דרך חיים (מהר"ל)/פרק ה משנה יא
פרק ה משנה יא
עריכהארבע מדות וכו'. נסמכה המשנה הזאת לכאן לומר כי עוד מצאנו מדות שיש מהם טובות ויש מהם רעות ויש ממוצעות כמו שאמר במשנה שלפני זה. ויש לשאול מה ענין חסידות אצל אשר הוא קשה לכעוס ונוח לרצות, וכן למה נקרא רשע כאשר הוא נוח לכעוס וקשה לרצות, ועוד קשה למה לא אמר נוח לכעוס ונוח לרצות זהו מדה בינונית כמו שאמר למעלה שכאשר צד אחד לטובה:
וצד אחד לרעה אמר שזהו מדה בינונית. ודע לך כי תמצא שיש בני אדם קשים בטבע ומפני הקושי שלהם אינם נוחים לכעוס ואינם נוחים לרצות מפני קושיים. ויש בני אדם שהם רכים בטבע בכל והם נוחים לכעוס ונוחים לרצות. כלל הדבר או שהוא קשה בכל או שהוא רך בכל, ואין הטבע נותן שיהיה נוח לכעוס ויהיה קשה לרצות שיהיה בו מן שתי המדות שזה אינו, ולכך אמר שאם הוא נוח לכעוס ונוח לרצות יצא הפסדו מה שהוא נוח לכעוס בשכרו כלומר כי מה שהוא רך ונוח בעצמו מביא לו השכר וההפסד שיש לו, כי מן מה שהוא נוח לכעוס יצא שכרו שהוא נוח לרצות כי לכך אמר יצא הפסדו בשכרו מאחר כי מה שהוא נוח לכעוס גורם לו שהוא נוח לרצות כי הוא נוח בטבע בכל. וכן אם קשה לכעוס וקשה לרצות יצא שכרו מה שהוא קשה לכעוס בהפסדו שהוא קשה לרצות. ולפיכך אמר קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד דודאי כיון שהוא קשה לכעוס טבעו קשה ומפני כך קשה לכעוס, ומה שהוא נוח לרצות בזה בודאי שהוא אוהב הבריות ולכך הוא נוח לרצות ומתגבר על טבעו, או איפכא שהוא בטבע רך ולכך הוא נוח לרצות ומה שהוא קשה לכעוס אין זה רק שגובר על טבעו שלא יכעוס על הבריות מפני אהבת הבריות וחס על כבוד הבריות ולכך הוא חסיד בודאי. וכן אם הוא נוח לכעוס וקשה לרצות בודאי או שטבעו בודאי רך ולכך הוא נוח לכעוס ואם כן למה אינו נוח לרצות, אלא שהוא שונא הבריות ולכך אינו נוח להם לרצות מפני רשעתו, או איפכא שהוא קשה בטבע ולפיכך הוא קשה לרצות ואם כן למה אינו קשה לכעוס רק מפני שהוא שונא את הבריות ולכך הוא נוח לכעוס ולכך הוי רשע:
ואמנם יש לפרש מה שאמר כאן נוח לכעוס וקשה לרצות שהוא רשע, וכן מה שאמר קשה לכעוס ונוח לרצות הוא חסיד כמשמעו וכדאמרינן בפרק ד' דנדרים (דף כב:) אמר רב נחמן כל אדם הכועס בידוע שעונותיו מרובין שנאמר איש אף יגרה מדון ובעל חמה רב פשע ע"כ הגמרא, הרי לך כי מי שהוא נוח לכעוס הוא רב פשע כמו שאמר הכתוב. ובודאי דבר זה יש לו טעם מופלג בחכמה מאוד, כי כל כעס היא יציאה מן השווי בתגבורת כאשר הוא בעל כעס וחמה שהוא יוצא מן השעור הראוי, ודבר זה הוא מורה על פשע וחטא, כי האדם אשר הוא בעל זכיות אינו יוצא מן השווי ואדרבא הוא נשאר בשווי כמו שנקרא צדיק וישר שהוא נשאר על היושר השוה מבלי שהוא יוצא מן היושר הגמור, וזה שהוא בעל חמה רב פשע יוצא ברגזנותו מן היושר והשווי בודאי הוא בעל פשע שבעל פשע הוא יוצא מן היושר ומן השווי. ומפני זה אמר בכאן מי שנוח לכעוס וקשה לרצות הרי הוא קרוב אל הכעס ואל החימה ולהיות עומד בחימה ובכעס וזהו יציאה מן השווי והיושר, ולהפך ג"כ אם הוא קשה לכעוס ונוח לרצות בודאי אדם כזה בעל שווי ובעל יושר הוא ולכך קשה שיצא מן השווי, ואם הוא יוצא נוח לחזור אל השווי שהוא מקומו שהוא איש צדיק וישר כי הכעס היא יציאה בתגבורת החימה מן השווי ודבר זה מבואר: