חבל נחלתו א לא
<poem> סימן לא . ~חיוב מצוות ליל הסדר בברכת שהחיינו בליל הסדר אנו מקיימים הרבה מצוות מהתורה ומדרבנן ואעפ"כ פרט לשהחיינו שאנו אומרים בקידוש [עי' רמב"ם הל' שבת פ' כ"ט]. איננו מברכים שהחיינו על שום מצוה כגון: מצה, סיפור יצ"מ, מרור, ד' כוסות, הסבה ועוד. לא מצאתי שהתיחסו לשאלה כלל ברמב"ם, טור, שו"ע ומשנה ברורה. ועוד יותר קשה שאפילו לא הזכירו לכוון בשהחיינו של קידוש על כלל המצוות של הערב. והשאלה במקומה עומדת מאי שנא מקרא חדתא [עירובין מ' ע"ב]. וא"ת שעל כולם יוצא בשהחיינו של קידוש שהוא על היום קשה הלא יש הפסק די גדול בין הברכה לעשייה, ואמנם מצאנו שבשהחיינו של יום בקריאת מגילה בפורים כתבו שיכוין למשלוח מנות ומתנות לאביונים, [תרצ"ב א' במג"א בשם השל"ה]. אבל אפילו אחרונים אלה לא הזכירו שצריך לכוון בשהחיינו בקידוש על כל מצוות הערב [ונזכר בברכ"י]. ובשו"ת הרשב"א [ח"א שע"ט]. הקשה על רבנו פרץ, ואגב לשונו משמע שמברכים שהחיינו: "אלא על מה שהוא נהנה ממנו כחגים שנהנה בישיבת הסוכה ונטילת הלולב בארבעת המינין הרעננים והפסח באכילת המצה והחסא". באבודרהם [ע' ט"ז]. כתב: "וא"ת והרי מצה ומרור וארבעה כוסות שיש בהן שמחה והנאה לגוף ואין מברכין שהחיינו. וי"ל שדי לו ברכה שאחר ההגדה שמזכיר בה והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור. א"נ די לו בזמן שאומר על הכוס במועד". תירוצו השני הוא כפי ששיערנו לעיל, וכ"כ הברכ"י. ואעפ"כ קשיא שראשונים ואחרונים לא הזכירו כלל שצריך לכוון לכך, כשבמצוות אחרות ציינו זאת במפורש. והנראה הוא כתירוצו הראשון של האבודרהם שכיון שכל ההגדה היא שבחיו של רבש"ע, ואנו מציינים זאת בברכת הגאולה, ומוסיפים עוד באמירת הלל שוב לא ראו צורך להוסיף ברכות שהחיינו נוספות.