הגהות מיימוניות על רמב"ם דעות ה
הלכה ד עריכה
[א] כדאמר בנדרים בשלהי ואלו מותרין, שאלו את אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר מה מה בניך יפיפין כו':
[ב] אבל התוספות פירש טעם בתחילת הלילה פן יחשוב בלבו בשעת תשמיש על שאר נשים, וכן בסוף הלילה שמא הוא שומע נשים שהשכימו ועמדו בעת ההוא, אלא באמצע הלילה שאז הכל ישנים ואין מצוי שישמע קול נשים אחרות, וגם לא דבר עמהן מחדש שיזכור עליהן:
[*] [בעירובין דף ק' אמר רמי בר חמי אמר רב אסי, אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים חוטא כו' ע"כ]:
[ג] כדאמרינן פ' הרואה דשמע רב כהנא מרב דשח ושחק ועשה צרכיו, ופ"ק דחגיגה מוקי לה דוקא דצריך לרצויי, ע"כ:
הלכה ו עריכה
[ד] שילהי הוריות אמר רב כו', נראה דוקא בימיהן שהיו בתי כסאות שלהן רחוקין מהן בשדות אז היו צריכין ליזהר בכך, אבל אנו שבתי כסאות שלנו סמוכין לנו אין אנו צריכין כל כך ליזהר. ומכל מקום זהירות מביאה לידי פרישות וטהרה ונקיות ע"כ:
הלכה ז עריכה
[ה] בהבא על יבמתו, כשם שחייב אדם לומר דבר הנשמע, כך חייב שלא לומר דבר שאינו נשמע, שנאמר אל תוכח לץ: