצד? עיר שלא היתה מוקפת חומה בשעה שכבש יהושע את הארץ אע"פ שמוקפת עתה הרי היא כבתי החצרים ועיר שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע אף ע"פ שאינה מוקפת עתה הרי היא כמוקפת, וכיון שגלו בחרבן ראשון בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושע. כיון שעלה עזרא בביאה השניה נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה כביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר, אף ביאתם בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר".

נראה מהרמב"ם, שבהלכות סבר כמו בפירוש המשנה, היינו שלענין מוק"ח היו שתי קדושות: של יב"נ שבטלה, ושל עזרא שקידש עולמית.

אלא שקשה ההלכה הבאה ברמב"ם:

"וכן לעתיד לבוא, בביאה שלישית, בעת שיכנסו לארץ, יתחילו למנות שמיטין ויובלות, ויקדשו בתי ערי חומה, ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות, שנאמר: "והביאך י"י אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה", מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך אתה נוהג [בה] בחידוש כל הדברים האלו, אף ירושתך אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו". וכן כתב הסמ"ג (עשין סי' קנ"ד).

מדבריו אלה משמע, שקידוש עזרא בטל, ובביאה שלישית יצטרכו קידוש מחדש. דברים אלה סותרים לנאמר בסדר עולם, ששלישית אין להם, וכן המאירי (הובאו דבריו לעיל) כתב בפירוש, אף לפי דברי הרמב"ם, שאין קדושה שלישית לערי חומה.

וכך כתב רבינו בחיי (על דברים ל ה): "דרשו רז"ל בסדר עולם (ל): אשר ירשו אבותיך וירשתה, ירושה ראשונה ושניה יש להן, שלישית אין להן. כלומר ירושה ראשונה שקדשה יהושע לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא יש להן, ושניה גם כן שקדשה עזרא ובית דינו לשעתה ולעתיד לבא יש להן, שלישית אין להן, אינה צריכה קדושה שהרי מקודשת ועומדת היא על ידי עזרא ובית דינו שקדשה לשעתה ולדורות, כן פירש הרב מורי ר"ש נ"ע".

ונראה שמה שהושוותה ביאה שלישית לשניה הוא בקיום כשיתחדש היובל, אבל קידוש לא יצטרכו כיון שהן קדושות בקדושת עזרא. כמו-כן, הקדושה שקיימת אף עתה היא לערים הקדושות מימי עזרא, ולא מימות יב"נ.

ונראה ששיטת הרמב"ם היא, שערים מוק"ח מתקדשות עם א"י, ולא בהקדשה נוספת, ולעומת זאת לבית המקדש יש דין אחר.

כך כתב הרמב"ם הלכות תרומות א ה: "כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה, כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא".

וברמב"ם הלכות בית הבחירה ו טז כתב: "ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא? לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר: "והשמותי את מקדשיכם", ואמרו חכמים: אע"פ ששמומין בקדושתן הן עומדים. אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים, וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה, ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו, וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה".

נראה מדברי הרמב"ם, שקדושת הארץ לגבי שביעית ומעשרות ולגבי מוק"ח לא בטלה עם קידוש עזרא. והמוקפות חומה הרלונטיות לימינו הן מימי עזרא. ואם-כן, מה שיתחדש בביאה שלישית הוא הקיום, אבל אין צורך בקידוש מחדש.

וכך כתב המאירי (על מגילה י ב) בהבנת שיטת הרמב"ם: "אבל קדושה שבימי עזרא קדשה לעתיד לענין שאין צריכה עוד קדוש. וגדולי המחברים (רמב"ם) כתבוה אף לענין זריעה בשביעית וחיוב מעשרות, והוא שאמרו: קדושה ראשונה ושניה יש להם שלישית אין להם".

אולם מספר החינוך שמ נראה שהבין שקדושת עזרא בטלה, ולפי העתקתו דברי הרמב"ם נראה שקדושה שניה בטלה וצריך לקדש קדושה שלישית. וז"ל: "ואין סומכין אלא על חומה המוקפת בשעה שכבש יהושע את הארץ. וכיון שגלו בחורבן ראשון בטלה קדושת עיר חומה. וכשעלה עזרא בביאה שניה, נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת, מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שניה כביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתחייבו במעשר אף בימי עזרא כן, וכן כשיבוא משיח בביאה שלישית, נתחיל למנות שמיטין ויובלות ויתקדשו בתי ערי חומה שיהיו מוקפין באותה העת, ויתחייב כל מקום שנכבש במעשרות, שנאמר (דברים ל ה) "והביאך י"י אלהיך וגו'", ואמרו [שם ע"ב] מקיש ירושתך לירושת אבותיך וכו'. ויתר פרטיה, במסכת ערכין".

הסבר מיוחד בשיטת הרמב"ם כתב ר' חיים הלוי (סולובייצ'יק, על רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יב טז). לדעתו, יש שני דינים בהם תלויות מצוות הארץ ומוקפות חומה – 'ביאת כולכם' ו'כל יושביה עליה', ששניהם יוצרים את חלות קדושת הארץ וחיוב המצוות. אולם 'ביאת כולכם' הוא דין בזמן הכיבוש שכל ישראל יכבשו את הארץ, ו'כל יושביה עליה' הוא דין בקיום. ובבית שני, אע"פ שקדושה שניה לא בטלה, בכל-זאת שתי הקדושות לא נשלמו, גם מפני שלא היתה ביאת כולכם וגם מפני שלא היה כל יושביה עליה, ולכן היובל היה מדרבנן. וז"ל:

"ולפי-זה נראה ודאי, דשמיטה ויובל גם כן צריך ביאת כולכם לדעת הרמב"ם, כמו תרומה ומעשר, כיון דעלייהו הוא דכתיב הך קרא דכי תבאו דילפינן מיניה דצריך דוקא ביאת כולכם. והנה הך דינא דביאת כולכם לא דמי להך דינא דכל יושביה עליה דמבואר בהסוגיא דערכין דף ל"ב שהבאנו למעלה, דתלי רק בשנת היובל עצמו בשעתו אם היו אז כל יושביה עליה אם לא, אבל לא כן הך דינא דביאת כולכם, עיקרו הוא על שעת ביאה וירושה, דאז הוא דצריך שיהא ביאת כולכם, והכי מבואר בכתובות כה ב, דקאמר דלהכי חלה בזמן הזה דרבנן, משום דכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק, ולא קאמר בפשיטות משום דעתה אין עליה כל ישראל, הרי להדיא דהעיקר תלוי רק בשעת ביאה וירושה, וכן מוכיח לשון הרמבם הלכות תרומות א, שם שכתב ז"ל "שנאמר כי תבאו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונה וכמו שהם עתידים לחזור בירושה שלישית לא כשהיו בירושה שניה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה" עכ"ל, הרי מבואר בדבריו דתלוי רק בביאת כולכם של שעת ירושה. ונראה עוד מזה, דבאמת הך דינא דביאת כולכם הוא זה דין שחייל בעיקר הירושה והקידוש, דרק בירושה כי האי שיש בה ביאת כולם הוא דמתחייבים בתרומות ומעשרות ושמיטה ויובל, ובחסר ביאת כולם מיקרי עוד לא נגמר עצם הירושה והקידוש לענין חיובא דתרומות ומעשרות ושמיטות ויובלות, והוי זה חסרון בעצם הארץ דלית בה עוד חיובא דתרומות ומעשרות ושמיטות ויובלות. ונמצא, דבירושה שניה דלא נהגו יובלות הוא מתרי טעמי, חדא משום דלא היו כל יושביה עליה, וזה הוי רק חסרון בנהיגת וקיום היובל, ועוד משום דלא היתה ביאת כולם, דזה הוי חסרון בעצם הארץ בעיקר דין ירושתה וקדושתה, דמיחסר בה עוד חיובא דיובלות. ולפי-זה נראה, דמשום הך דינא דביאת כולכם, כיון דהוי זאת חסרון בעיקר הירושה לענין שמיטות ויובלות, אם-כן ממילא דבירושה שלישית שיבאו אז כל ישראל ויהיה נשלם אז חיוב הארץ בתרומות ומעשרות ושמיטות ויובלות יהיה אז גם גמר הירושה לענין זה, ואם-כן יש-לומר שזה הגמר יהיה צריך גם בית-דין כמו עצם ירושת הארץ".

"ולפי זה מיושב היטב דברי הרמב"ם דלעתיד לבוא יקדשו בתי ערי חומה, אף אם נפרש דקאי גם על מקומות שקידש עזרא, דכיון דהדין דביאת כולכם הוא שייך לעצם ירושת הארץ לענין שמיטות ויובלות ותרומות ומעשרות, ואם-כן הא נמצא דירושת הארץ לענין שמיטות ויובלות ותרומות ומעשרות נשלמת על-ידי שני הירושות יחד, דירושה שניה אהניא לעצם קדושת הארץ, וירושה שלישית תהני להשלים קדושתה ודין ירושה שלה בביאת כל ישראל שהוא זה ביאת כולכם האמור בתורה, ואם-כן י"ל דהוא הדין לענין קידוש בתי ערי חומה, כיון דהם תלויין ביובל, ועצם דינה של קדושת בתי ערי חומה הוא ע"י קדושת הארץ, והוא זה מדברים התלויין בארץ, א"כ ממילא דנוהג בהם דין ביאת כולכם בעצם קדושתם כמו קדושת הארץ לענין יובל, ונשלמת קדושת הבתי ערי חומה גם-כן ע"י שתי הירושות יחד בקדושת הארץ המועילה ליובלות, אשר על כן שפיר מיירי הרמב"ם גם במקומות שקדש עזרא בירושה שניה, ומכל-מקום שפיר פסק דלעתיד לבוא יקדשו את הארץ ויתחייבו בתרומות ומעשרות ויתחילו למנות שמיטות ויובלות ויקדשו בתי ערי חומה, ואע"ג דבהלכה דלעיל מינה פסק שכבר עשו כן בימי עזרא שקדשה לעתיד לבוא, כיון דכל הני דקחשיב נעשה חיובן ע"י שתי הירושות ביחד, דמשניהם ביחד נשלמה ירושת הארץ וקדושתה בביאת כולם, וכמו שנתבאר".

בסיכום שיטת הרמב"ם, נחלקו ראשונים ואחרונים אם לדעת הרמב"ם יש קדושה שלישית למוק"ח, תרו"מ שמיטה ויובל האם קידוש עזרא בכל אלו היה מדרבנן וזכר בעלמא וצריכים לקדושה שלישית מן התורה, ור"ח הלוי מחדש ששתי הקדושות שניה ושלישית נצרכות לכך.

ז. אלו מוקפות חומה התקדשו בכל קידושעריכה

הובא לעיל מדברי הרמב"ם בפה"מ ובהלכות שבקידוש עזרא התקדשו עיירות מוק"ח מימות עזרא, וכן כתבו בשיטת הרמב"ם: שפת אמת (על ערכין לב ב), שו"ת משפט כהן (סי' צו), ואחרונים נוספים בדבריו.

בשאלה זו עסק הטורי אבן (על מגילה י א): "ומדקאמר מצאו אלו וקידשו משמע לי, דמ"מ לא אהני קידוש שני שבימי עזרא אלא לאותן ערים שהיו מוקפות חומה כבר בימי יהושע, אבל למוקפין חומה לאחר מכאן לא. אלא שמדברי הרמב"ם נראה שקידוש עזרא אהני אפילו למוקפין חומה שבימיו, אע"פ שלא היו מוקפות חומה מימות יהושע. שכתב (ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל יב טו): "כיון שגלו בחורבן ראשון בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימות יהושע, כיון שעלו בימי עזרא בביאה שניה נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת..." ואפשר שהרמב"ם נמי סבר דלא מהני קידוש ב' דעזרא אלא לערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע, ומה שכתב נתקדשו הערים המוקפין חומה באותו העת, היינו לומר דתרתי בעינן, דאע"פ שהיו מוקפות בימי יהושע אי אינן מוקפות נמי בשעת קידוש ב' דעזרא לא מהני להו קידוש ב'. אלא שמפשט דבריו נראה, דאמוקפות חומה באותו עת לחוד קפיד, דאם-לא-כן היה-לו-לומר גם-כן דבעי נמי מוקפות חומה מימות יהושע. א"ו אמוקפין חומה בימי עזרא לחוד קפיד וסגי בהכי. ומ"מ, לפי סוגית הגמרא משמע כדפי', דקידוש ב' דעזרא לא אהני אלא לאותן שהיו מוקפות בימי יהושע, ואיכא למימר נמי דבמוקפות דבימי יהושע לחוד סגי, אעפ"י שאינן מוקפות בימי עזרא, ואף על גב דלהאי תנא קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד מדצריך לחזור ולקדש בביאה ב', והרי למאן-דאמר לא קידשה באין לה חומה עכשיו, אזדא קדושתה דמעיקרא, כדמוכח מהא דמוקי לה לברייתא ב' כר' אליעזר בר' יוסי, כל-שכן דלא חל עלי' קדושה חדשה. מ"מ אהני קדושה דעזרא לכשיקיפו לה חומה יהא לה קדושת ערי חומה לכל דבר, הואיל והיתה מוקפת בימי יהושע. אבל בהיקף דבימי עזרא לחוד לא סגי".

עולה מדבריו שמסתפק מפני שלשון הרמב"ם מורה שקדשו מוק"ח דוקא מזמן עזרא, ומסיק שצריך שתהא מוקפת הן בזמן יב"נ והן בזמן עזרא כדי להתקדש בקדושת עזרא.

נראה מדברי המאירי (על מגילה י ב) שחולק על ההבנה של האחרונים ברמב"ם, וסובר שמוק"ח שהתקדשו ע"י עזרא הן המוק"ח מימות יב"נ, אע"פ שנתבטלה קדושתם עם גלות הארץ. וז"ל: "וכן כתבוה הם בפירוש לענין בתי ערי חומה הולכין אחר היקף חומה שמימות יהושע בשעת כבוש הארץ, וכל שלא הוקפה באותה שעה אע"פ שהוקפה אח"כ הרי הוא כבתי החצרים. וכן אם הוקפה בימות יהושע אע"פ שאין לה עכשו, הרי היא כמוקפת כמו שבארנו למעלה. ולאחר שגלו בטלה קדושת הארץ לענין זה, שלא [נתקדשה לעתיד, אבל קדושה שניה נתקדשה] לעתיד לענין בתי ערי חומה ולענין כל הדברים כמו שביארנו".

וכן כתב אף בשבועות טז א: "לענין בתי ערי חומה, הולכים אחר היקף חומה שמימות יהושע בשעת כבוש הארץ. וכל שלא הוקפה באותה שעה, אע"פ שהוקפה אחר כן, הרי הוא כבתי החצרים. וכל שהוקפה בימי יהושע, אע"פ שאין לה עכשו, הרי היא כמוקפת. ולענין זה לא קדשה לעתיד, ובטלה קדושת הארץ בחורבנה לענין זה. אבל קדושה שניה נתקדשה לעתיד, כמו שביארנו. כל עיר שהיא בדין בתי ערי חומה, והיא עיר המוקפת חומה מימות יהושע בארץ ישראל, דין המצורע שבה להיות מושבו חוץ לעיר, שנאמר מחוץ למחנה מושבו. וכן אין עושין בהן שדה מגרש ולא מגרש שדה, ועל דברים אלו רמזו בכאן: כל מצות הללו נוהגות בה".

ונראה לומר שלדעת המאירי, קדושת עזרא אינה קדושה מצד כח אחר (חזקה כרמב"ם) אלא קדושת עזרא היא מעין 'חזרו ויסדום' כלומר השיבו את הקדושה הישנה, ולכן אף מוק"ח שחזרו וקידשום הן דוקא אותן הקדושות מימות יב"נ, ולדעתו אין קידוש בשלישית לשום דבר, כפי שהבאנו מדבריו לעיל.

וכך כתב החזו"א, שצריך לקדש דוקא אותן הקדושות מימות יב"נ, וז"ל החזו"א (שם): "ולהאמור נלמד ממשנתנו, דאפילו למאן-דאמר עזרא קידש, אין מקדשין אלא אותן המוקפין חומה מימות יב"נ". ואעפ"כ הוסיף: "ונראה דאף לדעת הר"מ לא קידש עזרא כרך שאין לו חומה עכשו, שהחומה תנאי בשעת קידוש, שזו שלימת הצורה שנאמר עליה הדין והיינו נמי דבעינן קלעים...".

במרכבת המשנה (חעלמא, על רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יב טו) סובר ג"כ כמאירי, וכך הוא מפרש ברמב"ם, ודעתו היא שמצות התורה שרק עיר שהיתה לה חומה בימות יב"נ יכולה להתקדש, ולכן גם בימי עזרא וגם לעת"ל אלו הערים שיכולות להתקדש, ואלו דבריו: "אין סומכין וכו'. עיין השגות. והכסף-משנה נדחק. ואני אומר בטח דהראב"ד נדמה לו דמ"ש רבנו כל הערים המוקפות חומה באותו עת דר"ל שבזמן עזרא קידש כל הערים שהיה להן חומה בזמן כיבוש עזרא. ומעולם לא עלה זה על דעת רבנו, דודאי שום מצוה לא תשתנה ולא תנוסח בשום זמן, ודין בתי ערי חומה שהיא מצות עשה קיים לעד בזה האופן שנצטווה משה מפי הגבורה, אשר לוא חומה דציותה התורה בקדושת אותן העיירות שהיו מוקפות חומה בזמן יהושע, ואפילו תפול החומה לאחר זמן - בקדושה עומדת, כר' אלעזר בר יוסי, אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן. הילכך, אותן עיירות קיימין בקדושתן, בין שהחומה קיימת או שנפלה. ואף על גב שבטלה קדושתן בזמן הגלות, כל אחת מעיירות אלו המוקפות בזמן יהושע חזרו ונתקדשו, אף ע"פ שנפל החומה קודם כיבוש עזרא. ואותן עיירות המוקפות בזמן יהושע, שלא כבש עזרא ע"י חזקה (כמ"ש רבנו פ"ו מהל' בית הבחירה הט"ז), בטלה קדושתן, אף על גב שבזמן עזרא עדיין קיימת אותה חומה שהוקפה בה בזמן יהושע. והיינו דאמרן בערכין לב ב, שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקדשום, ר"ל אותן שהחזיקו בו קדשום, ואותן שלא החזיק עזרא לא קדשו. ולעולם לא היה כח ביד עזרא לקדש עיר אחרת שלא היתה מוקפת בזמן יהושע, אף על גב שהיתה מוקפת בזמנו, כי היכי שלא היה יכולת ביד עזרא קדש עיר אחרת בקדושת ירושלים, כן לא היה יכול לקדש עיר בקדושת בתי ערי חומה מאלו שלא היה להן קדושת בתי ערי חומה בקדושה ראשונה. דדוקא על מדת העיר והעזרות היה יכול להוסיף, ע"פ בית-דין הגדול, אבל לא להוסיף עיר לקדושת בתי ערי חומה, דהו"ל בכלל בל תוסיף".

עולה מן הדברים, שלשיטת הרמב"ם כפשוטה, עזרא קידש ערים המוקפות בזמנו וקדושת יב"נ פקעה. לשיטת הטורי אבן והחזו"א, קודשו ערים שהיו מוקפות בימי יב"נ והיתה להם חומה אף בימי עזרא. לשיטת המאירי ומרכבת המשנה, עזרא קידש ערים המוקפות חומה בימי יב"נ בלבד.

ח. הקדושות בערי חומה ובמצוות שונותעריכה

כפי שפתחנו, יש כמה וכמה מערכות של קידוש בארץ ישראל.

וכך כתב המאירי (על מגילה י ב): "הרבה סוגיות מתחלפות בתלמוד בענין קדושה ראשונה, קצתן נראה מהם שלא נתקדשה לעתיד וקצתם נראה מהם שנתקדשה לעתיד, ונתחבטו בפירושם הרבה מפרשים. מהם שכתבו שירושלם והמקדש נתקדשו לעתיד אבל שאר הארץ לא, וכן כתבוה גדולי המחברים (רמב"ם), ויש להקשות עליהם ממה שאמרו בסוגיא זו: למה מנו חכמים את אלו וכו', ונמנית ירושלם בכלל אלו במסכת ערכין, ואע"פ שאמרו שם תרי ירושלם הוו, אין ראוי לסמוך בכך, שאף הוא לא אמרה דרך ידיעה אלא דרך ספק, וכדקאמר: מי לא אמר רב יוסף תרי קדש הוו הכא נמי תרי ירושלם הוו, אלא שמ"מ חזרו ותרצו שם דלאו ירושלם ממש קאמר אלא כל שהיא כעין ירושלם, ר"ל שמוקפת חומה מימות יהושע.

ולפי מה שכתבנו, נתרץ הקושיות לענין חלוק דברים, ר"ל שיש דברים שאצלם נתקדשה כל הארץ לעתיד, כגון איסור במות, ויש דברים שלא נתקדשה בהם לעתיד, כגון זריעה בשביעית ושאר דברים על הדרך שכתבנו, הרי קדושה שניה נתקדשה לכל על דעת גדולי המחברים. או שמא הם סוברים בברייתא שניה שנאמר בה "מצאו את אלו ומנאום" ולא נאמר בה "וקדשום", מאחר שכתבנו לדעת גדולי המחברים שירושלם ומקדש נתקדשו לעתיד לכל דבר, מקריבין במקום בית המקדש אע"פ שאין שם בית בנוי ולא פתח אהל מועד ואוכלין קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת מחיצה ואין שם קלעים, וכן אוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלם אע"פ שאין שם חומה, שקדושה ראשונה קדשה לעתיד במקום ירושלים ומקדש, וכן כתבוה הם בפירוש, לענין בתי ערי חומה הולכין אחר היקף חומה שמימות יהושע בשעת כבוש הארץ, וכל שלא הוקפה באותה שעה אע"פ שהוקפה אח"כ הרי הוא כבתי החצרים, וכן אם הוקפה בימות יהושע אע"פ שאין לה עכשו הרי היא כמוקפת, כמו שבארנו למעלה לעתיד לענין בתי ערי חומה ולענין כל הדברים כמו שביארנו".

"כבר בארנו לדעת שאר מפרשים, שאין חלוק בין ירושלם ומקדש לשאר ארץ ישראל, ואף ירושלם ומקדש לא נתקדשה אלא לענין אסור במות, ומעתה אין מקריבין כשאין בית וכו'. וגדולי המפרשים (ראב"ד) כתבו, שאף בקדושה שניה לא נאמרה אלא לשאר ארץ ישראל, אבל ירושלם ומקדש יודע היה עזרא שעתידין הם להשתנות ולהתקדש בכבוד עולמי, והנכנס עכשו לשם אין בו כרת. וכן יראה שלא לאכול מעשר שני במקום שאין חומות, ממה שכתבנו בבבא מציעא נג ב בסוגית מחיצה לאכול ומחיצה לקלוט".

עולה מדברי המאירי, שלגבי איסור במות - הקידוש אף לעת"ל, לגבי בית המקדש - מחלוקת רמב"ם וראב"ד, ולגבי ערים מוק"ח - קידוש שני הוא עולמית אע"פ שהוא רק בערים שנתקדשו בימות יב"נ.

לעומת הרמב"ם – תוספות (על שבועות טז א) חידש: "וי"ל דקדושת הארץ לגבי תרומה ומעשרות בטלה, והכא איירי בקדושת מחיצה דאפשר דלא בטלה משום דאיקראי נחלה, וקדושת בתי ערי חומה דמייתי בסמוך נמי הויא קדושת מחיצה... א"נ מודה רבי אליעזר דעזרא קידש לעתיד לבא קדושת מחיצה".

מתבאר מדברי תוספות, שקדושת מחיצות ראשונה לא בטלה, אפילו שקדושה ראשונה לעניין תרו"מ בטלה, ואם-כן, לגבי בתי ערי חומה, מלכתחילה היתה אך קדושה אחת שקיימת לדורות אפילו נפלה החומה. ומביאים תירוץ נוסף, שעזרא קידש לעת"ל אף עיירות מוקפות חומה משום קדושת מחיצות.

ומבאר החתם סופר (על שבועות טז א), מדוע קדושת מחיצות לא בטלה וקדושת הארץ בטלה: "וטעמא מבואר בהרמב"ם ס"פ מהל' בית הבחירה, משום דקדושתה (של הארץ) תלוי בכבוש, וכיון שבטל הכבוש בטלה הקדושה, וכתב שם דקדושת עזרא קידשה לע"ל משום דלא נתקדש מתחלה ע"י כבוש כ"א בחזקה, ע"ש. פי' לדבריו, שבאו ע"י חזקת ורשיון המלך כורש, ואף שנחרב עתה הבית מ"מ לא ניטלה מאתנו אותו הרשיון לדור שם גם עתה, וע"ש בכ"מ".

הראב"ד השיג על רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יב טו: "א"א חדוש גדול אני רואה בכאן, דהוא סבר קדושת יהושע לא קידשה לעתיד לבא, והדר אמר אע"פ שאינה מוקפת עתה הרי היא כמוקפת, ר"ל שהקדושה הראשונה לא בטלה עד שבטלה הארץ. חידוש גדול הוא זה, ואין סומכין עליו, שהראשונות בטלו משבטלה הארץ אע"פ שחומתה קיימת, ואם נפלה חומתן מיד בטלה קדושתן".

הראב"ד הקשה, שהלימוד שאף עיר שחרבה חומתה קדושה מובא בגמרא למאן-דאמר שקדשה לעת"ל, וא"כ הרמב"ם צרף לכאורה שתי דעות שבגמרא מובאות כסותרות.

הרדב"ז השיב, שאמנם הרמב"ם כתב כמו שהסברנו לעיל שקדושת יב"נ בטלה, ודין חומה שנפלה אינו שייך בהכרח למי שסובר שקדשה לעת"ל, וכך-כתב הכסף-משנה.

והוסיף הרדב"ז: "ומה שכתב הראב"ד ז"ל "ואם נפלה חומתן מיד בטלה קדושתן" הוא לפי שיטתו, לפי שהוא סובר כי האי תנא דאמר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבא, ורבינו פסק כרבי אלעזר בר יוסי וכרבי ישמעאל דאמר קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא". וסובר הרמב"ם, שאף למאן-דאמר 'לא קדשה לעת"ל' יש את הדרשה 'אשר לא חומה' אפילו שאין לו עתה. וכ"כ אף המהר"י קורקוס והכס"מ.

על הלכה טז השיג הראב"ד: "וכן לעתיד לבא. א"א הא דלא כרבי יוסי, אלא במקומות שלא קידש עזרא". היינו, לפי ר' יוסי, שקדושת עזרא לא בטלה וירושה שלישית אין להם, דברי הרמב"ם שיקדשו שוב בתי ערי חומה ניתן להסביר רק בעיירות שלא קדשו בימי עזרא.

ענה על כך הרדב"ז בדעת הרמב"ם, שעזרא קידש דוקא את ירושלים לעת"ל, אבל לא לענין שמיטין ובתי ערי חומה, ולכן הארץ צריכה קידוש מחדש לכל הדברים הללו. וז"ל: "והנכון אצלי, דאתיא הך ברייתא אפילו כרבי יוסי, דלא אמר רבי יוסי עזרא קידש לשעתה ולעתיד לבא אלא לענין שאר קדושות, אבל לענין יובלות ושמטות ובתי ערי חומה לא נתקדשו לעתיד, והיינו דתניא "מה ירושת אבותיך בחידוש כל הדברים הללו אף ירושתך בחידוש דברים הללו", משמע דוקא דברים הללו הם מחודשות לעתיד לבא, ומזה הטעם סובר רבינו, שהנכנס לבית-המקדש בזמן הזה, שכולנו טמאי מתים, חייב כרת, שנאמר "והשמותי את מקדשיכם" - אפילו בזמן שהם שוממים בקדושתן הם עומדים, משום דקדושת עזרא לעולם היתה".

על קביעתו חולק מהר"י קורקוס ומדייק ברמב"ם שלענין שמיטין ויובלות אין-צורך לחזור ולקדש, לעומת זאת לגבי מוק"ח צריך לחזור ולקדש. וז"ל: "ודעת רבינו נראה שהוא לחלק בין קדושת הארץ לענין מעשרות לקדושתה לענין בתי ערי חומה, דלעניין מעשר ושמיטין ודומיהן אין צורך לחזור ולקדש, וכן כתב כאן 'בעת שיכנסו יתחילו למנות וכו' ויקדשו בתי ערי חומה', נראה שאין צריך קדוש אלא לענין בתי ערי חומה, משום דדרשינן היקישא שכתבתי למעלה".

ובהלכה לעיל באר שקדושת שמיטין ומעשרות לא בטלה, אלא התנאי לקיומה – 'כל יושביה עליה' לא התקיים, ולכן אף בעתיד לא צריך לקדש, אלא להתחיל לקיים מעת היות כל יושביה עליה.

אם נסכם את הבנת הראשונים והאחרונים בשיטת הרמב"ם, עולה שלכולי-עלמא קדושת המקדש קדשה לשעתה ולעת"ל.

  • לפי המאירי, קדושת עזרא קדשה לעת"ל הן לגבי תרו"מ שמיטין ויובלות והן לגבי מוק"ח.
  • לפי הרדב"ז, קדושת עזרא לא קדשה לעת"ל לכל קדושת הארץ, הן לגבי תרו"מ שמיטין ויובלות והן לגבי מוק"ח.
  • ולפי המהר"י קורקוס, קידש עזרא לעת"ל לגבי מצוות התלויות בארץ אבל לא לגבי מוק"ח.

אמנם הקרן אורה (על יבמות פב ב) מסיק בשיטת הרמב"ם ובשיטת רש"י, שקדושת עזרא הן לארץ לעניין מצוותיה והן למוק"ח היתה מלכתחילה מדרבנן, ובביאה שלישית מתחייבים לקדש הכל מן התורה. וז"ל: "אבל קשה לפי זה לשון הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' שמיטין, שכתב שם הלכה ט"ו וט"ז: כיון שעלה עזרא בביאה שניה נתקדשו כו', ערי חומה שהיו מוקפות באותו העת. מפני שביאתן בימי עזרא כביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע מנו שמטין ויובלות וקידשו ערי חומה אף ביאתן בימי עזרא מנו שמטין ויובלות וקידשו ערי חומה ונתחייבו במעשר, וכן לעתיד לבא בביאה ג' בעת שיכנסו לארץ יתחילו למנות שמטין ויובלות ויקדשו ערי חומה ויתחייבו בכל מקום שיכבשוהו במעשר, שנאמר והביאך כו'. אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך. משמע מזה, דמהתורה נתחייבו בביאה שניה בשמטין ובמעשר, וכביאתן בימי יהושע. וכדיליף מקרא דאשר ירשו וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך. והיינו כדעת ריב"ח בירושלמי שהבאתי לעיל. אלא דאם כן תיקשי מה שכתב "וכן לעתיד לבא בביאה שלישית כו'", ולמה להו לקדש ערי חומה, הא קדושה שניה וודאי קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא! אלא על כרחך עיקר קרא ד"אשר ירשו וירשתה" אתי לעתיד לבא. ובימי עזרא עשו הכל מאליהם. ומשום הכי, לעתיד לבא יצטרכו לקדש מחדש ולחייב מהתורה בכל אלו".

וכן מרכבת המשנה (חעלמא, על רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יב טז) כתב: "והרי קי"ל פ"י מהל' שמטה ה"ט דבזמן שאין יובל נוהג אין דין בתי ערי חומה נוהג, כדקי"ל ערכין דף כ"ט, ובהכרח לא היתה קידוש בתי ערי חומה בזמן עזרא אלא מדרבנן. ולפי-זה, מ"ש רבינו לעיל הט"ו "אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות", ר"ל מנו יובלות לקדש שמיטין, וקדשו בתי ערי חומה מדברי-סופרים דומיא שנתחייבו במעשר. וכל זה ברור בדעת רבנו".

וכקרן אורה ומרכבת המשנה כתב החזו"א שקדושת עזרא במוק"ח היתה מדרבנן וקדושה שלישית תהא מן התורה. וז"ל החזו"א (על אורח חיים קלט ב-ג): "וי"ל דדעת הר"מ דלענין בתי ערי חומה קיי"ל כמ"ד לא קידשה לעתיד לבוא, כיון דקדושה ראשונה בטלה לענין יובל, דהא קדושת הארץ בטלה וממילא אין ראוי לקיים קדושת בתי ערי חומה לשעתה, שאין נפקותא בקדושתן, שאין דין בתי ערי חומה נהוגות בזמן שאין יובל אף אם יהיו מקודשים, והלכך לא קדשו לע"ל לקדושה לחוד. וכיון דבזמן החורבן אינן ראוין לקדשן פקע קדושתיהו, ולכשיבנה בית שני צריכים קידוש. וכן עזרא קידשן לשעתן אולי ישובו כל ישראל, אבל כשחרב בשנית פקע קדושתן ולא קדשן לע"ל, שאף אם ישובו ישראל קדם הגאולה אין היובל חוזר, דבעינן שיהא כל אחד מכיר בשלו וחלוקה ראשונה בטלה ולעתיד צריך חלוקה חדשה כדאמר בבא בתרא קכב א".

בחידושי ר' חיים הלוי (סולוביצ'יק על רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יב טז) באר לעיל, שלפי הרמב"ם שתי פעולות קידוש: 'ביאת כולכם' בשעת כיבוש ו'כל יושביה עליה' בשעת קיום. ועפי"ז באר את שיטת הרמב"ם שצריך קידוש לערי חומה בביאה שלישית. וכך הוא כותב לגבי שיטת הראב"ד: "והנה הראב"ד בפ"א מהל' תרומות שם חולק על הרמב"ם, וס"ל דאין צריך ביאת כולכם אלא בחלה לבד ולא בתרומות ומעשרות, ולדידי' הא ודאי דגם שמיטות ויובלות אין צריך ביאת כולכם, ותלויין רק בקדושת הארץ לחוד, וא"כ הרי ממילא דהא דלא נהגו יובלות בירושה שניה, הוא רק משום טעמא דכל יושביה לחוד, דאין זה שייך כלל לעצם ירושת וקדושת הארץ, וקדושת הארץ נגמרה עוד בימי עזרא גם לענין תרומות ומעשרות וגם לענין שמיטות ויובלות ובתי ערי חומה, וע"כ לטעמי' שפיר השיג הכא וכתב דהא דיקדשו בתי ערי חומה לעתיד לבוא היינו דוקא במקומות שלא קידש עזרא, דבמקומות שקידש עזרא הרי כבר נגמר קדושת הבתי ערי חומה לגמרי, ולא חסר בהו תו שום קידוש כלל, כיון דקדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, ולא שייך עוד קידוש בתי ערי חומה כיון דכבר נגמרה קדושת הארץ, ומיושב היטב וכמו שנתבאר".

עולה שלשיטת הראב"ד, קדושת עזרא היא לעת"ל לכל הדינים, וביאת כולכם הוא תנאי הלכתי לגבי חלה בלבד, וכל יושביה עליה הוא תנאי הלכתי לשמיטה ויובל לקיום אך לא לקידוש, וממילא אין צורך לשום קידוש נוסף אף לערי חומה.

וכהסבר ר' חיים לראב"ד כתב הרשב"א (על שבועות טז א): "רב הונא אמר בכל אלו, קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא; ורב נחמן סבר קדשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא. ואוקימנא כתנאי, וקיי"ל כרב נחמן דלא קדשה לעתיד לבא, אלא שבקדושה שניה שקדשה עזרא איפלגו גם-כן רבנן ור' יוסי דסדר עולם, רבנן ס"ל דקדושה שלישית אית להו... ואקשינן עליה דר' יוחנן מההיא ברייתא דשתי קופות ודחי ההיא דרבנן ואנא דאמרי כר' יוסי דתניא בסדר עולם אשר ירשו אבותיך וירשתה קדושה ראשונה ושניה יש להן שלישית אין להן, ומאן תנא סדר עולם ר' יוסי, וה"נ אמרינן בנדה בפרק יוצא דופן דר' יוסי אית ליה תרומה בזמן הזה דאורייתא אבל חלה דרבנן לכו"ע כדאיתא התם, וכיון דאיפלגו בה ר' יוחנן וריש לקיש אי הלכה כר' יוסי או כרבנן, אפשר לומר דהלכה כר' יוחנן וכר' יוסי דפסיק איהו כוותיה, דלית הלכתא כריש לקיש לגבי ר' יוחנן אלא בתלתא לחוד, וכן מצאתי גם להראב"ד ז"ל ומאותה דר' יוחנן שאמרתי". לעומת זאת, לפי הרמב"ם מסביר הרשב"א שנפסק כרבנן שיש להם שלש קדושות (ואין הפסיקה כריש לקיש כנגד ר' יוחנן אלא משום שהלכה כבריתא של ב' קופות).

לפי הראב"ד והרשב"א, קידוש עזרא היה לכל המצוות התלויות בארץ וקשורות לארץ, ואלה שלא קוימו בבית שני או קוימו מדרבנן הן בגלל שחסרו תנאים לקיומן, ולגבי בית המקדש לראב"ד שיטה מיוחדת שהקדושה בטלה והוא עתיד להתקדש בקדושה עולמית.