חבל נחלתו יא י
סימן י
רפואה מונעת בשבת
שאלה
בימינו רבים הנוטלים תוספי מזון וויטמינים. התוספים הללו ניטלים בצורת כמוסות וכדורים או בצורת אבקה שמתמוססת במים. מטרת נטילת תוספי המזון היא לשם תקינות פעולות הגוף כגון עיכול או הפרשות, לשם הוספת חומרים החסרים לגוף או לחיזוק המערכת החיסונית.
האם מי שנוטלם בימות החול באופן קבוע מותר ליטלם בשבת?
תשובה
א. נראה לי שצריך לחלק בין מחלה או פגיעה גופנית כלשהיא לבין אדם בריא. הנוטלים אינם חולים ואף לא נחשבים בעלי מיחושים, אלא נוטלים זאת לחיזוק גופם ולהשלים חומרים שאינם נמצאים במזון. ולכן אין להגדיר מלכתחילה תוספים אלו בתור תרופות.
השם 'רפואה מונעת' מטעה, ואינו על פי מושגי ההלכה. ההלכה מחלקת בין בריא לחולה, והאחרון צריך רפואה. מי שאינו חולה ואין בו פגיעה כלשהיא אינו צריך רפואה ותרופה.
הרמב"ם דן בהל' דעות (פ"ג ה"ב) בבריאות האדם וכותב: "אלא ישים על לבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו בלבד, לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה ככלב וחמור אלא יאכל דברים המועילים לגוף אם מרים אם מתוקים, ולא יאכל דברים הרעים לגוף אע"פ שהן מתוקים לחיך"... הוא אינו מדבר באדם חולה – אלא באדם אשר אוכל כדי להברות את גופו, ולכן הוא אוכל את הראוי כדי להברות – לא לרפאות מחלה. ובפרק הבא הרמב"ם מבאר את כל דרכיו של האדם כדי לנהוג גופו בבריאות, ופותח (פ"ד ה"א): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים, ואלו הן:...".
וא"כ כל האוכל או מוסיף חומרים למאכלו על מנת לחזקו או להשאירו בבריאותו, אין צריך להתייחס לכך כלקיחת תרופה ולכן אין צריך להתייחס לכך ככלול בגזרת שחיקת סממנים שגזרו חז"ל על רפואה בשבת.
ב. פסק בשו"ע (או"ח סי' שכח סל"ז): "כל אוכלים ומשקים שהם מאכל בריאים מותר לאכלן ולשתותן, אף על פי שהם קשים לקצת בריאים ומוכחא מלתא דלרפואה עביד, אפילו הכי שרי; וכל שאינו מאכל ומשקה בריאים, אסור לאכלו ולשתותו לרפואה. ודוקא מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא, אבל אם אין לו שום מיחוש, מותר. הגה: וכן אם נפל למשכב, שרי (ב"י)".
יש בדבריו שתי הלכות:
א. אוכלים ומשקים שאוכלים אותם בריאים אפילו נוטלם לרפואה מותר.
ב. אוכלים ומשקים של כאלו שאינם בריאים, אסור לאוכלם לשם רפואה ומותר למי שאין לו שום מיחוש לאוכלם.
נראה שויטמינים ותוספי מזון שייכים לשתי ההלכות מחד הם בימינו מאכל בריאים ורבבות בני אדם בכל העולם נוטלים אותם. ולכן מעיקר הדין מותר ליטלם אף לרפואה. אולם הם אינם תרופה. כמו"כ הם שייכים אף להלכה השניה, שכן אף מי שאינו רוצה להגדירם כמאכל בריאים, כיון שנוטלם ללא שום מיחוש אלא מוסיפם בקביעות למזונו – מותר לאוכלם בשבת.
ג. הטור (או"ח סי' שכח) אף הוא הביא אותן הלכות בתוספת: "כל אוכלין ומשקין שהן מאכל בריאין מותר לאוכלן ולשתותן לרפואה אעפ"י שהן קשין לקצת בריאים ומוכחא מלתא דלרפואה עביד אפ"ה שרי כיון שדרך בריאין לאוכלן ולשתותן. וכל שאינו מאכל ומשקה בריאין אסור לאוכלו ולשתותו לרפואה אבל אם אוכל ושותה אותו לרעבו ולצמאו ואין לו חולי שרי".
הטור הוסיף את התנאי שאוכל לרעבו ולצמאו ואין לו חולי. לענ"ד תוספים אלו עומדים אף בתנאו של הטור שכן הם לא ניטלים עצמאית אלא מוסיפים אותם לארוחות כמאכל או בתוך מאכל שאוכל לתאבון, וא"כ כיון שאין לו חולי הדבר מותר.
הבית יוסף או"ח (סימן שכח) מפרשו: "ומשמע דכל שאינו חולה כלל מותר לו לאכול ולשתות אוכלין ומשקין שאינם מאכל בריאים דכיון שאינו חולה ליכא למיגזר מידי הילכך אפילו אינו לא רעב ולא צמא מותר לאכלן ולשתותן והא דנקט לרעבו ולצמאו לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט".
נראה מהב"י שכיון שהמדובר בבריא אפילו אוכל מאכלים שאינם נאכלים לבריאים מותר ואין חשש שישחק סממנים.
וכהלכה הראשונה בשו"ע כתב אף בספר אהל מועד (שער השבת דרך ד) וז"ל: "אסור לבריא להתרפאות בשבת גזירה שמא יבא לידי שחיקת סמנין, כל שהוא מאכל בריאים מותר לאכלו ואף על פי שהן מרפאין ואף על פי שכונתו באכילתן להתרפאות מהן".
ד. המגן אברהם (ס"ק מג) חלק על הב"י בהבנת הטור וכך כתב: "בטור כתוב ושותה אותו לרעבו לצמאו מותר משמע דאם עושה לרפואה אסור אף ע"פ שהוא בריא"... ומביא ראיות לדבריו.
המשנה ברורה (ס"ק קכ) כתב: "אין לו שום מיחוש – דהיינו שאוכל ושותה לרעבונו ולצמאונו [מ"א בשם הטור] אבל אם הוא עושה לרפואה דהיינו כדי לחזק מזגו כתב המ"א דאפילו בבריא גמור אסור".
ונראה שמבין שאף חיזוק בריאותו הוא בכלל רפואה. וכתבתי לעיל שמדברי הרמב"ם נראה שאין זה בכלל רפואה אלא שמירת הבריאות של אדם בריא.
ה. אולם בביאור הלכה (שם ד"ה אבל אם) חלק על פירוש המג"א בטור וכתב שכל שכעת אוכל כדרכו, כיון שאינו עושה לרפואה מותר, ואף שאינו מאכל בריאים ולכאורה מתוך מעשיו עולה שעושה לרפואה בכ"ז מותר. וא"כ לגבי מקרה דידן נראה שמותר כיון שאינו אוכל לתיקון פגיעה בריאותית שכבר ארעה, אלא כדי לתקן לעתיד.
ובדומה לכך הביא בברכי יוסף (או"ח סי' שכח ס"ק יד) מהלק"ט שמותר לשאוף טבק אע"פ שסברו שיש בכך כדי לחזק את הגוף.
וכ"נ מדברי שולחן ערוך הרב (או"ח סי' שכח סעי' מג).
ובערוך השולחן (סעיף מח) פרש את דברי הב"י כדברי המג"א.
ו. ומצאתי בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' נ) שהוכיח ג"כ להיתר וז"ל: "שאלתו הראשונה היא. אודות ויטמינים שאנשים משתמשים בהם בכל יום והם כעין אוכל נוסף לאלפי איש ממש בכל יום האם מותר לקחת אותם בשבת".
"וזאת תשובתי ע"ז בע"ה. (א) בשו"ע או"ח סי' שכ"ח סעי' ל"ז נפסק בזה"ל: כל אוכלים ומשקין שהם מאכל בריאים מותר לאכול ולשתותן לרפואה אף על פי שהם קשים לקצת בריאים [או: דברים] ומוכחא מילתא דלרפואה עביד אפילו הכי שרי, וכל שאינו מאכל ומשקה בריאים אסור לאכלו ולשתותו לרפואה ודוקא מי שיש לו מיחוש בעלמא אבל אם אין לו שום מיחוש מותר וכן אם נפל למשכב שרי עכ"ל.
"נלמד מפסק שו"ע זה תרתי, ראשית, דדבר שהוא מאכל או משקה של בריאים מותר אפילו למי שיש לו מיחושים לאכלו או לשתותו לרפואה בשבת הגם שמוכחא מילתא דלרפואה עביד, ושנית, דלאדם בריא שאין לו שום מיחוש מותר לאכול ולשתות בשבת לרפואה, היינו לחיזוק המזג אפילו אוכל או משקה שאינו מאכל או משקה של בריאים ולא גזרו בכה"ג משום שחיקת סממנים.
"וא"כ אפשר ללמוד מזה לסוג ויטמינים אשר אלפי אנשים משתמשים בהם יום יום כאוכל נוסף, ולוקחים זאת כדי לחסוך באוכל שלא יוסיפו יותר מדי על המשקל וכדומה, כבנידון שאלתינו, שיש להתיר לאותם האנשים להמשיך לקחתם גם בשבת משני פנים, ראשית ניתן לקבוע שנחשבים המה כמאכל בריאים בהיות שכ"כ הרבה אנשים לוקחים אותם, ויהא מותר לקחת אלו הויטמנים אפי' לרפואה, ואפילו כשמוכחא מילתא דלרפואה עביד, ושנית, אפילו אם לא נחשיב אותם למאכל בריאים מ"מ מותרים אלו שלוקחים אותם בכל ימי החול במקום אוכל נוסף להמשיך לקחתם גם בשבת בהיות ואין להם שום מיחוש מיוחד, ועל כן מותר להם לקחתם לחיזוק מזגם.
"(ב) בנוגע לנימוק השני, אמנם המג"א בס"ק מ"ג לא מתיר באין לו שום מיחוש כי אם בשותה או אוכל אותו לרעבו או לצמאו אבל אם עושה לרפואה אסור אף על פי שהוא בריא, והיינו דלפי המג"א לא שרי כי אם דוקא לרעבו ולצמאו או לתאוה, אבל כל שכוונתו להיות גופו בריא אסור, וכדמבאר הפרמ"ג שם, וכך פוסק עפי"ז המשנ"ב בס"ק ק"כ דאם הוא עושה לרפואה כדי לחזק מזגו כתב המ"א דאפילו בבריא גמור אסור ע"ש, ובנידוננו הא הוא כדי לחזק מזגו, וצריך להיות איפוא שיהא אסור לקחתם בשבת לפי המג"א ודקיימא בשיטתיה.
"אבל ב' תשובות בדבר, ראשית, דברי המג"א אינם מוסכמים והמה רק ע"פ שיטת הטור, לפי דעתו בכוונת דבריו, אבל הב"י בטור שם סובר בהדיא דלא כן, אלא דכל שאינו חולה כלל מותר לו לאכול ולשתות אוכלים ומשקים שאינם מאכל בריאים אפי' אינו לא רעב ולא צמא, וגם בדעת הטור כותב הב"י שם לפרש דהוא נמי כן, והא דנקט לרעבו ולצמאו הוא לא דוקא אלא אורחא דמילתא נקט ע"ש, ועפי"ז מובן לנו פסקו של הב"י בשלחנו הנ"ל דז"ש דכל שאין לו שום מיחוש מותר, דברור הוא דר"ל דמותר אפילו לשתותו לרפואה [דהיינו כדי לחזק מזגו], אשר על האי גוונא הוא שמוסבים דבריו בזה, ודבר זה נראה יוצא כן גם מדברי הרמ"א ממה שמוסיף ע"ז וכותב בלשון: וכן אם נפל למשכב שרי, ומשוה אותו שאין לו מיחוש לאותו שנפל למשכב ובא גם זה ולימד על זה דמה אם נפל למשכב שרי אפילו לרפואה, הוא הדין נמי דשרי אפילו לרפואה למי שאין לו שום מיחוש, וגם המשנ"ב נזהר בזה ודייק לכתוב דזה שאסור אם עושה כדי לחזק מזגו הוא רק לפי המ"א בשם הטור, ולא כתב זאת בתורת פסק סתמי והחלטי, וכן דייק לכתוב גם בשער הציון בס"ק צ', דלפי דעת המ"א הא דמותר לבריא היינו כ"ז שאינו מתכוין בפירוש לרפואה, והוא כשלעצמו מצינו לו להלן בס"ק קכ"א שסתם לכתוב דלבריא מותר (ורק בשעה"צ ציין כנז' לדעת המג"א), ולא עוד אלא דבביאור הלכה בד"ה אבל, משיג במפורש על דברי המג"א וכותב דמ"ש המ"א שכן מוכח ברמב"ם דאפילו בריא שאין לו מיחוש אסור אם עושה לרפואה. דאינו מבין ראיתו כלל טפי מה שפירשו הרה"מ ע"ש, כן יעוין בספר אגלי טל במלאכת טוחן ס"ק מ"ז מה שמאריך בסתירת ראיותיו של המג"א בזה עיין שם, ועוד יעוין בספר תורת שבת סי' שכ"ח ס"ק מ"ט שכותב ג"כ להשיג בחזקה על המג"א ולסתור ראיותיו וס"ל בפשיטות להלכה דבאין דרך לאוכלו רק לרפואה בזה יש לחלק לבין בריא ליש לו מיחוש כמו שנאמר כאן בשו"ע, ואם הוא בריא מותר אף שעושה הדבר לרפואה דהיינו להברות גופו שלא יבוא לו חולי או לסגולה וכו' ולפי שהוא בריא ואין צורך לו ברפואה ומה שהוא אוכל אותו לרפואה היינו להברות גופו או לסגולה הוי ליה לגביה כשאר מאכל ומשקה שכולם עשוים להברות הגוף וכו' עיין שם, וא"כ ה"ה גם בנידוננו מותר לקחתם לבריא שאין לו מיחוש ולא גזרינן בכה"ג משום שחיקת סממנין, מכיון שאינו בהול, ולא עוד אלא דהו"ל זה לגביה כשאר אוכל ומשקה אשר כולם עשוים להברות הגוף.
"ושנית נראה לומר דאפילו למטותא דהמג"א כל כה"ג של נידוננו יש לומר שגם הוא יודה דלא מיקרי זה שעושה לרפואה אלא דומה זה כאוכל לרעבו, דהא לוקח את הויטמינים מפני שרוצה למעט באוכל שלא יוסיף על המשקל יותר מדאי או מטעם הדומה, ובמקום זה כדי להשלים את רעבונו הוא לוקח את הויטמנים וא"כ הר"ז בדומה לאכילה לרעבו, באופן שיש לומר דכל כגון דא יודה גם המג"א דמותר לקחתם בשבת כי הו"ל זה ממש כשאר מאכל ומשקה העשוים להברות הגוף ואוכלם ושותם לשם זאת המטרה.
"(ג) ומכיון שבאנו להאמור, תו יש עוד להוסיף ולומר, שאפילו הלוקחים סוג ויטמינים אלה משום חולשתם וכדי לחזק מזגם ולרפאות מיחושם, ג"כ מותר להם להמשיך לקחתם בשבת, והוא, בהיות ונתפשט הדבר בין ההמונים לקחתם בכל ימות החול גם במקום אוכל נוסף, כי הו"ל זה בדומה למה שפוסק המשנ"ב בסי' שכ"ח שם ס"ק קכ"ז, דהסכימו האחרונים דמותר לשאוף טאבאק בנחיריו בין שעושה כן לפי שעלול במיחוש הראש ובין להפיג השכרות דכיון שנתפשט שאיפת הטאבאק לגדולים ולקטנים משום תענוג או משום ריח לא מוכחא מילתא דעביד לרפואה ע"ש, הרי לנו דמשום האי טעמא דנתפשט התירו לקחת אותו דבר אפילו למיחוש הראש מפני דעי"כ לא מוכחא מילתא דלרפואה קעביד, וא"כ ה"ה נמי לכגון נידוננו, מכיון שנתפשט לקחתם משום השלמת אוכל, תו לא מינכרי מילתא דלרפואה קעביד ועל כן מותר לקחתם אפילו משום מיחושי חולשה וחיזוק המזג, וזאת נוסף למה שכתבנו בראש דברינו שיש בכלל מקום לקבוע שנחשבים המה כמאכל בריאים ושמותר לפי"ז לקחתם אפילו כשמוכחא מילתא דלרפואה קעביד.
"(ד) לכל האמור יש עוד סניף היתר, והוא בהיות ולוקחים אותם בתמידיות גם בימות החול, דאין עי"כ החשש של מתוך שהוא בהול וכו', וכפי שכתבתי מזה באריכות בספרי שו"ת צ"א ח"ח סי' ט"ו פרק ט"ו ובעוד מקומות, ואין להאריך בכאן מזה בהיות ובכגון נידוננו יש שפיר להתיר אפילו בלאו הכי, וכנ"ל".
בסיום תשובתו מוסיף הציץ אליעזר:
"(ז) ומדי דיוננו בנוגע ללקיחת תרופות בשבת, יש לדעתי להזהר מלהפריז בחומרות בזה, וחשוב לדעת ולהזכיר מ"ש בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף ס"ח, ומביא זאת בשם גדולי הראשונים, דהך איסורא משום שחיקת סמנין היא גזירה דרבנן בעלמא היא וקולא טפי מאמירה לעכו"ם ומשום שבות דרבנן ואפילו מאמירה לעכו"ם בשבות דרבנן עיין שם, ורמז מזה בקצרה גם בביאור הלכה שם לסעי' ל"ז ד"ה וכן אם יעו"ש, ומוסף ע"ז לעיין בספרי צ"א ח"ח סי' ט"ו פרק ט"ו מ"ש מקום להקל עוד ביותר על בזה"ז דאין מצוי שחיקת סממנים ולא בקיאים בזה עיין שם, ולכן אין לגבב בזה חומרות כפי שראיתי לכמה מאחרוני זמנינו אשר למעשה קולות המה בהונשמרתם, ועלינו ללכת בזה בעקבות שיטת השו"ע בזה יעו"ש בביאו"ה ד"ה וכן אם בסוה"ד עיין שם וד"ל".
נראה לענ"ד שדבריו עונים היטב לשאלה שהעלנו, וכיוונתי בעיוני לכמה מראיותיו, ולכן יש להתיר תוספי מזון וויטמינים בשבת אף שיש אחרונים שנטו להחמיר. וכן התיר הרב ישראל יצחק לינדר (אוצרות ירושלים [פרושים] – ו' [תשס"ד] עמ' תקל).