חבל נחלתו א פג

<< · חבל נחלתו · א · פג · >>

<poem> סימן פג

 ~חיוב שמירת סוד

שאלה מדריך בסמינריון שמשיחות עם נערים או נערות הגיע אליו מידע חינוכי על אחד מהמשתתפים, האם מותר לו למסרו למורי הנער/ה ע"מ שיטפלו בבעית אותו נער/ה? .(מן הראוי לציין שבסמינריון, לשם יצירת אוירה נינוחה והשפעה עמוקה, המורים אינם משתתפים בפעולות.). תשובה א. ראשית, עצם הנטיה להגיד דברים שנאמרו לו ואין בטחון שהאומר מעוניין שישמעו לאחרים היא נטיה לא בריאה, כן עולה מן הגמרא ביומא [ד' ע"ב].: "מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לך אמור. שנאמר: וידבר. מאהל מועד לאמר". וכתב על כך המאירי: "וממה שנאמר שם לאמר — כלומר שאמר לו דברים אלו על מנת שיאמרם. למדנו דרך ארץ למי שאומר דבר לחבירו אע"פ שלא מסרה לו בסוד — שהוא בבל יאמר, אא"כ אמר לו בעל דבר שהוא אומר לו אותן הדברים בלך אמור. והוא ענין אומרו: 'נאמן רוח מכסה דבר', כלומר דבר — אע"פ שאינו סוד. 'והולך רכיל מגלה סוד' — אע"פ שנאמר לו בסוד". . והובאו הדברים ע"י המג"א [סי' קנ"ו]. ב. גדר יותר חמור לדברים שהוגדרו ע"י המספר כסוד — דברים שברצונו שלא ישמעו לאחרים. כתב רבינו יונה [שערי תשובה ש"ד סי' רכ"ה].: ."וחייב אדם להסתיר הסוד אשר יגלה אליו חברו דרך סתר. אע"פ שאין בגלוי הסוד ההוא ענין רכילות, כי יש בגילוי הסוד נזק לבעליו וסבה להפר מחשבתו, כמו שנאמר [משלי ט"ו כ"ב].: הפר מחשבות באין סוד. והשנית — כי מגלה הסוד אך יצא מדרך הצניעות, והנה הוא מעביר על דעת בעל הסוד. ואמר שלמה עליו השלום [שם כ' י"ט].: גולה סוד הולך רכיל, רצונו לומר: אם תראה איש שאיננו מושל ברוחו לשמור לשונו מגלוי הסוד, אע"פ שאין במחשוף הסוד ההוא ענין רכילות בין אדם לחברו, תביאהו המדה הזאת להיות הולך רכיל שהוא מארבע כתות הרעות (סי' קע"ב: ליצנים, שקרים, חנפים, מספרי לה"ר), אחרי אשר אין שפתיו ברשותו לשמרם. עוד אמר [שם י"א י"ג].: הולך רכיל מגלה סוד, רצונו לומר אל תפקיד סודך למי שהולך רכיל, כי אחרי אשר איננו שומר שפתיו מן הרכילות, אל תבטח עליו בהסתר סודך, אע"פ שמסרת דבריך בידו דרך סוד והסתר". ועפ"י דבריו פסק החפץ חיים [הל' רכילות כלל ח' סעיף ה'].: "וחייב אדם להסתיר סוד אשר יגלה לו חברו דרך סתר, אע"פ שאין בגלוי הסוד ההוא ענין רכילות, כי יש בגלוי הסוד נזק לבעליו וסיבה להפר מחשבתו. גם בזה הוא יוצא מדרך הצניעות והוא מעביר על דעת בעל הסוד". ובבאר מים חיים הוסיף מסנהדרין [דף ל"א "דין גליא רזיא"]., ומוסיף: "ודבר זה הוא חמור הרבה יותר מסתם אבק לה"ר ורכילות." העולה מן הדברים איסור עצמי של גילוי סוד, ואע"פ שאין בו לה"ר וכד'. ג. המקור בסנהדרין שהוזכר הוא הברייתא [ל"א ע"א].: "ת"ר מניין לכשיצא (=הדיין מבית דין) לא יאמר הריני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי, ת"ל: לא תלך רכיל בעמך, ואומר: הולך רכיל מגלה סוד". . היינו שעצם סיפור הדברים יש בו רכילות. ובהמשך מובא: "ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא דגלי מילתא דאיתמר בי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין אפקיה רבי אמי מבי מדרשא אמר: דין גליא רזא". רש"י מפרש שדבר לה"ר היה. וכ"כ במג"א [שם]. אמנם מדברי החפץ חיים נראה שמפרש זאת על עצם הגילוי, ולא על התוכן. ד. אלא שעדיין אין בדברים אלו לענות על שאלתנו. הלא סו"ס סיפור הדברים הוא לתועלת ולא לגנות ח"ו. היינו מצד אחד עומדת שמירת הסוד ומצד שני טובת המתחנך. והסיפור עצמו אין בו לה"ר אם נשלמו כל תנאי הסיפור כמפורט בחפץ חיים. ונראה שהכנסת סמינריון כזה לתוך תכנית הלימודים של המוסד מטרתה השפעה ישירה-עקיפה בדרך שאינה עוברת דרך ה"מורים מטעם", וע"כ הוצאת הדברים לאותם מורים גורמת במישרין או בעקיפין לכך שצינורות אלו יהיו סתומים בסמינריון אחר, ויצא שכרם בהפסדם. כמו כן, המוסד עצמו נראה לענ"ד שמעדיף לשם יצירת אמון מלא שלא לדעת על בעיות פרטיות של בנות, ומחמת אותן סיבות. כשרוב המורים יודעים על הבעיות בטביעת עין של מחנכים. ועם זאת נראה לי שרצוי שצוות הסמינריון ירכז את הבעיות (ללא קריאת שם בעל הבעיה). ויעבירן לצוות המורים הקבוע, ע"מ שיוכל לתקן את הדברים. ה. אמנם, יש מצב שבו חובה לגלות ואין בכך משום גלוי סוד ורכילות, וזהו מצב של תלמיד בעל השפעה מקלקלת על כל הכיתה, כאן זו לא רק רשות אלא חובה, וצריך לקרות לבעיה בשמה המלא. הסיבה היא שאין דוחים נפש מפני נפש, ואי אפשר בגלל חששות לפעמים הבאות לשתוק ולעמוד על דם הנפש של אחרים — זו אמונתם. וכשם שאם היה מתברר למדריך על מי שהוא חולה במחלה מדבקת, היתה חובה עליו להודיע לעוסקים עמו כש"כ בענייני אמונה. ועי' בנשמת אברהם [אה"ע סי' ב']. שמביא דעת האחרונים ובראשם החפץ חיים [רכילות כלל ט']. על חובת הגילוי, ועיי"ש שהאחרונים דייקו בדבריו שלגבי אפיקורסות מחמיר יותר ממחלה גופנית. וכן ביחו"ד [ח"ד סי' ס']. לגבי רופא שע"י בדיקותיו נתגלתה לו מחלה אצל נהג מחוייב להודיע למשרד הרישוי אע"פ שיש בכך פגיעה בנהג ופגיעה בהתחייבויותיו כרופא. אולם אף שחובה לגלות צריך לעשות זאת באחריות לאחר שנשלמו כל פרטי ההיתר לספר דברים אלו [חפץ חיים הלכות לה"ר כלל י'. הל' רכילות כלל ט' ציור שלישי].