חבל נחלתו ג א
סימן א- ברכת שעשני ישראל בברכות השחר
שאלה
שמעתי מישהו מברך "שעשני ישראל" במקום "שלא עשני גוי", האם מותר וראוי לעשות כן, ואם לאו מאלו טעמים?
תשובה
א עריכה
במסכת מנחות (מ"ג ע"ב): "תניא, היה ר"מ אומר: חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, אלו הן: שעשני ישראל[1], שלא עשאני אשה, שלא עשאני בור. רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך שלא עשאני בור, אמר ליה כולי האי נמי? אמר ליה: ואלא מאי מברך? שלא עשאני עבד, היינו אשה! עבד זיל טפי". וכגירסא זו שמברך שעשני ישראל ולא שלא עשני גוי, כפי שאנו מברכים כתבו אף הרא"ש (ברכות פ"ט סי' כ"ד) והטור (סי' מ"ו) וכ"כ האבודרהם[2].
אמנם הדברי חמודות על הרא"ש (לבעל התויו"ט, באות פ"ט) כתב: "עיקר הנוסח שלא עשני גוי כמו ב' ברכות האחרות שהן בלשון שלילה. ועוד נ"ל שאם בירך שעשני ישראל שלא יוכל לברך אח"כ שלא עשני עבד שכיון שכבר בירך שעשני ישראל הרי בירך על שאינו עבד דומיא דזוקף כפופים דלעיל סעיף ע"א דאם בירכה לא יברך מתיר אסורים, ונ"ל דזו עדיפא מינה. ומה שנמצא כתוב שעשני ישראל אין זה אלא ממדפיסים שהגיהו כך נ"ל ברור, ובדפוס ישן גרס שלא עשני גוי".
בתוספתא (ברכות פ"ו הי"ח) הגירסא שלא עשני גוי. וכ"כ בסדר רע"ג, ברי"ף (ברכות ספ"ט) בראבי"ה (ח"א סי' קמ"ו), וברמב"ם (הל' תפילה פ"ז ה"ו). ועפ"י כתה"י והראשונים עולה בבירור שצריך לברך "שלא עשני גוי" ולא שעשני ישראל, (פרט לגר).
ב עריכה
האחרונים יצאו לבאר סדרן של ברכות, וברכתן על דרך השלילה.
כתב הלבוש (סי' מ"ו ס"ה): "שלא עשני גוי כדי לתת שבח והודאה למקום שעשאהו מבני ישראל, אשר בחר בנו מכל האומות וקרבנו לעבודתו ולקיים מצוותיו. ויש נוסחאות שכתוב בהם בברכה ראשונה מאלו השלש שעשאני יהודי או ישראל ונוסח זה יכול לברך אפילו הגר שהרי נעשה גם הוא יהודי או יכונה בשם ישראל, אבל נוסח שלא עשני גוי לא יברך הגר שהרי היה גוי מתחילה". ובמלבושי יו"ט (לבעל התוס' יו"ט): "ולי נראה שהישמעאלים[3] הם שינו כך, ואין לברך כן דאם כן לא יברך שלא עשני עבד". ובאליה זוטא כתב: "עיין בב"ח טעמים נכונים דאין לומר נוסחא זו (=שעשני ישראל) כלל".
וכך כתב הב"ח: "ויש מקשין אמאי לא תקנו לברך שעשני ישראל ככל שאר ברכות שנתקנו על החסד שעשה בפועל שנתן ללב בינה, מלביש ערומים, פוקח עורים וכן כולם, ומפרשים על דרך המאמר רבותינו ז"ל (עירובין י"ג ע"ב) נוח לו לאדם שלא נברא משנברא כו', וזה יכוין בברכות אלו: כלומר מי יתן שלא עשני, ועכשיו שעשני אברך את ה' שלא עשני גוי או עבד או אשה. ונאה הוא לדרשא אבל אין כאן קושיא, דאם היה מברך שעשני ישראל שוב לא היה יכול לברך שעשני בן חורין (=ולא עבד) ושעשני איש (=ולא אשה), דלשון שעשני ישראל שכבר בירך משמעו בן חורין ומשמעו נמי איש ישראל ולא אשה, דאשה נקראת ישראלית, וא"כ לא היה מברך שלש ברכות אלא ברכה אחת, ואין זה כוונתינו לקצר אלא להאריך בהודאות ולברך על כל חסד וחסד ברכה בפני עצמה. וע"כ מברך שלא עשני גוי, ועוד מברך על החסד שלא עשני עבד דזיל טפי, ועוד שלא עשני אשה. ופירוש שלא עשני גוי, עבד, אשה; הוא: שלא מסר נפשו ע"י מלאכו להורידה לתוך גופו של גוי או עבד או אשה בתחלת ברייתו".
ובשכנה"ג (הגה"ט אות ח') כתב: "בא"י אמ"ה שעשני ישראל כו'. נ"ב: בסדורים שלנו כתוב שלא עשני גוי, וכך היא הנוסחא בספר הטורים שנדפס עם ב"ח. וכבר האריך הב"ח לתת טעם למה לא יברכו שעשני ישראל או יהודי".
ג עריכה
האחרונים דנו בדברי הב"ח הן מהצד הפרשני והן מהצד ההלכתי.
המגן אברהם (או"ח סי' מ"ו ס"ק ט') לאחר שמביא את תמצית פירושו של הב"ח כותב: "ומשמע מדבריו דאם טעה ובירך שעשני ישראל שוב לא יאמר שלא עשני עבד או אשה, ול"נ דאע"ג שאמר ישראל או יהודי אשה בכלל דכל התורה נאמרה בלשון זכר, ואפ"ה אשה בכלל, כמ"ש התוס' דדוקא היכא דכתיב בני ישראל אמרי' ולא בנות ישראל, מיהו בסנהדרין דף פ"ד משמע דהיינו מטעם דהשוה הכתוב אשה לאיש ע"ש ובב"ק דף ט"ו ובמנחות דף צ"ג וריש ערכין וכב"י דיש להקדים עבד לאשה כדאי' בגמרא דעבד זיל טפי ומשמע בב"ח דלפמ"ש ס"ה גבי מתיר אסורים ה"ה הכא אם בירך שלא עשני אשה בראשונה לא יברך שוב על עכו"ם ועבד ע"ש".
ובמשנה ברורה (סי' מ"ו ס"ק ט"ו) כתב: "שלא עשני וכו' — ויזהר שלא יברך שעשני ישראל כמו שיש באיזה סדורים ע"י שיבוש הדפוס כי י"א שבזה לא יוכל לברך שוב שלא עשני עבד ולא עשני אשה".
הברכי יוסף (או"ח סי' מ"ו אות ז') האריך בהערות על דברי קודמיו ונביא עיקר דבריו:
"שלא עשאני עכו"ם פירש הרב ב"ח שלא מסר נפשו ע"י מלאכו להורידה לתוך גופו של עכו"ם. ויש להעיר על זה לפי מ"ש הרב מר זקננו מהר"א אזולאי זלה"ה בפירוש המשנה אשר לו כ"י פ"ג (דנדרים) במאי דתנן הנודר מזרע אברהם אסור לישראל ומותר בעכו"ם. וז"ל, והטעם בזה הוא נעלם מאד ואגלה טפח כי קודם דור הפלגה היו הנשמות כלן טהורות יוצאות מאוצר א', ומדור הפלגה שנבחר אברהם אבינו לחלקו יתברך, כל הנשמות הטהורות של האומה ישראלית יוצאות מאוצר אחד לבדם, וכל הנשמות ע' העכו"ם מאוצר בפני עצמו, ולזה אין ישראל בכלל בני נח ולא בני נח בכלל ישראל, עכ"ל. וכדבריו מצאתי בתוס' בפ"ק דע"א דף ה' ע"א ואומר הר' אלחנן דנשמות של ישראל ושל עכו"ם אינן בגוף אחד, עכ"ל. ולפ"ז מאי מברך שלא עשאני עכו"ם דלא אשתני גופ'א, והאי לחודיה קאי. ואפשר דברוכי מברכינן אעיקרא דמילתא בהפרידן בני אדם. ואין להאריך בזה". וכונתו שאין מקום להודות על שניתנה נשמתו בגוף ישראל שהרי מדור הפלגה נפרדו הגופות של ישראל ושל בני נח.
הט"ז (סי' מ"ו ס"ק ד') הקשה על חותנו — הב"ח, שאם יכול להוציא בברכה אחת שני חיובים מדוע שיברכם בשתי ברכות? ומוכיח טענתו מתוס' בכמה מקומות. ומתרץ שתקנו את כל הברכות הללו להורות שלא יתלה אדם חסרון בקב"ה על בריאת עכו"ם ואשה, ובעכו"ם יש צורך לריבוי גרים. וזה לא היה נרמז בברכת שעשני ישראל כי היינו אומרים שכל שאינו ישראל אי"צ בבריאתו.
ועונה על דבריו הברכ"י: "ומקשו הכא אמאי לא מברך שעשאני ישראל, דשפיר נאה לברך על החסד שעשה בפועל. ותירץ הרב ב"ח דאם היה מברך שעשאני ישראל, שוב לא היה יכול לברך שעשאני בן חורין ועשאני איש, דלשון שעשאני ישראל אשר בירך משמעו איש בן חורין, זהת"ד. והקשה על זה הרב ט"ז דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה. ולק"מ, דחיובא רמיא לברך בפרטות על כל החסדים לא בדרך כלל, ולא דמי לברכה שא"צ". וכעין דבריו כתב בפמ"ג (מש"ז אות ד').
ד עריכה
ומצאתי בשו"ת האלף לך שלמה (לר"ש קלוגר או"ח סימן ל"ד) שדן במי ששינה מהנוסח המקובל בברכה זו וכתב:
"שאלה בא' שמברך ברכת השחר שלא עשני עכו"ם ואין רצונו לברך שלא עשני גוי, דגם ישראל נקראו גוים.
הנה נוסחא זו ודאי הוי צד אפיקורסת דהרי עכו"ם הוי ר"ת של עובדי כוכבים ומזלות ואם אומר כן משמע דנכרים דאינן עובדים כו"מ עליהם אינו מברך והוא צד אפיקורסת. ואם רצה לשנות נוסחת השם מכח דאף ישראל נקראים כן הול"ל שלא עשני נכרי, אבל מדברך שלא עשני עכו"ם הוי בו צד אפיקורסת[4]. ולכך צריך לברך רק שלא עשני גוי והמשנה מזה עתיד ליתן את הדין".
ה עריכה
ועדיין צריך לעיין האם אין בשינוי משום כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. ונדון בכך בקצרה.
במס' ברכות (מ' ע"ב) מח' ר"מ ור' יוסי האם המשנה ממטבע חכמים יצא י"ח. ר"מ סבר שיצא ור' יוסי שלא יצא. ואע"פ שבדר"כ הלכה כר"י כאן נפסק בירושלמי וכן כתבו הגאונים ובעקבותם האשכול (הל' סעודה), והרא"ש (ברכות פ"ו סי' כ"ג), אור זרוע (הל' סעודה סי' קע"ג) ועוד שהלכה כר"מ. אולם הרמב"ם בהל' ק"ש (פ"א ה"ז) כתב שהמשנה צריך לחזור ומשמע שלא יצא י"ח. והרמ"ך (מביאו הכס"מ) תמה על הרמב"ם מהסוגיא בברכות. והכס"מ ניסה לישב דבריו. והגהות מימוניות פסקו כרמב"ם. הב"י (או"ח סי' קס"ז, ובשו"ע סי' קס"ז ס"י) פסק, שכיון שספק ברכות להקל יצא י"ח.
ו עריכה
ונראה שכאן יש צד נוסף להקל, שהרי היו נוסחאות שהוכנסו ע"י הצנזורה הנוצרית, 'שעשני ישראל', וע"כ חלק מהאחרונים חשבו שנוסחא כזו היא נוסחת אמת, ולא הו"א בעלמא (עי' ביאור הגר"א). ואף האחרונים שדנו בנוסח זה לא העלו את הטענה שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. ז. אבל למעשה, צריך למחות במברך כן בימינו. ראשית מפני שברור מעל כל ספק, שהברכה הנכונה אותה תקנו חכמים היא: "שלא עשני גוי". ועוד, המברך שעשני ישראל דומה לאותו שברך בתש' הרש"ק "שלא עשני עכו"ם". וכל כוונתו לטשטש את ייחודו של עם ישראל, וכאילו אומר בדבריו: אני מברך שאני מישראל והתורכי יברך שהוא תורכי, והפולני שהוא פולני וכד'. וע"כ צריך להשיבו בעבותות אהבה להבנת עמו ואלוהיו.
וכדברי הראי"ה קוק בעולת ראיה (ח"א עמ' ע"א): "'ישראל עלה במחשבה תחילה'. ראשית המחשבה היא כל היש במציאות העליונה הכוללת את הכלל כולו בהויתו היותר טהורה ויותר אצילית. והמדרגה הזאת. היא עומדת למעלה מכל ברכה ותהילה מכל הלל והודאה, ואי אפשר לבטא את הכרתה של טובה עליונה זו בשום רעיון ומחשבה, וק"ו בשום בטוי ומלול. אמנם מה שיש מקום להנחה דבורית הוא בדבר הירידה של המדרגות, מרום הגובה והטוהר עד לידי השפלה של משפחות האדמה, שלא פגעה ירידה זו בי ולא עשני גוי. ע"ז מלא פי תהילתך: 'בא"ה אמ"ה שלא עשני גוי'".
ואף שדבריו הפוכים מדברי הב"ח, שכיון שלא ניתן לכוון לאמיתות הביטוי ישראל אנו מברכים שלא עשני גוי — בבחינת השמות השוללים במו"נ ובכוזרי שיש בהם את הדיוק הרב ביותר — בכל אופן אין לברך שעשני ישראל אלא שלא עשני גוי.
ואוסיף עוד מספר "אורות" (אורות ישראל פ"ח סע' ה') למרן הרב קוק זצ"ל: "רחבות הלב, שבאה לפעמים להכניס את העולם כולו, כל האנושיות כולה בכלל החבה המיוחדה המתגלה לישראל, היא צריכה בדיקה. כשההכרה של הקודש המצוין אשר לסגולת ישראל עומדת בצביונו, ומתוך בהירותו מתפשטת החבה והאהבה בעין טובה על כל גוי ואדם יחד, זוהי מדתו של אברהם אבינו, אב המון גויים, 'ונברכו בך כל משפחות האדמה — ובזרעך'. אבל יש שיסוד התרחבותה של חבה זו באה מתוך כהות הרגש והאפלת אור הקדש של הכרת הסגולה הישראלית העליונה, ואז היא ארסית, ותוכן פעולתה הוא מלא הירוס נורא, שצריך להתרחק ממנו כמפני שור המועד".
הערות שוליים עריכה
- ^ הנוסח בגמרא שלפנינו היא "שעשני ישראל", ומעיר בעל דקדוקי סופרים (הרב רפאל נתן נטע רבינוביץ') שהנוסח בכל כתה"י הראשונים היה "שלא עשני גוי", ורק בהשפעת הצנזורה שונו הדפוסים וכן הנוסח ברא"ש ובתניא (רבתי) שונו לנוסח שלפנינו "שעשני ישראל".
- ^ באבודרהם סתירה, כשעוסק בברכות השחר כותב שלא עשני גוי, וכשמונה מאה ברכות כתב שעשני ישראל ונראה שיש כאן שיבוש באחד המקומות.
- ^ בדברי חמודות כתב "מדפיסים" וכאן "ישמעאלים" מפני שלא יכל לנקוב בשמם.
- ^ המשך תשובתו, בבירור המונח גוי, כך הוא: "ועל ההערה גופה דישראל נמי נקראו כן הוא טעות, דהנה ישראל בכלל נקראים גוי כמ"ש גוי וקהל גוים יהי' ממך וכן הוי גוי חוטא אבל כל אחד מישראל בפ"ע אינו נקרא גוי. אבל בנכרים כל יחיד מהם נקרא גוי והטעם עפמ"ש במדרש דביעקב הוי שבעים וכתיב נפש ובעשו הוי שש עשרה וכתיב נפשות, דישראל הם מעולם היחוד אבל הגוים הם מעולם הפירוד עיי"ש ולכך א"ש דבנכרי כיון דכל אחד הוי דבר בפ"ע נקרא כ"א מהם גוי, אבל בישראל כ"א ביחוד הוי רק משהו וחלק קטן מן הכלל לכך לא נקרא יחיד בפ"ע בכלל גוי. וראי' ממ"ש מגיד דבריו ליעקב וכו' לא עשה כן לכל גוי, ואיך אמר לא עשה כן לכל גוי והרי ישראל נמי נקראו גוי, אך הכונה דבישראל מגיד הוא ית' דבריו לאחד כמו שהגיד התורה למשה רבינו לבד והוא למדה לישראל וכן לכל דור מגיד דבריו לחכם הדור, אבל לא עשה כן לכל גוי להיות מודיע לגוי אחד ולכך שפיר אמר לכל גוי דישראל אחד לא נקרא גוי. ולכך לא ימצא לומר על רבים מישראל לשון גוים דלשון רבים משמע הרבה גוים ובישראל ליכא הרבה גוים אבל בגוים נאמר נביא לגוים נתתיך, וכן רם על כל גוים ה', אבל יעקב או ישראל נקרא אף (=אפילו) אחד, והרבה נקראו ישראלים ולכך שפיר מברך כ"א שלא עשני גוי דאם הייתי נכרי הייתי אני לבדי נקרא גוי לא כן עתה לא נקראתי בפ"ע גוי וכן נאמר ביחזקאל ל"ז והי' לגוי אחד בארץ דבכלל נקרא גוי אחד, ואמר שם ולא יחצו עוד לשני גוים דאז כיון דנעשה פירוד ביניהם יהי' לכ"א מלך אחר נקרא כל חד מהם גוי וביחד ב' גוים, אבל כל יחיד מהם לא נקרא גוי".