חבל נחלתו טז יג
סימן יג
תספורת אחר חצות בערב פסח
שאלה
בערב פסח אחר חצות היום שאלני ספר מקצועי המשתכר מעבודתו שניגש אליו עתה ילד קטן וביקש שיספר אותו, כמו"כ שאלו שניים שבקשו לספר זה את זה אחר חצות ואם לא יסתפרו ייכנסו לרגל ולאחריו לספירת העומר כששערם מגודל, האם הם מותרים בכך?
תשובה
א. השולחן ערוך (או"ח סי' תסח) פסק בסעיף א: "העושה מלאכה בערב פסח מחצות ולמעלה, היו משמתין אותו. ואפילו לעשות בחנם אסור. ויש מי שאוסר אפילו על ידי אינו יהודי; ויש מי שמתיר, (וכן הוא המנהג)".
והוסיף השו"ע בסעיף ב: "במה דברים אמורים, כשעושה מלאכה להשתכר, (או בחנם והוא מלאכה גמורה לתפור בגדים ממש) (ב"י), אבל מתקן הוא כליו לי"ט; וכן מי שכותב ספרים לעצמו דרך לימודו, מותר".
ב. בערוך השולחן באר את מקורות האיסור. בסעיף א: "תנן [פסחים נ'.] מקום שנהגו לעשות מלאכה בערב פסח עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, ולמה נהגו שלא לעשות כדי שלא ישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותקון מצה לצורך הלילה [רש"י ד"ה שלא לעשות] ועד חצות תלוי במנהג אבל לאחר חצות מדינא אסור כדמפרש בירושלמי שם [פ"ד הל' א'] משום דמחצות הוי זמן הקרבת פסח לכל ישראל והוי יום טוב דכל אדם ביום שמקריב קרבן יום טוב הוא לו ואסור במלאכה ולכן אפילו בזמן הזה לא נתבטל היו"ט [רא"ש] ועוד דדבר שנאסר במניין אין לו היתר אף כשבטל הטעם וצריך מניין אחר להתירו [ר"ן שם] וכשנאסר נאסר לכל ישראל אף לאותן הדרין בחוץ לארץ מפני שהוא יום טוב כללי לכל ישראל ומי שעושה מלאכה בערב פסח אחר חצות לבד שאינו רואה סימן ברכה במלאכה זו מקללין ומאררין אותו".
ולפי"ד, לכאורה, אחר חצות כל מלאכה אסורה.
ומוסיף בסעיף ב: "ואין חילוק במלאכה בין שעושה בשכר ובין בחנם הכל אסור, ולעשות ע"י אינו יהודי יש דיעות דהרוקח מתיר והמרדכי אוסר [ב"י] וי"ל דהמתיר סובר שהאיסור הוא מדרבנן ולכן לא שייך לאסור אמירה לא"י והאוסר סבר דהאיסור הוא מן התורה דכן כתבו התוס' שם [ד"ה מקום שנהגו] וז"ל ומשמע מירושלמי דמדאורייתא אסור עכ"ל וא"כ שייך בזה אמירה לא"י שבות [אך הרוקח כתב דאמירה לא"י שבות לא שייך רק בשבת וחול המועד ויו"ט ולכן מותר לעשות ע"י א"י אפילו בביתו עב"י]".
ומוסיף בסעיף ג: "והמנהג הוא כדברי המתיר ולכן להסתפר אחר חצות אסור ע"י ישראל אבל ע"י א"י מותר [ט"ז סק"ב בשם רש"ל] ואפילו ליטול צפרנים אסור אחר חצות [שם] ויש מתירים בנטילת צפרנים אחר חצות כששכח ליטלן קודם חצות [ח"י סק"ד וא"ר] דאין זה מלאכה גמורה לעניין ערב פסח ויש מי שאוסר להסתפר אפילו ע"י א"י אחר חצות משום דגם המסתפר מסייע קצת בהטיית ראשו [מג"א סקי"ג] ואינו עיקר דמה בכך דהא בעצמו אפילו לתקן כליו שרי כ"ש בכהאי גוונא דמסייע אין בו ממש [ח"י שם] ולהקיז דם נהגו לאסור כל היום מטעם אחר משום דבערב שבועות אמרו חז"ל בשבת [קכ"ט:] שיש סכנה בזה ולכן גזרו על כל ערב יום טוב ע"ש אכן שרעפפי"ן שקורין באנקע"ס המהרי"ו אוסר והמהרי"ל מתיר [מג"א סקט"ו] דאין זה כהקזה דדם של שרעפפי"ן אינו מפנימיות הגוף כדם הקזה ונראה דבערב שבועות יש להחמיר ובשארי ערב יום טוב יש להקל והלילה השייך לעיו"ט הכל מותר".
עוד כתב בסעיף ד: "וזה שאסור במלאכה דווקא במלאכה גמורה כמו תפירת בגדים או שעושה מלאכה כדי להשתכר אבל מתקן הוא כליו ליו"ט ואף על גב דבחול המועד לא מצינו היתר זה מ"מ ערב פסח קיל מחול המועד ולכן כל המלאכות שהתרנו בחול המועד כמו דבר האבד וכיוצא בזה כמו שיתבאר בהל' חול המועד כ"ש דמותר בערב פסח וכן מי שכותב ספרים לעצמו דרך לימודו מותר בערב פסח וכ"ש לכתוב חידושי תורה ואפי' באגרות רשות נוהגין היתר".
וסיים בסעיף ה: "ועד חצות תלוי במנהג כמ"ש וכתב רבינו הרמ"א בסעיף ג' דלדידן הוי מקום שנהגו שלא לעשות ודווקא מלאכות גמורות אבל שארי מלאכות אפילו מנהג ליכא עכ"ל והלבוש כתב שאפשר במקומו נהגו שלא לעשות מלאכה אבל בהרבה מקומות ראיתי שעושין מלאכה עד חצות ע"ש והביאוהו גדולי האחרונים [ט"ז ומג"א סק"ו וח"י] וכן הוא עתה שעושים מלאכה בכל מקום והלואי שיפסקו מלעשות מלאכה בחצות".
ג. ולפי ענ"ד כדי לברר האם תספורת כזו תהא מותרת, צריך לחקור מהו גדר מלאכה גמורה.
המשנה ברורה (סי' תסח ס"ק ז) כתב: "והוא מלאכה גמורה – ובזה אסור אפילו לצורך יום טוב. וכיבוס כליו הוא בכלל מלאכה גמורה ואסור. ולכובסת עכו"ם מותר בכל גווני ליתן אחר חצות. כתבו האחרונים דכל מה שמותר לעשות בחוש"מ כגון דבר האבד או שעושה מעשה הדיוט ולא מעשה אומן ויש בו צורך המועד וכיו"ב משאר דברים המותרים בחולו של מועד כ"ש שמותרים בע"פ אחר חצות וכן כל אותן שהתירו לספר ולכבס בחולו של מועד כגון הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מותרין ג"כ בע"פ אחר חצות".
והוסיף בס"ק ח: "מתקן הוא כליו ליו"ט – ר"ל כלי ישן שנתקלקל קצת או בגדיו שנקרעו קצת רשאי לתקן ולתופרם לצורך יום טוב וה"ה שמותר כ"ז לצורך חבירו אם הוא בחנם וכתבו האחרונים דאפילו מעשה אומן מותר בזה".
והוסיף בשער הציון (סי' תסח ס"ק י): "והגר"ז כתב דאם הוא בשכר, אפילו מעשה הדיוט ולצורך המועד אסור. ולפי מה שמבואר בסימן תקמ"ב בשערי תשובה בשם הנודע ביהודה דבזה אפילו בחול המועד מותר, כל שכן שיש להקל בזה בערב פסח אחר חצות1".
וכך באר באליה זוטא ס"ק ג: "כן פירש הב"י דברי הטור דבמלאכה גמורה אף לצורך יום טוב אסור אף בחנם כדפסק במרדכי [סי' תרז]".
"ונחלת צבי [סק"ב] הקשה דלשון כשעושה מלאכה להשתכר משמע מלאכה גמורה ואפ"ה דוקא להשתכר אסור, גם הקשה מכתיבה דמותר אף שהוא מלאכה גמורה, ולכך פסק דמותר לצורך יום טוב בחנם אף במלאכה גמורה. ולענ"ד לפסוק כב"י ורמ"א ולבוש, חדא דאף דנפרש דברי הטור דמתיר יש לנו להחמיר כמרדכי, ועוד דאפשר דלשון כשעושה מלאכה מיירי בתיקון וקמ"ל דאף בתיקון אסור להשתכר. גם י"ל דאו או קתני כשעושה מלאכה אף בחנם או תיקון אף להשתכר. ומאי שהקשה מכתיבה לק"מ, דכיון שכותב לעצמו דרך למודו אינו מכוין לכתיבה גמורה והגונה ולא הוי מלאכה גמורה רק כתיקון כדמשמע בלבוש".
"כלל העולה לדינא במלאכה גמורה אף בחנם ולצורך יום טוב אסור, אבל תיקון אף לחבירו מותר בחנם לצורך יום טוב, אבל בשכר אסור אף תיקון, וכן שלא לצורך יום טוב אף תיקון ובחנם אסור".
מתבאר כי מלאכה גמורה אף בחינם ולצורך יו"ט אסור, אבל תיקון מותר אף לאחר בחינם. ונראה שגדר מלאכה גמורה לפי הב"י היא עשיה של דבר חדש ולכן תיקון לא יחשב כמלאכה גמורה. ואילו לפי הגר"ז ולעומתו הנחלת צבי נראה שגדר מלאכה גמורה היא להשתכר בה ועל כן הגר"ז אוסר אף מלאכת הדיוט בשכר והנחלת צבי מתיר מלאכה גמורה בחינם.
ונראה שאף לפי שיטת הב"י בימינו לא כל תספורת תחשב מלאכה גמורה, והראיה שרבים המסתפרים בבתיהם ע"י בני ביתם ולא ע"י ספר אומן ועושים זאת בחינם זל"ז ולכן נראה שאף לפי הב"י יהיו מותרים לספר זא"ז, כדי שלא יכנסו לחג מנוולים.
ד. בהלכות אבילות (שו"ע יו"ד סי' שצט ס"ג) כתב השו"ע: "אם קבר את מתו שבעה ימים קודם הרגל, ונהג בהם גזירת שבעה, הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים, אפילו חל יום שביעי בערב הרגל, דמקצת היום ככולו ועולה לכאן ולכאן, ומותר לכבס ולרחוץ ולספר בערב הרגל".
ורמ"א הגיה: "סמוך לחשיכה (טור). ובערב פסח מותר בכל אחר חצות, דהיינו מזמן שחיטת הפסח ואילך; ועדיף שיגלח קודם חצות, הואיל ואחרים אסורים לגלח אחר חצות (תשובת ר"י מינץ סימן ד')".
היינו אבל שהרגל מבטל ממנו גזרת שלשים לאחר שנהג שבעה לפני הרגל מגלח (=מספר שערו) בערב הרגל סמוך לחשיכה ובערב פסח עדיף שאחר יגלחו קודם חצות מפני שאח"כ אסור לאחרים לגלח. וכתב על כך הש"ך בס"ק יב: "הואיל ואחרים אסורים לגלח לו – דאין עושין מלאכה בערב פסח אחר חצות ואם כן יצטרך לגלח על ידי עצמו להכי עדיף טפי קודם חצות וכן הוא בתשובת מהר"ם מינץ שם"... והביא בשערים המצוינים בהלכה (סי' קיג אות ו) שלפי הש"ך אם אין נכרי המגלחו מותר להסתפר ע"י עצמו אחר חצות כדי שלא יכנס לרגל מנוול. והביא שהתירו צחצוח נעליים כדי שיכנס לחג כשאינו מנוול כשם שהתירו אף צחצוח בחוה"מ.
וכל זה בהנחה שמדובר במלאכה גמורה.
אולם בימינו כפי שהוזכר לעיל, תספורת אינה מלאכה גמורה ורבים שמסתפרים בביתם וא"כ יש מקום לומר שכדי שלא ייכנס לרגל מנוול מותרים בימינו, שתספורת היא כתיקון כלי שנתקלקל מעט וכד' לספר זא"ז אף לאחר חצות היום. וכמובן שראוי לגעור בהם על שהשאירו זאת אחר חצות2, אולם כיון שלא רבים הם היודעים את האיסורים המיוחדים לערב פסח יותר מכל ערב יו"ט יש מקום להתיר להם כדי שלא יכנסו מנוולים ולא לאסור מן הטעמים שהובאו.
ויש מקום לומר שדין תספורת יהיה כדין גילוח הזקן בימינו, שמגלחים זקנם בערב פסח אחר חצות ולא חוששים בגלל איסור תספורת גם שלא לגלח זקנם.
אמנם לגבי ספר שזו אומנותו והוא נוטל עליה שכר נראה שאם לא יטול שכר אלא יספר בחינם יהא מותר לפי הגר"ז והנחלת צבי אולם לפי הב"י יהא עדיין אסור אא"כ נוסיף שבימינו אינה נחשבת למלאכה גמורה.
ה. ראיתי בילקוט יוסף (קצוש"ע או"ח סי' תסח) שכתב:
בסעיף ז: "ומכל מקום אם לא הסתפר בליל ערב פסח, מותר להסתפר בערב פסח קודם חצות, ואם שכח להסתפר לפני חצות, מותר לו להסתפר אחר חצות בידי עצמו, אבל לא על ידי ישראל חבירו, אפילו בחנם. ומכל מקום מותר לו להסתפר בשכר אצל ישראל עני שאין לו מה לאכול כפי הצורך בליל הסדר וביום טוב של פסח. וכן מותר להסתפר על ידי גוי בשכר בערב פסח אחר חצות. [חזון עובדיה על הלכות פסח תשס"ג עמ' קצא. יחוה דעת חלק ד סימן כ]".
ובסעיף ט: "הבא ממדינת הים בערב פסח ולא הספיק להסתפר, מותר לו להסתפר בערב פסח על ידי ישראל ובשכר. והוא הדין לתגלחת הראשונה של קטן, שעושים שמחה, שמותר אף בחול המועד. [ש"ע הגר"ז סי' תסח ס"ה. חזון עובדיה על הלכות פסח מהדורת תשס"ג עמוד קצא]
ובסעיף י: "מותר להפעיל מכונת כביסה בערב פסח קודם חצות, אף על פי שהיא ממשיכה לפעול באופן אוטומטי גם אחר חצות. ופשוט. [חזון עובדיה הל' פסח עמוד צא, ובמהדו"ב עמ' קצג]".
ובסעיף יא: "מותר לגזוז צפרניו בערב פסח אחר חצות, וכן מותר לצחצח נעליו במשחת נעלים ולהבריקם לכבוד יום טוב. [שו"ת יביע אומר חלק א' חאו"ח סימן לב]. ומותר לגהץ הבגדים במגהץ חם. ומותר לצלם במצלמה צורת אדם או נוף בערב פסח, [שו"ת יחוה דעת חלק ד' סימן לד. וחזון עובדיה על הלכות פסח עמוד צא, ובמהדו"ב עמ' קצג]".
והנה כאן רצף מלאכות שלפחות בימינו לא החשיב למלאכה גמורה שיש לאוסרה (על אף שבתספורת ע"י חבירו ובשאר מלאכות ע"י עצמו).
ו. ובשו"ת רדב"ז (ח"א סי' רמג) נשאל: "על מה סמכו להסתפר מעכו"ם ערב הפסח אחר חצות".
"תשובה איני רואה להחמיר בדבר זה ומותר להניחם במנהגם חדא דעיקר הדין תלוי במחלוקת כי הרז"ה ז"ל כתב כיון שהטעם של ערבי פסחים הוא מפני שחיטת קרבן הפסח כדאיתא בירושלמי האידנא דליכא קרבן ערב פסח שוה לשאר ערבי ימים טובים ומן המנחה ולמעלה דאסור ואפילו לדברי האומרים דכל גזרות חכמים אף על גב דנתבטלה הסיבה לא תתבטל הגזרה מ"מ איכא טעמי אחריני להתיר כיון שאין המסתפר עושה להרויח הרי זה מותר אפי' במלאכה גמורה וכן כתב הטור בשם אבי העזרי וז"ל דוקא שעושה מלאכה להשתכר אבל מתקן הוא כליו לשבת וי"ט ע"כ. ולא תשמע לדברי האומר שלא התיר אבי העזרי אלא תיקון בעלמא אבל מלאכה גמורה לא התיר שזה אינו נכון כלל חדא דאי תיקון בעלמא צריכה למימר: ותו מדקאמר דוקא שעושה מלאכה להשתכר אבל מתקן הוא וכו' משמע דמלאכה גמורה התיר בלא שכר: והטור לא הביא חולק והכי איתא באשר"י. ואף על גב דכתוב במרדכי דאסור לעשות מלאכה אפי' ע"י עכו"ם כמו מלאכה דחול המועד מ"מ הרי הודה שהמנהג לעשות מלאכה ע"י עכו"ם ותמה הוא על המנהג והרי מחלוקתו בצדו שכתב הרוקח דע"י עכו"ם מותר לעשות מלאכתו אפי' בביתו דלא שייך אמירה לעכו"ם שבות אלא שבת וי"ט וחול המועד ע"כ ואיפשר דטעמא דמלתא כיון דהאידנא אינו מנהגא בעלמא דהא ליכא קרבן פסח לא מחמירין ביה אמירה לעכו"ם: וא"ת בשלמא שאר מלאכות שעכו"ם עושה לבדו ניחא אבל המסתפר אי איפשר דלא מסייע פורתא ונמצא שעושה מלאכה כדאשכחן לגבי השחתת הפיאות שאם סייע לוקה. לא קשיא דמלתא דרבנן מסייע אין בו ממש. ותו כיון שאינו עושה להשתכר מותר".
"כללא דמלתא דאין לגעור במי שמסתפר מן העכו"ם חדא שאין בו אלא סיוע בעלמא והוי כמתקן עצמו לצורך המועד: ותו דהוי ע"י עכו"ם: ותו דאינו משתכר בדבר מ"מ המחמיר תבא עליו ברכה לחוש לדברי המרדכי".
נראה מסיבותיו של הרדב"ז שראוי לגעור במי שמסתפר ע"י ישראל אחר חצות, (ובימינו כמעט ואין מסתפר ע"י נכרי), ובכ"ז כיון שבימינו אין זו מלאכה גמורה, והאיסור מצד קרבן פסח אינו ברור והמסתפר והמספר אינם עושים ע"מ להרויח ולולא תספורתם ייכנסו לרגל מנוולים נראה לי שמותרים לספר זה את זה.
הוספה
כך כתבתי לרב אחד שהתיר גילוח בערב פסח אחר חצות ע"י ספר נכרי או ספר ישראל שאין לו מה יאכל בשכר.
לגבי גילוח בער"פ אחר חצות, יצא לי השנה להתעסק בנושא תספורת ולא רק גילוח אחר חצות. לדעתי, 1) ההבדל שבין ער"פ לערב שבת ויו"ט לא חדר ביותר לציבור הדתי והחרדי. 2) תספורת וק"ו גילוח אינם מלאכה גמורה בדורנו, (ודומני שרוב בָּנַי אינם מכירים ספר במספרה אלא מסתפרים ע"י חבריהם או נשותיהם). 3) כש"כ גילוח הזקן שבדורנו נעשה בביתו סמוך לכניסת שבת במכונה שלו ולא ע"י ספר במספרה, 4) בחברתנו המתועשת גם הטעם של קרבן פסח וגם הטעם של ההתכוננות לפסח והכנת המצה והשבתת החמץ אינם כ"כ תופסים את המקום שהיה להם בתקופת הש"ס. ק"פ אין לנו, מצות רוב ישראל קונים לפני פסח ולא אופים בע"פ, את החמץ כבר השביתו מהבוקר. 5) תספורת וגילוח ע"י ספר עני שאין לו מה יאכל או ע"י ספר נכרי הם בבחינת דרוש וקבל שכר אבל לא פתרון מעשי.
וע"כ נראה לי שצריך ללמד ולברר לציבור את החילוק בין ע"פ לשאר ערבי שבתות וחגים וללמד שצריך לגמור את ההכנות המנויות בפוסקים ביום י"ג, ואח"כ לגעור במתאחרים, אבל לא ניתן למונעם ולגרום להם להיכנס לחג מנוולים, ובפרט שרוב הציבור אינו מסתפר אח"כ בגלל ספירת העומר.