חבל נחלתו ג ג
סימן ג
סדרי קדימויות לגבי אבלים כבעלי תפילה
שאלה
האם ישנם סדרי עדיפויות בין האבלים בתפילות מידי יום ביומו, וא"כ מה הם?
תשובה
א. נפסק בסי' תקפ"א ע"י הרמ"א: "וידקדקו לחזור אחר שליח צבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ומעשים שאפשר למצוא, שיתפלל סליחות וימים נוראים; ושיהא בן שלשים שנים, גם שיהא נשוי (כל בו). מיהו כל ישראל כשרים הם, רק שיהיה מרוצה לקהל". והאחרונים פרטו את מעלותיו של שליח ציבור ועדיפותו על שליחי ציבור אחרים. וסדרים אלו הם דוקא לגבי שליח ציבור קבוע.
אבל ברוב בתי הכנסיות בארצנו אין חזנים או שליחי ציבור קבועים לימות החול, אלא נהוג שהאבלים עוברים כשליחי ציבור בתפילות בימות החול. כדברי המשנה ברורה (סי' נ"ג ס"ק נ"ט): "כי תפלה היא יותר מצוה מאמירת הקדיש". ולגבי אמירת קדיש נהגו בא"י שכל האבלים אומרים יחדיו, וע"כ סדרי העדיפות וכמות הקדישים לכל אבל — אשר פסקו האחרונים (עי' "מאמר קדישין" ביאור הלכה סוס"י קל"ב, קצש"ע סי' כ"ו) — אינם נוהגים כיום.
עפי"ז מתעוררת השאלה מה ראוי לקבוע לגבי אבלים, בעלי חיוב שווה, כבעלי תפילה, והאם יש למי מהם קדימה בגלל מעלותיו כגון יחוס, מעלתו בתורה או בשאר דברים, כפי שנאמרו לגבי חזנים קבועים. בעיקר יש לברר זאת לגבי בתי כנסיות שהרכב המתפללים קבוע, כדי שלא תיפולנה קטטות ומריבות בין המתפללים.
ב. כתב הבית יוסף (או"ח סי' נ"ג): "ומהר"י קולון כתב בשורש מ"ד שהתפלה הוא של הקהל שהיא במקום התמידין שהיו באים משל צבור, ואין ראוי שיהיה אדם שלוחם להקריב קרבנם שלא מדעתם ורצונם. ומטעם זה פסק רבינו שמחה דאפילו יחיד יכול לעכב את החזנות ולומר איני חפץ שיהיה פלוני חזן אם לא שכבר הסכים עליו מתחלה. והילכך אם אחד רוצה לומר תפלה בשביל אביו ואחד רוצה לומר בשביל אחר, מי שירצו הקהל שיאמר התפלה הוא יזכה בו ולא האחר". וכ"כ בשכנה"ג בשם תשו' מהרי"ל.
ועפי"ז פסק בשו"ע (או"ח סי' נ"ג ס"כ): "אם אחד רוצה לומר תפלה בשביל אביו ואחד רוצה לומר בשביל אחר, מי שירצה הקהל שיאמר התפלה, הוא יאמר".
ובאר המג"א (ס"ק כ"ד): "מי שירצה הקהל — הטעם דדוקא קדיש יכול לומר בשביל אביו אבל לא יכול להיות שליח הקהל להתפלל על כרחם (שם)".
הוסיף המשנה ברורה (ס"ק ס'): "שירצה הקהל — הטעם דדוקא קדיש יכול לומר בשביל אביו ואין רשות ביד הקהל לדחותו אבל לא יכול להיות שליח הקהל להתפלל על כרחם, ולענין זה הוא ג"כ כמו בש"ץ שאין יחיד מוחה כדי שלא ירבה המחלוקת אלא הולכין אחר רוב או הנבררים לזה וכמו שכתבנו לעיל בשם האחרונים. יש מקומות שיש להם תקנה בבהכ"נ שאין מניחין לאבל להתפלל כל השבוע לפני התיבה כ"א להש"ץ הקבוע שלהם אין לדחות התקנה (ונעשית מפני ע"ה שאינם יודעים ומבינים הברכות והתפילות ואומרים טעות ואיכא זילותא לכך תקנו אפילו על היודעים שלא יתפללו משום דלא ליתי לאנצויי). אכן במקום דליכא תקנה ומנהג קבוע מצוה לקהל להניח לאבל להתפלל שהוא נחת רוח למת ומצילו מדינו של גהינם. ומיהו ודאי כשאין יכול לחתוך האותיות וכדומה אין לו להתפלל לפני העמוד. כתב המ"א אם יש אבל ומוהל נדחה האבל מן התפלה מחמת המוהל ויום שמת בו אביו ואמו שקורין יארצייט דוחה למוהל ולאבל וכל זה שאין הקהל מקפידין ע"ז אבל יש רשות ביד הקהל לבחור עליהם מי שירצו".
עוד הוסיף המשנה ברורה (ס"ק ס"א): "ובתפלת מעריב שהיא אינו כנגד תמידים רק כנגד איברים ופדרים אפשר דא"צ דעת בעלים ואין הקהל יכולין לעכב לאבל להתפלל מעריב דמצוה שיתפלל מי שמת לו אביו ואמו, ומ"מ ודאי אין להתקוטט בשביל שום מצוה עם הצבור וכדלקמיה בסעיף קטן ס"ה (פמ"ג)".
עפ"י הדברים מתבאר שרצוי שהקהל (או נבחריו עם רב בית הכנסת) יקבעו סדרים אלו תפילות יתפלל כל אבל, בדרך של חלוקה שווה ביניהם, בלא להעדיף לא כהן על פני ישראל ולא תלמיד חכם על פני מי שאינו ת"ח. ובתנאי שיהיו כל האבלים מרוצים לציבור.
ג. דוגמא לחלוקה שווה כתב המ"ב ב"מאמר קדישין" (ביאור הלכה סוף סימן קל"ב): "אם יש שני אבלים שוים כגון של שבעה או של שלשים או י"ב חודש של יא"צ יטילו גורל ביניהם, ומי שעלה הגורל עליו לומר ערבית, יש לשני קדיש אחד שחרית בלי גורל ועל הקדיש הג' יטילו גורל (וכן אם יש הרבה ג"כ יטילו גורל ומי שיאמר ערבית מחמת הגורל לא יונח בגורל עד שיאמרו השאר אבלים כל אחד קדיש אחד וכשיחזור חלילה יטילו כולם גורל יחדו מחדש). וכל זה מיירי באין יכולין להתפלל לפני העמוד אבל אם יכולין שניהם להתפלל לפני העמוד ושניהם מרוצים להקהל יטילו ביניהם גורל באופן זה שאחד יתפלל עד אשרי ובא לציון והשני יתפלל אשרי ובא לציון ואם האחד אינו יכול להתפלל, והשני יכול להתפלל מ"מ לא הפסיד זכותו בקדישים זה שהתפלל כיון שהשני אינו יכול להתפלל. וכן אם אחד מרוצה להקהל והשני אינו מרוצה הוי כמו שאינו יכול להתפלל".
עולה מדבריו שלגבי תפילת שחרית כששני ה"חיובים" שוים ראוי לחלק ביניהם את תפילת שחרית. ונראה מפני שהיא מרובה בקדישים. ונראה שכן ראוי לחלק את התפילות בין כל האבלים בעלי אותו חיוב, ואם אחד ש"ץ לתפילת מנחה, יהיה חבירו ש"ץ לתפילת ערבית ובתפילת שחרית יחלוקו כדברי המשנה ברורה.