ויקרא רבה יח
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה יח
עריכהויקרא רבה פרשה יח פיסקא: א ב ג ד ה
א. [ עריכה ]
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אִישׁ [אִישׁ] כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וְגוֹ'" הה"ד (קהלת יב, א): "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ" תנן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך לעפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו' ר' אבא בר כהנא אמר בשם רב פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי שלשתן דרש ר' עקיבא מתוך פסוק אחד וזכור את בוראך בארך זו ליחה סרוחה בורך זו רמה ותולעה בוראך זה ממ"ה הקדוש ברוך הוא שעתיד ליתן לפניו דין וחשבון "בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ" ביומי טליותך עד דחילך עלך "עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה" אלו ימי זקנה "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ" אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה.
(ב): "עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְגוֹ'" - "הַשֶּׁמֶשׁ" זה קלסתר פנים "והאור" זה המצח "והירח" זה החוטם "והכוכבים" אלו ראשי לסתות.
"ושבו העבים אחר הגשם" ר' לוי אמר תרתי חדא לחברייא וחדא לבוריא חדא לחבריא בא לבכות זלגו עיניו דמעות חדא לבוריא בא להטיל מים הגללין מקדמין אותו.
(ג): "בְּיוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְגוֹ'" - "בְּיוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת" אלו ארכבותיו "וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל" אלו צלעותיו רבי חייא בר נחמן אמר אלו זרועותיו "וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת" זה הַמֶּסֶס "כִּי מִעֵטוּ" אלו השינים "וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת" אלו העינים ר' חייא בר נחמן אמר אלו כנפי הריאה שמשם יוצא הקול.
(ד): "וְסֻגְּרוּ דְּלָתַיִם בַּשּׁוּק" אלו נקביו של אדם שהן כמו דלת הפותח והסוגר "בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה" בשביל שאין המסס טוחן "וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר" הדין סבא כד שמע קול צפרין מציצין אמר בליביה ליסטין אתאן למקפחא יתי "וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר" אלו שפתותיו ר' חייא בר נחמיה אמר אלו הכליות שהן חושבות והלב גומר.
(ה): "גם מגבוה יראו וגו'" "גם מגבוה יראו" הדין סבא דצווחין ליה זיל לאתר פלן והוא שאיל ואמר אית תמן מסקין אית תמן מחתין "וחתחתים בדרך" ר' אבא בר כהנא ור' לוי ר' אבא בר כהנא חיתיתא של דרך נופל עליו וחרנא אמר התחיל מתאווה תוואים אמר עד אתר פלן אית לי מהלך באתר פלן לית לי מהלך "וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד" אילין קרסולות "וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב" זה לוז של שדרה. אדרינוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בר חנניא אמר לו מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה אמר לו מן הן את מודע לי אייתי יתיה קומוי נתנו במים ולא נמחה טחנו בריחים ולא נטחן נתנו באש ולא נשרף נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנו כלום "וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה" זו התאוה שהיא מטילה שלום בין איש לאשתו ר' שמעון בן חלפתא הוה סליק שאיל בשלמיה דר' בכל ירח וירח כיון דסב יתיב ליה ולא יכול למיסק יום חד סליק א"ל מה עיסקך דלית את סליק לגבי היך דהוית יליף אמר ליה רחוקות נעשו קרובות קרובות נעשו רחוקות שתים נעשו שלש ומטיל שלום בבית בטל [ופירושו רחוקות נעשו קרובות אילין עינייא דהוו חמיין מרחוק כדו אפילו מקרוב לית אינון חמיין קרובות נעשו רחוקות אילין אודניי' דהוו שמעין בחד זמן בתרי זמני כדו אפילו במאה זימנין לית אינון שמעין שתים נעשו שלש חוטרא ותרתין ריגלי ומטיל שלום בבית בטל זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו] "כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ" בית העולם לא נאמר אלא בית עולמו מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו משל למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטיוטין אף על פי שהכל נכנסין בפולין אחד כל אחד ואחד שרוי לפי כבודו כך אע"פ שהכל טועמין טעם מיתה כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו "וסבבו בשוק הסופדים" אלו התולעים.
(ו): "עד אשר לא ירתק חבל הכסף" זה חוט השדרה "וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב" זו גולגולת רבי חייא בר נחמיא אמר זו גרגרת שמכלה את הזהב ומריקה את הכסף "וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ" זו כרס ר' חייא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי לאחר ג' ימים כריסו של אדם נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו הילך מה שגזלת וחמסת ונתת לי רבי חגי בשם ר' יצחק מייתי לה מן הדין קריא (מלאכי ב, ג): "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם" רבי אבא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופה סברה דהיא חזרה ליה וכיון דהיא חמיא ליה דאישתני זיוהון דאפוי היא אזלת לה דכתיב (איוב יד, כב): "אך בשרו וגו'" בר קפרא אמר עד שלשה ימים תוקפו של אבל קיים למה שצורת הפנים ניכרת דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואין מעידין לאחר ג' ימים. "וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר" תרין אמוראין חד אמר כאילין גלגליא דצפורי וחורנא אמר כאילין רגבייא דטבריא כמה דתימא (שם כא, לג) "מתקו לו רגבי נחל".
(ז): "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְגוֹ'" ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון אימתי "הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" כששב העפר אל הארץ כשהיה ואם לאו (ש"א כה, כט): "ואת נפש אויביך יקלענה וגו'" ר' ישמעאל ב"ר נחמן מתני לה בשם ר' אבדימי דמן חיפא לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה אמר לו ראה שאני טהור וביתי טהור וככר שנתתי לך טהור אם אתה נותנת לי כדרך שאני נתתי לך מוטב ואם לאו הריני זורקה לפניך כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה ראה שאני טהור ומעוני טהור ומשרתי טהורים ונשמה שנתתי לך טהורה אם אתה מחזירה לי כדרך שאני נותנה לך מוטב ואם לאו הריני טורפה לפניך כל אלו בימי זקנותו אבל בימי בחרותו אם חטא לוקה בזיבות ובצרעת לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם "איש כי יהיה זב מבשרו":
ב. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איש כי יהיה זב מבשרו" זש"ה (חבקוק א, ז): "אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא" - "איום ונורא הוא" זה אדם הראשון ר' יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון מלא כל העולם כולו בראו ממזרח למערב שנאמר (תהלים קלט, ה): "אחור וקדם צרתני" מן הצפון לדרום שנאמר (דברים ד, לב): "ולמקצה השמים ועד קצה השמים" ומניין אף כחללו של עולם ת"ל (תהלים קלט, ה): "ותשת עלי כפכה" "ממנו משפטו ושאתו יצא" זו חוה הה"ד (בראשית ג, יב): "ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי וגו'".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איום ונורא הוא" זה עשו הה"ד (שם כז, טו) "ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול" "ממנו משפטו ושאתו יצא" זה עובדיה א"ר יצחק עובדיה גר אדומי היה והיה מתנבא על אדום (עובדיה א, יח): "ולא יהיה שריד לבית עשו".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איום ונורא הוא" זה סנחריב דכתיב (ישעיה לו, כ): "מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי" "ממנו משפטו ושאתו יצא" אלו בניו (מ"ב יט, לז): "ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איום ונורא הוא" זה חירם מלך צור דכתיב (יחזקאל כח, ב): "בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך" "ממנו משפטו ושאתו יצא" זה נבוכדנצר א"ר סימון מסורת אגדה היא חירם בעל אמו של נבוכדנצר היה עמד עליו והרגו הה"ד (שם, יח) "ואוציא אש מתוכך היא אכלתך".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איום ונורא הוא" זה נבוכדנצר (ישעיה יד, יג): "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו'" "ממנו משפטו ושאתו יצא" זה אויל מרודך אמרו כל אותן שבע שנים שעברו על נבוכדנצר נטלו את אויל מרודך והמליכוהו תחתיו וכיון שחזר נטלו וחבשו בבית האסורים וכל מי שהיה נכנס בבית האסורים בימיו לא היה יוצא משם לעולם שנאמר (שם, יז) "אסיריו לא פתח ביתה" וכיון שמת חזרו על אויל מרודך להמליכו א"ל איני שומע לכם בראשונה שמעתי לכם נטלני וחבשני בבית האסורים ועכשיו הרי הוא הורגני ולא האמין להם עד שגררוהו והשליכוהו לפניו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שם, יח) "ואתה השלכת מקברך וגו'" א"ר אבינא ולא עוד אלא כל שונא ושונא שהיה לו היה בא ודוקרו בחרב לקיים מה שנאמר (שם).
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איום ונורא הוא" אלו ישראל דכתיב (תהלים פב, ו): "אני אמרתי אלהים אתם" "ממנו משפטו ושאתו יצא" שלקו בזיבות ובצרעת לפי' משה מזהיר את ישראל ואומר להן "איש כי יהיה זב מבשרו":
ג. [ עריכה ]
ד"א "איש כי יהיה זב מבשרו" זש"ה (ישעיה יז, יא): "ביום נטעך תשגשני ובבקר זרעך תפריחי" - "ביום נטעך" ביום שנטעתי אתכם לי לעם עשיתם פסולת כמד"א (יחזקאל כב, יח): "סיגים כסף היו" "תשגשגי" שגישתון אורחא הה"ד (משלי כו, כג): "כסף סיגים מצופה על חרש".
ד"א "תשגשגי" ששגישתון בי הה"ד (תהלים עח, לו): "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו" "ובבקר זרעך תפריחי" ר' חמא בר חנינא ור' ישמעאל ב"ר נחמן ר' חמא בר חנינא אמר משל לאחד שהיתה לו ערוגת ירק מלאה השכים בבקר ומצאה שהוריקה ר' ישמעאל ב"ר נחמן אמר לאחד שהיתה לו ערוגה מלאה פשתן השכים בבקר ומצאה גבעולין נד קציר נדנדתם עליכם קצירין של מלכות קצירין של יסורים קצירו של מלאך המות דא"ר יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך המות ואמר לו אף על פי שעשיתי אותך קוזמוקטור על הבריות אין לך עסק באומה זו למה שהן בני הה"ד (דברים יד, א): "בנים אתם לה' אלהיכם" ואומר (שם ה, כ) "ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך" וכי יש חשך למעלה והכתיב (דניאל ב, כב): "ונהורא עמיה שרא" אלא זה מלאך המות שקרוי חשך הה"ד (שמות לב, טז): "והלוחות מעשה אלהים המה וגו'" אל תקרי חרות אלא חירות ר' יהודה ורב נחמן ורבנן ר' יהודה אמר חירות ממלאך המות ר' נחמן אמ' חירות מן המלכיות ורבנן אמרי חירות מן היסורין "ביום נחלה" ביום שהנחלתי לכם את התורה "וכאב אנוש" ר' יוחנן ורבנן ר' יוחנן אמר הבאתם עליכם מכה מגרת ומתשת ר' יוחנן אמר הבאתם עליכם מכה גברתנית ומתשת ואי זו זו זיבות וצרעת לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן "איש איש כי יהיה זב מבשרו":
ד. [ עריכה ]
תני ר' שמעון בן יוחאי בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" באותה שעה לא היה בהן זב ומצורע ולא חיגרין ולא סומים ולא אילמים ולא חרשים ולא שוטים על אותה שעה הוא אומר (שיר ד,): "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" וכיון שחטאו לא עברו ימים קלים עד שנמצאו בהן זבין ומצורעים על אותה שעה הוא אומר (במדבר ה,): "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו'" מהיכן נתחייבו ישראל בזיבות וצרעת רב הונא בשם ר' הושעיא אמר ע"י שהיו מליזין אחר גדוליהן ואומרים משפחה זו של פלוני לאו של מצורעים היא ללמדך שאין הנגעים באים אלא על לשון הרע ר' תנחומא אומר על ידי שהיו מליזין אחרי הארון ואומרים ארון זה הורג את נושאיו ואין נגעים באים אלא על לשון הרע לכך נתחייבו ישראל בזיבות וצרעת ורבנן אמרי מן העגל דכתיב (שמות לב,): "וירא משה את העם כי פרוע" הוא שפרחה בהן צרעת כמד"א (ויקרא יג,): "וראשו יהיה פרוע" רבי יהודה בר רבי סימון אמר ממתאוננים שנאמר (במדבר יא,): "עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא" מהו לזרא רבי הונא אמר לזרנא ולבוטנא וריש לקיש אמר לאסכרא רבי אבא אמר לאזהרה ר' אביתר אמר לקרדא רשב"י אמר ובלבד שתהיו מרחקין ביותר ממה שאתם מקרבין בו א"ר יהודה ב"ר סימון מכאן נעשו זרים לאהל מועד:
ה. [ עריכה ]
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי ב"ו נותן אכסיריה והקב"ה נותן אכסיריה שנאמר (במדבר ה,): "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה" בשר ודם חובש בבית האסורים והקדוש ברוך הוא חובש בבית האסורין שנאמר והסגיר הכהן את הנגע בשר ודם גוזר טירודא והקב"ה גוזר טירודא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו בשר ודם נותן קטפרס והקדוש ברוך הוא נותן קטפרס (דברים כה,): "ארבעים יכנו לא יוסיף" ב"ו גובה קטירקי והקב"ה גובה קטירקי (שם, וענשו אותו מאה כסף) בשר ודם נותן דונטיבה והקדוש ברוך הוא נותן דונטיבה (שמות טז,): "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" ב"ו נותן פרוקיפי והקב"ה נותן פרוקיפי (במדבר א,): "שאו את ראש וגו'" בשר ודם נותן אנונס והקדוש ברוך הוא נותן אנונס (שמות טז,): "עומר לגולגולת מספר נפשותיכם" ב"ו מכה אדם ע"י עדים והקב"ה מכה אותו על ידי עצמו (דברים לב,): "מחצתי ואני ארפא" ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר ב"ו מכה באיזמל ומרפא ברטייה אבל הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה הוא מרפא שנאמר (ירמיה, ל): "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך".
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.