חבל נחלתו ד ט

<< · חבל נחלתו · ד · ט · >>

סימן ט- הבאת אוכל חם למגדלי שמירה בשבת

שאלהעריכה

ליד גדר ההפרדה מפוזרים מגדלי שמירה ("פילבוקס") בצורת גליל בטון גבוה, שבראשו עמדת שמירה. המגדלים מאוישים ברציפות אף בשבתות וחגים. בין המגדלים דרך שעליה נע סיור ממוכן שבין שאר תפקידיו עוצר ליד המגדלים ומספק למשמרות על המגדלים את צרכיהם.

האם מותר שבשבת יעביר הסיור אוכל חם ממטבח הבסיס למגדלים*?

הקדמהעריכה

אכילת אוכל חם במוצבים בשבת אינה מצרכי פיקו"נ, אלא יש בה עונג שבת בלבד, וע"כ צריך לדון האם יש בהעברת האוכל איסורים המונעים פעולה זו בשבת או שאין בהם איסור.

נראה כי עצם הנסיעה ברכב והעצירה ליד מגדלי השמירה מותרת, שהרי הם נעשים כמשימה צבאית קבועה, הן מחמת היתר מלחמה והן מחמת חשש פיקוח נפש, וכיון שנעשים בהיתר בשבת אין בפעולות אלו הנעשות לצורך כדי לאסור את העברת המזון ממקום למקום. נראה איפוא, כי האיסור העיקרי הוא איסור תחומין, היינו, המזון שובת בכניסת השבת בבסיס המרוחק מרחק רב מהמגדלים, ובמשך השבת מועבר אף יותר מי"ב מיל.

דין תחומין בשבתעריכה

פסק הרמב"ם (הל' שבת פכ"ז ה"א): "היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה שנאמר (שמות ט"ז) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, מקום זה הוא תחום העיר, ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, וכך אמר להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה, ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה אבל חוץ לאלפים אמה אסור, שאלפים אמה הוא מגרש העיר".

המגיד משנה כתב שזו מחלוקת בין הראשונים. כרמב"ם כתבו הרי"ף והגאונים שחייב מהתורה אם יצא מחוץ לי"ב מיל. לעומת זאת הרמב"ן והרשב"א סברו שאף י"ב מיל איסורם מדרבנן ולא מהתורה. והבית יוסף (או"ח סי' שצז) הוסיף: "אבל הרא"ש (שם) והמרדכי (סי' תפד) כתבו דלגמרא דידן אפילו חוץ לי"ב מיל לא מיתסר אלא מדרבנן".

ונראה שאף שהלכה זו לא הוכרעה, כנראה מהחיי אדם (כלל עו ס"א), בכ"ז רוב הפוסקים סוברים שי"ב מיל מדרבנן, וכ"כ הרדב"ז (ח"ג סי' תק"מ) וערוה"ש (שצז, א-ב).

תחומין בכרמליתעריכה

אף לסוברים שישנו דין תחומין מן התורה בי"ב מיל, י"א שהיינו דוקא ברה"ר אבל לא בכרמלית.

מביא הב"י (או"ח סי' תד): "ובתשובה אחרת ביאר הרמב"ם שהטעם שאין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לפי שהם כרמלית והטלטול בהם אינו אסור אלא מדרבנן, ולא יתכן שיהיה המעביר על פני המים אסור מדרבנן והמהלך לוקה מן התורה, וכל שכן שלא יעלה על הדעת שיהיה בהליכת המים איסור תחומין דאורייתא ממחנה ישראל שהוא רשות הרבים, והלא ידוע שאיסור הטלטול שיש בו חיוב סקילה אמרו בו שבת (צח.) המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי המדבר, כן בלי ספק המהלך י"ב מיל על פני המים המועטים פטור לפי שאינו דומה למחנה ישראל. ולפי דברי הרמב"ם ביבשה תוך י"ב מיל כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן נקטינן בעיין לקולא דאין תחומין למעלה מעשרה, וחוץ לי"ב מיל כיון דמיתסר מדאורייתא למעלה מעשרה הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא וכן כתב בהדיא בתשובה". מתבאר מדברי הב"י שלרמב"ם בימים אין תחומין דאורייתא מפני שהם כרמלית. ולדידן שאנו נוהגים שרה"ר רק בששים ריבוא כל הדרכים באיזורי המגדלים הם כרמלית, וממילא אין שם תחומין מן התורה.

וכן בשו"ת חתם סופר (ח"ה השמטות סי' קצד) כתב בתוך דבריו: "מ"מ נ"ל מבואר מלשון התוספ' דעירובי' הנ"ל דבין לרשב"ם ובין להתוספ' ליכא איסור דאוריי' דתחומין כשהגוי מוציאו חוץ לתחום אלא משום גזירה שמא ירד מהקרון וילך ברגליו וזה גזירה מחודשת והוא איסור דרבנן קל כי גם הוא שאין לו אלא ד' אמות הוא איסור דרבנן בעלמא, דמן התורה כיון שיצא יצא, ומכ"ש דאינהו לא פליגי אלא ביוצא לרצונו ע"י קרון".

וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' קח אות ג): "נבאר ענין י"ב מיל - דעת הרמב"ן והרשב"א מובא במ"מ פכ"ז משבת, דלא הוי רק דרבנן, וחולקים על הרי"ף והרמב"ם, וכן דעת הר"ח מובא באו"ז הל' ער"ש, וכן ברדב"ז ח"ג סי' תק"מ באמצע התשובה מביא שכן דעת רוב הפוסקים, ואילו לדעת הרמב"ם דפוסק די"ב מיל דאורייתא מביא רדב"ז שם תשובת הרמב"ם, דבמים כו"ע תחומין רק דרבנן משום דאין תחומין בכרמלית ועי' בשו"ע סי' ת"ד ג"כ להדי' כן, רק שם הטעם משום דאין דומה לדגלי מדבר, אבל ברדב"ז העתיק לשון הרמב"ם משום דאין תחומין בכרמלית. א"כ לדידן דפסקינן דאין לנו ר"ה רק דין כרמלית, עי' סי' שמ"ה וכן סוגיין דעלמא, דאל"כ לא מצינו ידינו ורגלינו מה שנוהגין בכל עיר ועיר בפולני' לטלטל בשבת על ידי צורת הפתח, דבר"ה אינו מועיל צורת הפתח רק דלתות, וכיון דסמכינן על אותן שיטות דאין לנו ר"ה רק כרמלית, א"כ אף אי נקטינן כהרמב"ם דיותר מי"ב מיל היא דאורייתא, מכל מקום בכרמלית אף להרי"ף והרמב"ם רק דרבנן. ועי' בחת"ס חלק חו"מ סי' קצ"ד שמוכיח מלשון התוס' עירובין מ"ג, דבין לרשב"ם ובין לתוס' ליכא בעגלה משום תחומין, אלא משום גזירה שמא ירד מהעגלה, וליכא איסור תורה, והלא הוא פוסק מפורסם - א"כ ממילא גם במסילת הברזל לא הוי איסור תחומין דאורייתא אף ביותר מי"ב מיל, ולא הוי רק דרבנן".

היינו, קיימת מחלוקת באחרונים, האם למ"ד תחומין דאורייתא מודה שאך בכרמלית של ים תחומין דרבנן או שבכל כרמלית תחומין דרבנן. ונ"מ לדידן, שאף לפני שנכנסים לשאלת תחומין למעלה מעשרה ניתן לומר שתחומין דרבנן בכרמלית. וכאמור, כמה פוסקים נטו לכך.

תחומין למעלה מעשרה טפחיםעריכה

במס' עירובין (מג ע"א) שאל רב חנניה אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים ולא נפשט. ובאר הב"י (או"ח סי' תד) שהרא"ש והגה"מ פסקו לחומרא. והקשה על כך הב"י הלא תחומין בתוך י"ב מיל הוא איסור דרבנן ולרא"ש אף מחוץ לי"ב מיל, ומדוע פסקו לחומרא, וכן תמה רבינו ירוחם (ני"ב חי"ח). וכתב רבינו ירוחם שדעת הרי"ף לקולא ומוסיף הב"י שכן דעת הרמב"ן והרשב"א והגהות אשרי בשם האו"ז.

מתבאר לכאורה, שמותר להוציא את המזון מהבסיס למעלה מי' טפחים ולהעבירו למגדלי השמירה אע"פ שהמזון הועבר למעלה מי"ב מיל, כיון שלרוב הפוסקים אין תחומין למעלה מעשרה – אין בכך איסור*.

אמנם, כיון שהאוכל שבת בכניסת השבת בבסיס, במקום שמורידים אותו אין לטלטלו יותר מד' אמות משום שקנה שביתה במקו"א, אולם נראה שכיון שפורקים אותו לתוך המגדל*, כל המגדל נחשב לארבע אמות וע"כ אין בכך בעיה.

אולם, פסק הרמב"ם (הל' שבת פכ"ז ה"ג): "המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהין עשרה ואין בכל אחד מהן ארבעה על ארבעה טפחים הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה, אבל אם הלך על מקום שיש בו ארבעה על ארבעה הרי זה כמהלך על הארץ ויש איסור תחומין שם".

ולפי דברי הרמב"ם (המבוססים על הסוגיא בעירובין) עולה לכאורה, שאם הסיעו את המזון ברכב, אע"פ שהאוכל היה גבוה למעלה מי' טפחים, כיון שהרכב נשען על הקרקע אינו נחשב כגבוה מעל עשרה טפחים, אלא נחשב כרשות בה הוא עומד. אם אין לו מחיצות – כרשות בה הוא עומד או נוסע, אם לרכב מחיצות – כרשות היחיד.

אולם הרשב"ם חלק על הרמב"ם. שכתבו תוס' (עירובין מג, א) "ועוד רצה רשב"ם להתיר ליכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום וחזר בו משום שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד ואין לו אלא ארבע אמות ואומר ר"י דאפילו ליכנס בו בערב שבת אסור דדוקא בספינה שרי ליכנס בערב שבת אבל הכא כיון דאפשר לו לירד אסור, מיהו בספינה אין לו להחמיר אפילו נזדמן לו יבשה שיכול לירד לא פלוג רבנן בספינה, ועוד אם בהמה מנהיג בקרון פשיטא דאסור להשתמש בבעלי חיים שמא יחתוך זמורה".

היינו הרשב"ם רצה להתיר יציאה בקרון הנהוג ע"י נכרי מחוץ לתחום, אלא שלמעשה אסר מחששות שונים, שאינן שייכות למקרה דילן, וכן ר"י בתוס' הסכים עמו. ולפי דבריו, קרון הגבוה מעל עשרה טפחים, הנוסע ברה"ר או בכרמלית נחשב כנוסע מעל עשרה טפחים וע"כ אין בו איסור תחומין.

המגן אברהם (או"ח סי' רסו ס"ק ז) סבר כרמב"ם והקשה על פי דבריו: "וא"כ ברכיבה ובישיבה בקרון דניחא תשמישתיה מה לי למעלה מי' או למטה מי', ובאמת לא הזכירו הפוסקים דבר זה והרב"י חידש זה מדעתו. ולפע"ד יש ברכיבה איסור תחומין* אפי' למעלה מי' דרכוב כמהלך דמי, וראיה מדדחיק בגמ' בעמוד י' או ע"י שם ולא קאמר ברוכב אלא ברכיבה יש תחומין כשהסוס מהלך ה"ל כאלו הוא מהלך ובהכי מתישבא מעשה דאחר שמביא הרב"י והא דלא קאמר בספינה משום דבמים לכ"ע תחומין דרבנן עסי' ת"ד, ואם העכו"ם מוליך הקרון עסי' ש"ה ססי"ח".

מתבאר מדבריו כי ביבשה חושש לתחומין למעלה מעשרה בין ברוכב ובין בנוסע בקרון משום שהוא כארעא סמיכתא וכ"כ בערוה"ש (רסו, יג).

וכן בשו"ת חתם סופר (ח"ו - ליקוטים סימן צז) נטה להחמיר במערכת הספיקות של תחומין ולאסור נסיעה ברכבת של נכרים בשבת.

"וא"כ ממה שהעולם נוהגין להפליג בספינה אין ראי' להתיר ליסע על העגלות חוץ לתחום ונ"ל דהוה ספק ספיקא להחמיר ואין להתיר כמו שאבאר: לא מבעי' סמוך לשבת דאסור כמ"ש רשב"א הנ"ל דמוקמי' אחזקת תחום ביתו, אלא אפי' רחוק משבת (=שנכנס הרבה לפני השבת) וביום השבת אי אפשר לירד משם כידוע, מ"מ הרי להראב"ן דמפרש שברקק מים עכורים ושנוי' דחיקא היא ולא סמכינן עלה ויש תחומין למעלה מיו"ד אפי' במים מכ"ש ביבשה, ועוד הרי רחב ארבעה ולראב"ן הוכחנו אפי' קרקע המתנדנד אית בי' משום תחומין, ואסור משני צדדים: דיש תחומין למעלה מיו"ד, ואפי' אין תחומין מ"מ ברחב ד' יש תחומין. ואת"ל כרא"ם דמפרש רקק שאינו גבוה עשרה ולדידי' י"ל עמוד המתנדנד לא הוה ארעא סמיכתא וגם לא הוה שינוי' דחיקא והאיבעי' לא איפשיטא אין תחומין למעלה מעשרה אפי' יושב למעלה ברוחב ד', מ"מ הוה כתחומין למעלה מעשרה וספיקא הוה מ"מ דילמא כהרי"ף ורמב"ם די"ב מיל דאורייתא וספיקא לחומרא ונמצא ה"ל ס"ס (=ספק ספיקא) להחמיר* ולא מצאתי להתיר לישראל לישב על העגלה הנ"ל בחול אם יודע שיסע גם בשבת".

היינו, הראב"ן סובר שישנם תחומין למעלה מעשרה, וברחב ד' נחשב כמונח ע"ג הקרקע, ואף למ"ד שאף ברחב ד' אין תחומין למעלה מעשרה שמא הלכה כרי"ף ורמב"ם שתחומין דאורייתא וממילא ספיקו לחומרא.

ואמנם המנחת יצחק (ת"ב סי' קו) הסיק עפ"י דבריו שאף בכרמלית תחומין דאורייתא ואסר לצאת מחוץ לתחום מעל עשרה טפחים.

אמנם מחותנו בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן סא) הסיק להקל בשעת הצורך, וז"ל: "אחר כתבי זאת שמחתי לראות בספר מחזה אברהם להגאון מבראד בסי' קכ"ז ממש כעין שאלה כזו וכוונתי הרבה לדבריו וגם בעיקר הפסק שגם הוא העלה להתיר בנידון שלו לענין יו"ט של רה"ש יעו"ש".

וכן בשו"ת ציץ אליעזר (ח"א סי' כא אות כג) כתב: "בשו"ת חתם סופר (ח"ו סימנים צ"ז צ"ח) מאריך לדבר ע"ד נסיעה בשבת ברכבת, ובסימן צ"ח שם נוטה לומר שבקרון שהקיטור מוליכו ואין כאן לא חתוך זמורה ולא תשמיש בבעלי חיים ולא נעשית מלאכה עבור ישראל כי כמה מאות ערלים שם, ליכא איסורא אלא משום תחומין, גם כותב שם סברא לומר דלמעלה מי' ומתגלגל אע"פ שרחב ד' לא אמרינן כארעא סמיכתא מכיון שאיננו קביעא וקיימא, וכך מבאר בדרך זו בסימן צ"ז, עיי"ש".

ולפי"ד הפוסקים בדעת החת"ס למ"ד אין תחומין למעלה מעשרה ביבשה ובקרון, אפשר יהיה להעביר אוכל למעלה מעשרה מן הבסיס למגדלים.

גדר רכב בשבתעריכה

בהמשך דבריו (רסו, ז) פרט המג"א דיני הקרון בשבת, ובאר דבריו בערוה"ש (סי' רסו ס"ק יד): "דע דאם העגלה בעצמה בלא הגלגלים גבוה י' ורחבה ד' הוי רה"י ואסור לטלטל מתוכה לרה"ר, ולכן אם יושב בעגלה וחשכה לו, לא יורד מן העגלה עם מעותיו וחפציו שבתוך בגדיו אלא מוציא חפציו לתוך העגלה בעוד שיושב בה ואח"כ יורד מן העגלה. אבל אם בעצמה אינה גבוה י' אין מצרפים הגלגלים לה מפני דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה, אם יש מהגלגלים ג' טפחים לארץ והוי העגלה מקום פטור אף שרחבו ד' משום דאין כרמלית בכלים ויכול לירד מהעגלה עם חפציו, ואפילו אם נדונה כעמוד דהוי כרמלית מ"מ לדידן דלית לנו רה"ר אלא כרמלית, מותר לטלטל מכרמלית לכרמלית".

היינו רכב שיש לו מחיצות בגובה עשרה טפחים נחשב כרה"י, רכב שאין לו מחיצות עשרה טפחים והגלגלים גבוהים מג' טפחים מהקרקע נחשב כמקום פטור, או ככרמלית.

וצריך להבין איך משתלבת שאלת גדרו של הרכב בשאלת תחומין למעלה מי'. שהרי אם הרכב הוא רה"י אפילו הנוסע או הכלי המועבר בו הוא למעלה מעשרה טפחים, מדוע לא יחשב כנמצא ברה"י והיא אינה מוגבלת בעשרה טפחים.

ונראה שדין זה תלוי בהכרעת הסוגיא בעירובין אם יש תחומין למעלה מעשרה ברחב ד', אם נאמר שיש תחומין למעלה מעשרה כיון שהקרון נחשב כארעא סמיכתא, ממילא יהיה דינו כרה"י – אם יש לו מחיצות, או ככרמלית או מקום פטור אם אין לו מחיצות. אולם אם אין תחומין למעלה מעשרה, ואף בקרון אינו כארעא סמיכתא נחשב כפורח באויר ואינו רה"י אלא כל זמן תנועתו נחשב כמקום פטור ורק כאשר הוא נח יהא דינו לפי מקום עמידתו ולפי מימדיו.

ונראה שאם רכב המוביל אוכל חם לחיילים במגדלים בשבת נעצר לידם אם הוא נחשב לרה"י תחשב הכנסת האוכל בגדר טלטול מרה"י לרה"י, אם היא ישירה מיד ליד אין צריך שום תיקון, אולם אם הוא מניח בין העברת המזון מהרכב למגדל, צריך להכין מקום פטור שאין בו ארבעה על ארבעה טפחים, להניח עליו וממנו לתוך המגדל.

פסיקת הגר"ש גורןעריכה

דברינו עד עתה הם לפי דיני כל אדם, אולם הגר"ש גורן בהיותו הרה"ר לצה"ל פיתח וברר את דיני מחנה (משיב מלחמה ח"א סי' ד), ולפי"ד מחנה ישראל הנתון במלחמה או באימונים לקראתה, יש בו דיני מחנה אשר פטרו אותו מארבעה דברים ביניהם עירובי חצרות, ולמ"ד י"ב מיל דרבנן אף מעירובי תחומין. ולפי"ד אי"צ בכל העיון לעיל, אלא כיון שאין איסור תחומין לגבי מחנה (ואף פחות מעשרה הנמצאים במוצב או מגדל נחשבים למחנה בהצטרפותם לאחרים) מותר להעביר אליו מזון בשבת אם הרכב ממילא נוסע בהיתר. ואעפ"י שהשאלה היא לגבי מזון ולא לגבי אדם, הגר"ש גורן חוזר כמה פעמים שלא יהא דין אוכליו וכליו חמור מגופו. ולגבי הוצאה מרכב למגדל וכד' אף הוא מצדד בהעברה דרך מקום פטור (שם סי' ה).

מסקנהעריכה

נראה לי להלכה ולא למעשה, כי לפי דיני מחנה, עפ"י פסיקת הגר"ש גורן זצ"ל, מותר להביא מזון חם מהבסיס למגדלים בשבת, ובלבד שלא יעשה נסיעות מיותרות ואסורות לשם העברת המזון, הן בתוך הבסיס והן בגזרת סיורו. ואף מצד דיני תחומין כיון שאין תחומין למעלה מעשרה ורבים הפוסקים הסומכים על כך בשעת הדחק ותחומין של י"ב מיל אינם מהתורה, אם המזון גבוה בתוך הרכב יותר מעשרה טפחים מותר להעביר על ידו אוכל חם למוצבים בשבת. ובפריקתם במוצבים או שיעבירו מהרכב למגדל ישירות, או שיניחו ע"ג מקום פטור*.