חבל נחלתו ה יז
<poem> קשירת סכך בחוטי נילון שאלה האם מותר לקשור את הסכך בחוטי נילון או באזיקוני פלסטיק לכלונסאות הנושאות אותו? תשובה א. נחלקו הראשונים כיצד לפסוק בסוגיא הקצרה בסוכה (כא ע"ב). במשנה: "הסומך סוכתו בכרעי המטה – כשרה. רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה – פסולה". ובגמרא: "מאי טעמא דרבי יהודה? פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל. חד אמר: מפני שאין לה קבע, וחד אמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. מאי בינייהו – כגון שנעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהם. למאן דאמר לפי שאין לה קבע – הרי יש לה קבע, ומאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה – הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה. אמר אביי: לא שנו אלא סמך, אבל סיכך על גב המטה – כשרה. מאי טעמא, למאן דאמר לפי שאין לה קבע – הרי יש לה קבע, למאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה – הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה". ופרש רש"י: "שאין לה קבע – שמטלטלת על ידי מטה, ור' יהודה לטעמיה דאמר: סוכה דירת קבע בעינן. שמעמידה כו' – ואף על פי שלא למדנו פסול אלא לסכך, הואיל ועיקרו של סכך אלו מעמידין – הוי כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה. אבל סיכך על המטה – ולא סמך הסיכוך בכרעים, אלא על גבי יתידות, אבל כל דופני הסוכה אינן אלא מטות משלשה צדדין – לא פסיל ר' יהודה, דהא לא גמרינן פסול מיניה לסוכה אלא לסיכוך, וזה לא הוא ולא מעמידו בפסולים, ולענין קבע נמי יש קבע לסיכוך". השאלות שעמדו עליהן הראשונים הן, ראשית אם הלכה במחלוקת במשנה כחכמים או כר' יהודה. ובדברי ר' יהודה עצמו האם בא לחלוק או לפרש, ואם לחלוק האם הלכה כטעם של קבע או הלכה כטעם של מעמיד במקבל טומאה. ב. סיעת ראשונים גדולה סברה שהלכה כחכמים וע"כ אין נכנסים כלל לשאלות הנוספות. כך כתב המהרי"ל (דבריו יובאו לקמן) בשם הגאונים. וכ"כ בהלכות רי"ץ גיאת (הל' סוכה עמ' קיד): "הסומך סוכתו לכרעי המטה להעמידה ולחזקה ואפילו אינה יכולה לעמוד בפני עצמה כשרה". וכן פסק הראבי"ה (ח"ב מס' סוכה סי' תרלא): "הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה. ואם סיכך על גבי שפודין של ברזל, שנעוצים בקרקע וסיכך עליהם, או על גבי המטה כשרה, דכרבנן קיימינן". וכן הרז"ה, בעל המאור, פסק כרבנן. ובשבלי הלקט (סי' שלד) כתב: "הסומך סוכתו לכרעי המטה כשירה ור' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה. מאי טעמא דר' יהודה פליגי בה רבי זירא ור' אבא בר ממל חד אמר לפי שאין לה קבע וחד אמר לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה. אמר אביי לא שנו אלא סמך אבל סכך על גבי המטה כשירה. ופסק רבינו ישעיה זצ"ל כתנא קמא, ובעל הדברות כתב מדשקלי ועיילי אמוראי אליבא דר' יהודה שמע מינה דהלכתא כוותיה". וכרי"ד פסק נכדו הריא"ז, ובעל ההשלמה בשיטת הרי"ף. והרמב"ם השמיט דין זה ולא הביאו, ונראה שסבר כרא"ש (להלן), וכן נראה מדבריו בפי' המשנה, ולא חש כלל לדברי ר' יהודה. ג. שיטת הרא"ש (פ"ב סי' א) שר' יהודה אינו חולק על ת"ק, והבבלי מסכים לשיטת הירושלמי החושש שסוכה זו אין לה קבע כיון שנסמכת על המיטה, ועפ"י ההסבר שאין מהמיטה לסכך עשרה טפחים. ולפי"ז אין חוששים כלל לדין מעמיד בדבר המקבל טומאה. וכן הסביר את פסק הרי"ף. וכתב רבינו ירוחם (תואו"ח נ"ח ח"א): "הסומך סוכתו בכרעי המטה אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה שמא יבא לסכך בדבר המקבל טומאה, וכן אם נעץ ד' שפודין של ברזל וסכך על גביהן. ודוקא סומך שאין יכולה לעמוד בפני עצמה, אבל סיכך שיכולה לעמוד בפני עצמה כגון שנעץ ד' קונדסין וסיכך על גביהן אף על פי שכל דפני הסוכה מן המטה כשרה כך פשוט בסוכה ונראה שאפילו יש מן המטה עד הסכוך עשרה טפחים פסולה כיון שסמך, שהטעם הוא משום דבר המקבל טומאה ולפי זה אסור לסמוך הסוכה על גבי מסמרים או על גבי דבר המקבל טומאה. אבל מהירושלמי נראה דהא דאמרינן דאם סמך דפסולה דוקא שאין מן המטה עד הסכך עשרה טפחים אפילו שיש מן הקרקע עד הסכך י', אבל אם יש מן המטה עד הסכך י' כשרה אפילו סמך. ואם סכך וסמך על קונדסין אף על פי שאין מן המטה עד הסכך עשרה כיון שיש מן הקרקע עד הסכך י' כשרה דמטה לא ממעטה כיון שיכול ליטלה ותשאר הסוכה ותעמוד בפני עצמה, וכן נראה עקר". ולשיטתם, אע"פ שפוסקים כר' יהודה אין לכך נ"מ לאחר שהשוו דעת הבבלי לירושלמי והסבירו את שיטת ר' יהודה כמפרש את שיטת חכמים ומשום הטעם שאין לה קבע. ד. הראב"ד (השגות, רי"ף סוכה י ע"א) חלק על הרז"ה וסובר לפסוק כר' יהודה מפני שהגמרא דנה עפ"י דעתו. ולא הכריע כמי מהאמוראים לפסוק רק מבאר דעתו כך: "ולמ"ד מפני שמעמידה במקבל טומאה לא שהולכין אחר המעמיד אלא גזירה שמא יסכך בהם אומרים זה עומד וזה מעמיד כמו שראוים לכך ראוים לכך". ולשיטתו, וכן להולכים בדרכו, חששו הן לצד הקבע (וקבע זה אינו כפירש"י לפי דעת ר' יהודה שסוכה דירת קבע, אלא טעם אחר), והן לכך שלא יהא מעמיד המקבל טומאה. הרמב"ן במלחמות הוסיף שטעם הקבע (של פירש"י) לא התקבל להלכה, שהרי אביי העמיד את דברי ר' יהודה שצריך סוכת קבע כ'שיטה' ואין הלכה כשיטה. וא"כ הגזירה שלא להעמיד בדבר המקבל טומאה התקבלה להלכה. והר"ן על הרי"ף (י ע"א) סיים דבריו: "הלכך נקטינן כרבי יהודה דכשם שאין מסככין בדבר המקבל טומאה כך אין מעמידין בו משום גזירה, ואע"פ שעכשיו נהגו לסמוך סוכות ע"ג כתלים שאין מסככים בהן לפי שאין גדולו מן הארץ היינו טעמא משום דלא שכיח לסכך בכיוצא בהן, ועוד דכ"ע ידעי דכל כה"ג בית דירה מיקרי ולא סוכה הלכך ליכא למגזר". וכן הריטב"א (סוכה כא ע"ב) הסיק: "וקיימא לן כמאן דאמר לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ויש לשאול על מה סמכו העולם לסמוך סכך סוכותיהם על הכתלים, דהא פסול הוא לסכך כדכתיבנא בפ"ק (י"א ב'), ובהא ודאי איכא למימר מאי דאמר הראב"ד ז"ל דליכא למיחש שיבא לסכך בעפר, דכולי עלמא ידעי דעפר קבוע הוא לבית דירה ופסול לסכך וליכא למגזר ביה, ויש מקומות שעושין בכותלים דפנות של קנים משום היכרא שלא יהא נראה כסומך על הכותלים לגמרי ומנהג חסידים הוא, מפי רבינו נר"ו". ומצאתי בספר הישר לר"ת (חלק החידושים סי' שסד) שאף הוא חשש לפסול מעמיד בדבר המקבל טומאה שכתב: "והכי תפרש המשנה פרס עליה סדין מפני החמה ובכך מתקיים צילתה מרובה מחמתה שלא תמעטנו חמה או תחתיה פרס סדין כדי שלא ינשרו עליו ותהי חמתה מרובה מצילתה ולולי סדין שמעמיד העלין פסול מעתה דדבר המקבל טומאה מעמיד. וכן צריך לפרש גמר' המשנה זו לא שנו אלא מפני הנשר דדבר המקבל טומאה מעמיד הצל של סכך כשר אבל לנאותה כשרה". ה. הטור או"ח (סי' תרל) פסק: "הסומך סוכתו בכרעי המטה פירוש שסומך הסכך על כרעי המטה והכרעים הן הן מחיצות אם יש גבוה י' טפחים מן המטה לסכך כשירה, ואם לאו פסולה. סמך הסכך על העמודים והכרעים הן הן דפנות אפי' אם אין גבוה י' מן המטה עד הסכך כשירה". ופסק כאביו הרא"ש שכלל לא חש למעמיד בדבר המקבל טומאה. והעתיקו בשו"ע (או"ח סוף סי' תרל). וכך הביא הבית יוסף (סי' תרל אות יג): "ובתרומת הדשן (שו"ת סי' צא) כתב דאין קפידא אם מעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה שהרי כתב הרא"ש (פ"ב סי' א) דטעמא דקבע עיקר ולא טעמא דמעמידה בדבר המקבל טומאה ונראה דמוכח נמי מדברי הרי"ף דסבר דטעמא דמקבל טומאה לאו עיקר הוא מדלא אייתי בפסקיו ההיא פלוגתא והוה נפקותא גדולה בדבר דעביד תלמודא איכא בינייהו נעץ ארבעה שפודין של ברזל וסיכך עליהם דלמאן דאמר משום קבע כשר, ולאידך פסול אלא על כרחין סבר דטעמא דמקבל טומאה ליתא וטעמא דקבע עיקר". וכן בשו"ת מהרי"ל (סי' קנז אות ט) פסק: "ואם נאמר בסוכה שחברו דבר המעמיד הסכך במסמרים של ברזל, ואי אפשר לעמוד בלא מסמרים, אם אמרינן הלך אחרי המעמיד ויקרא דבר המקבל טומאה. [תשובה] סוכה שהעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, יש מרבותינו בארץ הזאת שהורו בה לאיסור, וכן הורו תלמידים אחריהם. ומיום שהוגד לי שכן הורו בשם האלפסי לאיסור תמיהני מאד, כי דקדקתי באשרי פרק הישן דשרי. והקשיתי להו אם כן איך יניחו מעמידי סכך בחלון כותל מחובר או כותל אבנים, וכהאי גוונא טובא, ואין עונה אמריו מהם. וכעין זה הקשה הרא"ש. ולא יכולתי לחקור מאין הרגלים, עד שאינה ה' לידי ספר האלפסי ומצאתי שם מאין יצאה הוראה זו, דבמתניתין פליגי רבי יודא ורבנן בסומך סוכתו בכרעי המטה ורבנן מכשרי, ופוסק רב אלפס כרבי יודא ומפרש טעמא בגמרא תרי אמוראי, חד אמר מפני שמעמידו בדבר המקבל טומאה ורב אלפס לא הביא הטעמים, אלא דמה"ר זלמן כתב בפירושו אותו הטעם לחודיה, ולמדו משם הלכות סוכה וקסברי דהיינו טעמא דרבי יודא, ומתוך כך הורו לאיסורא וקשרו מעמידי סוכה בחבלים ויתדות של עץ ונשמרו מיתדות של ברזל. אבל ענ"ד אינו כן ורוב הגאונים פסקו כרבנן, ואפילו לרבי יודא מפרש אמורא אחרינא טעמא אחרינא ואותו טעם הוא עיקר כמו שהוכיח הרא"ש וכן נהגו כל רבותי, ואין כאן ספק, ומה"ר זלמן שכתב טעם זה משום דאיהו קמא ופשוט יותר נקט ליה". ו. עוד הביא הבית יוסף (סי' תרכט אות ח): "וכתב עוד תרומת הדשן (שו"ת סי' צא) לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרן בבלאות שמקבלים טומאה נראה שאין קפידא בדבר ואף על גב דבפרק הישן (כא:) אהא דתנן הסומך סוכתו בכרעי המטה [כשרה] רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה וקאמר עלה בגמרא מאי טעמא דרבי יהודה חד אמר מפני שאין לה קבע וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, כתב אשיר"י (סי' א) דמוכח מדברי הרי"ף (י.) דסובר הלכה כרבי יהודה מכל מקום הא פסק אשיר"י נמי דטעמא דקבע עיקר ולא טעמא דמעמידו בדבר המקבל טומאה. ובתשובות להרמב"ן (המיוחסות) סימן רי"ו כתוב שאלת סכך סוכה עשויה מנסרים שאין ברחבן ארבעה והם תקועים במסמרות של ברזל והם משולבים כשליבת הסולם ואין בפתח בין השליבה שלשה טפחים ובכך מכסים אותו בהדס וערבה אם פוסלים הסכך מחמת המסמרות לפי ששמעתי בשם אחד גדול שנתאכסן בבית אחד מבני עירנו וצוה להוציא המסמרות מהסכך הודיעני טעמו אי משום שמקבלין טומאה [וכו'] תשובה אותו חכם שאסר לא מאותו טעם שאמרת אסר ואולי מפני מה שאסר אחד מרבותי נ"נ דכיון דהנסרים תקועים במסמרות הרי כל הנסרים כנסר אחד רחב [ארבעה] ויש בהם משום גזירת תקרה (יד.) ויש שנחלקו עליו ואתה הנח להם כיון שנהגו שאף על פי שאינם נביאים הם בני נביאים (פסחים סו.)". עולה הן מהמהרי"ל והן מתרוה"ד והן משו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן שלא חששו למעמיד המקבל טומאה. ז. בשולחן ערוך (סי' תרכט סעי' ז-ח) פסק כך: "יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו. הגה: לכן אין לסכך עליו; ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו, אסור; וה"ה בכל כלי המקבל טומאה, כגון ספסל וכסא שמקבלין טומאת מדרס (מהרי"ל). לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות (פירוש חתיכות של בגדים בלוים) שהם מקבלים טומאה, אין קפידא". ספיקו של השו"ע לגבי סולם אינו ברור, וכך כתב הט"ז (סי' תרכט ס"ק יא).: "לחבר כלונסאות כו'. – בב"י בשם ת"ה כתב בזה דלא קי"ל כאותו תירוץ בגמ' דאוסר בדבר המעמיד שמקבל טומאה ע"כ מותר בזה, וא"כ צל"ע למה אסר רמ"א להניח סולם כדי להחזיק הסכך שהרי אינו אלא מעמיד כמ"ש ונ"ל דהנחת סולם אסור מפני הרואה שיבוא להרבות בסכך סולמות ויעשה מהם גוף הסכך, ע"כ אין להניח למעלה מן הסכך באויר כ"ש בסכך עצמו שום כלי אפילו שבר כלי, דהא שבר כלי הוא פסול לסכך כדאמרינן בגמ' ולא בבלאי כלים ואם כן יש חשש שמא ירבה ממנו בסכך". היינו, אין חוששים כלל לטעם של מעמיד בדבר המקבל טומאה אלא כל החשש שמא יבוא לסכך בסולמות ובשברי כלים וע"כ הרמ"א אסר. והמגן אברהם (סי' תרכט ס"ק ט) באר ביחס לסולם: "דאין מעמידין הסכך בדבר המקבל טומאה שמא יבא לסכך בו אע"ג שמעמידין על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם ועוד דכ"ע ידעי דכה"ג בית דירה מקרי. ויש נוהגים להעמיד קנים תחת הסכך ומדת חסידות הוא (ר"ן) ובהכי מתיישבת מ"ש סימן תרל"א ס"ח שאע"פ שהסכך כשר נתון על השפודים כשר כיון דלא התירו לו אא"כ נתן סכך כשר עליהם לא גזרינן שיסכך בשפודים וכמ"ש שם ס"ט. והב"ח כתב שמדינא אסור להעמיד ולא משום גזירה, ע"ש שנדחק ולדבריו קשיא הך דשפודין מ"מ צ"ע דהא בססי' תר"ל פסק הרב"י בהדיא דמותר להעמיד בדבר המקבל טומאה דאל"כ אפילו גבוה עשרה פסולה ע"ש, וגם בס"ח פסק לחבר כו' אין קפידא א"כ מוכח דס"ל כת"ה שמותר להעמיד בדבר המקבל טומאה וכ"ה בלבוש בהדיא. לכן נ"ל דמה שאסר בסולם היינו משום שהיא עצמ' סכך פסול [ועסי' תרל"ב] וכ"ה ברשב"א סי' קצ"ה וידוע שתשוב' להרמב"ן הוא ג"כ מהרשב"א וא"כ שניהם לדבר א' נתכוונו, אבל להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה שרי וכמ"ש הרא"ש ות"ה ומהרי"ל בתשו' סי' פ"ז, ועי"ל דבדיעבד שרי וכמ"ש ססי' תר"ל ולכתחלה אסור וכמ"ש כאן ס"ז ומ"ש ס"ח שמותר לקשרם בבלאות היינו כמ"ש ססי' תר"ל בשם הר"ן דכיון שאין הסכך עצמו נסמך עליהם אלא שקונדסין נסמכין עליהם שרי וכן עיקר דלא כלבוש". מתבאר מהמג"א שהטעם של מעמיד בדבר המקבל טומאה נדחה, ונותן תירוץ אחר שלכתחילה אסור ובדיעבד מותר. ח. בערוך השולחן (סי' תרכט סי"ט) פסק לדינא: "ואם מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה רבינו הב"י בסעיף ח' פסק דמותר וז"ל לחבר כלונסאות הסוכה במסמורת של ברזל או לקשרה בבגדים בלוים שהן מקבלין טומאה אין קפידא עכ"ל וכן פסק בס"ס תר"ל ע"ש שכן דעת רוב הפוסקים וכן בירושלמי פ"ב [הל' ב'] דחי לגמרי דבר זה דאין שום איסור להעמיד בדבר המקבל טומאה וכ"כ הרא"ש והאריך בזה וזהו דעת רוב רבותינו [לבד הר"ן שפסק לאיסור מטעם גזירה שיאמרו כשם שמותר להעמיד בהם כמו כן מותר לסכך בהן והב"ח האריך דהוה דאורייתא והביא מרש"י. ותמיהני לו יהי כן הוא רש"י לא פסק כר"י וכ"מ מתשו' הרשב"א סי' קצ"ה שפסק שאין הסולם פוסל הסכך ומ"ש הב"ח דאזיל בשיטת ר"ת שמחלק בין קדם סכך כשר לסכך פסול ע"ש דבריו תמוהים דלהדיא דחה הרשב"א בחידושיו במשנה דהדלה עליה את הגפן שיטת ר"ת וכמ"ש בסי' תרכ"ו וכיון דאפילו להר"ן אינו אלא דרבנן ורוב הפוסקים והירושלמי לא ס"ל כן למה לנו להחמיר, ומה גם שכמה קושיות יש על שיטה זו והוכרחו לדחוק א"ע כמ"ש הב"י והב"ח בעצמו וכיון שכן הוא גם הכרעת רבותינו בעלי הש"ע והאחרונים אין להחמיר בזה". הנה כי כן דעת ערוה"ש לא לחוש למעמיד המקבל טומאה לכתחילה כלל וכשיטת כל הראשונים שהובאו לעיל. אמנם המשנה ברורה הלך בדרכו של המג"א (וכ"כ בשו"ע הרב סי' תרכט) ופסק שלכתחילה לא יעמיד בדבר המקבל טומאה ובדיעבד יסמוך על שיטות הראשונים והאחרונים שהתירו. ולגבי סעיף ח (סי' תרכט) העוסק בקשירה בבְלאות בגדים ובמסמרות של ברזל כיון שאין הקשירה את הסכך עצמו אלא את הכלונסאות המחזיקות אותו מותר, משום שהוי מעמיד דמעמיד. וכן החמיר לכתחילה בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ד סי' ח). וכן הגר"א בביאורו (סי' תרכט ס"ז) באר שתרוה"ד לא חילק בין מעמיד למעמיד דמעמיד, אבל אם מחלקים ביניהם עולה שאף לשיטת הרמב"ן וסיעתו אין לחוש לקשור בבלאות או לחבר הכלונסאות במסמרים. אמנם ערוה"ש לא חילק בין מעמיד למעמיד דמעמיד והוכיח מסעיף ח שדעת הב"י שאין חוששים כלל למעמיד במק"ט. ט. דין מעמיד דמעמיד הובא במפורש בראשונים. ראשית ברמב"ן (מלחמות סוכה י ע"א): "ואני אומר סומך סוכתו במחובר כסומך במקבל טומאה אבל עושה סוכתו בראש האילן ששנו כשרה היינו עושה דפנות על האילן וסומך סכך עליהם אי נמי בצדדין כדאיתא בשלהי שבת דמ"מ אינו מעמיד ממש במחובר אלא שהמחובר סומך את המעמיד וכיוצא בזה הכשירו דמעשה קרקע בעלמא קא עביד והיינו דאביי סיכך על גבי מטה שנעץ עליה קונדסין עומדין וסיכך על גבן". היינו, הרמב"ן נותן שתי אפשרויות להיתר בסוכה בראש האילן: עושה דפנות על האילן וסומך את הסכך על הדפנות, או שהמחובר (האילן) סומך את המעמיד ועליו שם את הסכך. וכן כתב הריטב"א (סוכה כא ע"ב): "והנכון כמו שפירש רבנו הגדול הרמב"ן ז"ל שלא אסרו חכמים אלא שלא להעמיד הסכך עצמו בדבר הפסול לסכך שמא יבא לסכך בו, אבל מתניתין דלקמן אין הסכך סומך על האילן אלא שקרקע הסוכה נתון באילן ונעץ קונדיסין של עץ בקרקע הסוכה וסכך עליהן, אע"פ שהקונדסין עומדין באילן לא חיישינן שהרי מעמיד דמעמיד הוא, ואם באנו לאסור להעמיד קונדסי סוכה במחובר הרי אתה אוסר מלהעמידם בארץ ולסכך בהן דהא לא אפשר, ודיקא נמי דבהכי מיירי מתניתין דלקמן מדקתני ואין עולין לה ביום טוב דאלמא צריך הוא לעלות שם והיינו כשקרקע שלה באילן ולא כשקרקע שלה בארץ וסכך באילן, אע"פ שיש לדחות דעולין לאו דוקא אלא נכנסין בעי למימר, ואורחא דידהו הוא למיקרי כל כניסה לסוכה עליה לפי שהיה דרכן לעשות רובן סוכה בגגותיהן וכדתנן (כ"ו ב') העלום לסוכה, מעלין לסוכה (כ"ח ב'), אפילו הכי פשטיה דלישניה היינו כדפרישנא, ומשום דסכך לא קאי באילן אלא קונדיסין שלו וקרי ליה התם בערובין (שבת קנ"ד ב') תשמיש צדדין, דוגמא דמאי דאמרינן טלטול מן הצד שהוא לשון מושאל לפי שאינו כדרכו". היינו הריטב"א מסביר באפשרות אחת שמעמיד את ריצפת הסוכה ע"ג האילן ולרצפה מחבר את הכלונסאות עליו מונח הסכך, ועם זאת מדבריו מבואר שמתיר העמדת הסכך ע"ג האילנות ומחשיבם כמעמיד דמעמיד. וכשם שהותר שימוש באילן במס' שבת (קנה ע"א) ע"י צדי צדדין, כאמור שם: "האי דרגא דמדלא לא לינחיה איניש אדיקלא דהוו להו צדדין (רש"י: לא יסמוך ראש הסולם לצד דקל דכי סליק משתמש בצדדין), אלא לינחה אגוואזי לבר מדיקלא (רש"י: יתקע יתד בצדי האילן ויסמוך הסולם עליו דהוה ליה יתד צדדים וסולם צדי צדדין)". וכן כתב בשו"ע הרב (סי' תרכט סי"ב): "במה דברים אמורים כשהסיכוך בעצמו מונח על גבי דבר שמקבל טומאה או שדבר המקבל טומאה מונח על גבי הסכך ממש ומחזיקו אבל אם הסכך מונח על גבי כלונסאות או על גבי יתידות והן מונחים על גבי דבר המקבל טומאה אין בכך כלום ומותר לעשות כן לכתחלה ואע"פ שדבר המעמיד ומחזיק את הסכך נסמך על גבי דבר הפסול לסיכוך אין בכך כלום שהרי כל סוכה שבעולם מעמידי הסכך הן נסמכים על גבי קרקע עולם הפסולה לסיכוך". מכאן פירכא על דברי החזו"א (או"ח קמג, ב) שסבר שמעמיד דמעמיד המשמש לקשירת הכלונסאות זו לזו פסול, לדעה הסוברת פסול העמדה בדבר המקב"ט. וזאת משום שדייק בריטב"א שרק אם המעמיד דמעמיד הוא כמעשה קרקע, היינו שהסכך נשען על הדפנות רק אז הכשיר. והנה הן ברמב"ן והן בריטב"א והן בדברי שו"ע הרב סברו שאם מעמיד את הכלונסאות ע"ג אילן מותר ואין בכך משום מעמיד בדבר המק"ט. וע"כ, אע"פ שהחזו"א צידד לאסור במעמיד דמעמיד כגון בלאות או מסמרי ברזל, לשיטת הרמב"ן שהוא חש לה להלכה, נראה שאף לרמב"ן עצמו ולסיעתו הדבר מותר. י. כאשר נבוא למצות דין קשירת הסכך לכלונסאות בחבלי נילון לכאורה יש לאסור לדעה אשר אוסרת דבר המק"ט, וכך פסק המשנ"ב (סי' תרכט ס"ק כו): "ואה"נ דלקשור הסכך עצמו בכלונסאות בחבלים ראוי ליזהר לכתחילה כיון שקושר הסכך עצמו בדבר המקבל טומאה [אחרונים]". אולם נראה לי שמסקנה זו אינה נכונה, ואף לדעה זו יש להתיר לקשור בחוטי נילון. ראשית, יש לשים לב שהדעה האוסרת נקטה דוקא מעמיד בדבר המקבל טומאה, ולכאורה היתה צריכה לנקוט שאין להעמיד בדבר שאסור לסכך בו. ואמנם חלק מהראשונים דייקו ללמוד מכאן שכל דבר שאסור לסכך בו אסור להעמיד בו, הן שאין גדולו מן הארץ, והן שאינו מחובר, והן המק"ט. אולם חלק מהראשונים הקפידו דוקא לנקוט העמדה בדבר המק"ט, ונראה שרצו לומר שדוקא עליו היתה הגזירה, מפני חשש של סיכוך בכלים, אבל חומר שאינו כלי לא גזרו עליו שאסור להעמיד בו. וע"כ חוטי נילון אע"פ שאין גידולם מן הארץ כיון שאינם מקבלים טומאה אין לאוסרם. וכן בסעיף המדבר בשו"ע בסולם (תרכט, ז) כתב הרמ"א שאין להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאת מדרס דוקא. ועוד, כתבו הב"ח (סי' תרכט) והחזו"א (או"ח קמג, ב) שהאיסור של מעמיד דמעמיד הוא דוקא כאשר בלא זה אי אפשר להעמיד את הסכך. אבל, כתב החזו"א, שאם הכלונסאות עודפות מעט על הדפנות וחיברן במסמרי ברזל אין זה מעמיד בדבר המק"ט מפני שהכלונסאות עומדות מעצמן והמסמרים לחיזוק בלבד. וא"כ ה"ה קשירת הסכך עצמו כדי שלא יעוף, היא נעשית לחיזוק ואינה אף למחמירים בגדר מעמיד בדבר המק"ט. והשתא דאתינן להכי, נראה שאף קשירה באזיקוני פלסטיק מותרת כאשר היא משמשת לקשירת הסכך לדפנות או לכלונסאות תומכי הסכך כדי שהסכך לא יעוף. מסקנה דעת רוב הראשונים שלא לחוש להעמדת הסכך בדבר המק"ט וכן פסק השו"ע. יש מהאחרונים שחששו לכך לכתחילה ובדיעבד התירו. חוטי נילון המשמשים לקשירת הסכך לדפנות או אזיקוני פלסטיק אינם בגדר מעמיד אלא מונעים נפילת הסכך שעומד בעצמו, וע"כ מותרת הקשירה בהם.