חבל נחלתו ג ב

<< · חבל נחלתו · ג · ב · >>

סימן ב- הנחת תפילין קודם עלות השחר

(מו"מ עם הרב הגאון אביגדר נבנצל הי"ו)

ראיתי תשובה (בס' קשרי מלחמה סי' ב') לחייל בקומנדו הימי שיוצא לאימון ימי לפני עלות השחר וחוזר בלילה לבסיסו, ובמשך היום יהיה כל הזמן על הים. ונשאל מה יעשה לגבי תפילין, והשיב שיניח תפילין טרם עלות השחר ובלא ברכה, ולא יקחם עמו לאימון מחשש נזק.

והנה לגבי החלק השני — אי הלקיחה לאימון תשובתו מובנת ואונס רחמנא פטריה. אולם לגבי החלק הראשון תשובתו אינה מובנת לי. היא מתבססת על דעת רבנו פרץ הסובר שאע"פ שחכמים גזרו על הנחת תפילין בלילה, אם יוצא לדרך בלילה ואין חשש שינה, כשמניח תפילין מברך עליהם עוד בלילה (טור סי' ל'). וע"כ בניגוד לשו"ע שפסק שאם יוצא לדרך לפני עלות השחר יניח ללא ברכה וכשתגיע עת החיוב ימשמש ויברך עליהן, פסק בספר הנ"ל שיניח בלא ברכה קודם עלות השחר.

ונראה לי לעיין בתשובה.

א. אם פסק בשעת הדחק כרבנו פרץ, מדוע שלא יברך, הלא זו היא דעתו של רבנו פרץ. ואמנם רבנו פרץ דיבר במי שימשיך לאחר עלות השחר להניחם, ואילו במקרה הנשאל יניח ויחלוץ לפני עלות השחר. וא"כ אחת מהשתים: אם רבנו פרץ דיבר אך במי שימשיך להניח ביום, איך פסק הרב הנ"ל אף לגבי מי שלא ימשיך להניח ביום? ואם הסיק שלרבנו פרץ אין נ"מ אם ימשיך להניח ביום או לאו, ויצא בהנחת לילה י"ח הנחת יום, מדוע לא הורה לו להניח בברכה?! וא"כ יוכל להורות לו שאם הולך לישון לאחר צה"כ (ויקום קודם עלות השחר ויצא לאימון) יניח תפילין קודם שיישן, ויצא י"ח הנחת היום הבא. (וכך לפי דעתו צריך להורות לחולה וכד' שקודם עלות השחר ירדימו אותו לקראת ניתוח, שיניח תפילין עבור היום הבא לפני ששוכב לישון בלילה ויצא י"ח היום הבא.)

ב. דעת רבנו פרץ הובאה בטור, אך לא נפסקה להלכה, ולכן אף שאר הראשונים הסוברים שמן התורה לילה זמן תפילין, כיון שחכמים העמידו דבריהם וקבעו שאם הסיר את התפילין לא יניחם שוב, וביוצא לדרך החמירו שלא יברך עליהם (אף שמניחם כדי לשומרם), כיצד נתיר כנגד כל הפוסקים שאסרו.

בפתיחה כוללת של הפרי מגדים (חלק שלישי אות ז' וח') חקר במצוות עשה שחכמים וחז"ל תקנו תקנה מסוימת בה, האם יוצא י"ח כשמקיים את החובה מן התורה, ואינו מקיים את התקנה מדרבנן. ומסיק שבאונס יוצא י"ח ובמזיד אינו יוצא. ומביא כמה ראיות לדבריו כגון גזרת נסרים בסוכה ועוד.

אבל נראה שהיינו דוקא בתקנות, (וכבר עשה אלא שלא עפ"י תקנת חז"ל), אבל בסייגים כגון עד חצות בק"ש, ועניינים אחרים (כגון במקרה שלנו), כל סייג צריך דיון לגופו האם חכמים העמידו דבריהם אפילו במקום ביטול עשה. ולכן אף שבק"ש של ערבית חכמים סברו להעמיד דבריהם, אנו פוסקים כרבן גמליאל וע"כ בדיעבד מחוייבים לקרות (עי' ביאור הגר"א סי' רל"ה ס"ג).

בדין שלפנינו לא שמענו מכל הסוברים שלילה זמן תפילין, וחכמים מנעו ממנו וקבעו שלילה לאו ז"ת, שיתירו להניח תפילין בלילה. ולכן נראה שחכמים העמידו דבריהם במקום הנחת תפילין בלילה, ואסרו להניח אף למי שלא יצא לו להניח בכל היום אחרי כן.

וכן כתב בביאור הרא"ש להלכות תפילין (ט' ע"א): "וכתב בעל התרומות הא דקי"ל לילה זמן תפילין הוא היינו לענין זה שאין צריך לחלוץ מיד כשהוא לילה, ומיהו אסור להניחן לכתחילה בלילה. אלמא חכמים ור' יעקב דסברי לילה ז"ת הוא מדשרו להניחן בראשו עד זמן שינה מודו לת"ק דאין מניחן לכתחילה מששקעה חמה. ולמ"ד לילה זמן תפילין אינו צריך לחלוץ בלילה וגם אינו מניחן בלילה משום הרחקה דילמא אתי לישן בהו". (וכ"כ בהלכות קטנות).

עולה מדבריו שחכמים התירו להשאר מונח תפילין בלילה, אבל מנעו מהנחה לכתחילה וברכה. וכ"פ הטור.

ג. מצאתי בפרי מגדים (א"א סי' ל"ז ס"ק ב') שכתב: "והנה מסופק אני אם מן התורה חייב כל היום בתפילין, או מן התורה די ברגע אחד שמניח ומדרבנן כל היום ובטלוה עכשיו שאין לנו גוף נקי כל היום. ועקרן של דברים דאם לא הניח יום א' כלל לתפילין ביטל מ"ע ובהניח רגע עליו קיים המצוה, אבל מצוה מן התורה להיותן עליו כל היום*ה".

מתבאר מדבריו שמן התורה צריך להניח לפחות פעם ביום. ונראה לי להביא ראיה לדבריו ממחלוקת רבנו אליהו ור"ת בשאלה אם צריך לקשור תפילין פעם ביום (מנחות ל"ה ע"ב תוס' ד"ה משעת) ואם המצוה שיהיו עליו כל הזמן, מנא להו פעם ביום, בדוקא?!

ד. לפי מ"ד לילה זמן תפילין, ואליבא דהפמ"ג, צריך לחקור מה "מעמדו" של הלילה, האם הוא כחלק מן היום ובעצם מן התורה צריך להניח פעם אחת ביממה, או שהלילה יכול לקיים בו אך את המצוה מן המובחר — היינו המשך ההנחה, אבל הנחה שיוצא בה י"ח היא דוקא ביום. השאלה היא לגבי דין תורה, ולגבי הדין מדרבנן.

ה. לגבי הנחת תפילין לאבל, כתב השו"ע (סי' ל"ח בסעיף ה'): "אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין מכאן ואילך חייב אפי' באו פנים חדשות". ובמ"ב הביא שיש אוסרים עד הנץ ולכן יניח אחר הנץ החמה. פסק זה נשען על הרי"ף והרמב"ם, ומוקשה מהגמרא במו"ק בה נחלקו ר"א ור"י. ור' יהושע שהלכה כמותו אמר: "אבל שני ימים הראשונים אסור להניח תפילין ומשני ואילך ושני בכלל מותר להניח תפילין". וכתב הב"י (יו"ד סי' שפ"ח) בשם הרא"ש: "מה שכתב רב אלפס דאינו אסור אלא יום ראשון בלבד לפי שיום ראשון כולו אסור אבל שני אינו אסור אלא מקצתו, ומיהו בזה צריך לדקדק אם נאמר מקצת היום ככולו מיד בהנץ החמה או נאמר אחר שעמדו מנחמים מאצלו דהיינו אחר שהתפללו עם האבל, ויראה דמיד בהנץ החמה אמרינן מקצת היום ככולו עכ"ל. וכך הם דברי הרמב"ן בתורת האדם". הב"ח (יו"ד סי' שפ"ח) מוסיף שכרא"ש פסקו רבנו ירוחם והגהות הסמ"ק (הוא רבנו פרץ, מצ' צ"ז אות מ"ד).

נשאלת השאלה להגהות הסמ"ק (רבנו פרץ) מדוע אינו מסביר לשיטתו שהלילה יחשב למקצתו ככולו, ויהא חייב בתפילין מעלות השחר, ואפילו מקצת הלילה יחשב ככולו, ואבל היוצא לדרך יהא מותר לברך לפי ר"פ. הא קמן שאף לפי ר"פ אין הלילה נחשב כיום ואין יוצאים בו י"ח בפני עצמו (אלא אך ביום שבא לאחריו), וע"כ א"א להגיד בו מקצתו ככולו.

אמנם הב"י הביא מהר"ן בסוכה (י"א ע"ב ד"ה אבל): "אלא שמדברי הרי"ף נראה דלא מיתסר ביום שני כלל, ואף הרמב"ם כתב כן. וכתב הרמב"ן בספר תורת האדם דאפשר דהיינו טעמא לפי שאין מניחין תפילין בלילה, דלילה לאו זמן תפילין הוא, ואפילו הכי עולה הוא למקצת היום ונמצא שאינו אסור ולא נפטר מלהניח תפילין אלא יום אחד בלבד, שהרי ביום השני בשחרית חייב בהן". עולה מדברי הר"ן שאמנם הסביר ברי"ף וברמב"ם שהלילה נחשב למקצת היום השני, וע"כ אבל חייב מעה"ש בתפילין. (ובתורת האדם ובב"ח בסיום דבריו, הסבירו ברי"ף בצורה שונה).

מתבאר מן הדברים שלפחות לאחר שחז"ל גזרו שלילה לאו זמן תפילין הם ביטלו את האפשרות לצאת י"ח תפילין בלילה, וע"כ לפי חלק מהראשונים לילה אינו יכול להחשב כמקצת היום, וצריך דוקא חלק מהיום בפועל שיחשב למקצת היום. ולראשונים המחשיבים זאת כמקצת היום, אף לשיטתם אין מברכים על הנחת תפילין בלילה. וכן לר"פ שהתיר לברך משום שאין חשש שינה, לילה חזי לאצטרופי לזמן יציאה מן המובחר (להג' הפמ"ג), אבל אין יוצאים בו חובה בכל ההנחה לפחות לאחר תקנת חכמים.

מסקנה

מי שלא יוכל להניח ביום כלל, לא יניח אף בלילה שלפניו, הן בתחילתו אחר צה"כ והן בסופו לפני עה"ש*ו.

תשובת הגאון הרב אביגדר נבנצל

בס"ד ה' פ' ויברך אתכם כאשר דבר לכם ירושלם עה"ק תובב"א

עוטר ישראל בתפארה, ישלח ברכה ואורה, לכבוד. שליט"א!

אחד"ש כתר"ה,

מכתבו הגיעני.

זכורני שנשאלה שאלה דומה, בימי המשטר שונא הדת ברוסי', מאדם שעבד בבית חרושת, ונאלץ לצאת לעבודה קודם אור היום, ולחזור אחר חשכה, ולהניח בבית החרושת היה בלתי אפשרי כמובן, והורו לו שיניח אחר שישן, דכבר אין חשש שירדם, קודם יציאתו מביתו. מה הורו לו בנוגע לברכה איני זוכר.

יכול להיות שלענין ברכה ראוי לחוש לדעת הרמב"ם וסיעתו דלילה לאו זמן תפילין.

בנוגע לחקירתו של הפמ"ג כמה שיעור מצות תפילין, יעויין בספר החינוך בפרשת ואתחנן במצות תפילין של ראש שכותב שמצותן כל רגע ורגע. והגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א כתב דזה תלי, דאי לילה ז"ת, וא"כ ושמרת וגו' מימים ימימה לא קאי אתפילין, וא"כ אין מקור מה"ת לומר שכל יום מצוה בפ"ע, וא"כ מצותן כל רגע (ואולי כך סובר הירוש' סוף מגילה שדן מזוזה ותפילין מה קודם, ולא הזכיר שמזוזה מצותה כל רגע ותפילין רק פעם א' ביום), משא"כ למ"ד לילה לז"ת מצותן פעם א' ביום. (ועי' ברכות י"ב: כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד וכו' כאילו הקריב עולה בלא מנחה וכו', ותמוה שבא לפחות מחומרת הדבר ואין זו דרך הש"ס, אלא דקמייתא אמת רק למ"ד דמצותן כל רגע, דלילה ז"ת, ובתרייתא למ"ד לילה לז"ת.) ומסופר על ת"ח גדול זצ"ל שבעלותו לארץ שאל את הגרי"ז זצ"ל שבחו"ל היה נוהג להניח תפילין בחוה"מ וכאן אין נוהגין כן מה יעשה, וענהו הגרי"ז שאם היה מניח בחו"ל שעה, למשל, כל יום, יניח כאן יום אחד (בחול) שש שעות במקום ששת ימי חוה"מ.

כן שאלתי פעם את אדמו"ר זללה"ה בנוגע לאדם שהתפלל שחרית אך לא הניח עדיין תפילין אם רשאי לאכול קודם הנחת תפילין, וענה שרשאי, מאחר שמצות תפילין מצותה כל רגע ורגע.

לגבי אבֵל רח"ל דעת רוב הפוסקים דלא אמרינן מקצת לילה ככל היום, ולא תיקשי קוש' כתר"ה.

לאור כל הנ"ל, לענ"ד יפה הורה בעל הקשרי מלחמה שליט"א.

ביקרא דאורייתא,

צעיר הלויים

אביגדר נבנצל

תשובת המחבר

ב"ה ו' מנחם אב תשנ"ט

לכבוד הרב הגאון הרב אביגדור נבנצל שלום וכ"ט!

קבלתי מכתבו בתודה והנני דן בדבריו כתלמיד לפני רבותיו בקרקע.

א. נראה לי שלא לדמות בין המקרה של האונס ברוסי' לאונס של חייל על משמרתו. צריך לזכור שזוהי הוראה להמון (חיילים). ולא ליחידים. וע"כ מתוך התשובה בספר יורו בקביעות להניח תפילין לפני עלות השחר כהוראה קבועה, ויכולה לצאת תקלה. ולענ"ד בהחלט ניתן לומר שההוראה שם היתה בגדר 'הציבי לך ציונים' ומידת חסידות ולא כהוראה של חיוב.

ב. כיון שזוהי הוראה מיוחדת מדוע שלא יניח קודם הליכתו לישון? הרי אז יש פחות בהילות.

ג. נראה לי עפ"י אופי הגזירה שחכמים העמידו דבריהם במקום מצוה, ולא נתנו רשות להניח אפילו במקום אונס. ולאחר חיפוש מצאתי כדברי בתרומת הדשן (פסקים קכ"א). שפסק שמי שהזיד או שגג ולא הניח תפילין והתפלל ערבית ועדיין הוא יום לא יניחם כלל. ז"ל: "אבל תפילין שאסרו חכמים להניחם בלילה אסור ג"כ להניחם אחר תפילת ערבית הואיל ועשה לאותה שעה לילה בתפילתו תרי קולי לא עבדינן". ואמנם התם הוא לגבי הנחת יום קודם והכא בשאלתנו היא לגבי יום הבא, אבל חזינן דעתו לאיסור לגמרי בגלל איסור חכמים. (ויש בכך אף ק"ו, שהרי כאן מצד הדין זהו יום ורק הוא בתפילתו קבלו ללילה ובשופר ומילה תוקעים ומלים אע"פ שהתפלל ערבית, וכאן העמידו דבריהם. וכש"כ במקרה דילן שהוא לילה לכל הדעות, ורק גזירת חכמים אוסרת להניח. ודברים אלו יפים אף מול פסק האחרונים שלא כתרוה"ד במקרה זה — משנ"ב סי' ל' ס"ק י"ז, ילקוט יוסף ח"א ע' ל"ח).

ד. על ראייתי ממח' ר"ת ור"א הרב לא השיב. וראיתי בכף החיים (סי' ל"ז אות ח'). שהביא מהאר"י ש"עיקר מצות תפילין היא בבקר בעת התפילה אבל בשאר היום אינה כ"כ מצוה וחובה כמו בעת התפילה". ומשמע שכל יום מצוה בפנ"ע. (ובמקו"א כתב בשם האר"י שהיה מקפיד שלא להניחם אחר שקיעה). ומדברי האחרונים בסעיף הקודם שהתירו למי שכבר התפלל להניח תפילין אם לא הניח באותו יום דוקא נלענ"ד שדעתם שהמצוה יומית ולא בכל רגע ורגע. ה. אמנם באבלות לא אמרו לגבי לילה שמקצת ככל היום, אבל כאן עסקינן במצות תפילין ואיסורה ביום שני לגבי אבל. וא"כ הנושא הוא תפילין והאבל הוא מי שמקיים את המצוה. ואם לילה הוא חלק מהיום למצוה בתפילין, מדוע לא יחשב כמקצת לגבי חיוב ההנחה הכללי?!

ויותר נלענ"ד שאף הר"פ שהתיר לברך בלילה כשיוצא לדרך הוא מפני שיניח בהמשך ביום, וכיון שכך ברכה אחת עולה לשני הזמנים. אולם להניח ע"מ שיסיר בעוד לילה ולברך על כך לא דיבר.

ו. מה שהעיר הרב מס' החינוך כן היא לשון הטור המובאת בסי' ל"ז ס"ב אלא שהחקירה של הפמ"ג חוזרת לענ"ד.

ז. וראיתי שאף השאג"א לא קיבל דברי רבנו פרץ, וכל שהתירו הוא להניחם כדי לשומרם אבל לא לברך עליהם. (ובהערות לשאג"א [הוצ' מכון שער המשפט] הביא מהמקו"ח שהקשה איך חכמים ביטלו את מי שלא הניח כל היום מהנחה דאורייתא, והסיק ע"כ שלמ"ד לילה ז"ת מניח בברכה בלילה שלאחריו, ויוצא ידי הנחת יום. ודבריו מחודשים שמטיל את הלילה על היום לפניו, כקרבנות במקדש ולא כשאר מ"ע ש'ויהי ערב ויהי בוקר'. אמנם למסקנה פסק כמ"ד לילה לאו ז"ת).

וכן נראה מדברי מהר"ם בנעט בביאורו למרדכי הלק"ט — תפילין (עמ' דפוס וילנא). שחכמים העמידו דבריהם.

ובעל צדק ומישרים יוציאנו במהרה מבין המצרים, ויזכנו על המיוחד בהרים להקריב אברים ופדרים. ויחד עם כהנים במשמרים נזכה אנו הלויים לשמור שערים וקול להרים.

בתודה

יעקב אפשטיין — עצמונה

תשובת הגאון הרב אביגדר נבנצל

בס"ד עש"ק פ' וקשרתם לאות על ידך תשנ"ט ירושלם עה"ק תובב"א הברכה חיים עד העולם לכבוד. שליט"א!

אחד"ש כתר"ה,

אגרות שניות דידי' הגיעוני.

א. המחבר של קשרי מלחמה שליט"א הפנה אותי לאג"מ*ז חלק א' סי' י'. ולא ידענא מנלי' לכת"ר דברוסי' לא היו רבים מאחב"י שנזקקו להוראה זו. ב. בתחילת הלילה קיים יותר חשש שמא ירדם, מאשר בסוף הלילה כשכבר ישן וממהר לצאת.

ג. על השאלה אם כל יום הוא מצוה בפ"ע כבר כתבתי את דברי הגר"מ שטרנבוך שליט"א. מסכים אני שלחומ' יש לדון כל יום כחיוב בפ"ע, ודוקא לכן חשוב לאפשר לחייל להניח כל יום.

ד. לגבי אבל עדיין לא עבר עליו בלילה מקצת היום השני, ודברי כת"ר בנקודה זו תמוהים מאד לענ"ד*ח.

ה. אם מצות תפילין כל רגע ורגע אין בכלל משמעות לשאלה אם הלילה שייך ליום הקודם או ליום הבא לגבי תפילין.

ולענ"ד אין לזוז מפסקו של בעל הקשרי מלחמה.

ועוטר ישראל בתפארה יברך את כתר"ה ואת כל ישראל בשלו', ועבד הלוי את עבדת אוהל מועד בב"א.

כעתירת צעיר הלוים

אביגדר נבנצל

תוספת דברים מהמחבר

א. מזבחים (י"ט ע"א). נראית ראיה נוספת: "מיתיבי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן פטורין מן התפלה ומן התפילין". וכ"פ הרמב"ם (הל' תפילין פ"ד הי"ג). וברש"י פרש משום שעוסקים במצוה פטורים מן המצוה. ולכאורה היו צריכים לציין שעד כניסתם לעבודה יכולים להניח תפילין, והלא הכהנים היו קמים לעבודה הרבה לפני עלות השחר בביאת הממונה. וכש"כ לויים וישראל שהיו בעבודה רק בהקרבת התמיד יכלו להניח תפילין עוד מקודם בלילה (למ"ד לילה ז"ת), ומדוע פוטרים אותם לגמרי? אלא משמע שחכמים העמידו דבריהם וקבעו שלילה אסור בהנחת תפילין לשם מצוה אע"פ שביום לאחריו לא יוכלו להניח תפילין.

ב. וראיתי שכתב בארחות חיים (הל' תפילין סי' י"א):

"כתב הר"י מקור' (=הוא בעל הסמ"ק). המשכים לדרך ומתירא שמא יאבדו יניחם בראשו וכשיגיע זמן הנחתן ימשמש בהן ויברך. וכתב הריא"ף (=הוא רבנו פרץ בעל הגהות הסמ"ק). אתיא כמ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא אבל למ"ד לילה זמן תפילין הוא כדקיימא לן, א"כ השכים לצאת לדרך קודם היום ומניחן אז מברך עליהם מיד. עוד נראה דאפי' בלא חששא דשמא יאבדו מותר להניחן לכתחילה קודם היום במשכים ויוצא לדרך דליכא חששא שמא ישן בהם שהרי השכים לצאת וכן נמי פסק הר' שמואל מאיב"רא. והרשב"א כתב ואיכא מ"ד גבי תפילין הלכה ואין מורין כן. והראב"ד ז"ל כתב דלא אמרו אלא במי שהניחן מבע"י שאין צריך לחולצן בלילה אבל להניחן כ"ע מודו ביום ולא בלילה ע"כ".

נמצא כי לפנינו שלוש דעות: דעת הר"י מקורביל עצמו כי הותרה הנחתם קודם עה"ש רק למי שמתיירא שמא יאבדם ובלא ברכה. וכ"נ דעת הרשב"א. דעת ר"פ ור"ש מאיברא שכיון שקי"ל שלילה ז"ת — המשכים קודם עה"ש יכול להניח ולברך. ודעת הראב"ד שאסור להניחן קודם היום. והשו"ע פסק כר"י מקורביל.

ג. עוד מצאתי במהרי"ל (מנהגים, סדר תפילות חג הסוכות):

"מעשה במגנצא בהושענא רבא השכימו הצבור ובראשם מהר"י סג"ל והיו סבורין שעמוד השחר עלה ושגגו שעדיין היתה הלבנה זורחת בתקפה. והיו מעטפין טלית והניחו תפילין וסיימו את פסוקי דזמרה, ואח"כ החשיך והמתינו כמעט שעה עד שעלה עמוד השחר. וערב ר"ח מרחשון אח"כ צוה וגזר מהר"י סג"ל לכל הקהל שיתענו על שאמרו פסוקי דזמרה והניחו טלית ותפילין בלילה, ואמרו ג' סליחות וקרו ויחל כדין כל תענית צבור". ובברכי יוסף (סי' ל' ס"ג). "כתב מר זקנינו הרב זלה"ה בהגהותיו כ"י בירך על תפילין בלילה או שסבור יום והוא לילה א"צ לברך אחר כך כשיגיע זמנן. מס' זכרון משה".

ובספר מאמר מרדכי (לרב מרדכי כרמי מגדולי צרפת בזמן הרב חיד"א,. סי' ל' ס"א). "עיין ב"י שהעתיק. כלומר שהניח מלסלקם אבל להניחם בתחילה פשיטא דאסור אם לא כדי לשמרן".

עוד שם (ס"ב).: "ומשמע בהדיא בדברי הטור דהיינו דוקא אם כבר מונחין עליו דמותר להניחם עליו ושלא לחלצם אלא שאין מורין כן למי שבא לישאל אבל להניחם לכתחילה בלילה אסור אף למי שיודע הדין. וכן מבואר בהדיא בהרמב"ם לענין דינא ע"ש".

"וכבר נתבאר בס"ק שלפני זה שאף מדברי הרא"ש ז"ל משמע דלהניחם בלילה אסור וכמבואר במ"ש בשם ספר התרומה".

וכן בערוה"ש (סי' ל' ס"ה). כתב: "היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם בלא ברכה אפילו להסוברים לילה זמן תפילין מן התורה, מ"מ כיון דרבנן אסרו אע"ג דבלצאת לדרך התירו מטעם דבזה ליכא למיחש שמא יישן בהם כיון שהולך בדרך איך יישן, מ"מ ברכה א"א דאיך יאמר וציונו הלא חכמים אסרום בלילה ולכן יניחם בלא ברכה". (ועי' סעיף ד' שמסביר ברי"ף ורמב"ם דלילה לאו ז"ת. ובפירוש חלוק על דברי האג"מ).

וכך הסיק בשאג"א (סי' מ"ה שהוא מסקנת שני הסימנים הקודמים). לאחר שהביא את דברי ר"פ בטור: "אבל למאי שהוכחתי דהני תנאי ואפילו ת"ק סבירא להו לילה זמן תפילין, אפילו הכי אין מברך עליהם עד שיגיע זמנם, דכיון דרבנן גזרו שלא להניח תפילין בלילה לכתחילה, אע"פ דבהיה משכים לצאת לדרך שרי להניחם מפני שמירתן אין ראוי לברך עד שיגיע זמן הנחתן מדרבנן". וכן הסיק למסקנה.

וע"כ נראה שאין להניח כלל קודם עלות השחר, מפני שחכמים העמידו דבריהם אף למ"ד לילה ז"ת. ואחר עה"ש יניח בברכה*ט.

הערות שוליים

עריכה