התורה והמצוה על שמות לה א


פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות לה א:

א. אלא הדברים אשר צוה ה' לעשות יפלא מאוד איך אמר שצוה ה' לעשות. הלא הצווי דפה שהוא שלא לעשות מלאכה בשבת. ואינה לעשות רק שלא לעשות. ופי' חז”ל שמה שנאמר ששת ימים תעשה מלאכה הוא צווי על מלאכת המשכן שיעשה בששת ימי החול. והוא הצווי לעשות. ואמר, שהגם שנצטויתי לעשות מלאכת המשכן כל ימות החול בכל זאת יום השביעי קדש ואסור לעשות בו אף מלאכת המשכן. שמן הסברא היינו אומרים כמו שעבודה דוחה שבת כן מלאכת המשכן וכליו, שהם מכשירי העבודה. אם אי אפשר לעשותם בחול, כגון שנטלה קרנו של מזבח או נפגמה סכין של שחיטה בשבת, יותר לתקנם. קא משמע לן שאף מלאכה שצוה ה' לעשות בששה הימים לא תעשה בשבת.

ב. אלה הדברים , כבר פירשתי שרצונו לומר אלה הדברים שצוה ה' לעשות במשכן בששת הימים, לא תעשו בשבת. שהם קרוים מלאכה והעושה אותם בשבת יות. מבואר שכל הדברים שנעשו במשכן בששת הימים קרוים מלאכה וחייב עליהם בשבת. וממה שאמר אלה הדברים שכבר בארנו ( ויקרא ג ) שדברים מורה על הדבור הארוך בעל פה. מבואר שאז דבר באורך ומסר להם בעל פה פרטי המלאכות שהיו במשכן, ושהם אסורים בשנת שהם ל"ט מלאכות. כי גדר שם מלאכה הוא העסק שעוסק בדבר שיש בו אומנות, ושמשנה איזה חומר מן הדברים שבעולם לעשות בו איזה חידוש ותיקון. לאפוקי מעשה הדיוט ופעולה שאין משנה בו דבר. כמו טעינת משאות כבדות בביתו או תקיעת שופר ורדיית הפת וכדומה.

והוצאה אינה מלאכה באמת. רק התורה יחדתו וקראתו בשם מלאכה כמו שאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש . שכיון שלא הוציאו נדבות מבתיהם כי מלאכות אחרות עסקו בם עד שנגמר המשכן. ומבואר בירמיה ובנחמיה איסור הוצאה. אבל יתר המלאכות שהיו במשכן, הם מלאכות גמורות והם אבות לכלי מיני מלאכות שבעולם. שכולם הם תולדות מסתעפות מהם.

ובמשכן באר שהיו חושבי מחשבות ועושי מלאכת מחשבת. וע"כ גם במלאכת שבת, רק מלאכת מחשבת אסרה תורה. ויש הבדל .בין מלאכה סתם ובין מלאכת עבודה. כמו שאמרנו בהתורה והמצוה ( אמור קפז ובכמה מקומות) וזהו שאמר רבי להביא ל"ט מלאכות. ומובא בשבת (דף ע). ומה שנאמר ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב אחר אומר ששת ימים תעבוד, התבאר בפרשת תשא ( תשא לא ).



קיצור דרך: mlbim-jm-35-01