האמונות והדעות/מאמר ב/פרק ט
פרק ט עריכה
והנה אני מציע אלה העניינים על עשר המאמרות, ואדבר על כל אחד מהם במה שיכשר. ואומר, כי אנשים סברו כי זה העניין עצם, ונחלקו דעותם בו: אמר קצתם – 'אדם', ואמר קצתם 'אש', ואמר קצתם 'אויר', וקצתם 'כסף', ואחרים אמרו דברים אחרים זולת אלה. וכיון שהתקיים שהוא בורא כל אדם וכל אש וכל אויר וכל כסף וכל נמצא, כבר התבטל בראיית השכל כל אלה המחשבות.
וכאשר התקיים זה בשכל כן התקיים מן הספרים, והוא שהדברים הנמצאים חמשה שרשים: המוצק, והצומח, ובעלי חיים, והכוכבים, והמלאכים. והרחיקו הספרים מהדמות חמשתם אל הבורא או שידמה להם. ואמרו ביקר שבמוצק, והוא הזהב והכסף: "למי תדמיוני ותשוו" (ישעיהו מו, ה), בטל בו שיהיה דבר דומה אליו; ואמרו: "תמשילוני ונדמה", בטל בו שיהיה הוא דומה אל דבר. ואמרו ביקר שבצמח, הארז והשטה: "ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו?" (ישעיהו מ, יח) "הפסל נסך חרש", "המסכן תרומה עץ לא ירקב יבחר" (שם, יט-כ). ואמר בבעלי חיים כולם: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה" (דברים ד, טו), "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה, תבנית כל בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור כנף אשר תעוף בשמים תבנית כל רומש באדמה תבנית כל דגה אשר במים מתחת לארץ". ואמרו בכוכבים: "ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש?" (ישעיהו מ, כה), "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם". ואמרו במלאכים: "כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים" (תהלים פט, ז), וקבצו כל נמצא והרחיקו שידמו לבורא או שידמה אליהם הבורא.
ואלה הדברים המפורשים הם השרשים, הבטוח בהם וראוי, שיושב כל דבר מסתפק מהעברות הלשון אליהם עד שיסכים עמם. ומזה מה שאמר הכתוב: "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו" (בראשית א, כז). ואבאר שזה על דרך ההגדלה והחשיבות, והוא כאשר כל הארצות שלו והגדיל אחד מהם, באמרו: זאת ארצי, ושכל ההרים שלו והגדיל אחד מהם, באמרו: זה הרי. וכן יש לו כל הצורות, והגדיל אחד מהם באמרו: זאת צורתי, על דרך היחוד והסגולה, לא על דרך ההגשמה.
ומהם מה שאמר הכתוב: "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא" (דברים ד, כד). ואבאר, שרוצה בזה שהוא כאש שורף למי שכפר וכיחש. ואני מוצא בלשון שהוא מדמה בלא כ"ף, "ויוציא אתכם מכור הברזל" (דברים ט, כ), שעניינו כמכור הברזל. ועוד: "אחרי כלב מת אחרי פרעוש אחד" (שמואל א כד, טו), עניינו: ככלב מת או כפרעוש. ועוד: "ופני אריה פניהם" (דברי הימים א יב, ח) בבני גד, עניינו 'כפני אריה'. כן 'אש אוכלה' עניינו 'כאש אוכלה הוא', שהוא עונֵש.
ואחר כן אדבר אל הכמות. ואומר שעניין הכמות סובל שני דברים, לא יתכנו על הבורא. אחת מהם – מידת אורך ומידת רוחב ומידת עומק; והאחרים – פרקים וחיבורים, יתפרקו ויתחברו קצתם אל קצתם. ולא ייאמר על הבורא מאומה מזה, בראיות מן המושכל ומן הכתוב ומן המקובל.
מן המושכל, שאלה הפרקים והחיבורים הם אשר ביקשנו להם בורא. ומצאנוהו בשכלנו, ומצאנו שלא נשאר מהם דבר שלא נכנס תחת עניין שהוא עשהו.
ומן הכתוב, כאשר הקדמנו: "פן תשחיתון" (דברים ט, טז) ושאר הכתובים.
ומן המקובל, כי מצאנו חכמי עמנו הנאמנים על תורתנו, בכל מקום שמצאו מאומה מאלה הדמיונים – לא תרגמוהו מוגשם, אבל השיבוהו אל מה שמסכים לשורש הקודם, והם תלמידי הנביאים ויודעים יותר דברי הנביאים. ואלו היה אצלם שאלה המלות בגשמותם, היו מתרגמים אותם לנו כאשר הם; אך התברר להם מהנביאים, חוץ ממה שיש בשכלם, כי אלה המלות המוגשמות רצה בהם עניינים גדולים ויקרים, תרגמום כאשר התברר להם.
- ומזה תרגמו: "הנה יד ה' הויה" (שמות ט, ג), "הא מחא מן קדם ה' הויא".
- "ותחת רגליו" (שמות כד, י) תרגמוהו: "ותחות כורסי יקריה".
- ותרגמו "על פי ה'" (שמות יז, א), "על ממרא דה'"; ותרגמו "באזני ה'" (במדבר יא, יח) – "קדם ה'", וכן כל מה שדומה לזה.