סוכה נג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אחספא ונשדיה בתהומא ומנח ליכא דקאמר ליה מידי אמר דוד כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה אמר ליה שרי כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי ואוקמיה באלפי גרמידי אמר עולא ש"מ סומכא דארעא אלפי גרמידי והא חזינן דכרינן פורתא ונפקי מיא אמר רב משרשיא ההוא מסולמא דפרת:
ועמדו כהנים בשער העליון שיורד כו':
בעי ר' ירמיה למעלה עשירית דנחית חמשה וקאי אעשרה או דלמא דנחית עשרה וקאי אחמשה תיקו תנו רבנן ממשמע שנאמר (יחזקאל ח, טז) ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה' אלא מה תלמוד לומר אחוריהם אל היכל ה' מלמד שהיו פורעין עצמן ומתריזין כלפי מטה:
אנו ליה וליה עינינו כו':
איני והאמר רבי זירא אכל האומר שמע שמע כאילו אמר מודים מודים אלא הכי אמרי המה משתחוים קדמה ואנו ליה (אנחנו מודים) ועינינו ליה מיחלות:
מתני' באין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות במקדש שלש לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע גובערב שבת היו מוסיפין שש שלש להבטיל את העם ממלאכה ושלש להבדיל בין קדש לחול ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון ושלש לשער התחתון ושלש למילוי המים ושלש על גבי מזבח תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ותשע למוספין שלש להבטיל את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קודש לחול:
גמ' מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא ר"י אומר הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שש עשרה במאי קא מיפלגי ר"י סבר תקיעה תרועה תקיעה אחת היא ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד מ"ט דרבי יהודה אמר קרא (במדבר י, ה) ותקעתם תרועה (וכתיב תרועה יתקעו הא כיצד תקיעה ותרועה אחת היא) ורבנן ההוא לפשוטה לפניה ולאחריה הוא דאתא (ור' יהודה לפניה ולאחריה מנליה נפקא ליה משנית) ורבנן מאי טעמייהו דכתיב (במדבר י, ז) ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו ואי ס"ד תקיעה תרועה אחת היא אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא עביד ור' יהודה ההוא לסימנא בעלמא הוא דאתא ורבנן סימנא הוא ורחמנא שויה מצוה כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כמאן כרבי יהודה (אי רבי יהודה) פשיטא
רש"י
עריכה
אחספא - מפני שהחרס צולל ויורד ואינו צף כדי שירד וינוח על הנקב ובאגדת דספר שמואל מפורש שמצאו דוד על פני נקב התהום וכתוב בו שהיה שם מששת ימי בראשית:
לעשות שלום בין איש לאשתו - לבדוק את הסוטה ואם טהורה היא יהא שלום ביניהם:
שמי שנכתב בקדושה - שכתב במגילה יתן ה' אותך וגו' כדכתיב וכתב את האלות האלה וגו' (במדבר ה):
כמה דמידלי טפי מירטב עלמא - כמה שהתהום גבוה וסמוך לארץ מתלחלח העולם והארץ מצמחת פירותיה:
אמר - ט"ו מזמורים של שיר המעלות:
סומכא דארעא - עובי הארץ עד התהום:
סולמי דפרת - מעלות העשויות כמחילות שבהן מי פרת עולין תחת הקרקע לפי שפרת גבוה מוצאו מאד כדאמרינן בבכורות (דף נה.) כל הנהרות למטה מפרת ומים היוצאים מהר גבוה אם דרך מתוקן להם עולין על הר כיוצא בו ולא יותר לפיכך אף החופרים בהרים שבבבל הסמוכה לפרת מוציאין מים:
וקאי אחמשה - עמדו על חמשה שעדיין יש ה' מעלות לירד עד עזרת הנשים:
ממשמע שנא' ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה' - שהיו עומדים פתח ההיכל כדכתיב ברישיה דקרא והנה פתח היכל ה' כעשרים וחמשה איש ולא הוה ליה למיכתב אלא ופניהם קדמה וממילא ידענא דאחוריהם אל היכל ה' שהיכל הוא במערב ופתחו בכותל מזרחי:
מפריעין - מגלין:
ומתריזין - ריעי:
שמע שמע - פסוקא פסוקא ותני ליה:
כאומר מודים מודים - דתנן (ברכות דף לג:) משתקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות:
אנו ליה משתחוים וליה עינינו מיחלות - דכיון דאתרי מילי קמדכר ליה תרי זימני ולאו אחדא מילתא תרי זימני לית לן בה:
מתני' מעשרים ואחת תקיעות - בכל יום כדמפרש ואזיל פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה באמצע חשיב ליה תלת:
שלש לפתיחת שערים - שערי העזרה:
תשע לתמיד של שחר - כשהיו מנסכין את נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר ושלשה פרקים היו בשיר שהיו מפסיקין בו ותוקעין הכהנים בחצוצרות ומשתחוים העם כדתנן במסכת תמיד (פ"ז מ"ג) הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה ועל כל תקיעה היתה תרועה באמצע ופשוטה לפניה ולאחריה:
ובמוספין - ביום שיש בו מוסף מוסיפין עוד תשע לשיר של מוספין:
שלשה להבטיל העם ממלאכה - כדמפרש בשילהי במה מדליקין (שבת דף לה:):
בין קודש לחול - כשקדש היום להודיע שחשכה ויש מעתה חיוב סקילה במלאכה. שלש לפתיחת שערים. כמו בכל יום שבעה שערים היו בעזרה:
שלש לשער העליון - דאמרן לעיל קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:
שלש לשער התחתון - דאמרן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו והיו מאריכין בהן עד שהגיעו לשער היוצא למזרח והוא שער התחתון ובגמרא מפרש אמאי לא חשיב שלש של מעלה העשירית:
שלש למילוי המים - אחר שמלאום ושבו ובאו להן לעזרה דרך שער המים ותנן לעיל בפרק לולב וערבה (דף מח:) הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו:
שלש לגבי מזבח - כשזוקפין את הערבה כדתנן בפרק לולב וערבה לעיל (דף מה.) וזוקפין את הערבה בצידי המזבח ותקעו והריעו ותקעו:
גמ' אחת היא - מצוה אחת הן וחדא חשיב להו: ה"ג מ"ט דר"י דכתיב ותקעתם תרועה אלמא תרועה היינו תקיעה כלומר מדקרי לתרועה תקיעה שמע מינה חדא היא:
ההיא לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה - מהכא ילפינן לה בראש השנה (דף לד.) דכתיב ותקעתם והדר תרועה והדר כתיב תרועה יתקעו כלומר אחר התרועה יתקעו:
ההוא לסימנא בעלמא הוא - ההיא תקיעה שהיא להקהיל הקהל אינה אלא לסימן כשהיה משה רוצה לדבר אליהם ואינה מצוה:
רחמנא שויה מצוה - שמצווים להקהיל בסימן זה ולא באחר:
ולא כלום - לא היה מפסיק בינתים אלא כדי נשימה:
תוספות
עריכה
רבי יהודה סבר תקיעה ותרועה ותקיעה אחת היא. מכאן ראיה לפירוש הקונטרס דפרק במה מדליקין (שבת דף לה: ושם) גבי שש תקיעות בע"ש שכולן בסדר תקיעה ותרועה ותקיעה והא דקתני התם התחיל לתקוע תקיעה שניה תקיעה לאו דוקא דתרועה היא דהא קתני מתניתין שלש להבטיל את העם ממלאכה ור' יהודה לא חשיב לה אלא אחת ואע"ג דאמרינן בשמעתין לרבי יהודה אין בין תקיעה לתרועה ותקיעה ולא כלום לאו אכולהו קאי דהנך להבטיל את העם מן המלאכה היה שהות גדול בין זו לזו כדאמר בסוף במה מדליקין (ג"ז שם):
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק ה (עריכה)
יד א מיי' פ"ב מהל' ק"ש הלכה י"א, סמג עשין יח, טור ושו"ע או"ח סי' ס"א סעיף ט':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק ה (עריכה)
ט"ו מעלות כו' בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא בעא למשטף עלמא נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ואמר מה לעשות שלום בין איש לאשתו אמר הקב"ה שמי הנכבד שנכתב ימחה על המים לעשות שלום בעולם על אחת כמה וכמה כתב שם אחספא ושדא אתהומא ונחת [שיתסר אלפי גרמידי] אמר דוד ט"ו מעלות ואסיק להו למיא ט"ו אלפי גרמידי:
קרא הגבר כו'. ירושלמי תרגים רב עליה דר' שילא קרא הגבר [אכריז כרוזא] אמר ליה ר' שילא קרא תרנגולא. א"ל רב והתנינן (גביני כרוז) בן גבר על נעילת שערים אית לן למימר קרא תרנגולא:
הגיעו למעלה העשירית [בעי רבי ירמיה] דנחתי חמשה או לא וקמו העשרה תיקו:
כתיב אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה. מלמד שהיו מפריעין עצמן ומתריזין כלפי מעלה כו'. ועכשיו אנו אומרים אנו ליה מודים ולו עינינו מיחלות:
מתני' אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ולא מוסיפין על י"ח כו'.
מתני' דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר אין פוחתין משבע ואין מוסיפין על ט"ז. ובמאי פליגי ומפרישנא ר' יהודה חשיב תקיעה ותרועה ותקיעה אחת קסבר שלשתן אחת הן חשובות הלכך נמצאו כששנינן במשנתנו כ"א הן לרבי יהודה שבע והמ"ח הן ט"ז ומפרש טעמייהו בשמועה זו מ"ט [דר"י] קחשיב שלשתן כאחת ומ"ט דתנא דידן דקא חשיב תקיעה אחת ותרועה אחת ותקיעה אחת לכל אחת בפני עצמה וחשיב לתקיעתא בכל יום כ"א ובע"ש בתוך החג מ"ח ופשוטין דברי כל אחד מהן ואין צריכין פירושא אבל הא דאמר רב כהנא אין בין תקיעה לתרועה ולתקיעה ולא כלום צריכא פירושא לאוקמא כרבי יהודה ואילו לא ולא כלום הוה אמרינן לאפוקי מדרבי יוחנן דאמר שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא בא רב כהנא לומר שאם ריחק הרבה ביניהם לא יצא לפיכך פירש ולא כלום להודיע דהכי סבירא ליה דכולהו חדא חשיבן כר' יהודה:
כל היודע דבר זה ואינו אומר יחנק בגרונו: דרך קללה אמר כן ולפיכך נחנק אחיתופל וכן אמרו במסכת מכות קללת חכם אפי' על חנם היא באה מנ"ל מאחיתופל כו' ועל חנם היינו כגון זה שלא הודיעו לאלתר וציער אותו ולפיכך אע"פ שהודיעו בסוף דבקה בו הקללה:
כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי ומשתקין אותו: פי' אלמא מודים מודי' דתנן התם לאו דוקא אלא כל כיוצא בו ואף זה בכלל והיינו דלא אותבי' התם ממתני' דמודים מודים גרידת' ואצטרכינן לפירושא דר' זירא וכלהו ליתנהו אלא בצבור ומשו' חשדא אבל ביחיד שרי עד דמכוין דעתיה וכן מפורש בירושלמי:
מתני' אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ולא מוסיפין על מ"ח בכל יום היו שם כ"א תקיעות ג' לפתיחת שערים: פי' תקיעה ותרועה ותקיעה שכן הסדר לעולם תרוע' באמצע ופשיט' לפני' ופשוטה לאחריה כדאיתא בגמרא:
ט' לתמיד של שחר: פי' על השיר שכל שיר ג' פרקים חולקין אותו על כל פרק ופרק תקיע' תרועה ותקיעה והכי איתא במסכת תמיד:
וט' לתמיד של בין הערבים הרי כ"א ובמוספין ט' לשיר של מוספין ובערב שבת מוסיפין על שאר ימים שש לבטל את העם ממלאכה וכו':
ערב שבת שבתוך החג שהיה שם מוסף היו מ"ח כיצד שלש לפתיחת שבכל יום שלש לשער העליון שבראש המעלות שלש לשער התחתון שבסוף המעלות שבעזרת נשים הרי ט'. ג' לגבי מזבח. י"מ בשעת ניסוך המים והא לית' דא"כ פשו להו תקיעות דהא איכא ג' דזקיפת ערבה שאמרו בפרק לולב וערבה דלא חשיב הכא לכך יש לפר' ג' לגבי מזבח אלו הם אותם ג' של זקיפת ערבה וסמוכין היו לניסוך המים ולא היו צריכין לחזור ולתקוע לניסוך המים הרי ט"ו ט' לתמיד של שחר הרי כ"ד וט' למוספין הרי ל"ג ט' לתמיד של ב"ה הרי מ"ב וג' לבטל העם ממלאכה וג' להבדיל בין קדש לחול הרי מ"ח:
גמ' לימא מתני' דלא כר"י כו': פי' הכי ודאי מתניתין דלא כר"י והכי אסיקנ' והא דאמרי' לימא מתני' כו' ולא אמרי' מתני' דלא כר"י כדאמרינן בעלמא משום דהכא לא פליגי רבי יהודה ורבנן במנין תקיעתא אלא דרבנן חשבו תר"ת בתלת ורבי יהודה חשיב להו חדא דקסבר תקיעה ותרועה ותקיעה אחת היא והא דאמרינן התם בר"ה תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה כרבנן היא ולאו כר"י והכי סתם לן נמי התם תנא דלא כר"י דתנן סדר תקיעות שלש של שלש שלש כדפרישנא התם בס"ד:
כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כמאן כר"י פשיטא מ"ד אפילו כרבנן ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא קמ"ל דלא:
ואימא הכי נמי א"כ מאי ולא כלום: פי' דאי לאפוקי מדרבי יוחנן אמר הרי אינו חייב לאמרם בנשימה אחת ואין איסור הפסק בהם אלא לומר שלא ישהא בסימן בין תקיעה לתרועה או בין תרועה לתקיעה שלאחריה כדי שיגמור את כולה כדאמרי' אמוראי דפליגי התם אדרבי יוחנן וכיון שכן לא הול"ל האי לישנא דלא כלום דמשמע שאסור להפסיק נשימה ביניהם כלל אלא ודאי רבי יהודה דחשיב תר"ת כחדא צריך לאמרם בנשימה אחת שלא יהא ביניהם ולא כלום ומכאן למדנו לדברי חכמים לסימן תשר"ת דכיון שהשברים והתרועה במקום תרועה אחת עולין שאם הפסיק בנשימה כלל בין שבר לשבר ובין שברים לתרועה הרי הוא פסול וכדכתי' התם:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה