הלכות קטנות לרי"ף/ציצית

הלכות ציצית

(דף רי"ף י"א א') (מנחות מג.)

ת"ר הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררין ר"ש פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות וקי"ל כר"ש מ"ט דר"ש דתניא (במדבר טו) וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר (דברים כב) אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור ומה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים ורבנן (דף מג:) האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה מבעי ליה לכדתני' (דברים כב) על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש אתה אומר ארבע ולא שלש או אינו אלא ארבע ולא חמש כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור ומה אני מקיים ארבע ארבע ולא שלש ומה ראית לרבות בת חמש ולהוציא בת שלש מרבה אני בת חמש שבכלל חמש ארבע ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע ואידך נפקא ליה מאשר:

ארבע ציציות מעכבות זו את זו שכולן מצוה אחת הן ר' ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות ולית הלכתא כר' ישמעאל:

(דף לח.) התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינה מעכבת את התכלת (דף לח:) ר' יצחק אומר (דף רי"ף י"א ב') משום רבי יוסי הגלילי שאמר משום ר"י בן נורי אין לו תכלת מטיל לבן:

(דף מג:) תניא היה ר"מ אומר קשה עונש הלבן מעונש התכלת משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו הביאו לי שתי חותמות לאחד אמר לו הבא לי חותם של זהב ולאחד אמר לו הבא לי חותם של טיט פשעו שניהם ולא הביאו איזה עונשו מרובה הוי אומר זה של טיט:

(דף מ:) ת"ר טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו עראי חייבת אין קטן מתכסה בו ראשו ורובו אע"פ שגדול יוצא בו עראי פטורה:

ת"ר טלית כפולה חייבת בציצית ר"ש פוטר ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב יצחק חזייה דהוה מיכסי בטלית כפולה ורמי ליה חוטי דתכלתא אכפליה איפשוט קם חוטי על רישיה א"ל היינו כנף דכתב רחמנא באורתא שדייה ואיכסי גלימא אחרינא א"ל מי סברת ציצית חובת גברא הוא חובת טלית היא זיל רמי ליה:

אמר רב טובי בר ביסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבת בציצית אמר רבא ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מאי טעמא (דברים כב יב) אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לכסויי עביד בההיא שעתא דמי ליה משום (משלי יז ה) לועג לרש חרף עושהו פירוש שעשאה לכבודו שעשאה לתכריכין שלו:

(דף מב.) רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה דרמי חוטי ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות ציצית אמר ליה מאי ציצית דשמענא הכי אמר רב ציצית אינה צריכה ברכה ושקלינן וטרינן ואסקינן דבהא פליגי מאן דאמר ציצית אינה צריכה ברכה קסבר חובת גברא הוא (דף רי"ף י"ב א') והויא לה מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה וכל מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה אין צריך לברך שהרי התפילין אין עשייתן גמר מלאכתן ואין צריך לברך לעשות תפילין ומאן דאמר ציצית צריכה ברכה קסבר ציצית חובת טלית היא והויא לה מצוה שעשייתה גמר מלאכתה וכל מצוה שעשייתה גמר מלאכתה צריך לברך משעת עשייתה כמו המילה שעשייתה גמר מלאכתה וצריך לברך:

והלכתא כרב דאמר חובת גברא היא דהא אנן לא מברכינן לעשות ציצית הלכך הא דאמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ליתא והכי אמר בעל הלכות ואיכא מאן דאמר הלכתא כשמואל דאמר חובת טלית היא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן (דף מ:) אמר רבא הא מילתא אמריתא אנא ואיתמר במערבא משמיה דר' יוחנן כוותי היא של עור וכנפיה של בגד פטורה היא של בגד וכנפיה של עור חייבת מאי טעמא עיקר בגד (בס"י בעינן וכ"ה בגמ') היא (דף מד.) אמר רב יהודה טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת (בגמ' הג' אמר רחבה אמר ר' יהודה) אמר (דף מא.) רבה אמר רב יהודה טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך שלש לא יתפור תניא נמי הכי טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך שלש ר"מ אומר יתפור וחכמים אומרים (גי' ד"ת) יתפור ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ותולה בה ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה (דף מא:) ובלבד שלא תהא נפסקת:

איתמר רב אמר אין מתירין מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין מנר לנר רב אמר אין הלכה כר' שמעון בגרירה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון בגרירה אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל מתירין מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר והלכה כר"ש בגרירה דתניא ר"ש אומר גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:

תנו רבנן כמה חוטין נותן בית שמאי אומרים ארבעה וב"ה אומרים שלשה וכמה תהא משולשת ב"ש אומרים ארבע וב"ה אומרים שלש ושלש שאמרו ב"ה אחת מד' לטפח של כל אדם:

אמר רב פפא טפח דאורייתא שית בקטנה וחמש באצבע ארבע בגודל אמר רב הונא ד' בתוך ד' ומשולשת ארבע ורב יהודה אמר שלשה בתוך שלש ומשולשת ארבע אמר רב פפא הלכתא ארבע בתוך שלש ומשולשת ארבע פירוש ארבעה חוטין בתוך שלש אצבעות בטלית ומשולשת הציצית ארבע אצבעות למימרא דאיכא שיעורא והתניא ציצית אין ציצית אלא יוצא ואין ציצית אלא כל שהוא וכבר (דף רי"ף י"ב ב') עלו זקני בית שמאי וזקני ב"ה לעליית יונתן בן בתירא ואמרו ציצית אין לה שיעור כיוצא בו לולב אין לו שיעור מאי לאו אין לו שיעור כלל לא (דף מב.) אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה והכי נמי מסתברא מדקתני לולב אין לו שיעור מאי אין לו שיעור אילימא אין לו שיעור כלל והתניא כל לולב שיש בו (בגמ' ל"ג) (פחות מ) שלשה טפחים וכדי לנענע בו כשר אלא אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה הכא נמי אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה רב אחא בר יעקב עביד להו ארבעה ועייף להו מיעף עייל להו בגלימא ואביק להו מיבק קסבר בעינן תמניא בגלימא כי היכי דליהוו גדיל גדילא במקום פתילים רב ירמיה מדפתי עביד תמניא דאינון שיתסר ולא אביק להו מיבק מר בריה דרבינא עביד כדידן (דף לט.) אמר רבה בר בר חנה א"ר יאשיה חוט של כרך עולה מן המנין אמר רבה בר רב אדא אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסולה ואי איגרדומי איגרדמו ואישתייר מינייהו כדי לעונבן שפיר דמי וכשרין גרסינן בסוכה פ"ק (דף יא:) תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן פסולין (מנחות מב.) תנו רבנן אין ציצית אלא ענף וכן הוא אומר (יחזקאל ח ג) ויקחני בציצית ראשי אמר אביי וצריך לפרודי כצוציתא דארמאי אמר רב הונא אמר רב מנין ללוקח ציצית מן הנכרי שפסולה שנאמר (במדבר טו לח) דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית בני ישראל ולא הנכרים:

(דף מב:) אמר רב יהודה אמר רב עשאה מן הקוצין מן הנימין מן הגרדין פסולה מן הסיסין כשרה כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי מן הסיסין נמי פסולה בעינן טויה לשמה וליכא והלכתא כשמואל פירוש סיסין פקעיות של מטוה:

(דף מב.) אמר רב גידל אמר רב ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן שנאמר על כנפי בגדיהם אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן וצריך להרחיק כמלא קשר גודל ואיצטריך דר' יעקב ואיצטריך דרב פפא דקאמר בתוך שלש דאי מדרבי יעקב הוה אמינא כמה דמרחיק לה טפי שפיר דמי קמ"ל דרב פפא ואי מדרב פפא הוה אמינא כמה דמקרב טפי מעלי צריכא רבינא ורב סמיא הוו יתבי קמיה דרב אשי אסתתר קרנא דגלימיה דרבינא ובצר ליה ממלא קשר גודל אמר ליה רב סמיא לא סבר לה מר להא דר' יעקב א"ר יוחנן אמר ליה בשעת עשייה איתמר (דף לט.) אמר רב תכלת שכרך רובה כשרה ואפילו לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה ונויי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף וכמה שיעור חוליא תניא רבי אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש תנא הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה לא יפחות משבע כנגד ז' רקיעים ולא (דף רי"ף י"ג א') יוסיף על שלש עשרה כנגד שבעה רקיעים וששה אוירים שביניהם תנא מתחיל בלבן ומסיים בלבן מתחיל בלבן (במדבר טו) הכנף מין כנף ומסיים בלבן משום מעלין בקדש ולא מורידין רב ורבה בר בר חנה הוו יתבי חליף גברא דמיתכסי גלימא כולא דתכלתא ורמיא ליה תכלתא (דף לט:) וגדיל מיגדיל אמר רב יאי גלימא ולא יאי תכלתא ורבה אמר יאי גלימא יאי תכלתא במאי פליגי רבה סבר כתיב גדיל וכתיב פתיל או כולה גדיל או כולה פתיל ורב סבר לעולם בעינן פתיל וההוא לשיעורא הוא דאתא גדיל שנים גדילים ארבעה פתיל עשה גדיל ופותלהו מתוכו (דף מב:) א"ל אביי לשמואל בר יהודה האי תכלתא היכי צבעיתו לה א"ל מייתינן דם חלזון וסמנין ורמינן להו ביורה ומרתחינן ליה ומייתינן ביעתא ושקלינן מיניה (כ"ה בס"י וכ"ה ברא"ש) באודרא וקלינן ההוא אודרא ושדינן ההוא דבבעיתא לנורא ש"מ תלת ש"מ טעמה פוסלה וש"מ טעימה פסולה וש"מ בעינן צביעה לשמה היינו טעימה פסולה היינו צביעה לשמה אמר רב אשי מאי טעם קאמר מה טעם טעימה פסולה משום דבעינן צביעה לשמה:

ת"ר תכלת אין לה בדיקה ואין נלקחת אלא מן המומחה תפילין (ומזוזות) יש להן בדיקה ואין נלקחין אלא מן המומחה ספרים יש להן בדיקה ונלקחין מכל אדם ותכלת אין לה בדיקה והא רב יצחק בר יהודה בדיק לה בגש"ם פירוש מייתי גליא ומיא דשבלילתא ומי רגלים בני (דף מג.) ארבעים יום ותרו להו בגוייהו מאורתא לצפרא אי איפריד חזותא פסולה ואי לא כשרה ורב אדא משמיה דרבא קמי רב עוירא אמר מייתי חמירא חרסנא דשערי ואפי לה בגוייהו אם נשתנה למעליותא כשרה ואי לא פסולה וסימנך שינוי לשקר שינוי אמת אלא מאי אין לה בדיקה משום טעימה מר ממשכי אתא תכלתא בשני רב אחאי בדקוה בי רב אחאי כדרב יצחק בר יהודה ואישתני לגריעותא בדקוה כדרב אויא ואשתני למעליותא סבור למיפסליה אמר להו רב אחאי (צ"ל אלא האי) האי לאו תכלתא הוא ולאו קלא אילן הוא אלא לאו ש"מ שמעתתא אהדדי איתמר היכא דבדקיה כדרב יצחק אי לא איפרוד חזותא כשרה איפרוד בדקינן לה בדרב אויא אישתני למעליותא כשרה ואי לאו פסולה שלחו מתם שמעתתא אהדדי איתמר:

רבי מני טרח וזבין כחומרי מתניתא אמר להו ההוא סבא הכי עבוד קמאי דקמך ואצלוח בעיסקייהו (מנחות מג:) תניא היה רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים והים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כד) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר ואומר (יחזקאל א) כמראה אבן ספיר דמות כסא (דף מג.) ת"ר הלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה מן הכותי מן התגר כשרה מההדיוט פסולה אע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לנכרי אא"כ התיר ציציותיה מאי טעמא הכא תרגימו משום זונה רב יהודה אמר שמא יתלוה עמו בדרך ויהרגנו (דף מ.) ת"ר סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין (דף רי"ף י"ג ב') והלכה כב"ה א"ר אלעזר והלא כל המטיל תכלת לסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהין ומסקנא (דף מ:) אמר רבה הא מילתא אמריתה אנא קמיה דשמואל ואיתמר משמיה דר' זירא במערבא כוותיה משמיה דר' יוסי גזרה שמא יקרע סדינו בתוך שלש ויתפרנו והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי שרייה רבי זירא לסדיניה רבה אמר גזירה נמי משום כסות לילה:

והאידנא דלית לן תכלת רמינן ליה לסדין ציצית ממיניה ושפיר דמי דאמרי' (מנחות לט:) איבעיא להו של פשתן מהו שיפטור של צמר צמר בפשתים אמר רחמנא הוא דפטור דכיון דתכלת פטרא לבן נמי פטר אבל פשתים לצמר לא או דילמא (דברים כב יא-יב) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים אמר רחמנא גדילים תעשה לך מהם ל"ש צמר לפשתים ול"ש פשתים לצמר ת"ש דאמר רחבה אמר רב יהודה חוטי צמר פוטרין בשל פשתן וחוטי פשתן פוטרין בשל צמר חוטי צמר ופשתים פוטרין בכל מקום ואפי' בשירין ופליגא דרב נחמן דאמר שירין פטורין מן הציצית הא למדת שחוטי פשתן פוטרין בטלית של (כ"ה בס"י וכ"ה ברא"ש) (גי' ד"ת) ומהא נמי שמעי' דחוטי פשתן פוטרין בשל פשתן דאמרי' (דף מ.) א"ר אלעזר והלא כל המטיל תכלת לסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהין ופרקינן אלא גזרה משום קלא אילן ואקשינן ולא יהא אלא לבן בעלמא הלא הצמר הלבן פוטר בפשתים במצות לבן ופרקינן ה"מ היכא דליכא מיניה אבל היכא דאיכא מיניה לא כלומר לא פטרינן ליה בצמר אלא בפשתים דהוה מיניה כדרשב"ל דאמר רשב"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה וכיון דאיכא פשתים לפשתים דמקיים עשה בגויה לא דחינן ליה ללא תעשה ועבדינן צמר לצמר ופשתן לפשתן וחזינן למקצת רבואתא דאסרי למרמי חוטי פשתים בטלית של פשתים ואיתלו להו בהא דאמרי' סלקא דעתך אמינא כדרבא דרבא רמי כתיב (במדבר טו) הכנף מין כנף וכתיב (דברים כב יא-יב) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינים במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין וקאמרי מדקאמר (דף לט:) סלקא דעתך אמינא כדרבא מכלל דלית הלכתא כרבא דפטר בפשתן אלא צמר בלחוד הוא דפטר וקא אסרי ציצית דכיתנא בסדינא ומינייהו מאן דמחייב ליה מלקות והני רבואתא דסבירא להו הכי לא דייקי בשמעתא ולא ידעי מאי קאמרי רבנן ומיהא שמעתא דאסרי ליה לכיתנא בסדינא מינה גופא גמרינן דעבדינן כיתנא בסדינא (צ"ל רבי וכ"ה בד"ס) דהכי אמרינן בגמרא סד"א ((ד"ת מוחק כל זה) כדרבא לאו אצמר ופשתים במינן פוטרין קיימינן אלא אפוטרין שלא במינן קיימינן דשמע מינה קסבר רבא בשאר מינין כגון שירין וכלך וכיוצא בהן חייבת בציצית מדאורייתא) כי דוקיא דרבא דאמר רבא (דף רי"ף י"ד א') הכנף מין כנף ואנן נמי נידוק כי דוקיא ונימא הכנף מין כנף והכי קאמר רחמנא עביד צמר לצמר ופשתים לפשתים וכי עבדת צמר לצמר צבעיה אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר לא כתב רחמנא צמר ופשתים דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר:

האי סברא דסמכא דסמכי עליהן רבנן ושמעת מינה דפשתים בפשתים כשר הוא לדברי הכל ולית בה פלוגתא.

והאי דדייק רבא נמי מצמר ופשתים דפוטרין שלא במינן דשמעת מינה דשאר מינין חייבין בציצית מדאורייתא לית הלכתא כוותיה דקי"ל כתנא דבי ר' ישמעאל דאמר הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים והשירין והכלך והסריקון כולן פטורין מן הציצית והא דאמר רחבה אמר רב יהודה חוטי צמר ופשתים פוטרין בכל מקום ואפילו בשירין דשמעת מינה דשירין חייבת בציצית הא פליג עליה רב נחמן דאמר שירין פטורין מן הציצית ואוקמא להא דתניא השירין והכלך והסריקון חייבין בציצית חיובא מדרבנן ודייקינן מסיפא דברייתא דקתני וכולן צמר ופשתים פוטרן והן עצמן במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין אי אמרת בשלמא דרבנן היינו דפטרי במינן אלא אי אמרת דאורייתא צמר ופשתים הוא דפטר בהו ופריק רב יהודה להאי דוקיא ואמר הא לא קשיא כדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין וקם ליה רב יהודה ורבא בחדא שיטתא דשאר מינין חייבין מדאורייתא ולית הלכתא כוותייהו ורב נחמן קים ליה כתנא דבי רבי ישמעאל דאמר הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים והלכתא כוותייהו וחזינן נמי מאן דסבירא ליה דחוטי פשתן בטלית של פשתן לא פטרי ואייתו ליה ראיה מהא דאמרי' (דף מא.) מלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא א"ל קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא טצדקי למפטר נפשך מציצית ציצית מה תהא עלה אמר ליה ענשיתו אעשה א"ל בזמן דאיכא ריתחא ענשינן וקאמרי אם איתא דציצית של פשתן פוטר בסדין אמאי לא רמי ליה רב קטינא בסדיניה דאמר ליה מלאכא ציצית מה תהא עליה אלא ש"מ דחוטי פשתן לא פטרי בסדין והאי סברא לאו סברא מעליא היא וליכא ראיה מהאי מעשה למיסר חוטי פשתים בסדין של פשתים דהאי ציצית דקאמר ליה מלאכא לרב קטינא מה תהא עליה לאו אלבן קאי דאפשר למעבדיה מפשתן אלא אתכלת קאי דלא אפשר למעבדיה מפשתן דתכלת נמי מיקרי ציצית דתנו רבנן סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין וקאמר ר' אלעזר עלה והלא כל המטיל תכלת בסדין בירושלים אינו אלא מן המתמיהין דשמעת מינה דהאי דתנו רבנן סדין בציצית אתכלת קאי דצמר נינהו וגזרו ביה משום כסות לילה (ס"א לא גרסי') משום תעשה ולא מן העשוי) אבל לענין לבן דפשתים בפשתים ליכא למיגזר איהו עדיף דקא מקיים עשה ולא תעשה וליכא בהאי מילתא ספיקא ועוד דאיהו עדיף מצמר (אולי צ"ל גמלים) גפנים דצמר גפנים חיובא דרבנן הוא ופשתים בפשתים חיובא דאורייתא הוא:

גרסינן בפרק לולב הגזול והיבש (סוכה מב.) תנו רבנן קטן היודע לנענע חייב בלולב היודע להתעטף חייב בציצית היודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין היודע לדבר אביו מלמדו תורה וק"ש תורה אמר רב המנונא (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה וקריאת שמע פסוק ראשון היודע לשמור ידיו אוכלין על ידיו טהרות וכו'

(מנחות מג.) ת"ר (במדבר טו לט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן תניא אידך וראיתם וזכרתם ועשיתם ראייה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשייה ר' שמעון בן יוחאי אומר כל הזהיר במצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם (דברים ו יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד

גרסינן בפרק במה מדליקין (שבת לב:) א"ר שמעון בן לקיש כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר (זכריה ח) כה אמר (דף רי"ף י"ד ב') ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי וגו':

וגרסינן בסוף שואל אדם מחבירו (שבת קנג.) (קהלת ט ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו מצות ציצית ושמן על ראשך אל יחסר זו מצות תפילין

(מנחות מג.) ת"ר חביבים ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשיהן ובזרועותיהן ציצית בבגדיהם מזוזה בפתחיהם ועליהם אמר דוד (תהלים קיט קסד) שבע ביום הללתיך וגו' ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה נפשו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות כיון שנסתכל במילה נתקררה דעתו אחר שיצא אמר עליה שירה שנאמר (שם יב) למנצח על השמינית מזמור לדוד על המילה שניתנה בשמיני ר"א אומר כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק אני בו שלא יחטא שנאמר (קהלת ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר (תהלים לד ח) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם:

סליקו להו הלכות ציצית וסליקו להו הלכות קטנות