דרך חיים (מהר"ל)/פרק ה משנה ה
פרק ה משנה ה
עריכהעשרה נסים נעשו בבית המקדש וכו'. יש לשאול למה מנה התנא אלו עשרה נסים וכן עשרה דברים נבראו בין השמשות, מפרש מה הם אלו עשרה דברים שנבראו בין השמשות, ולא מפרש הניסים שנעשו לאבותינו על הים ולא מפרש הנסיונות שנסו אבותינו למקום. אבל מה שהוצרך למנות עשרה דברים שנבראו בין השמשות, היינו משום שיש מוסיפים עליהם ולכך הוצרך לפרש. ומה שלא אמר ויש אומרים שלשה עשר ויש אומרים ארבעה עשר משום שרצה לפרש במה הם חולקים. אבל במשנה זאת שמפרש הנסים שנעשו במקדש קשה למה הוצרך לפרש. ויש לתרץ דאותם שלא מנה אותם היינו שמבוארים בכתוב, כי העשרה נסים שנעשו על הים לפירוש רש"י ז"ל אשר אמרנו למעלה וכן לפירוש הרמז"ל ז"ל נרמזו בכתוב, ואפילו אם לא נרמזו כלם נרמזו מקצתן וסוף סוף נרמזו בכתוב, אבל אלו לא נרמזו אף אחד בכתוב ולכך הוצרך לפרש כי לא ידענו אותם, וכיון שנרמזו בכתוב לא חש לפרש אותם אבל הנסים שבמקדש ועשרה דברים שנבראו בין השמשות לא נזכרו אף אחד בכתוב הוצרך לפרש אותם בפירוש:
ופירוש אלו עשרה נסים שנעשו במקדש ולמה נעשו נסים במקדש. יש לך לדעת כי אי אפשר שלא יהיה עשרה נסים במקדש, כי מאחר שהמקדש הוא קדוש ושמו יתברך במקדש אם לא נעשו בו הנסים אם כן היה שוה בית המקדש לשאר מקומות, ודבר זה א"א שיהיה בית המקדש שוה לשאר מקומות, שהרי לכך נקרא מקדש שהוא קדוש ונבדל מן הטבע, ומפני שהיה קדוש לכך נעשה בו עשרה נסים. שכבר אמרנו למעלה כי מספר עשרה בפרט מורה על המדריגה הנבדלת מן עולם הטבעי, ולכך עשרה נסים היו במקדש. וכל הדברים שהיה בהם מספר ששנה התנא כלם הם דברים עליונים נבדלים מן הטבע, ולכך היה להם מספר עשרה כמו שהתבאר. גם מורה מספר עשרה כי היה שם קדושה לגמרי בכל לא קדושה פרטית בדבר מה מיוחד, לכך נעשו עשרה נסים שמספר עשרה היא מספר כללי שהיתה קדושת בית המקדש קדושה עליונה. ויש לשאול הנסים האלו שנעשו בבית המקדש, למה דוקא אלו נסים נעשו בבית המקדש. יש לך לדעת כי העולם הזה הוא עולם הויה והפסד, ובית המקדש יש לו מעלה נבדלת מן עולם הויה והפסד, ראוי שיהיו כל מעלותיו והנסים שנעשו שם הרחקה מן ההפסד. שכבר בארנו פעמים הרבה כי ההעדר הזה אשר אמרנו הוא דבק בחומר בלבד, אבל דברים הנבדלים אינם בעלי הפסד, ולפיכך בית המקדש שהיה בו קדושה ראוי שיהיה לו הרחקה מן ההפסד שנמשך אחר הדברים הטבעיים החמריים ואינו במחיצת הנבדלים. ויותר מזה כי בית המקדש שהוא עיקר מציאות העולם והוא נקרא אור העולם כמו שאמרו ז"ל בפרק קמא דבבא בתרא (דף ד.) הוא כבה נרו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם, וכבר התבאר כי האור הוא המציאות והוא הפך ההפסד ולכך כל הנסים שנעשו בבית המקדש ההרחקה מן ההפסד, מתחיל בגדול ומסיים בקטן שלא היה שם הפסד והעדר מה. והנה היה הנס הראשון שלא הפילה אשה מבשר זבח הקודש, כי הפלת האשה הוא הפסד גמור שיהיה נפסד הולד שהוא אדם פרטי, ואמר שלא היה הפסד בזה ודבר זה ענין בפני עצמו מפני שהוא הפסד האדם שהוא הפסד גמור, ואחר כך זכר עוד הפסד שלא הסריח בשר זבח ובשר קדשים, ואף כי אין דבר זה נחשב הפסד גמור כמו שנחשב הפסד כאשר האשה מפלת שהוא ההפסד של אדם ואפי' דבר זה לא היה במקדש. ויותר מזה שלא היה הפסד עפוש מן הבשר עד שהיו נמשכים אחר זה זבובים, אף כי אין נקרא הפסד גמור אפילו הכי לא היה הפסד עיפוש, עד שלא נראה זבוב בבית המטבחים מחמת עיפוש שדרך להיות נולדים זבובים בבית המטבחים מן העיפוש ודבר זה הפסד פחות נקרא גם זה לא היה במקדש. ואחר כך לא אירע לכהן גדול קרי ביום הכפורים, כי דבר זה הפסד זרע והדבר הזה אינו כל כך הפסד כמו הראשונים, כי העיפוש שנולד בבית המטבחים סוף סוף הוא עיפוש שהוא הפסד, אבל שלא אירע לכהן גדול קרי ביום הכפורים דרך להיות רואה ואין זה הפסד נקרא כמו הראשונים שכולם נחשבים הפסד, ומ"מ גם זה הוא הפסד מה ולא היה בבית המקדש. אבל שלשה שנזכרו אחר כך ולא כבו גשמים אש של עצי מערכה ולא נצחה הרוח ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים אין אלו דברים של הפסד כאשר לא בא ההפסד מעצמו רק מצד הגשמים והרוח והטומאה הנוגעת, אין זה הפסד בעצמו, כי ההפסד בעצמו מורה על הפסד גמור מעצמו שאין לו קיום כלל, אבל כל אלו שלשה אין ההפסד מצד עצמו. כי מה שלא כבו גשמים עצי מערכה וכן הרוח שלא נצחה עמוד העשן הכל הפסד הוא מבחוץ ואין זה הפסד בעצמו כלל, ובזה נבדלים שלשה הראשונים מן אלו שלשה. וגם אלו שלשה אין זה כמו זה, כי כבוי אש של מערכה הוא כבוי לגמרי, והסברא שלא יהיה דבר זה בבית המקדש כמו שהתבאר, אבל לא נצחה הרוח דלא היה מפזר הרוח העשן דבר זה אינו רק פזור העשן ואינו בטול לגמרי, אף זה לא היה בבית המקדש. ולא נמצא פסול בעומר ושתי הלחם אע"ג שלא היה זה בטול כלל, כי אין דבר זה ניכר כלל ואפילו דבר זה לא היה גם כן, ואלו הם שלשה האמצעים ושלשה האחרונים אף על גב שאין כאן בטול רק דוחק וצער בלבד, כי שלשה האמצעים סוף סוף הם בטול והפסד ואין חדוש כל כך אם לא היה בבית המקדש, אבל אלו שלשה אחרונים אינם בטול כלל כי אם לא היו משתחוים רוחים היו דוחקים זה את זה ואי אפשר שלא יגיע היזק זה מזה. ואחר כך ולא הזיק נחש ועקרב דבר זה היזק בלבד גם כן שלא אמר ולא המיתו נחש ועקרב רק ולא הזיקו, ר"ל אפי' צער נשיכה לא היה. ולא אמר צר לי המקום וכו' דבר זה גם כן כאשר צר לו המקום אין זה רק דוחק והיזק מה. וגם אלו האחרונים כל אחד פחות היזק, כי אם היו משתחוים כאשר היו עומדים צפופים היה מזיק זה את זה בהיזק גדול כיון שהיו עומדים צפופים היו מזיקין זה את זה, וזה היזק יותר ממה שהזכיר אחריו ולא היה מזיק נחש ועקרב, שהנחש הוא נושך ברגל ואמר שלא הזיק אפילו היזק קטן לגמרי, ולא אמר נחש ועקרב רק מפני כי היזק נחש ועקרב שכיח, ומשום כך היה צורך הנס כמו שיתבאר לקמן שהנסים האלו בדבר הרגיל להיות ומכל מקום ר"ל היזק קטן כל מה שהוא לא היה. ודע כי היזק נחש ועקרב כיון שבתחלת הבריאה אמר הקב"ה ואיבה אשית בינך ובינו כאלו היה דבר זה בסדר העולם, שכך נתן הש"י סדר העולם ולא היה נחשב דבר זה הפסד כלל מאחר שכך הוא לפי הבריאה, ועם כל זה לא היה זה בבית המקדש, ואח"כ אמר ולא אמר אחד צר לי המקום שאין זה היזק רק שהיה צר לו המקום גם זה לא היה:
הנה התחיל בראשון ולא הפילה אשה כי דבר זה הפסד לגמרי הפלת יצירת האדם והוא הפסד לגמרי, וסיים ולא אמר צר לי המקום שאינו רק צר בלבד. ומה שזכר לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים ולא בשאר קרבנות וכן שאר הנסים למה דוקא אלו. כי כל דברים שנעשו בהם הנס היה יותר צורך אליהם, וזה אם היתה האשה מפלת מריח בשר הקודש היה זה כל השנה, וכן מה שלא ימצא זבוב בבית המטבחים היה זה כל השנה, ולא אירע קרי לכ"ג ביום הכפורים אע"ג שלא היה רק פעם אחת בשנה הלא יום זה שייך לכל השנה לכפר עון כל השנה, לפיכך אם אירע קרי לכהן ביום הכפורים שהוא מכפר על כל השנה נחשב זה קלקול לכל השנה, וכן מה שלא כבו הגשמים אש של עצי המערכה ולא נצחה הרוח מפני כי שייך דבר זה תמיד כי לא פסק האש מן המזבח שנאמר (ויקרא, ו) אש תמיד תוקד בו, וכן העומר ושתי הלחם אע"ג שלא היו רק פעם אחת בשנה מכל מקום כיון שהעומר בא להתיר תבואה של כל השנה הרי נחשב שהוא דבר שייך לכל השנה, וכן שתי הלחם להתיר מנחה מן החדש למקדש כל השנה ולפיכך דבר שהוא שייך לכל השנה נעשו בו נס, וכן לחם הפנים שנאמר בו תמיד שאין השלחן בלא לחם אף לשעה אחת שהיו אלו מושכין ואלו מניחין, וכן עומדים צפופים ומשתחוים רוחים וכן לא הזיק נחש ועקרב וכן לא צר לי המקום כל אלו דברים שכיחים ורגילים היה וצריך לנס בהם. אבל שאר דבר היה הנס שלא לצורך כך יש לפרש והוא נכון מאוד. ובשביל כי אלו הנסים כסדר לכך הזכיר אותם התנא בפירוש:
אמנם כאשר תרצה לעמוד על אלו עשרה נסים תדע כי סדר שלהם על פי החכמה, כי אלו נסים החל מן המדריגה התחתונה עד המדריגה העליונה על כל. וזה כי התחיל באשה לומר ולא הפילה אשה מריח בשר הקדשים, וסיים ולא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים, הרי שסיים במקום שהוא כולל מקיף הכל. כי אלו עשרה נסים נגד עשר ספירות בלי מה, החל באחרונה לכך אמר לא הפילה אשה מריח בשר הקדשים כי האשה היא אחרונה שהיא מקבלת מאחר, ועם כל זה היה לה כח ולא הפילה ודבר זה ידוע. אמר אחר כך ולא הסריח בשר קדשים רק מקוים מקבל העמידה והקיום במקדש, ולא היו הדברים אשר במקדש בעלי הפסד רק היו מקבלים הקיום והיסוד והבן זה. ואמר אחר כך לא היה נראה זבוב במטבחים, דע כי הזבוב הוא מאוס ומגונה וזהו ענין אחד שהוא הוד ויופי בית המקדש, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים היא הטומאה שיהיה עומד בטהרתו לנצח וזהו ענין שני. ואלו שני דברים כל אחד ואחד בפני עצמו שאין לך דבר יותר מגונה כמו הזבוב, ואין לך יותר טומאה כמו הקרי. ור"ל כי לא היה נוטה מעלת בית המקדש לא לימין ולא לשמאל חוץ ממדריגת הקדושה, כי הדבר הזה המאוס והטומאה הוא הרחקה מן הקדושה לשמאל ולימין כמו שהוא ידוע למי שהעמיק בחכמה. ובארנו זה בברכות (דף י:) אצל איש קדוש עובר עלינו דפליגי רב ושמואל חד אמר שלא נראתה זבוב על שולחנו וחד אמר שלא ראתה קרי על מטתו, ולפיכך אחר שאמר לא הסריח בשר הקודש אמר ולא נראה זבוב בבית המטבחים ולא אירע קרי לכהן גדול כי במקום זה הוא התחלת נטייה לשמאל ולימין, לכך אמר על זה כי לא היה מעלת בית המקדש נוטה ממדריגת קדושתו ולא נמצא זבוב בבית המטבחים שהוא המאוס ולא נראה קרי לכ"ג ביום הכפורים שהיא הטומאה אבל היה עומד בית המקדש בקדושתו. ואחר כך אמר ולא נצחה הרוח לעמוד העשן, לפי שהוא נמשך בשווי עולה ומתמר כמקל בקו ההולך ביושר ובאמצע ולא נצחה הרוח לעמוד העשן הזה וגם דבר זה ידוע. ואחר כך אמר ולא כבו גשמים אש המערכה כי כח האש היה כח גדול וחזק מכח האש של מעלה ולפיכך לא כבו אותו, וגם כן לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם כי אלו שתים הם התחלה וראשית קציר התבואה, כי העומר ראשית קציר שעורים ושתי הלחם ראשית קציר חטים, וכדכתיב (דברים, טז) מהחל חרמש בקמה, ולכך אחר שהזכיר אש של מערכה הוא האש העליונה אמר ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם נגד ראשית והתחלת העולם. וזה לפי גרסת ספרים שלנו, אבל לפי מה שמוכיח בפרק קמא דיומא (דף כא.) לא גרסינן לא נצחה הרוח ולא כבו גשמים רק גרסינן ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, והם שלשה דברים העומר חלה אחת ושתי הלחם שתים, ולחם הפנים שנים עשר חלות. ואלו דברים ידועים למי שהעמיק בחכמה, וידוע כי אברהם לא העמיד רק בן גבירה אחת ויצחק שנים ויעקב שנים עשר, ולפיכך העומר עשרון אחד ושתי הלחם שני עשרונים ולחם הפנים שנים עשר, ולפיכך היה שנים עשר חלות שש חלות המערכה האחת והבן זה. ואמר שהיו עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, דבר זה ידוע גם כן ממה שכתוב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, שמזה תדע כי השם יתברך הוא מרחיב בצרה, וההשתחויה היא לשם י"ה כמו שאמרו (סוכה דף נג:) לי"ה אנו משתחוים לי"ה אנו מודים וכיון שהשתחוו לשם י"ה יתברך ושם זה מרחיב בצרה לכך היו משתחוים רוחים, כי היו מביאים ההרחבה ממקום רחובות. ואחר כך אמר ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים כי עור הרחיב הש"י לפני המזיקים לאדם עד שלא נכנסו בגבול האדם, וגם דבר זה הרחבה מן הש"י כאשר לא היו להם צוררים מצירים ומעיקים הם הנחש ועקרב שהם מצירים לאדם והרחיב הש"י להם ואלו דברים לא הזיקו בירושלים. ואחר כך אמר ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים פירוש כי לא היה מקום בירושלים שהוא מקום לישבים שם צר, כי המקום לפי מדריגתו היה די מספיק להקיף כאשר ראוי למקום, ודבר זה היא מדריגה עליונה כוללת הכל. והנה בקטן החל ובגדול כלה אשר הוא מקיף כולל הכל ונזכר הכל כסדר כאשר תבין:
ויש לך להבין כי אלו נסים האחרונים דהיינו עומדים צפופים ומשתחוים רוחים וכן לא הזיק נחש ועקרב ולא אמר צר לי המקום, כלם הם הרחבת הדברים שהם מעיקים זה לזה כמו כאשר היו שנים עומדים צפופים והם מעיקים זה את זה ומשתחוים רוחים שלא היו מעיקים ומצירים זה את זה, וכן הנחש ואדם מצירים ומעיקים זה את זה שהם שונאים צרורים ומעיקים זה את זה, וכן לא היה צר זה את זה במקום בירושלים הרי ג' עליונים כולם שהי' הנס שהש"י הרויח. כי מצד ג' ספירות העליונות אין צרות ומעיקות כלל רק הכל בהרוחה, לכך היו אלו ג' נסים העליונים. ומפני זה יתורץ לך מה שמפרש התנא אלו עשרה נסים שהם כנגד עשר ספירות בלי מה ודברים אלו ברורים מאוד. ויש לשאול כי לא הזיק נחש ועקרב ולא אמר צר לי המקום בירושלים לא היה בבית המקדש דוקא רק בירושלים, ולפי הדברים אשר אמרנו תוכל להבין גם כן כי הספירות העליונות יש שם התפשטות יותר כמו שהתבאר למעלה, ולפיכך היה התפשטות הנס של לא הזיק נחש ועקרב בירושלים ולא בבית המקדש בלבד וכן שלא היה צר המקום בכל ירושלים:
ומכל מקום י"ל לפי פשוטו כי לא שייך נחש ועקרב בבית המקדש ובודאי הנס ראוי לפי מה שאמרנו בנחש ועקרב כמו שהתבאר, ולכך צריך היה שיהיה בירושלים, וכן לא אמר אחד צר לי המקום גם כן ראוי שיהיה הנס בדבר זה ולא שייך זה בבית המקדש ולכך היה בירושלים: