פתיחת התפריט הראשי

תלמוד בבלי

<< · זבחים · צו ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

ואפי' ר' יוסי ברבי יהודה לא קאמר אלא דעץ אבל דחרס לא רב יצחק בר יהודה הוה רגיל קמיה דרמי בר חמא שבקיה ואזיל לרב ששת יומא חד פגע ביה אמר ליה אלקפטא נקטן ריחא אתי לה ליד משום דאזלת לך לקמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת א"ל לאו מש"ה מר כי בעינא מילתא פשיט לי מסברא כי משכחנא מתניתא פרכא לה רב ששת כי בעינא מילתא מיניה פשיט לי ממתניתא דכי נמי משכחת מתניתא ופרכא מתניתא ומתניתא היא אמר ליה בעי מיני מילתא דאיפשיט לך כי מתניתא בעא מיניה בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה או אין טעון א"ל אינו טעון מידי דהוה אהזאה והא לא תנא הכי א"ל מסתברא כבגד מה בגד אינו טעון כיבוס אלא מקום הדם אף כלי אינו טעון מריקה ושטיפה אלא במקום בישול א"ל מי דמי דם לא מפעפע בישול מפעפע ועוד תניא חומר בהזאה ממריקה ושטיפה וחומר במריקה ושטיפה מבהזאה חומר בהזאה שהזאה ישנה בחטאות החיצונות ובחטאות הפנימיות וישנה לפני זריקה מה שאין כן במריקה ושטיפה חומר במריקה ושטיפה שהמריקה ושטיפה נוהגת בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים בישל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי מה שאין כן בהזאה א"ל אי תניא תניא וטעמא מאי אמר קרא (ויקרא ו, כא) ואם בכלי נחשת בושלה ואפילו במקצת כלי:

אחד קדשי קדשים וכו':

ת"ר חטאת אין לי אלא חטאת כל. קדשים מנין ת"ל (ויקרא ו, י) קדש קדשים היא יכול שאני מרבה את התרומה ת"ל אותה פרט לתרומה דברי ר' יהודה ר"ש אומר קדשי קדשים טעונין מריקה ושטיפה קדשים קלים אינן טעונין מריקה ושטיפה דכתיב קדש קדשים קדשי קדשים אין קדשים קלים לא מ"ט דרבי יהודה מדאיצטריך אותה למעוטי תרומה מכלל דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה ור"ש אמר לך אותה כדאמרינן ותרומה לא בעיא שטיפה ומריקה והתניא קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנותן טעם תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנותן טעם אמר אביי לא צריכא אלא לדאמר מר בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי הא תרומה לא צריך אלא מקום בישול רבא אמר לא צריכא אלא לדאמר מר במים ולא ביין במים ולא במזוג הא אפי' ביין ואפי' במזוג רבה בר עולא אמר לא צריכא אלא לדאמר מר מריקה ושטיפה בצונן הא אפי' בחמין הניחא למ"ד מריקה ושטיפה בצונן אלא למ"ד מריקה בחמין ושטיפה בצונן מאי איכא למימר שטיפה יתירתא:

מתני' רבי טרפון אומר בישל מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל וחכ"א עד זמן אכילה מריקה ושטיפה מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס מריקה ושטיפה בצונן

רש"יעריכה

ואפי' לרבי יוסי כו' - במסכת סוכה בפרק החליל (דף נ:):

אבל דחרס לא - כדאמרינן התם מאי מיעט מיעט חרס:

פגע ביה - רמי בר חמא ברב יצחק:

אמר ליה - רמי לרב יצחק: אלקפטין נקטן ריח אתי לה ליד משום דאזלת לך קמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת. משל הוא על גסי הרוח משתדלין לעמוד במקום גדולים [ואמר] הדוכוס אחזני בידי וריח המלוכה נקלט לתוך ידי אלקפטא דוכוס במסכת שבועות (דף ו:):

א"ל לאו - לא לגאוה נתכוונתי:

משכחנא מתניתא - דלא אמרה הכי פרכא לה למילתיה דמר דשמעתא דאמורא במקום מתניתא ליתא:

פשיט ממתניתא - שמשניות סדורות בפיו כדאמרינן בעירובין (דף סז.) רב חסדא מרחשן שיפוותיה ממתנית' דרב ששת וכי נמי משכחנא כו':

דאיפשיט לך כי מתניתא - מסברא איפשוט לך וכי תדוק במתניתא תשכח כוותאי:

מידי דהוה אהזאה - דם חטאת שניתז על הבגד דתנן במתניתין אין טעון כיבוס אלא מקום הדם:

והא לא תניא הכי - הא לא אשכחן מתניתא דקאי כוותך ואת אמרת דתפשוט כי מתני':

[א"ל] מסתברא כי בגד - דמתניתין היא:

מפעפע - מתפשט בכל הכלי:

חומר בהזאה מבמריקה כו' - בדם חטאת שניתז על הבגד:

מריקה ושטיפה אינה בפנימיות ואינה לפני זריקה - שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות דסמיך ליה (ויקרא ו) כל זכר בכהנים יאכל אותה: הכי גרסי' בת"כ כל הקדשים מנין ת"ל קדש קדשים היא וסמיך ליה כל זכר בכהנים יאכל אותה:

קדש קדשים היא - ולקמן מפרש דקדש קדשים לאו דוקא מדאיצטריך אותה למעוטי תרומה דאי קדש קדשים דוקא אותה למעוטי מאי אתא לאו לקדשים קלים איצטריך וכ"ש לתרומה:

אותה - יאכל אותה בתר מריקה ושטיפה כתיב:

אותה כדאמרן - אותה כשרה ולא פסולה דאפקיה ר' שמעון לעיל (דף צג.) חטאת שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה:

ואם בישל בנ"ט - נאסרין החולין לזרים אלמא בעי הגעלה לפלוט איסור הנבלע בכלי שלא יאסר:

אמר אביי - מודינן דהגעלה בעי ולא נצרכא האי דאימעיט מתורת מריקה ושטיפה:

אלא מקום בישול - הא דאמרינן בקדשים צריך מריקה כל הכלי גזירת הכתוב היא בדת מריקה ושטיפה:

אלא לכדאמר מר - בתורת כהנים ומורק ושוטף במים במים ולא ביין כו':

במזוג - מים ויין כאחד שני חלקי מים ואחד יין:

הא - תרומה אפי' ביין ומזוג דלא קפדינן אלא אהגעלת איסור הנבלע בו: הכי גרסינן לא נצרכא אלא לכדאמר מר מריקה ושטיפה בצונן הא אפילו בחמין הניחא למאן דאמר מריקה ושטיפה בצונן אלא למאן דאמר מריקה בחמין ושטיפה בצונן מאי איכא למימר שטיפה יתירתא:

לא נצרכא אלא לכדאמר מר - לקמן (דף צז.):

מריקה ושטיפה בצונן - בר מהגעלת חמין הא דתרומה דאימעיט מתורת מריקה ושטיפה סגי לה בהגעלת חמין לחודייהו:

אלא למ"ד מריקה בחמין - והיא הגעלה שלהן מהשתא ממאי אימעיט תרומה:

ומשני שטיפה יתירתא - בצונן איכא בקדשים בתר מריקה דהוא הגעלת חמין ותרומה לא בעי שטיפת צונן:

מתני' יבשל בו כל הרגל - בלא מריקה ושטיפה ולבסוף הרגל ימרוק וישטוף וטעמא מפרש בגמרא:

זמן אכילה כו' - מפרש בגמרא מאי קאמר:

מריקה כמריקת הכוס - מבפנים ככוס של ברכה כדאמרינן בברכות (דף נא.) שטעון הדחה בפנים ושטיפה מבחוץ:

תוספותעריכה

בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי או אינו טעון. תימה מאי קמבעיא ליה ומאי ס"ד דרב יצחק אי כשמקצת כלי על האש שמבשל בו [חם] ושאר הכלי צונן קמבעיא ליה אם כן מאי קאמר בישול מפעפע הא לא מפעפע בכוליה כלי ואי בשכל הכלי חם פשיטא דמפעפע בכוליה ובעי מריקה ושטיפה ואי קמבעיא ליה אי מפעפע בכוליה כלי או לא אם כן בשאר איסורים נמי תיבעי ליה:

חומר במריקה ושטיפה כו'. תימה אמאי לא קאמר שהמריקה ושטיפה היא לאחר זריקה מה שאין כן בהזאה וי"ל דלא חשיב חומרא אלא מה שלפני זריקה קודם כפרה שתלוי בעבודת הדם:

מדאיצטריך אותה למעוטי תרומה כו'. דמקדש קדשים הוה ממעטינא קדשים קלים וכל שכן תרומה הלכך דרשינן אותה למעוטי תרומה דוקא ודאי דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:

לא צריכא מדאמר מר מריקה ושטיפה בצונן. אחר הגעלה הא אפי' בחמין פירוש תרומה סגי בהגעלה ולא בעיא מריקה ושטיפה בצונן ופריך הניחא למאן דאמר מריקה ושטיפה בצונן פירוש אחר. הגעלה אלא למ"ד מריקה בחמין ושטיפה בצונן דמריקה היינו הגעלה מאי איכא למימר ומשני שטיפה יתירתא דצריך לעשות בקדשים שטיפה יתירתא אחר הגעלה משא"כ בתרומה ויש ללמוד מכאן דכלים האסורין כשמגעילן אין צריך לשוטפן בצונן אחרי כן אף על פי שנוהגין עתה לעשות כן: