הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/כניסת שבת ויום טוב

הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
דַּף הַיְּסוֹד לִכְנִיסַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב בְּנֹֽסַח אַשְׁכְּנַז

"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם"
נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה)
נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח)
נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד")	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי

עמ' 585 (עירובין); עמ' 221, 585, 673 (הדלקת נר של שבת ושל יום טוב); עמ' 221-235 (שיר השירים); עמ' 237-255 (קבלת שבת).

עירובין עריכה

עֵרוּבִין

עירוב תבשילין עריכה

עמ' 585.

עֵרוּב תַּבְשִׁילִין

אם חל יום טוב בערב שבת, עושים עירוב תבשילין בערב יום טוב לפני כניסת החג. לוקחים פת ותבשיל (כגון בשר, דג או ביצה) לסעודת יום השבת ומברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב.

בְּדֵן עֵרוּבָא יְהֵא שְׁרֵא לָֽנָא לְמֵיפָא וּלְבַשָּׁלָא וּלְאַטְמָנָא, וּלְאַדְלָקָא שְׁרָגָא, וּלְמֶעְבַּד כׇּל צׇרְכָּנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבְּתָא, לָֽנוּ וּלְכׇל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת.

[תַּרְגּוּם: בְּזֶה הָעֵרוּב יְהֵא מֻתָּר לָֽנוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל וּלְהַטְמִין (הַחַמִּין), וּלְהַדְלִיק נֵר, וְלַעֲשׂוֹת כׇּל צׇרְכֵּֽנוּ מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת, לָֽנוּ וּלְכׇל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת.]

עירוב תחומין עריכה

נוסח העירוב בארמית לפי עבודת ישראל, עמ' 571, וסדור תפלת ישראל (ערך דניאל גולדשמידט), נוסח אשכנז, רמת גן תשכ"ט, עמ' 256.

עֵרוּב תְּחוּמִין

מניחים מזון לשתי סעודות במקום העירוב לפני כניסת השבת. על העירוב מברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב.

בְּדֵן עֵרוּבָא יְהֵא שְׁרֵא לָֽנָא לְמֵאזַל מֵאַתְרָא הַדֵּן תְּרֵין אַלְפִין אַמִּין לְכׇל רוּחָא.

[תַּרְגּוּם: בְּזֶה הָעֵרוּב יְהֵא מֻתָּר לָֽנוּ לֵילֵךְ מִמָקוֹם זֶה אַלְפַּֽיִם אַמָּה לְכׇל רֽוּחַ.]

עירוב חצרות עריכה

עבודת ישראל, עמ' 345.

עֵרוּב חֲצֵרוֹת

אחד מדיירי החצר נותן פת במתנה לאחד משכניו לפני כניסת השבת, וכל הדיירים זוכים בה ונעשים שותפים בה. על העירוב מברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב.

בְּדֵן עֵרוּבָא יְהֵא שְׁרֵא לָֽנָא לְאַפּוּקֵי וּלְעַיוּלֵי מִבָּתִּים לֶחָצֵר, וּמֵחָצֵר לְבָתִּים, וּמִבַּֽיִת לְבַֽיִת, לָֽנוּ וּלְכׇל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בֶּחָצֵר הַזֶּה.

[תַּרְגּוּם: בְּזֶה הָעֵרוּב יְהֵא מֻתָּר לָֽנוּ לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מִבָּתִּים לֶחָצֵר, וּמֵחָצֵר לְבָתִּים, וּמִבַּֽיִת לְבַֽיִת, לָֽנוּ וּלְכׇל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בֶּחָצֵר הַזֶּה.]

הדלקת נר של שבת ויום טוב עריכה

הַדְלָקַת נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב

הדלקת נר של שבת וברכת הורים עריכה

עמוד 221.

הַדְלָקַת נֵר שֶׁל שַׁבָּת

על הדלקת נר של שבת מברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.

בִּרְכַּת הוֹרִים

לבנים: יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַֽיִם וְכִמְנַשֶּׁה.
לבנות: יְשִׂמֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה.

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

הדלקת נר של יום טוב עריכה

עמוד 585.

הַדְלָקַת נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל (שַׁבָּת וְשֶׁל) יוֹם טוֹב.

לא מברכים "שהחיינו" ביום טוב האחרון של פסח:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

הדלקת נר של יום הכיפורים עריכה

עמוד 673.

הַדְלָקַת נֵר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל (שַׁבָּת וְשֶׁל) יוֹם הַכִּפּוּרִים.

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

שיר השירים עריכה

עמודים 221-235.

שִׁיר הַשִּׁירִים

יש נוהגים לקרוא את שיר השירים לפני קבלת שבת.

[א]

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. יִשָּׁקֵֽנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּֽיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶֽיךָ מִיָּֽיִן. לְרֵֽיחַ שְׁמָנֶֽיךָ טוֹבִים, שֶֽׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶֽךָ; עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבֽוּךָ. מׇשְׁכֵֽנִי אַחֲרֶֽיךָ נָּרֽוּצָה; הֱבִיאַֽנִי הַמֶּֽלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ; נַזְכִּֽירָה דֹדֶֽיךָ מִיַּֽיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבֽוּךָ. שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת ירוּשָׁלָֽיִם; כְּאׇהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה. אַל תִּרְאֽוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹֽרֶת, שֶׁשְּׁזָפַֽתְנִי הַשָּֽׁמֶשׁ; בְּנֵי אִמִּי נִֽחֲרוּ בִי, שָׂמֻֽנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים; כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָֽרְתִּי. הַגִּֽידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצׇּהֳרָֽיִם; שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶֽיךָ. אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי־לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַֽיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים. לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ, רַעְיָתִי. נָאווּ לְחָיַֽיִךְ בַּתֹּרִים, צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים. תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ, עִם נְקֻדּוֹת הַכָּֽסֶף. עַד שֶׁהַמֶּֽלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין. אֶשְׁכֹּל הַכֹּֽפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּֽדִי. הִנָּךְ יָפָה, רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַֽיִךְ יוֹנִים. הִנְּךָ יָפֶה, דוֹדִי, אַף נָעִים; אַף עַרְשֵֽׂנוּ רַעֲנָנָה. קֹרוֹת בָּתֵּֽינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵֽנוּ בְּרוֹתִים.

[ב]

אֲנִי חֲבַצֶּֽלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. כְּתַפּֽוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּֽעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּֽדְתִּי וְיָשַֽׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. הֱבִיאַֽנִי אֶל בֵּית הַיָּֽיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. סַמְּכֽוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, רַפְּדֽוּנִי בַּתַּפּוּחִים, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָֽנִי. שְׂמֹאלוֹ תַּֽחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵֽנִי. הִשְׁבַּֽעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלַֽיִם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִֽירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה־זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל־הַגְּבָעוֹת. דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹֽפֶר הָאַיָּלִים; הִנֵּה־זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵֽנוּ, מַשְׁגִּֽיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן־הַחֲרַכִּים. עָנָה דוֹדִי וְאָֽמַר לִי: קֽוּמִי לָךְ, רַעְיָתִי, יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ. כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר; הַגֶּֽשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָֽרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּֽיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵֽנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּֽיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָֽתְנוּ רֵֽיחַ; קֽוּמִי לָךְ, רַעְיָתִי, יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ. יוֹנָתִי, בְּחַגְוֵי הַסֶּֽלַע, בְּסֵֽתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִֽינִי אֶת מַרְאַֽיִךְ, הַשְׁמִיעִֽנִי אֶת קוֹלֵךְ; כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. אֶחֱזוּ לָֽנוּ שֻׁעָלִים, שֻׁעָלִים קְטַנִּים, מְחַבְּלִים כְּרָמִים; וּכְרָמֵֽינוּ סְמָדַר. דּוֹדִי לִי, וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. עַד שֶׁיָּפֽוּחַ הַיּוֹם, וְנָֽסוּ הַצְּלָלִים, סֹב דְּמֵה לְךָ, דוֹדִי, לִצְבִי, אוֹ לְעֹֽפֶר הָאַיָּלִים, עַל הָֽרֵי בָֽתֶר.

[ג]

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּֽשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. אָקֽוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. מְצָאֽוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר; אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶֽם. כִּמְעַט שֶׁעָבַֽרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָֽאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּֽנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי, וְאֶל חֶֽדֶר הוֹרָתִי. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלַֽיִם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִֽירוּ וְאִם־תְּעוֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת עָשָׁן, מְקֻטֶּֽרֶת מֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּם אֲחֻֽזֵי חֶֽרֶב, מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, מִפַּֽחַד בַּלֵּילוֹת. אַפִּרְיוֹן עָֽשָׂה לוֹ הַמֶּֽלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן. עַמּוּדָיו עָֽשָׂה כֶֽסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן; תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת ירוּשָׁלָֽיִם. צְאֶֽנָה וּרְאֶֽינָה, בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּֽלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.

[ד]

הִנָּךְ יָפָה, רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַֽיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵֽדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד. שִׁנַּֽיִךְ כְּעֵֽדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה; שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם. כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַֽיִךְ, וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה; כְּפֶֽלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּֽעַד לְצַמָּתֵךְ. כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶֽלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים. שְׁנֵי שָׁדַֽיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים. עַד שֶׁיָּפֽוּחַ הַיּוֹם, וְנָֽסוּ הַצְּלָלִים, אֵֽלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר, וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. כֻּלָּךְ יָפָה, רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ. אִתִּי מִלְּבָנוֹן, כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבֽוֹאִי; תָּשֽׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים. לִבַּבְתִּֽנִי, אֲחֹתִי כַלָּה; לִבַּבְתִּֽנִי בְּאַחַת מֵעֵינַֽיִךְ, בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָֽיִךְ. מַה יָּפוּ דֹדַֽיִךְ, אֲחֹתִי כַלָּה; מַה טֹּֽבוּ דֹדַֽיִךְ מִיַּֽיִן, וְרֵֽיחַ שְׁמָנַֽיִךְ מִכׇּל בְּשָׂמִים. נֹֽפֶת תִּטֹּֽפְנָה שִׂפְתוֹתַֽיִךְ, כַּלָּה; דְּבַשׁ וְחָלָב תַּֽחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵֽיחַ שַׂלְמֹתַֽיִךְ כְּרֵֽיחַ לְבָנוֹן. גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם. שְׁלָחַֽיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים, כְּפָרִים עִם נְרָדִים. נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם כׇּל עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר וַאֲהָלוֹת, עִם כׇּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַֽיִם חַיִּים, וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. עֽוּרִי צָפוֹן, וּבֽוֹאִי תֵימָן, הָפִֽיחִי גַנִּי, יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.

[ה]

בָּֽאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִֽיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַֽלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִֽיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי; אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִֽים. אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק: פִּתְחִי לִי, אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִֽיסֵי לָֽיְלָה. פָּשַֽׁטְתִּי אֶת כֻּתׇּנְתִּי, אֵיכָֽכָה אֶלְבָּשֶֽׁנָּה; רָחַֽצְתִּי אֶת רַגְלַי, אֵיכָֽכָה אֲטַנְּפֵֽם. דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר, וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו. קַֽמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּֽחַ לְדוֹדִי, וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל. פָּתַֽחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ; בִּקַּשְׁתִּֽיהוּ וְלֹא מְצָאתִֽיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָֽנִי. מְצָאֻֽנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּֽוּנִי פְצָעֽוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. הִשְׁבַּֽעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת ירוּשָׁלָֽיִם, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי, מַה תַּגִּֽידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָֽנִי. מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, שֶׁכָּֽכָה הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ. דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה. רֹאשׁוֹ כֶּֽתֶם פָּז; קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים, שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב. עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִֽיקֵי מָֽיִם; רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב, יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת. לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּֽשֶׂם, מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים; שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים, נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר. יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ; מֵעָיו עֶֽשֶׁת שֵׁן, מְעֻלֶּֽפֶת סַפִּירִים. שׁוֹקָיו עַמּֽוּדֵי שֵׁשׁ, מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז; מַרְאֵֽהוּ כַּלְּבָנוֹן, בָּחוּר כָּאֲרָזִים. חִכּוֹ מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת ירוּשָׁלָֽיִם.

[ו]

אָֽנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; אָֽנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶֽׁנּוּ עִמָּֽךְ. דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּֽשֶׂם, לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים. אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, נָאוָה רוּשָׁלָֽיִם, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. הָסֵֽבִּי עֵינַֽיִךְ מִנֶּגְדִּי, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי; שַׂעְרֵךְ כְּעֵֽדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד. שִׁנַּֽיִךְ כְּעֵֽדֶר הָרְחֵלִים, שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה; שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם. כְּפֶֽלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. שִׁשִּׁים הֵֽמָּה מְלָכוֹת, וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר. אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ; רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרֽוּהָ, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים, וַיְהַלְלֽוּהָ. מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר; יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַֽדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל; לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּֽפֶן, הֵנֵֽצוּ הָרִמֹּנִים. לֹא יָדַֽעְתִּי, נַפְשִׁי שָׂמַֽתְנִי, מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב.

[ז]

שֽׁוּבִי שֽׁוּבִי, הַשּׁוּלַמִּית, שֽׁוּבִי שֽׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ, מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית, כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָֽיִם. מַה־יָּפוּ פְעָמַֽיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת נָדִיב; חַמּוּקֵי יְרֵכַֽיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אׇמָּן. שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּֽהַר, אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. שְׁנֵי שָׁדַֽיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תׇּאֳמֵי צְבִיָּה. צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן; עֵינַֽיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עַל שַֽׁעַר בַּת רַבִּים; אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן, צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּֽשֶׂק. רֹאשֵׁךְ עָלַֽיִךְ כַּכַּרְמֶל, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן; מֶֽלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים. מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ, אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים. זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַֽיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת. אָמַֽרְתִּי, אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו; וְיִהְיוּ נָא שָׁדַֽיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּֽפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים. וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב, הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים, דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ. לְכָה דוֹדִי, נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִֽינָה בַּכְּפָרִים. נַשְׁכִּֽימָה לַכְּרָמִים, נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּֽפֶן, פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵֽצוּ הָרִמּוֹנִים; שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵֽיחַ, וְעַל פְּתָחֵֽינוּ כׇּל מְגָדִים, חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים, דּוֹדִי, צָפַֽנְתִּי לָךְ.

[ח]

מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי; אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא יָבֻֽזוּ לִי. אֶנְהָגְךָ, אֲבִֽיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי, תְּלַמְּדֵנִי; אַשְׁקְךָ מִיַּֽיִן הָרֶֽקַח, מֵעֲסִיס רִמֹּנִי. שְׂמֹאלוֹ תַּֽחַת רֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵֽנִי. הִשְׁבַּֽעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת ירוּשָׁלָֽיִם, מַה תָּעִֽירוּ וּמַה־תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, מִתְרַפֶּֽקֶת עַל דּוֹדָהּ; תַּֽחַת הַתַּפּֽוּחַ עוֹרַרְתִּֽיךָ, שָֽׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּֽךָ, שָֽׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ. שִׂימֵֽנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּֽךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶֽךָ; כִּי עַזָּה כַמָּֽוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה; רְשָׁפֶֽיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ, שַׁלְהֶבֶתְיָה. מַֽיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָֽאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כׇּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבֽוּזוּ לוֹ. אָחוֹת לָֽנוּ קְטַנָּה, וְשָׁדַֽיִם אֵין לָהּ; מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵֽנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּהּ. אִם חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶֽיהָ טִֽירַת כָּֽסֶף; וְאִם דֶּֽלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶֽיהָ לֽוּחַ אָֽרֶז. אֲנִי חוֹמָה, וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת; אָז הָיִֽיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם. כֶּֽרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַֽעַל הָמוֹן; נָתַן אֶת הַכֶּֽרֶם לַנֹּטְרִים; אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶֽלֶף כָּֽסֶף. כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי; הָאֶֽלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה, וּמָאתַֽיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ. הַיּוֹשֶֽׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ, הַשְׁמִיעִֽנִי. בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי, אוֹ לְעֹֽפֶר הָאַיָּלִים, עַל הָרֵי בְשָׂמִים.

קבלת שבת עריכה

עמודים 237-255.

קַבָּלַת שַׁבָּת

לא אומרים קבלת שבת ביום טוב שחל בשבת. תפילת ערבית ליום טוב מתחילה בעמ' 257.

לא אומרים קבלת שבת ביום טוב שחל בשבת; אלא מתחילים ב"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת".
תפילת ערבית ליום טוב (שלא בשבת) מתחילה בקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶֽיהָ לְעַרְבִית בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב.

מנהג נפוץ בארץ ישראל בימינו לשיר את הפיוט "יְדִיד נֶֽפֶשׁ" בתחילת קבלת שבת, וגם קהילות רבות בגולה שרים אותו.^[1]

ידיד נפש, הנוסח המקורי (הניקוד משוער על־‏פי המשקל):

יְדִיד נֶֽפֶשׁ אָב הָרַחְמָן מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ;
יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ;
כִּי יֶעְרַב־לוֹ יְדִידוּתָךְ מִנֹּֽפֶת צוּף וְכׇל־טָֽעַם.

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ;
אָֽנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ בְּהַרְאוֹת־לָהּ נֹֽעַם זִיוָךְ;
אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא וְהָיְתָה־לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם.

וָתִיק יֶהְמוּ רַחֲמֶֽיךָ וְחוּס נָא עַל־בֵּן אוֹהֲבָךְ;
כִּי זֶה כַּמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף לִרְאוֹת בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ;
אָֽנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי חֽוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם.

הִגָּלֵה נָא וּפְרֹש חָבִיב עָלַי אֶת־סֻֽכַּת שְׁלוֹמָךְ;
תָּאִיר־אֶֽרֶץ מִכְּבוֹדָךְ נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ;
מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד וְחׇנֵּֽנִי כִּימֵי עוֹלָם.

ידיד נפש, נוסח אחר שנדפס בתוך סידורים רבים:

יְדִיד נֶֽפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן מְשׁוֹךְ עַבְדְּךָ אֶל רְצוֹנֶֽךָ;
יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמוֹ אַיָּל יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרֶֽךָ;
תֶּעֱרַב־לוֹ יְדִידוּתֶֽךָ מִנֹֽפֶת צוּף וְכׇל טָֽעַם.

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶֽךָ;
אָֽנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ בְּהַרְאוֹת־לָהּ נֹֽעַם זִיוֶֽךָ;
אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא וְהָיְתָה־לָהּ שִׂמְחַת עוֹלָם.

וָתִיק יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ וְחֽוּסָה נָּא עַל־בֵּן אֲהוּבֶֽךָ;
כִּי זֶה כַּמָּה נִכְסֹף נִכְסַֽפְתִּי לִרְאוֹת בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ;
אֵֽלֶּה חָמְדָה לִבִּי חֽוּסָה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם.

הִגָּלֵה נָא וּפְרוֹשׂ חֲבִיבִי עָלַי אֶת־סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ;
תָּאִיר־אֶֽרֶץ מִכְּבוֹדֶֽךָ נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ;
מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד וְחׇנֵּֽנוּ כִּימֵי עוֹלָם.

תהלים צה

לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִֽיעָה לְצוּר יִשְׁעֵֽנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִֽיעַ לוֹ. כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶֽלֶךְ גָּדוֹל עַל כׇּל אֱלֹהִים. אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָֽרֶץ, וְתוֹעֲפֹת הָרִים לוֹ. אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם, וְהוּא עָשָֽׂהוּ; וְיַבֶּֽשֶׁת יָדָיו יָצָֽרוּ. בֹּֽאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָֽעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵֽׂנוּ. כִּי הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, וַאֲנַֽחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ; הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָֽעוּ. אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה, כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר. אֲשֶׁר נִסּֽוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם; בְּחָנֽוּנִי, גַּם רָאוּ פׇעֳלִי. (ש"ץ) אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר, וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם, וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי. אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתִּי בְאַפִּי, אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי.

תהלים צו

שִֽׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, שִֽׁירוּ לַייָ כׇּל הָאָֽרֶץ. שִֽׁירוּ לַייָ בָּרְכוּ שְׁמוֹ, בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ. סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ, בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו. כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא הוּא עַל כׇּל אֱלֹהִים. כִּי כׇּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים, וַייָ שָׁמַֽיִם עָשָׂה. הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְתִפְאֶֽרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ. הָבוּ לַייָ, מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז. הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹֽאוּ לְחַצְרוֹתָיו. הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹֽדֶשׁ; חִֽילוּ מִפָּנָיו, כׇּל הָאָֽרֶץ. אִמְרוּ בַגּוֹיִם יְיָ מָלָךְ, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט; יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים. יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַֽיִם וְתָגֵל הָאָֽרֶץ; יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ. יַעֲלֹז שָׂדַי וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ; אָז יְרַנְּנוּ כׇּל עֲצֵי יָֽעַר. (ש"ץ) לִפְנֵי יְיָ כִּי בָא, כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָֽרֶץ; יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶֽדֶק, וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ.

תהלים צז

יְיָ מָלָךְ, תָּגֵל הָאָֽרֶץ; יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים. עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו, צֶֽדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ. אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ, וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו. הֵאִֽירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל, רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָֽרֶץ. הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַֽסּוּ מִלִּפְנֵי יְיָ, מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כׇּל הָאָֽרֶץ. הִגִּֽידוּ הַשָּׁמַֽיִם צִדְקוֹ, וְרָאוּ כׇל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ. יֵבֹֽשׁוּ כׇּל עֹֽבְדֵי פֶֽסֶל, הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים; הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כׇּל אֱלֹהִים. שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן, וַתָּגֵֽלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַֽעַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ יְיָ. כִּי אַתָּה, יְיָ, עֶלְיוֹן עַל כׇּל הָאָֽרֶץ; מְאֹד נַעֲלֵֽיתָ עַל כׇּל אֱלֹהִים. אֹהֲבֵי יְיָ, שִׂנְאוּ רָע; שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו, מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם. (ש"ץ) אוֹר זָרֻֽעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּייָ, וְהוֹדוּ לְזֵֽכֶר קׇדְשׁוֹ.

תהלים צח

מִזְמוֹר. שִֽׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה. הוֹשִֽׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרֽוֹעַ קׇדְשׁוֹ. הוֹדִֽיעַ יְיָ יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ. זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל; רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָֽרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵֽינוּ. הָרִֽיעוּ לַייָ, כׇּל הָאָֽרֶץ, פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּֽרוּ. זַמְּרוּ לַייָ בְּכִנּוֹר, בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה. בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִֽיעוּ לִפְנֵי הַמֶּֽלֶךְ יְיָ. יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף, יַֽחַד הָרִים יְרַנֵּֽנוּ. (ש"ץ) לִפְנֵי יְיָ כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָֽרֶץ; יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶֽדֶק, וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים.

תהלים צט

יְיָ מָלָךְ, יִרְגְּזוּ עַמִּים; יֹשֵׁב כְּרוּבִים, תָּנוּט הָאָֽרֶץ. יְיָ בְּצִיּוֹן גָּדוֹל, וְרָם הוּא עַל כׇּל הָעַמִּים. יוֹדוּ שִׁמְךָ, גָּדוֹל וְנוֹרָא; קָדוֹשׁ הוּא. וְעֹז מֶֽלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, אַתָּה כּוֹנַֽנְתָּ מֵישָׁרִים; מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִֽׂיתָ. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא. מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ, קֹרִאים אֶל יְיָ, וְהוּא יַעֲנֵם. בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם; שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָֽתַן לָֽמוֹ. (ש"ץ) יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אַתָּה עֲנִיתָם; אֵל נֹשֵׂא הָיִֽיתָ לָהֶם, וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ.

תהלים כט

מִזְמוֹר לְדָוִד. הָבוּ לַייָ, בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז; הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹֽדֶשׁ. קוֹל יְיָ עַל הַמָּֽיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, יְיָ עַל מַֽיִם רַבִּים. קוֹל יְיָ בַּכֹּֽחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר. קוֹל יְיָ שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵֽגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן־רְאֵמִים. קוֹל יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְיָ מִדְבַּר קָדֵֽשׁ. קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד. (ש"ץ) יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּֽשֶׁב יְיָ מֶֽלֶךְ לְעוֹלָם. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

אָנָּא, בְּכֹֽחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה.
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵֽנוּ, טַהֲרֵֽנוּ, נוֹרָא.
נָא, גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שׇׁמְרֵם.
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵם, צִדְקָתְךָ תָּמִיד גׇּמְלֵם.
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶֽךָ.
יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶֽךָ.
שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ, יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת.

ש"ץ וקהל:

לפי המנהג, כל בית של "לְכָה דוֹדִי" נאמר על ידי הקהל ואחר כך על ידי הש"ץ; אמנם בדורנו כבר מקובל ברוב הקהילות לשיר את כל הבתים ביחד פעם אחת.

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה, פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה.
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה, פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה.

שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד הִשְׁמִיעָֽנוּ אֵל הַמְּיֻחָד;
יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד לְשֵׁם וּלְתִפְאֶֽרֶת וְלִתְהִלָּה.