האמונות והדעות/מאמר ב/פרק ד


  • ואחר כן אומר:
  • שמצאתי מדרך העיון, מה שיורה שהוא חי יכול חכם,
  • הוא מה שהתאמת לנו שהוא ‏ברא הדברים,
  • ובכח שכלנו התברר, כי לא יעשה כי אם יכול ולא יכול כי אם חי,
  • ולא יהיה העשוי ‏המתוקן, אלא ממי שידע קודם שיעשה ואיך יהיה:


  • ואלה השלושה עניינים, מצאום שכלנו לעושינו פתאום בלי מחשבה מביאה אחת.
  • והוא, שבמה שעשה ‏התקיים לו שהוא חי יכול חכם, כאשר בארתי.


  • ולא יתכן שיגיע השכל אל אחד מהשלשה העניינים ‏האלה קודם האחר,
  • אך הוא מגיע אליהם פתאום,
  • מפני שהוא שקר אצלו שיעשם זולת חי, ושיעשם ‏זולת יכול, ושיבא מעשה גמור ומתוקן ממי שלא ידע איך יבא הפעל;
  • כי מי שאינו יודע, לא יהיה ‏מעשהו מתוקן ולא מכוון.


  • וכאשר התקיימו בשכלנו אלה השלשה עניינים בבת אחת,
  • לא נתכן ‏ללשונותינו להגיעו בבת אחת, כי לא מצאנו בלשון מלה מקבצת אלה הג' עניינים,
  • ונצטרכנו להליץ ‏עליהם בשלש המלות, אחר אשר קשרנו הדבר בביאור שהשכל ראם בבת אחת.
  • ואל יחשוב חושב ‏שהקדמון יתברך יש בו עניינים שונים, כי כל אלה העניינים הם כולם בעניין שהוא עושה,
  • אך מליצתנו ‏היא אשר הביאתנו להוציא זה הידוע בשלש מלות.
  • כי לא מצאנו בדברים המושמים מלה שתקבץ ‏אותם,
  • ולא יתכן לברוא להם מלה,
  • ותהיה המלה בלתי ידועה, ותהיה צריכה לפירוש, ונשוב למלות ‏רבות במקומה.


  • ואם יחשוב חושב: כי העניינים האלה מחייבים שינוי, רוצה לומר: שיהיה זה זולת זה,
  • אבאר ‏לו הפסד מה שחשב בעיון האמת;
  • והוא, שהשינוי והשתנות לא יהיו כי אם בגשמים ובמקרים,
  • אך ‏בורא [הגשמים ו]המקרים הוא מרומם מכל שינוי ההשתנות.


  • ולא יספיק לי זה עד שאשביעהו באור, ‏ואומר:
  • כי כאשר אמרנו עושה, איננו מועיל תוספת בעצמו, אך מועיל שיש לו הנה עשוי.
  • כן אמרנו חי ‏יכול חכם, אשר הם פרושי עושה, אבל לא יהיה עושה כי אם מי שאלה העניינים לו בבת אחת ([א"כ] ‏אינו מועיל תוספת בעצמו אבל מועיל שיש לו הנה עשוי).


  • ואחר שהתבוננתי בזה ותקנתי, שבתי אל ‏ספרי הקודש ומצאתי בהם בביטול הזולת ממנו:
  • אין עוד מלבדו (דברים ד, לה);
  • "ומה ‏שמץ דבר נשמע בו" (איוב כו, יד);
  • ועוד, "יהיה י"י אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ד):‏