חבל נחלתו ג מב
סימן מב
תענית חתן וכלה בר"ח ניסן
א. כתב הרמ"א (שו"ע אה"ע סי' ס"א): "ונהגו שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן, ועיין בא"ח סימן תקע"ג".
ומקור התענית מהירושלמי (ביכורים פ"ג ה"ג): "חתן מוחלים לו על עונותיו, שנאמר וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל, וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה, אלא שנמחלו לו כל עונותיו". וכן כתב רש"י בפרשת וישלח (פל"ו פס' ג'). וכן ביבמות (דף ס"ג ע"ב) נאמר: "כל הנושא אשה עונותיו מתפקקים, כלומר נסתמים, שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'". וכיון שהוא יום שנמחלים עוונותיו, נהגו שחתן וכלה מתענים, ובמנחה אומר וידוי כבמנחה בעיו"כ (עי' שד"ח מערכת חתן וכלה סוף אות ד' שדן בכך).
והסביר זאת בערוך השלחן (אה"ע סי' ס"א): "כמה מנהגים יפים הנהיגו בני ישראל בעת חתונתם. הנהיגו להתענות ביום החופה דאיתא באגדה שמוחלין לחתן עוונותיו (ירושלמי ביכורים) וכיון שהוא יום סליחה מהראוי להתענות ולבקש רחמים שיחיה חיי שלוה עם בת זוגו ושיצא מהם דור ישרים בעיני אלקים ואדם, וגם כדי שלא ישתכרו ולא תהא דעתם מיושבת עליהם בעת הקדושין" (עי' בית שמואל ס"ק ו' שמביא מקורו ממהר"ם מינץ והחילוקים בין הטעמים).
ב. בשו"ע (או"ח סי' תק"פ ס"א וב') כתב: "אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם; ואף על פי שמקצתם בראש חדש, יש מי שאומר שיתענו בו (וטוב שלא להשלים בראש חדש). באחד בניסן מתו בני אהרן". היינו ישנם ימים שמן הראוי להתענות בהם, מפני שארעו בהם צרות לאבותינו.
על מקור הרשימה מסביר הבית יוסף (או"ח סי' תק"פ): "כתב בעל הלכות גדולות (הל' ט"ב ותענית ל"ט ע"ד) אלו הימים שמתענין בהם מן התורה. אף על גב דמתקנת חכמים הם קרי להו מן התורה לומר שיש ליזהר בהם כמו בשל תורה".
ומוסיף הב"י: "כל הימים האלו הכתובים בסימן זה כתובים בכל בו סימן ס"ג.*. אבל לא ראיתי מעולם ולא שמעתי מי שנהג להתענות בהם. ובאמת שיש לתמוה על מי שתיקנם היאך תיקן קצתם להתענות בראש חודש". היינו אע"פ שימים אלו יצאו מבית מדרשו של בה"ג ולכאורה בית היוצר שלהם הוא הגאונים, מבאר הב"י, שלא מצינו שנהגו להתענות בהם. עוד הוא מקשה: איך תיקנו הגאונים להתענות בר"ח. וקושייתו תבואר להלן.
ג. בסי' תקע"ג פסק השו"ע: "הלכתא בטלה מגלת תענית, וכל הימים הכתובים בה מותר להתענות בהם וכל שכן לפניהם ולאחריהם, חוץ מחנוכה ופורים שאסור להתענות בהם בעצמם, אבל לפניהם ולאחריהם מותר; וכן שבתות וימים טובים וראשי חדשים מותרים לפניהם ולאחריהם. הגה: מי שיש לו נשואין בחנוכה אין לו להתענות, אבל אם יש לו נשואין בניסן מתענה ביום חופתו, אפילו בר"ח ניסן, מפני שהוא אחד מן הימים שמתענים בהם, כדלקמן סוף סימן תק"פ (הגהות מנהגים וליקוטי מהר"ש)".
ובדרכי משה (סי' תק"פ) כתב*: "ומצאתי כתוב בליקוטי מהר"ש (סי' ק"פ) כשנשא אשתו הרבנית בחנוכה לא התענה באותו היום של חתונתו. ובנו היה לו חופה בראש חודש ניסן וצוהו להתענות משום דראש חודש ניסן הוא אחד מן הימים שדרכם של בני מהר כ"כ [וכן נראה לי לפרש מה שאומר נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נדות דהכונה דהקצב שסמך עצמו על החזקה דנשחטה הותרה לאכול ואח"כ נמצאת טריפה דעשה איסור שלא הי' לו למהר כ"כ וכן בועלי נדות שסמכו עצמן בסמוך לוסתן על הרוב וסבר דיכול למיבעל עד שלא תראה ונטמאת בשעת תשמיש דעשה איסור שמיהר כ"כ]".