פתיחת התפריט הראשי

העמק דבר על שמות כא לד

(שמות כא לד): "כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו" - שטחית הלשון משמע דהמת יהיה לבעל הבור, אבל קבלת חז"ל צרופה גם בלשון המקרא, ד"כסף ישיב" אינו מדוייק, והכי מיבעי "ישלם כסף לבעליו", אלא הכי פירושו: "היאך יהיה אופני התשלומין? "כסף" - מה שנצרך ליתן כסף - "ישיב לבעליו" - יגיע לידו דווקא, ולא סגי במה שמניח לפניו, ואם נאבד קודם שהגיע ליד הניזק, צריך לשלם כסף אחר; אבל "והמת" - הנבילה עצמה - "יהיה לו" - אין צורך להגיע לידו, אלא ממילא היא שלו. ואף על גב דאיתא בבבא קמא י., דעל בעל הבור להעלות הנבילה מבורו משום שנאמר "כסף ישיב לבעליו והמת", מכל מקום, אינו חייב להביאו לידו או לחצירו ממש, אלא מניח לפניו והרי היא שלו.