חבל נחלתו ז כח
סימן כח
מעוברת שראתה דם במי רגלים
נשאלתי לגבי מעוברת (בחודש שביעי). שראתה דם במי רגלים בלא כאב. לאחר מכן עשתה בדיקת שתן אם יש לה דלקת בדרכי השתן שעליה קבלה תשובה שלילית. לאחר מכן ראתה כנראה כתם על מגן תחתונים העשוי מנייר סופג ואחרי כן עברה בדיקת רופא נשים עם מכשיר שקבע לאחר בדיקה שלא יצא דם מהרחם ואין לה פצע בדפנות הנרתיק וכד'. כמו"כ הרופא טען שיש לה דלקת בדרכי השתן שלא נתגלתה בבדיקות ועל כן נתן לה תרופה לריפוי הדלקת.
והשאלה האם היא מותרת לבעלה.
בשו"ע (יו"ד סי' קצ"א) ישנן שלש דעות עיקריות לגבי מציאת דם במי רגלים. שיטת השו"ע עפ"י הרמב"ם וראשונים נוספים שהאשה מותרת לבעלה. והרמ"א מביא את שיטת הטור בשם הרא"ש שמותרת רק אם מצאה את הדם בישיבה, ושיטת המרדכי שאף בישיבה אם נמצא הדם על דופן הספל אסורה, וכך פסק הרמ"א, וכן נוהגים בני אשכנז.
ונראה לי שאשה זו מותרת.
לגבי הדם הנמצא במי רגלים לשתי השיטות הראשונות בשו"ע וברמ"א (שיטה ראשונה) מותרת מחמת שהוא יצא בישיבה. לגבי השיטה השלישית היא עדיין אסורה. וסיבה נוספת שהלא הרופא קבע שלא יצא דם מן הנרתיק וטען שהוא יצא מדרכי השתן מחמת דלקת. וסיבה שלישית שהרי דעת כמה וכמה פוסקים שמסולקות דמים שראו דם במי רגלים מותרות, עי' בפ"ת. (ס"ק ב) שהביא שיטת הפנים מאירות. (ח"א סי' יב). ובשו"ת חשב האפוד (סי' קכז). הביא דברי שו"ת מהרי"א הלוי לבאר את דברי הפנים מאירות והתיר ג"כ וכן הגאון מטעשבין, בעל שו"ת דובב מישרים אף הוא סבר כן להלכה. משלש הסיבות הנ"ל נראה לי שכוחה של בדיקת הרופא אינו פחות מבדיקת מהרי"ו הנזכרת בסימן, וכיון שכן האשה מותרת.
לגבי הכתם שנמצא על נייר סופג, נראה לענ"ד שכיון שידוע לנו שיש לה דלקת בדרכי השתן, ועוד שהכתם נמצא על נייר סופג ששיטת חלק מהפוסקים להתירו כיון שהוא אינו מקבל טומאה, עי' שו"ת באהלה של תורה (סי' כה). מכל הסיבות הנ"ל נראה לי שאשה זו מותרת.