התורה והמצוה ויקרא טז טו

סימן לט

ויקרא טז טו:

וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת.

ספרא (מלבי"ם) פרשת אחרי מות פרשה ג:

[א] "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם"-- שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרים בו. ובמה הם מתכפרים? בפרו של אחיהם. יכול לא יתכפרו בפרו של אחיהם, שהרי הוא אומר "אשר לו"?... מעתה אין להם כפרה! וכשהוא אומר "על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" הוי אומר יש להם כפרה. ובמה הם מתכפרים? מוטב שיתכפרו בפרו של אחיהם שכן מצינו שחלק מכללו-- שהרי הוא וביתו מתכפרים בו, ואל יתכפרו בשל ציבור שלא מצינו שחלק מכלל ציבור. ואם נפשך לומר-- "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו"-- ביתו של אהרן הם.

ושחט את שעיר החטאת אשר לעם: מ"ש "אשר לעם" מיותר דהא לא היה שעיר חטאת אחר. ואם ללמד שיהיה משל צבור גם כן אין צריך שכבר אמר "ומאת עדת בני ישראל יקח" ופירשוהו בספרא (מובא בשבועות דף יד) שרצונו לומר שהוא מיוחד לכפרת העם לבד ואין הכהנים מתכפרים בו. ואחר שבהכרח הכהנים מתכפרים גם כן דהא כתיב "וכפר וכולי ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" בהכרח שמתכפרים בפרו של אהרן.

והגם שגם בפרו כתיב "ושחט את פר החטאת אשר לו", ואף שתפרש כפי שדרש למעלה (סימן יט) שמ"ש בפרו ג' פעמים "אשר לו" צריך לג' דרשות ( א ) שלא יביא משל צבור ( ב ) שלא יביא משל אחיו הכהנים ( ג ) לעכובא-- שאם הביא פסול. על כל פנים, נשמע שאין הכהנים משתתפים בו בממונם ואיך יתכפרו במה שאינו משלהם? וז"ש יכול לא יתכפור וכולי שהרי אומר "אשר לו". על זה משיב אם כן במה יתכפרו ואם כן הסברה נותנת שיתכפרו בפרו של אהרן שחלק מכלל דהא בני ביתו מתכפרים בו הגם שלא השתתפו בממונם. ואם נפשך לומר ולהקשות הלא כתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו"-- משמע רק ביתו לבד. על זה משיב דהא באותו הדור היו הכהנים ביתו של אהרן שהיו בניו וכמ"ש זה למעלה, כן פירשו בגמ' שם. ועי' בקרבן אהרן האריך בזה.

סימן מ

ויקרא טז יא-טו:

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ.

וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יְהוָה וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת.

וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהוָה וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת.

וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ.

וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת.

ספרא (מלבי"ם) פרשת אחרי מות פרשה ג:

[ב] "והביא את דמו אל מבית לפרכת"-- מלמד שהוא נכנס בו לפני ולפנים.

אין לי אלא דם השעיר שהוא נכנס בו לפני ולפנים. מנין לדם הפר שהוא נכנס בו לפני ולפנים? תלמוד לומר "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר"-- מה דם השעיר נכנס בו לפני ולפנים אף דם הפר נכנס בו לפני ולפנים.

והביא את דמו אל מבית לפרוכת: לפי הפשט לא הזכיר זה בפר כי שם מדבר שנכנס למבית לפרוכת עם הקטורת ושם לוקח מדם הפר ומזה, אבל אחר שאי אפשר להביא מחתה וקטורת ומזרק ביחד, בפרט שבעת שעוסק בקטורת לא הורשה לשום אדם להיות בהיכל, ועל כרחנו מה שכתוב "ולקח מדם הפר" היינו שיוצא לחוץ ולוקח הדם מידי הממרס אותו ואם כן מנין לנו שנכנס עם דם הפר לפני ולפנים? הלא יש לומר שיזה על הכפורת בצד שבהיכל? ולמדוהו ממ"ש "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר" ומבואר שהיה הזייתם דומים ואם זה בחוץ וזה בפנים אין דומים זה לזה.

סימן מא

ויקרא טז יד-טו:

וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ. וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת.

ספרא (מלבי"ם) פרשת אחרי מות פרשה ג:

[ג] "והזה אותו על הכפורת"-- מלמד שהיה נותן אחת למעלה.

"ולפני הכפורת"-- איני יודע כמה הם... הריני דן: נאמר מתן דמים בפר למטה ונאמר מתן דמים בשעיר למטה. מה מתן דמים האמורים בפר למטה-- שבע, אף מתן דמים האמורים בשעיר למטה-- שבע. [ד] או כלך לדרך זו: נאמרו בו דמים למעלה ונאמרו בו דמים למטה, מה למעלה-- אחת, אף למטה-- אחת...

נראה למי דומה: דנים של מטה משל מטה ואין דנים של מטה משל מעלה... או כלך לדרך זו: דנים דם השעיר מדם השעיר ואין דנים דם השעיר מדם הפר... ת"ל "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר"-- מה דם הפר למטה שבע, אף דם השעיר למטה שבע.

[ה] ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלה... נאמר מתן דמים בשעיר למעלה ונאמר מתן דמים בפר למעלה. מה מתן דמים האמורים בשעיר למעלה-- אחת, אף מתן דמים האמורים בפר למעלה-- אחת. או כלך לדרך זו: נאמרו בו דמים למטה ונאמרו דמים למעלה. מה דמים האמורים בו למטה-- שבע, אף דמים האמורים בו למעלה-- שבע...

[ז] נראה למי דומה: דנים של מעלה משל מעלה ואין דנים של מעלה משל מטה... או כלך לדרך זו: דנים דם הפר מדם הפר ואין דנים דם הפר מדם השעיר... ת"ל "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר"-- שאין תלמוד לומר "כאשר עשה", ומה תלמוד לומר "כאשר עשה"? שיהיו כל מעשיו שוים. מה דם הפר למטה שבע אף דם השעיר למטה שבע. ומה דם השעיר למעלה אחת אף דם הפר למעלה אחת.

ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אותו: הנה תמיד יאמר "והזה מן הדם", "ויז ממנו". ולא מצאנו בשום מקום שיאמר "והזה את הדם" או "והזה אותו" כי המזה יטיף טיפים טיפים שהוא הקצת שיצוין במ"ם תמיד, ומדוע אמר "והזה אותו"?

השיבו חז"ל מלמד שהיה נותן אחת למעלה, שבמלת "את" ציין שיזה רק הזיה אחת, לא טיפים רבים, שזה ציון המ"ם.

אולם אחר שאמר "על הכפורת ולפני הכפורת" יש לומר שגם לפני הכפורת יזה אחת כמו שכתוב "והזה אותו"-- מה למעלה אחת אף למטה אחת. לכן אמר שיעשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שמבואר בו שהזה למטה שבע (וזה פירוש משנה ג' וד').

והנה בדם הפר לא נתבאר שיזה למעלה אחת. ויש לפרש שמ"ש "והזה באצבעו על פני הכפורת ולפני הכפורת יזה שבע פעמים" הכל משפט אחד ורצונו לומר שעל פני ולפני, על שניהם, יזה שבע פעמים על כל אחד. והגם שכתוב פעל "יזה" שנית, מצאנו דוגמתו רבים כמו "וירא והנה שני אנשים נצבים אליו וירא וירץ" (בראשית יח), "ותלך ותשב מנגד הרחק...ותשב מנגד" (שם כא), "והיה המים אשר תקח מן היאור והיו לדם" (שמות ד), ודומיהם הרבה, וכמו שאמרו חכמי הלשון. וזה שנאמר (במשנה ה' וז') ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלה...מה דמים אמורים בו למטה-- שבע, אף דמים אמורים בו למעלה, שבע. והשיבו ת"ל "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר" שאין ת"ל "כאשר עשה" ר"ל שהלא היה יכול לקצר ולומר "ועשה את דמו כדם הפר" כמו "ויחטאהו כראשון", רק הוסיף "כאשר עשה" לפרש בו עוד כוונה שנית דרושיית שמ"ש "והזה" מחובר עם "כאשר עשה" ופירושו כאשר עשה לדם הפר שהזה אותו על הכפורת (כי כבר התבאר שפעל עבר בוי"ו הבא אחר פעל עבר הוי"ו, הוא וי"ו החיבור כמו "מי פעל ועשה" וכמו שדרש למעלה (סימן כה) "ועשהו חטאת" שהוא פעל עבר מוסב על הגורל, כן פעל "והזה" הוא פעל עבר בוי"ו החיבור ופירושו כאשר עשה לדם הפר וכאשר הזה אותו על הכפורת כן יעשה לשעיר). ומזה מבואר שגם מדם הפר יתן למעלה אחת.

וכל פסקא זו מובאת ביומא (דף נה:)