דרך חיים (מהר"ל)/פרק ה משנה י
פרק ה משנה י
עריכהארבע מדות באדם וכו'. אפשר לומר כי סמך המשנה לכאן, כי אמר למעלה כי הדבר בא לעולם מפני גזל מתנות עניים, ומדה זאת היא באה כאשר הוא אומר שלך שלי ולכך הוא גוזל עניים כאשר אין מדקדק על ממון חבירו והוא רשע. ויש לומר גם כן שבעל מדה זאת שאינו רוצה לתת מתנות עניים, יאמר גם כן כשם שאין אני רוצה בממון אחר כך לא אתן משלי ולכך סמך אחריו ארבע מדות וכו'. ויש לשאול מה שאמר שלך שלי ושלי שלך עם הארץ למה בעל מדה זאת נקרא עם הארץ כאשר אומר שלי שלך ושלך שלי, ולמה אין זאת מדה בינונית כמו שלך שלך ושלי שלי. ופירוש דבר זה כי כאשר אומר שלי שלך, אין מדה זאת שאומר שלי שלך מפני שהוא נדיב וטוב לב ולכך אומר שלי שלך שאין הנדיב מבקש מן האחרים דבר, אבל כאלו אומר שלי שלך כדי שיהיה גם כן שלך שלי ויהיה ממוני ממונך וממונך ממוני, ועל זה אמר שמדה זאת היא מדה של עם הארץ, כי אם היה לו שכל וחכמה, השכל והחכמה נותן שכל אשר הוא לאדם הוא שלו וזה שאמר שלי שלך ושלך שלי ואינו נותן גדר והבדל בין ממון שלו ובין ממון של אחרים רק שוה זה כמו זה, בודאי דבר זה יוצא מגדר החכמה שהחכמה משערת הכל לפי הראוי להיות ונותן גדר לכל דבר ודבר. ולפיכך האומר שלי שלך ושלך שלי עם הארץ שאין בו חכמה כלל ומפני כך אין אצלו שעור וגדר. וכבר אמרנו גם כן למעלה, כי מי שמקבל מן אחרים יש לו מדריגה חמרית, כי החומר מקבל, ולפיכך מי שאמר שלי שלך ושלך שלי כלומר כי יש לי לקבל ממך ואתה תקבל ממני כל אחד יקבל מאחר שזהו עם הארץ שהוא בעל חומר, שכל ענין החומר שהוא מקבל תמיד כמו שבארנו אצל איזהו עשיר השמח בחלקו, ולכך אמר שמי שאומר שלי שלך ושלך שלי היא מדת עם הארץ כי השכל הוא פשוט אינו מקבל מזולתו רק עומד בעצמו ופירוש זה ברור מאוד. ואמר עוד שלי שלי ושלך שלך זו היא מדה בינונית כי יש מעלה טובה שאינו חפץ בממון אחר, ומדה אחת לרעה שאין רוצה להטיב לאחר ולפיכך הוא מדה בינונית. ולא אמר כאן יצא שכרו בהפסדו דלא שייך בהא מלתא לומר כך, רק לקמן שהשכר גופיה מביא ההפסד או שהפסד מביא השכר שייך לומר יצא שכרו בהפסדו או הפסדו בשכרו כמו שיתבאר לקמן, אבל כאן אין מה שאומר שלי שלי מביא המדה שאומר שלך שלך ולא מה שאמר שלך שלך מביא המדה שלי שלי, לכך אמר שזהו שאינו חומד ממון אחר הוא מדה בינונית. ועוד מפני שמעמיד דבריו על הדין ואינו מוותר מן הדין להיות נקרא חסיד וגם אינו גורע מן הדין להיות נקרא רשע ולכך הוא בינוני וזהו נכון:
וי"א זה מדת סדום. נראה כי אלו י"א סוברים כי מי שאומר שלך שלך כדי שלא יבאו אחרים לבקש ממנו גם כן לכך אומר שלך שלך כדי שיהיה אומר שלי שלי, כי אי אפשר לאדם לבקש דבר כמו זה שיאמר שלי שלי ושלך שלי ולפיכך אומר שלך שלך כדי שלא תבקש משלי, ודבר זה בודאי מדת סדום שלא היו רוצים להנות אחרים משלהם כלל והיו מרחיקים עצמם שלא יהיו מהנים אחרים, עד שלא היו רוצים הם להיות נהנים מאחרים מפני שהיו יראים שגם אחרים יבאו להיות נהנים מהם, ולכך מדה זאת שאומר שלך שלך ושלי שלי מדת סדום. ובהא פליגי כי ללישנא קמא האומר שלך שלך ושלי שלי, אין אומר שלך שלך כדי שלא יבאו אחרים להיות נהנים ממנו וכו' רק שאינו חפץ להנות מן אחרים, ואם היה שואל חבירו דבר שזה נהנה וזה לא חסר היה עושה, וליש אומרים לא היה עושה כי מה שאמר שלך שלך שלא יבא אדם להיות נהנה ממנו, וכיון שמרחיק כל כך בודאי אינו רוצה שיהיו אחרים נהנים ממנו כלל אפילו בדבר שאינו חסר. ואין להקשות מנין ליש אומרים לומר שלכך אינו רוצה להיות נהנה מן אחרים שגם אחרים לא יהיו נהנים ממנו, שמא מדה בינונית היא. ויראה דסבירא ליה דיותר יש לומר מה שאמר שלך שלך ושלי שלי הכל מדה אחת בשביל כך אומר שלך שלך כדי שיוכל לומר שלי שלי כדלעיל, ולא תאמר מה שאומר שלך שלך שאינו רוצה להיות נהנה והוא מדה טובה ושלי שלי היא מדה רעה דבר זה אין סברא כל כך, ויותר יש לומר שהכל מדה אחת. ואמר עוד שלי שלך ושלך שלך חסיד. יש מקשים איך אפשר לומר שלי שלך ושלך שלך יהיה חסיד שלא יהיה מקפיד על שלו ויתן כל אשר לו לאחרים ומפני זה טרחו ליישב הדברים. והכל אין בו ממש כי בודאי לא דברו חכמים על מי שהוא מוותר יותר מדאי שכבר אמרו (כתובות דף נ.) המוותר אל יוותר יותר מחומש שלא יהיה נצרך לבריות, אבל מה שאמרו כאן שלי שלך ושלך שלך הוא חסיד היינו שהוא מוותר עד חומש או כאשר ירצה לפי הראוי, ולא בא לומר שכך הוא אומר על כל אשר לו כי דבר זה בודאי אין ראוי לומר, ובדבר זה אין צריך להאריך כלל ופשוט הוא: