חבל נחלתו א פב
<poem> סימן פב
~רכיבה על סוס לנשים
לכבוד הרב.! במאי דבדיק לן מר, מה דעת תורה בענין רכיבת אשה על סוס. איסור הלכתי לא מצאתי. אמנם במסכת שבת (ס"ג ע"ב). מסופר על משפחה אחת שהיו פסיעותיה גסות והיו בתוליהן נושרים, וע"כ עשו להם כבלים והטילו ביניהן שלשלת אולם לא נראה שיש בכך כדי לקבוע איסור על כל אשה, מה גם שנשואה או מי שהיתה נשואה מותרת לפי"ז ברכיבה. אבל המקור העיקרי הוא איסור מצד צניעות. בפסחים [ג' ע"א].: "תניא דבי ר' ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב, ובאשה קראו מושב". וברש"י: "לפי שאין הגון להזכיר רכיבה ופיסוק רגלים באשה, ואע"פ שהמרכב והמושב שוין בשניהם". (היינו: מרכב ומושב אסורים בין באיש בין באשה). מסוגיית הגמרא בהמשך עולה שאין זה אך איסור לשוני אלא כך היא דרך צניעות באשה, בישיבה כששתי הרגלים בצד אחד ולא ברכיבה בפישוק רגלים. וכמקרים יוצאים מן הכלל נהגו נשים ברכיבה בגמל משום גובהו שיוכלו לאחוז בו בידים וברגלים, או פחד אחר של לילה או הר וכד'. העולה א"כ שמדרך צניעות אין לאשה לרכב בפישוק רגלים (ולא מחמת נזק גופני אלא מחמת הצניעות). וכ"כ במאירי. הנ"מ בימינו תהא אף לגבי טרקטורונים שלצערנו יש נשים שנוסעות בהן, ולפע"ד יש בכך חוסר צניעות. כל זה כמובן בבגדים מתאימים שאין אבריה מתבלטים בהם ובמכנסיים בלבד ללא שמלה וכד' עליה — לענ"ד יש בכך חוסר צניעות. וגם באופניים צל"ע. ואע"פ שמצאנו רכיבה בנשים במקורותינו (עי' רש"י על מעשה האפוד, ועי' שבה"ל סי' קצ"ד). נראה שברש"י מדובר על נשים נכריות, ובשבה"ל, בנסיעה במרכבה או בצורך דחוף כגון אביגיל בדוד. ואם יש בכך צורך בריאותי כגון טיפול בשליטה בגוף וכד' ניתן להקל, ובלבד שיעשה בצניעות ובצנעה.