חבל נחלתו ה יח

<< · חבל נחלתו · ה · יח · >>

<poem> שימוש בסוכת החג בשמיני-עצרת בארץ ישראל שאלה מי שאוכל בסוכה בשמיני עצרת כיון שביתו צר מהכיל את כל יושביו ואורחיו, מה עליו לעשות בסוכה לפני שמיני עצרת? תשובה א. נאמר במס' סוכה (מח ע"א) במשנה: "סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול – לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יום טוב האחרון של חג". ובגמרא: "אין לו כלים להוריד מהו? – אין לו כלים? אלא כי אשתמש במאי אשתמש – אלא: אין לו מקום להוריד כליו מהו? – רב חייא בר (רב) [אשי] אמר: פוחת בה ארבעה, ורבי יהושע בן לוי אמר: מדליק בה את הנר. – ולא פליגי: הא – לן, והא – להו. – הא תינח סוכה קטנה, סוכה גדולה מאי איכא למימר? – דמעייל בה מאני מיכלא. דאמר רבא: מאני מיכלא – בר ממטללתא, מאני משתיא – במטללתא". ב. מפרש רש"י: "אין לו מקום – אחר לאכול שם, (שיוריד כליו וצריך לאכול בסוכה) ביום טוב האחרון. מאי – מה יעשה להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמֹנה ימים? פוחת בה ארבעה – טפחים ופוסלה. מדליק בה את הנר – דאמרינן (כט, א): שרגא בסוכה קטנה – לבר ממטללתא. הא לן – לבני בבל, שהשמיני שלהם ספק שביעי, דלא קים להו בקביעא דירחא – מדליק בה את הנר, ולא יפחתנה ויפסלנה, לפי שצריך לישב בה מחר. והא להו – לבני ארץ ישראל, דקים להו בקביעא דירחא, ולא יתבי בסוכה בשמיני – פוחת. התינח בסוכה קטנה – בהדלקת הנר. סוכה גדולה מאי איכא למימר – דהכי אמרן לעיל (כט, א): שרגא, אמרי לה במטללתא, ואמרי לה לבר ממטללתא, ולא פליגי, הא – בסוכה גדולה כו'". מתבאר שלפי רש"י בארץ ישראל צריך לפוסלה קודם כניסת החג, ורק בחו"ל שיושב בשמיני בסוכה צריך לפוסלה בשמיני, ואינו יכול לפוסלה משום סתירת אוהל עראי, ולכן צריך לעשות היכר וסימן שאינו מוסיף על המצוה ע"י הכנסת כלים או נר. מרש"י משמע שהכנסת נר או כלי אכילה אינם פוסלים את הסוכה אלא הם סימן בלבד. וכן משמע מהרי"ץ גיאת (הל' סוכה). ג. בדף כט (ע"א) מובאת מימרא: "אמר רבא: מאני משתיא במטללתא, מאני מיכלא – בר ממטללתא. חצבא ושחיל – בר ממטללתא ושרגא במטללתא, ואמרי לה: בר ממטללתא. ולא פליגי: הא – בסוכה גדולה, הא – בסוכה קטנה". ובאר בתוספות (כט ע"א ד"ה מנא): "מנא דמיכלא – קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאם מן הסוכה משום מיאוס כך פירש בקונטרס. וי"מ כגון קדירות ואגני דלישא וטעמא דכעין תדורו בעינן, והני אין רגילין להיות בבית דירה אלא בית יש להם לבדם, וכן פירש בה"ג כגון קדרי ושפודי ובי טוי ובי תפי". מתבאר שלפי רש"י יש מיאוס בהכנסת כלים אלו לסוכה, לעומת זאת לפי מפרשים אחרים אין דרכו להכניס זאת לחדר שבו רוב תשמישי דירתו, וע"כ צריך להוציאם מהסוכה כדי שיהא תשבו כעין תדורו. ועולה שלשני הפירושים אין זה פוסל את הסוכה אלא צריך להוציא או מצד מיאוס או מצד כעין דירה. אולם מהרי"ף (כא ע"א) לא משמע כן, ז"ל: "אין לו מקום להוריד את הכלים מהו? רב חייא בר אשי אמר פוחת בה ד', ור"י ב"ל אמר מדליק בה את הנר, ולא פליגי הא לן דיו"ט הוא ואסור לפחות בה ארבעה מדליק בה את הנר ולבני א"י דחולו של מועד הוא פוחת בה ד' וה"מ סוכה קטנה דמיפסלא בשרגא אבל סוכה גדולה עייל לגוה מאני מיכלא ומיפסלה, דאמר רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני משתיא במטללתא". לפי הרי"ף עולה שנר וכלי אכילה פוסלים את הסוכה, וזו הדרך לפסול בחו"ל בה א"א לפסול את הסוכה ביום השמיני בדרך של פחיתת אוהל עראי שכן זהו יו"ט ואסור בכך. על שיטת הרי"ף שאל בעל המאור (כג ע"א) מה שייך פסול בהכנסת כלי אכילה לסוכה והרי כל מה שרבא בא ללמדנו שתשבו כעין תדורו משמעותו הוצאת כלי האכילה מחוץ לסוכה, אבל אין הסוכה פסולה אם הכניס לה כלים אלו. ומקשה: "ואע"ג דמעייל בה מאני מיכלא היכרא בעלמא הוא דלא נהיג בה מנהג דירה, כי בנוהג שבעולם יש לכל אדם מקום מוקצה לכלי מאכלו חוץ מדירתו וחומרא דרבנן בעלמא היא שלא יראה כעובר על בל תוסיף דהא קיי"ל דלעבור (=על בל תוסיף) שלא בזמנן מצות בעי כוונה ובהיכרא כל דהו סגי". הרמב"ן (מלחמות כג ע"א) דחה את דברי הרז"ה מפני שכדברי הרי"ף כתבו כל הגאונים הראשונים, וכן דברי הלכות גדולות והלכות פסוקות. ומסביר לשון פסול שנקטו הגאונים והרי"ף: "ומיהו אין כאן מקום ספק שלא לפסלה לגמרי מהכשירה אמרו שלא יצא בה בזמנו, אלא פסול המוציאה מתורת דירה ועושה אותה כמוקצה שבבתים ולשון פסול שייך בשנים אלו כדאמרי' לעיל בפסל היוצא מן הסוכה ופליגי עלה בגמ' מר מוקים לה בפסל גמור ומר מוקים לה בפסולת גורן ויקב והרבה נאמרו בלשון הזה בתלמוד כדאמרי' לענין מטבע פסלתו מלכות ופסלתו מדינה, ועוד אמרו הפת שעפשה ונפסלה לאכול אדם ועדיין הכלב יכול לאכלה עד שתפסל מלאכול הכלב". היינו הרמב"ן מבאר בדברי הרי"ף שלשון פסול בהכנסת כלים אינו פסול הגורם שאינו יוצא בה ידי חובה אלא משמעותו הרחקה גדולה, ובכך קרובים דבריו לדברי רש"י. ולפי דברי הרי"ף צריך לעיין מדוע בא"י צריך לפוסלה באויר ד' טפחים, הלא יכול להכניס לה כלים כאלה ודי בכך. ונראה שאה"נ רשאי לעשות זאת אלא שבאויר ד' טפחים הדבר ניכר יותר, ולבני א"י ניתנות שתי האפשרויות, ולכתחילה יפחות באויר ד' טפחים, אבל לבני חו"ל שצריכים לשבת בשמיני בסוכה יכולים לפוסלה רק ע"י הכנסת כלים. שיטתו של רש"י מהווה בפשוטה, שיטת ביניים בין שיטת הרי"ף לשיטה שתוס' מביאים. לשיטת תוס' ודאי שהכנסת כלים אלה לתוך הסוכה אין בה פסילה אלא יש בה סימן שאינה כסוכת החג שנמנעים מלהכניס לה כלים אלו. לשיטת הרי"ף שהיא פסולה בזמן שהכלים בתוכה אינה ראויה להיות סוכת החג. ובהכנסתם בשמיני הוא פוסל את הסוכה מלהיות סוכת החג ואינו יכול לעבור בה בבל תוסיף. לשיטת רש"י יש בכך סימן מובהק שאינו מחשיבה כסוכת החג וע"כ אינו עובר בבל תוסיף. ולשיטת רש"י נראה להסביר, שסבר שהכנסת כלי אכילה ונר אינם פוסלים את הסוכה, שאם אמנם כלי אכילה או נר פוסלים את הסוכה מדוע ייעצו לו לפוחתה, הלא ניתן לפוסלה ע"י כלים וע"כ חילק בין שתי הפעולות. ד. בעניין פחיתת ד' טפחים שאלו תוספות (מח ע"א ד"ה פוחת): "פוחת בה ארבעה טפחים ופוסלה כך פי' בקונט', ותימה מה שיעור הוא זה בארבעה והלא אויר פוסל בשלשה בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה בין באמצע כדמוכח שילהי פ' קמא (דף יז.)". והניחו בשאלה. וכמה תירוצים לראשונים על-פי הבנתם את קביעת חכמים על הפחיתה. הראבי"ה (ח"ב, סוכה, סי' תרמט) תרץ: "פוחת בה ארבעה, כדי לסכך עליה בסכך פסול הפוסל בארבעה, שהרי צריך לכסות מפני כליו, שאין לו מקום להורידם, ולבני בבל דאיכא ספיקא ובעי למיתב בסוכה, כדקיימא לן דבשמיני ספק שביעי יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן, מדליק בה את הנר ופוסלה. והני מילי בסוכה קטנה, אבל בסוכה גדולה פסיל לה במאני מיכלא". היינו הוא סובר כרי"ף שצריכים לפסול את הסוכה ומבאר שארבעה לצורך סכך פסול הפוסל בארבעה, וכן לגבי כלים ונר סובר שפוסלים את הסוכה. אבל בסי' תרמא מביא מהלכות גדולות ומספר הישר לר"ת שכלים ונר אינם פוסלים, אלא כלים אלה אינם ראויים להיות בסוכה כשם שאינו מניחם בחדר מגוריו, ונר בסוכה קטנה חושש מלהדליק שלא תשרף סוכתו. ופירוש זה כפירוש הנוסף שהובא ע"י תוס'. וכן בהלכות גדולות (סי' יד) באר כראבי"ה שפוסל סוכתו הן בא"י והן בחו"ל, כל אחד בדרכים המצויינות בה. ה. הריטב"א (סוכה מח ע"א) תרץ את קושיית תוס' בדרך אחרת: "ותימה למה לי ד' טפחים דהא אויר שלשה טפחים פוסל בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה בין [באמצע בין] מן הצד ואם כן בפוחת ג' טפחים סגי, וי"ל דכל היכא דליכא לסוכה זו אלא ג' דפנות דכי איכא אויר שלשה מיפסלא משום דאויר מפסיק וליכא ג' דפנות הכי נמי דסגי בפיחת בה שלשה טפחים, אבל כל היכא דאית לה ד' דפנות והיא סוכה גדולה שיש מלבד האויר שיעור סוכה וג' דפנות ולא מיפסלא בהכי אשמועינן רב דפוחת בה ארבעה שהוא מקום חשוב, דאע"ג דלא מיפסלא בהכי דהא משתייר הכשר סוכה בד' דפנות מ"מ ביטול הוי וגלוי דעתיה שעבר זמנה ולא גרע מהורדת כלים מתוכה דסגי לה בהכי, הלכך נקיט ארבעה טפחים לרווחא דמילתא שזהו שיעור המספיק בכל סוכה שבעולם". היינו, הריטב"א מבאר שאמנם פחיתת ד' טפחים אינה פוסלת בכל סוכה, אלא שיש בכך סימן מובהק שאינו בא להוסיף על המצוה אלא בגלל דוחקו הוא עושה זאת, ויש בכך ביטול הסוכה מסוכת החג אע"פ שאינה נפסלת בכך. מוסיף הריטב"א: "ורבי יהושע בן לוי אמר מדליק בה את הנר בסוכה קטנה דמיפסלא בהכי, ובסוכה גדולה מעייל בה מאני מיכלא [דאמר רבא מאני מיכלא] בר ממטללתא. ולדברי הרי"ף ז"ל היא נפסלת בכך לגמרי, ולמאן דמפרש התם דלא אסיר לעיולינהו התם אלא למימר דלא מחייב לעיולינהו התם דומיא דמאני משתיא, השתא דמעייל להו בגווה נהי דלא פסיל לה בהכי מ"מ בטול הוי כהורדת כלים מתוכה". וכן רבינו ירוחם (נ"ח ח"ב) באר שהכנסת הכלים והנר הם לצורך היכר ואינם כדי לפסול (וכן באר ברי"ף!). ו. בשבולי הלקט (סדר חג הסוכות סי' שמה) תרץ כרי"ף, וחידש תירוץ מיוחד לשאלת תוס': "ופי' רבינו גרשום פוחת בה ארבעה סותר בה ארבעה טפחים בסכך כדי לפוסלה ויושב בה בשמיני וקשיא לן דהא בשלשה טפחים אויר מיפסלא דקיי"ל אויר פוסל בשלשה, וי"ל דלרווחא דמילתא נקט ארבעה שאם אתה אומר לפחות שלשה שמא יצמצם ופוחת פחות משלשה ולא מיפסלא. מכל מקום הנראה בעיני לפרש פוחת בה ארבעה אדופן קאמר ובסוכה שהיא שבעה על שבעה קאמר ושאין לה אלא שתים דפנות כהלכתן ושלישית אפילו טפח ובסתירת ארבעה טפחים הוי רוב דופן ומיפסלא בכך. תדע דבסוכה קטנה עסקינן דקאמר רב מדליק בה את הנר ובסוכה קטנה אמרינן שרגא בר ממטללתא הלכך כי יהיב לה במטללתא מיפסלא". וכתירוצו כתב כבר העיטור (הל' סוכה פו ע"ב). ז. הטור (או"ח סי' תרסו) פסק כריטב"א שאין צורך לפסול אלא די בהיכר בעלמא, ז"ל: "אע"פ שגמר סעודתו ביום ז' לא יסתור סוכתו שמא יזדמן לו סעודה אחר כך ויצטרך לאכול בה ומוציא הכלים ממנה מן המנחה ולמעלה ומתקן הבית לכבוד י"ט האחרון, ואם רוצה לאכול בה בשמיני צריך לפחות בה מקום ד' על ד' לעשות היכר שאנו יושבין בה שלא לשם מצות סוכה שלא יהא נראה כמוסיף, וזהו דוקא לבני א"י שאין צריכין לישב בה בח' ויום ז' הוא להם חול הלכך יכולין לסותרה ולפחות בה אבל אנו שצריכין לישב בה בח' אין לעשות בה שום הכירא של פסול שהרי משום ספק ז' אנו יושבין בה ואם רוצה לישב בה בט' א"א לפחות בה בח' מפני שהוא י"ט, ומה יעשה להכירא אם היא קטנה שאסור להניח בה הנר יניחנו בה ובזה יש הכירא, ואם גדולה היא שמותר להניח בה הנר יניח בתוכה כלי המאכל שאין אסורין להניחם בתוכה". וכ"פ בשו"ע (או"ח סי תרסו ס"א), אמנם בסיום דבריו כתב: "ואם אין לו מקום להוריד את כליו ורוצה לאכול בה בתשיעי, אינו יכול לפחות בה מפני שהוא יו"ט, ומה יעשה להיכרא, אם היתה קטנה שאסור להניח בה הנר בשאר הימים, יניחנו בה; ואם היא גדולה, שמותר להניח בה הנר, מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהם, כדי להכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה". ודבריו האחרונים שהיא פסולה וכו' תמוהים. והעיר על כך המשנה ברורה (סי' תרסו ס"ק יב) "המחבר נקט לשון הרי"ף בסוף סוכה ועיין שם בר"ן וברמב"ן דאין הכונה שנפסלת בכך אלא ר"ל שעושה היכר לפוסלה שאינו יושב בה בתורת סוכת החג"... וכן המג"א באר שאין המדובר על פסילת הסוכה אלא דברים לשם היכר. והוסיף (שם ס"ק ב): "אבל אינו עובר משום בל תוסיף כיון דאינו מתכוין לשם מצוה דשלא בזמנו בעי כונה לכ"ע". מסקנה בארץ ישראל צריך לפחות מקום ארבעה על ארבעה טפחים, אע"פ שאינו פוסל את הסוכה. ועם זאת יש מקום להחמיר ולפסול לכל אורך הדופן השלישית ע"מ שהסוכה כולה תיפסל, כדברי הר"ן (על הרי"ף כג ע"א): "ולי נראה ארבעה בעיא משום היכרא, ומיהו בעינן נמי דמפסלא ביה שאם היתה סוכה גדולה לא סגיא בפחיתת ארבעה, ולפיכך כתב רש"י ז"ל ופוסלה". ואף בא"י אם שכח להסיר סכך בד' על ד' ונכנס שמיני עצרת ונצרך לאכול בסוכה, נראה שבדיעבד שאי"צ לפסול אלא מספיק בהיכר יכניס לתוכה סירים או נר לשם היכר שאינו מוסיף על ישיבת הסוכה.