חבל נחלתו טו כה
סימן כה
עדר פרות לחלב ובו בהמת טריפה שאינה ידועה
שאלה
עדר פרות לחלב ובו בהמת טריפה שאינה ידועה, מה יעשו בחלב העדר?
תשובה
א. במציאות של ימינו כאשר לכל פרה לחלב מספר ארצי, וכל תנועה שלה אם
ממְכירה מעדר לעדר ואם תמותה או שליחה לשחיטה רשומה, השאלה לא כ"כ
מציאותית, מפני שהמחלבות שקולטות את החלב אינן מאשרות להחזיק פרה
שהיא בודאות טריפה וכמובן לא לחלוב אותה עם שאר החלב, ולכן קשה למצוא
מצב בו ברור שידועה פרה שהיא טריפה ובכ"ז מערבים את חלבה עם שאר
החלב. אמנם בימי חז"ל שגידול בהמות היה פחות שמור ומפוקח היו יכולים
להיווצר מצבים כאלו.
ב. כתב המאירי (חולין קטז ע"ב): "כבר ביארנו דין ביצת נבלה וביצת טרפה ומ"מ
לוקחין ביצים מן הגוים מ"מ ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טרפות שאין
מחזיקין איסור במה שלא נולד בו פקפוק וכן גבינות הנעשות בראיית ישראל
לוקחין אותן ואין חוששין שמא קצת הבהמות נטרפו וחלב היוצא מדדי הטרפה
אסור כטריפה עצמה כמו שהתבאר אבל גבינה שגבנו אותה ונתערב בה בודאי
חלב טרפה אם נתערב בה בששים מותר ואם לאו אסור".
היינו אחזוקי איסורא לא מחזקינן, ולגבי גבינה בדיעבד חלב טריפה מותר רק אם
נתבטל בששים.
ג. ובחכמת אדם (שער איסור והיתר כלל לז, ז) פסק: "ואם נתערב החלב של
טריפה זו עם שאר חלב אם יש ששים בטל ואם יש ששים בהמות בעדר ולא ידעינן
בודאי שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת מהאחרות אמרינן מסתמא הכל
חולבין בשוה ויש ששים והוא הדין בשאין ששים בהמות אלא שאנו יודעים שיש
בהמות משובחות הרבה עד שאפשר שהיה בחלב ששים מותר כיון דמין במינו מן
התורה בטל ברוב, רק דרבנן הצריכו ששים הרי זה דומה למין במינו ונשפך בכלל
נ"א סימן י"ג (ט"ז) אבל אם ידעינן שהטריפה נותנת חלב יותר מאחת האחרות
הכשרות אסור עד שנודע בודאי שיש ששים (ש"ך ס"ק ז') אבל אם עשו גבינות
מהחלב איסור לבד, קודם שנתערב החלב אלא שהגבינות נתערבו כולן אסורות
דגבינות הוי דבר שבמנין אבל לאחר שנתערב החלב אף על פי שעשה מהכל
גבינות או שיש ספק אם נעשה גבינות ממנה לבד הכל מותר דהוי ספק דרבנן
(ט"ז)".
במדינת ישראל בכל עדר מערבים את החלב של כל הבהמות הנחלבות ואין
עושים גבינה מחלב בהמה מסוימת, וכן בחלב לשתיה או להפקת מוצרים אחרים.
כמו"כ החלב מעדר בישוב א' מתערב בחלב עדר מישוב ב' וכמובן שאם מתגלה
שבהמה מסוימת טריפה הדבר קורה זמן רב לאחר שהחלב נחלב. אמנם גם
המאירי וגם החכמת אדם דברו בדיעבד לאחר שכבר ערבו חלב או עשו ממנו
גבינה ולא בביטול איסור בידים בידיעה.
ד. בימינו, נשאל בשו"ת משנה הלכות (חי"ג סי' קט) על מצב דומה בחו"ל:
"ובדבר השאלה בהני משגיחים על חלב ישראל שמצאו בעדרם בהמות טריפות
והם לא הודיעו על זה, ואפילו לפי אמירתם שלא היו רק מיעוט בהמות טריפות
שנתבטלו בששים, ועכ"פ גם זה רק דיעבד הוא ואם הי' איזה ידיעה נמצא דהו"ל
בכלל אין מבטלין איסור לכתחילה, וכנראה שזה זמן רב שנמשך כן וי"א לערך
שש או שבע שנים או יותר ועכשיו כשגילו על זה ברבים מנסים לחפות על העבר
באמתלאות ומבטיחים על להבא שמהיום והלאה הכל יהי' בלי שום חשש
תערובות חלב טריפה ושיעקרו כל שורש בהמה טריפה או ספק טריפה מהעדר
אם יש לסמוך עליהם מהיום והלאה או כיון שיצאה מכשלה מתחת ידיהם וגם
לאחר שמצאו ניסו לחפות הו"ל דין טבח שיצאה טריפה מתחת ידו שאינו נאמן
ואבד חזקת כשרות שלו עד שיעשה תשובה וילך למקום שאין מכירין אותו (עיין
חולין צ"ג ורמב"ם פ"ח מהל' מ"א ובש"ע יו"ד סי' ס"ד)"... וממשיך ודן אם יש
למשגיחים האלה חזקת כשרות.
נראה מדבריו שאם ידוע שיש טריפה בעדר אפילו יש ששים בהמות כנגד הטריפה
אסור לחלוב את העדר ולערב את חלב הטריפה בחלב שאר העדר כיון שיש בכך
ביטול איסור לכתחילה. ועי"ע בשו"ת משנה הלכות (חי"ג סי' קיג).
ה. כאמור, בימינו במדינת ישראל טריפה ודאית בידיעה ברורה לא מחזיקים
בעדרים אלא מוכרים לשחיטה בגלל חוסר כדאיות.
באה לידי תשובת הרב זאב וייטמן – רב קונצרן תנובה (הליכות שדה 94) המוסר
את הנתונים הללו על חשש טריפות בעדרים:
ישנם ארבעה טיפולים וטרינריים העלולים לגרום לחשש טריפה בבהמה.
1. ניקוב הכרס ע"י דקר לשם שחרור גזים – בעיה זו כמעט ואינה קיימת בימינו
בעדרי החולבות בארץ ישראל משתי סיבות: הזנה מדויקת ומבוקרת, הטיפול
לשחרור גזים השתנו ואינם מצריכים שוב דקירת הכרס.
2. ניתוח קיסרי (הוצאת הולד דרך הדופן) – במדינת ישראל מספר הניתוחים הללו
קטן מאד בגלל ברירת פרים מזריעים הנותנים עוברים קטנים, כמו"כ טיפול זה
כמעט ולא מטריף את האם.
3. הוצאת גוף זר ע"י ניתוח – כדי למעט בצורך לטיפול זה נעשית הכנסה מבוקרת
של מגנט לבית הכוסות של כל הפרות. כמו"כ ישנה הקפדה על נקיון המזון
מגופים זרים כגון מסמרים וכד'. אם זוהה גוף זר שעלול להמית את הבהמה או
להטריף אותה, בימינו מוציאים את הפרה מהעדר ושוחטים אותה כדי לקבל מחיר
סביר על הבשר לפני שהפרה תטרף או תמות.
לפי בדיקה סטאטיסטית מספר הפרות שעברו טיפולים אלו ויש בהם חשש של
ספק טריפה הוא 1:6000 ולכן חלב שהתערב מהן בכלל החלב – בטל ברוב.
4. ישנו טיפול ניתוחי וטרינרי של הסטת קיבה בפרה כתוצאה מבעיית הזנה,
הגורמת לפרה לחוסר אכילה וירידת כמות החלב. הטיפול הנ"ל מחייב לקבֵּעַ את
קיבת הפרה לחלק התחתון הפנימי של הפרה. ניתוח זה ניתן לעשות בצורה
המטריפה ובצורה שאינה מטריפה. אולם ניתוח זה נדיר בשנים האחרונות,
ומתבצע אחת לכמה מאות פרות (עדר שמספר הפרות שנצרכו לטיפול זה הגיע
לאחוז [1/100] נדרש טיפול מיידי לכלל העדר בגלל בעיות הזנה). מתוך כ-100
אלף חולבות בארץ כ-200 עד 250 פרות עברו טיפול זה וגם הן רק ספק טריפות.
ו. במאמר הרב וייטמן הביא מדברי הפתחי תשובה בסוף סימן קטז שמביא דעות
להיתר ולאיסור האם ראוי לאכול מהיתר שהתערב בו איסור שיש מהדרים שלא
לאכול ויש מהדרים לאכול באיסור שהתבטל בהיתר ויש מתירים לאכול וכותבים
שאין להחמיר ולהדר. אולם כל זה דוקא ללא ביטול איסור במזיד.
אם מבטלים איסור במזיד – הכל נאסר גם למבטל וגם למי שנתבטל בשבילו
(ואף אם בטלו סתם עבור קונים פוטנציאליים נאסר עליהם – הגהת רעק"א ליו"ד
סי' צט ס"ה). כך דברי השולחן ערוך (יו"ד סי' צט ס"ה): "אין מבטלין איסור
לכתחלה. ואפילו נפל לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו, אין מוסיפין עליו היתר
כדי לבטלו. עבר וביטלו, או שריבה עליו, אם בשוגג, מותר. ואם במזיד, אסור
למבטל עצמו, אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל בשבילו. (ואסורים למכרו גם כן
לישראל אחר, שלא יהנו ממה שבטלו) (ארוך כלל כ"ד). ולשאר כל אדם, מותר".
ז. כיון שאין עירוב בידים של חלב פרות טריפות אלא רק של ספק פרות טריפות
השאלה הנשאלת היא האם מותר לערב בידים חלב של פרות אלו, ואין בכך
ביטול איסור לכתחילה.
בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' לו) עסק בכך. ונשאל כך: "בהמה שמחמת אכילה מרובה
נפחה כריסה, והרפואה לזה שדוקרין אותה כנגד הכרס ויוצא הריח ורפא לה".
"והוריתי שהבהמה צריכה להמתין י"ב חודש מיום הדקירה ואז תהיה כשרה
לשחיטה ולאכילה. (עיין בספר בינת אדם, בעז אחת שדקרוה בין הצלעות סמוך
לבטן ויצא פרש ונראה שהיה ניקב הכרס ועבר עליה יותר מי"ב חודש והיא חיה
וכו' ומסקנתו שזה רק ספק טריפה ומהני י"ב חדש והובא בפתחי תשובה סימן מח
ס"ק א)".
"ואשר להחלב מפני שזה הפסד מרובה אמרתי שחלב שלה יבטלו ברוב חלב של
היתר ע"פ דברי התה"ד (סימן קעא) והש"ך (סי' צב ס"ק ח, סי' קיד ס"ק כא, וסי'
קטו ס"ק כח) שבספק איסור לא שייך מבטל איסור לכתחלה ויעויין בערך השלחן
יור"ד (סימן קיד דף קא דין יב), שמביא כן בשם הש"ך, דלא שייך מבטל איסור
לכתחילה, כיון דספק הוא, ומגיה בש"ך וצ"ל כדלעיל סימן פד ס"ק מ שמביא
תה"ד דלא הוי מבטל איסור כיון דספק הוא יעו"ש. ואעפ"י שהפמ"ג באו"ח (סימן
תמה מ"ז ס"ק ד, וסימן תסז א"א ס"ק ד) מחלק בענין זה בין ספק איסור דאורייתא
לספק איסור דרבנן, מ"מ כיון שהרבה אחרונים מתירים בזה אפילו בספק איסור
תורה, עיין כנה"ג (בהגהות הטור, סימן צט אות טז) שספק איסור מותר לבטלו
לכתחילה, ובשו"ת אמר שמואל חיור"ד (סימן א) הביא דבריו וכתב בפשיטות שגם
ספק איסור של תורה מותר לבטל, ועיין שו"ת חתם סופר חיור"ד (סוף סימן סב)
שהסכים שמותר לבטל לכתחילה דבר שהוא רק ספק איסור, ובספר חוות דעת
(סימן צב ביאורים ס"ק ו) כתב לחלק בענין זה בין אם נקרא על הדבר שם איסור
או לא, דבלא נקרא עדיין על הדבר שם איסור שרי לבטל לכתחילה אבל אם כבר
נקרא על הדבר שם איסור אסור, ומשמע מדבריו שבלא נקרא על הדבר שם
איסור עדיין, אף על פי שהוא ספק איסור דאורייתא מותר לבטל לכתחילה, לכן
סמכתי ע"ז להתיר בהפסד מרובה".
היינו, בהמה שנדקרה בכריסה היא רק ספק טריפה (עי' על כך בהרחבה במאמרו
של הרב וייטמן) ולכן החלב אינו איסור ודאי אלא ספק איסור, שלא שייך בו מבטל
איסור לכתחילה ומותר לבטלו ברוב. ובכלל המדינה החלב מתבטל באלפי
ליטרים אחרים ולכן אין בעיה בשתייתו.
ח. במאמר הרב וייטמן מזכיר ג"כ תשובה זו, ומוסיף שבימינו בעדרי החלב במדינת
ישראל אין עירוב של חלב פרות שהן ספק טריפה במזיד ולכתחילה אלא אצל
הציבור החילוני מתוך חוסר מחשבה וחוסר מודעות לכך שניתוח יכול לגרום
להטרפת הבהמות. ולכן עירוב חלב של פרות שעברו ניתוחים שיכולים לגרום
לטריפות נעשה בשוגג.
ומוסיף שכן הורה הגרי"ש אלישיב עפ"י תשובת הגרצ"פ פרנק על הכנסת ספק
חלב טריפות לכלל החלב המסופק לציבור.