האמונות והדעות/מאמר ב/פרק ד

  • א ואחר כן אומר שמצאתי מדרך העיון, מה שיורה שהוא חי יכול חכם,
  • הוא מה שהתאמת לנו שהוא ‏ברא הדברים,
  • ובכח שכלנו התברר, כי לא יעשה כי אם יכול ולא יכול כי אם חי,
  • ולא יהיה העשוי ‏המתוקן, אלא ממי שידע קודם שיעשה ואיך יהיה:
  • ב ואלה השלשה ענינים מצאום שכלנו לעושינו פתאום בלי מחשבה מביאה אחת,
  • והוא, שבמה שעשה ‏התקיים לו שהוא חי יכול חכם, כאשר בארתי.
  • ולא יתכן שיגיע השכל אל אחד מהשלש הענינים ‏האלה קודם האחר,
  • אך הוא מגיע אליהם פתאום,
  • מפני שהוא שקר אצלו שיעשם זולת חי,
  • ושיעשם ‏זולת יכול,
  • ושיבא מעשה גמור ומתוקן, ממי שלא ידע איך יבא הפעל, כי מי שאינו ידע לא יהיה ‏מעשהו מתוקן ולא מכוון.
  • וכאשר התקיימו בשכלנו אלה השלשה ענינים בבת אחת,
  • לא נתכן ‏ללשונותינו להגיעו בבת אחת, כי לא מצאנו בלשון מלה מקבצת אלה הג' ענינים,
  • ונצטרכנו להליץ ‏עליהם בשלש המלות, אחר אשר קשרנו הדבר בביאור שהשכל ראם בבת אחת.
  • ואל יחשוב חושב ‏שהקדמון יתברך יש בו ענינים שונים, כי כל אלה הענינים הם כלם בענין שהוא עושה,
  • אך מליצתינו ‏היא אשר הביאתנו להוציא זה הידוע בשלש מלות.
  • כי לא מצאנו בדברים המושמים מלה שתקבץ ‏אותם,
  • ולא יתכן לברוא להם מלה,
  • ותהיה המלה בלתי ידועה, ותהיה צריכה לפירוש, ונשוב למלות ‏רבות במקומה.
  • ואם יחשוב חושב: כי הענינים האלה מחייבים שנוי, ר"ל: שיהיה זה זולת זה, אבאר ‏לו הפסד מה שחשב בעיון האמת, והוא שהשנוי והשתנות לא יהיו כי אם בגשמים ובמקרים אך ‏בורא [הגשמים ו] המקרים הוא מרומם מכל שנוי ההשתנות,
  • ולא יספיק לי זה עד שאשביעהו באור.
  • ‏ואומר, כי כאשר אמרנו עושה, איננו מועיל תוספת בעצמו, אך מועיל שיש לו הנה עשוי.
  • כן אמרנו חי ‏יכול חכם אשר הם פרושי עושה, אבל לא יהיה עושה, כי אם מי שאלה הענינים לו בבת אחת ([א"כ] ‏אינו מועיל תוספת בעצמו אבל מועיל שיש לו הנה עשוי).
  • ואחר שהתבוננתי בזה ותקנתי, שבתי אל ‏ספרי הקדש ומצאתי בהם בבטול הזולת ממנו,
  • (דברים ד' ל"ה) אין עוד מלבדו.
  • (איוב כ"ו י"ד) ומה ‏שמץ דבר נשמע בו.
  • ועוד (זכריה י"ד ד') יהיה י"י אחד ושמו אחד:‏