חבל נחלתו טו כו
סימן כו
בישול בשר בחלב לצרכים מדעיים
שאלה
האם מותר וא"כ באלו תנאים לבשל בשר בחלב לשם צרכים מדעיים כגון לייצר
תרופה וכד'?
תשובה
א. כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצות ל"ת קפו): "והמצוה הקפ"ו היא שהזהירנו
מבשל בשר בחלב והוא אמרו יתעלה לא תבשל גדי בחלב אמו. ומי שבשלו לוקה
ואף על פי שלא אכלו כמו שהתבאר במקומות מן התלמוד (מכות כא, ב; חולין
קיד, א)".
עולה מגדר האיסור שאין כאן איסור כסייג שמא יבוא לאכול אלא איסור בפני
עצמו, וכ"כ בספר החינוך (מצ' צב) בשרשי האיסור.
וכך כתב בספר חרדים (מצוות לא תעשה פ"ה סימן מו): "שלא לבשל בשר בחלב
אפילו אינו רוצה לאוכלו אלא להאכילו לנכרים או לדבר אחר שנאמר לא תבשל
גדי בחלב אמו ויתור הלאוין שנכפלו בתורה בזה לאסור אכילה והנאה כדכתבינן
לעיל, ממנין תרי"ג".
ב. כתב הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות (פ"ט ה"א): "בשר בחלב אסור לבשלו
ואסור לאכלו מן התורה ואסור בהנאה וקוברין אותו ואפרו אסור כאפר כל
הנקברין, ומי שיבשל משניהם כזית כאחד לוקה שנאמר לא תבשל גדי בחלב
אמו...".
מדברי הרמב"ם נלמד איסור נוסף מן התורה שאסור ליהנות מתבשיל שבו בשר
וחלב מעורבים. וא"כ גם אם נכרי בישל עדיין איסור הנאה לפנינו ואסור לאכלו
והאוכל במזיד לוקה עליו.
ג. ומוסיף הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ה ה"ח) צד איסור נוסף בתבשיל של
בשר וחלב: "במה דברים אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורים אלא במקום
סכנה, בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או חמץ
בפסח או שמאכילין אותו ביוה"כ, אבל שלא דרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או
מלוגמא מחמץ או מערלה, או שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עם אסורי
מאכל שהרי אין בהן הנאה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה, חוץ
מכלאי הכרם ובשר בחלב שהן אסורים אפילו שלא דרך הנאתן, לפיכך אין
מתרפאין מהן אפילו שלא דרך הנאתן אלא במקום סכנה".
וכ"כ הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (פי"ד הל' י-יא):
"כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה, חוץ מבשר
בחלב וכלאי הכרם לפי שלא נאמר בהן אכילה אלא הוציא איסור אכילתן בלשון
אחרת בלשון בשול ובלשון הקדש לאסור אותן ואפילו שלא כדרך הנייה".
"כיצד הרי שהמחה את החלב וגמעו כשהוא חם עד שנכוה גרונו ממנו או שאכל
חלב חי, או שעירב דברים מרים כגון ראש ולענה לתוך יין נסך או לתוך קדרה של
נבלה ואכלן כשהן מרין, או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל
מאוכל אדם הרי זה פטור, ואם עירב דבר מר בתוך קדרה של בשר בחלב או ביין
כלאי הכרם ואכלו חייב". (וכ"כ בספר המצוות מל"ת קפז).
וא"כ לכאורה אין שום צד של היתר לעשות תרופה מבשר בחלב אפילו ע"י בישול
נכרי אא"כ היא תרופה מצילת חיים, וגם אז רק ע"י נכרי2 ולא ע"י ישראל. ולאדם
מישראל שצריך תרופה מבשר בחלב לצורך טיפול שאינו מציל חיים יהיה אסור
להשתמש בתרופה כזו.
ד. המשנה (חולין פ"ח מ"ד) אומרת כך: "בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה
אסור לבשל ואסור בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה בשר בהמה
טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה רבי עקיבא אומר חיה ועוף
אינם מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו שלש פעמים פרט לחיה ולעוף
ולבהמה טמאה רבי יוסי הגלילי אומר נאמר (דברים י"ד) לא תאכלו כל נבלה
ונאמר (דברים י"ד) לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משום נבלה אסור לבשל
בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב תלמוד לומר בחלב
אמו יצא עוף שאין לו חלב אם".
וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה: "ר' עקיבה סובר שחיה ועוף אסור לאכלן בחלב
מדרבנן ומותר לבשלן לפי שלא אסר הכתוב אלא בשול בהמה טהורה בחלב
בהמה טהורה. ור' יוסי הגלילי סובר שבשר חיה אסור לבשלו בחלב מן התורה
כמו שמתבאר מדבריו, ובשר עוף מותר בחלב ואפילו מדרבנן לפי שאינו סובר
לגזרה זו. והלכה כר' עקיבה".
וא"כ אין בעיה הלכתית בבישול בשר בהמה טמאה בחלב כשרה והנאה ממנו ואין
בעיה הלכתית בבישול בשר עוף וחיה בחלב כשרה והנאה ממנו.
ה. וכך פסק הרמב"ם בפ"ט מהל' מאכלות אסורות (הל' ג): "אין אסור מן התורה
אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה... אבל בשר בהמה טהורה
(שבשלו) בחלב בהמה טמאה, או בשר בהמה טמאה (שבשלו) בחלב בהמה
טהורה מותר לבשל ומותרת בהנייה ואין חייבין על אכילתו משום בשר בחלב".
ומוסיף בהלכה ד: "וכן בשר חיה ועוף בין בחלב חיה בין בחלב בהמה אינו אסור
באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה, ואסור באכילה מדברי
סופרים כדי שלא יפשעו העם ויבואו לידי איסור בשר בחלב של תורה ויאכלו בשר
בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, שהרי אין משמע הכתוב אלא גדי בחלב אמו
ממש לפיכך אסרו כל בשר בחלב". וכ"פ בשו"ע (יו"ד סי' פז ס"ג).
ואמנם הש"ך (יו"ד סי' פז ס"ק ד) הביא שיש דעות שכבי' מחמירות ואוסרות מן
התורה, אולם הש"ך דחאן וז"ל: "דעת המחבר דבשר חיה ועוף אינו אסור באכילה
אפילו דרך בישול אלא מדרבנן ומותר בהנאה ובבישול לגמרי ומהרש"ל והב"ח
תלו עצמן בדברי מהרא"י בהגהת ש"ד סי' ע"ו במ"ש קשה להקל נגד התוס' לכך
פסקו דבשר חיה ועוף בחלב דאורייתא ובספרי החזקתי דברי האומרים שהוא
מדרבנן מן הש"ס והבאתי שם שכן דעת הרבה פוסקים מאד ושאף מהרא"י לא
קאמר אלא שקשה להקל נגד התוס' שלא לאכול גבינה אחר בשר עוף מיד אבל
מודה לדינא דבשר עוף בחלב דרבנן שהרי כתב בהגהת ש"ד סי' ס"ט דביצים
גמורים מותר לאכלן בחלב משום דבשר עוף בחלב דרבנן הקילו"...
עולה שיש סוגי בשר שמותרים בבישול בחלב מן התורה – בשר חיה ועוף, וכן
מותר לבשל בשר טמאים בחלב כשר. וכל מקום שמותר לבשל מותר אף ליהנות.
ו. כתב המגיד משנה (הל' מאכ"א פ"ט ה"ד): "דאי בבישול בלא אכילה לא נאסרו
חיה ועוף אפי' מדבריהם שלא אסרו אותם אלא באכילה בלבד מפני אכילת בשר
בהמה המצוי, אבל בבשול והנאה לא נאסרו ולא יפו כחם מבשר בהמה טהורה
עם חלב טמאה שמותרין בבישול ובהנאה כנזכר למעלה אלמא לא גזרו בישול
והנאה אטו בישול והנאה ואין הגזירה אלא על אכילה בלבד. ואף על פי שיש
לדחות דשאני התם שיש אחד מהם כבר אסור באכילה ואין לחוש שמא יאכלם
אבל בחיה ועוף בחלב שכל אחד בפני עצמו היתר גזרו על הבשול ועל ההנאה
שמא יבא לידי איסור אכילה וכשם שגזרו באיסור העלאה על השלחן כמו
שיתבאר בפ' זה וכאלה חדא גזירה היא זהו דעת רבינו שלא נאסרו אלא באכילה
בלבד".
ובדרכי משה (הקצר, יו"ד סי' פז) פסק: "ובמגיד משנה פ"ט מהלכות מאכלות
אסורות (ה"ד) כתב דיש אוסרין בשר עוף בחלב בהנאה אף על גב שהוא דרבנן
ולקמן (עמ' שפד) פסק הטור דשרי וכן כתב הארוך כלל ל' (דין ה) שכל דבר
שהוא מדרבנן מותר בהנאה".
לפי הנפסק עולה שאין בעיה לעשות ניסויים מדעיים בבשר טמאה או בשר חיה
ועוף אפילו עם חלב טהורה ולייצר מהם תרופות, ואותן תרופות כיון שאיסורן
באכילה אינו אלא מדרבנן מותר ליהנות מהן.
ז. אמנם אף בתרופות שאיסורן מדרבנן מותר למרוח על הגוף וכד', אבל אסור
לישראל לאוכלן כדרך הנאתם כאמור ברמ"א (שו"ע יו"ד סי' קנה ס"ג): "י"א דכל
איסורי הנאה מדרבנן מותר להתרפאות בהן אפילו חולה שאין בו סכנה. (ר"ן
פכ"ש בשם י"א וריב"ש סי' מ"ה /רנ"ה/). ואפי' יין נסך, בזמן הזה, מותר
להתרפאות בו ולעשות ממנו מרחץ אף על פי שהוא כדרך הנאתן, ובלבד שלא
יאכל וישתה האיסור, הואיל ואין בו סכנה".
וכתב שם הש"ך (ס"ק יד): "ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור, שם, וכ"כ הרב
בסמוך והיינו דוקא כדרך אכילתן אבל שלא כדרך אכילתן כ' המרדכי ואגודה ר"פ
כ"ש בשם ראבי"ה דמותר". וכ"כ הש"ך (יו"ד סי' פא ס"ק כא). ומותר להוסיף להם
דברים מרים שאין דרך לאוכלם ובכך להתירם אף באכילה.
ח. נראה איפוא שזו הדרך הפשוטה ביותר לעשות ניסויים מדעיים בבישול בשר
וחלב או בבשר חיה ועוף טהורים או בבשר טמאים עם חלב ומותר לבשלם ורק
אסור לחולה שאין בו סכנה לאוכלם ללא תוספת דברים מרים.
[ניתן לדון על בישול בשר בהמה טהורה בחלב טהורה מדין אין בישול אחר
בישול אם שייך בבשר וחלב ומדין מעושן ומבושל בחמי טבריא כמבואר ברמב"ם
הלכה ו (שם) ועי' מנחת חינוך מצוה צב.]
הערת הרה"ג יעקב אריאל - חליבת ספקי טרפות.
האם יש בכך ביטול איסור לכתחילה?
לענ"ד יש להעיר שבמחלובים החדישים שבהם הפרה נכנסת מאליה למחלוב
ונחלבת מאליה, ללא יד אדם, אולי אין בכך ביטול איסור לכתחילה. אין כאן עירוב
של איסור בהיתר בידיים. אומנם היה על הרפתן להוציא את הפרה המסופקת
מהעדר למקום אחר ע"מ שלא תיחלב. אך אם לא עשה כן, אלא הותיר אותה
ובכך מאפשר לה להיחלב מאליה, אין בכך ביטול איסור לכתחילה. ור' פר"ח סי'
צט ס"ק יא שאם ידע בתערובת ושכח אח"כ וערב בשוגג לא קנסינן ליה. ק"ו בנ"ד
שהעירוב נעשה מאליו. ובשו"ת הרדב"ז חלק ג סימן תקמז נשאל אם מותר
להערים ולהניח קדרה שנפלה בה האיסור סמוך למקום שיש היתר כדי שיפול
מעצמו ויתבטל? ובתשובתו הוא מתיר להערים גם לכתחילה. אלא שהוא מסייג
זאת "אם הוא רגיל בהערמות כאלו ומיקל באיסורין יש כח ביד ב"ד של אותו זמן
לקנוס אותו ולאסור עליו אף על פי שאינו מן הדין... ובפרט כשעמי הארץ מקילין
הרבה ואם לא נאסור להם אפילו משום חששא כל דהו היו באים להתיר את
האיסור" וא"כ צריך לשקול אם בנ"ד יש לקנוס את העושים כן לכתחילה. אך מה
שנעשה בדיעבד כשר (ור' דרכ"ת סי' צט ס"ק נז).
גם במחלובים מהסוג הישן שבהם הרפתן מצמיד את גביעי המכונה לעטיני הפרה
בידיו, יש אולי מקום להסתפק שאינו מבטל איסור לכתחילה. שהרי בשעת
החליבה הוא לא שם לב אם פרה זו בריאה או טרפה. הוא חולב עשרות פרות
ביחד ולא מתכוון לבטל איסור בידים.
אומנם במחלוב מהסוג הישן הוא עושה מעשה בידים (ורק בשבת, שההצמדה
עדיין לא חולבת לקיום, אלא רק אח"כ החלב זורם לקיום ומתערב עם יתר החלב,
אולי יש מקום להסתפק אם זה נחשב למעשה בידים. אך ביום חול זה מעשה
גמור) אולם באותה שעה אינו מתכוון לבטל איסור ברוב.
אומנם יש מקום לצרף את ההימנעות מהפרשת הפרה מן העדר עם מעשה
החליבה (ומצינו איסור לצרף שני חצאי עבירה כגון בשבת ח עמ' ב שמא יחליפו)
אך עדיין יש ספק בדבר אם צירוף כזה נחשב לביטול איסור לכתחילה. ובפרט יש
לדון יש לאסור את התערובת בדיעבד (ולפי הפר"ח הנ"ל מסתבר שיהיה מותר).
אך במחלוב החדיש נראה יותר שאינו מבטל איסור בידיים.
הערת המחבר בשפולי דברי הרב – ברפתות חולבות בימינו ישנן פרות ששופכים
את חלבם אחר החליבה בגלל מחלות וכד' וכן היה ראוי לעשות עם פרות שהן
ספק טריפות עד שיתברר דינן.
מחלובים ללא יד אדם לפי ידיעתי יש כ-3 בכל מדינת ישראל (עקב מחירם
הגבוה).