דרך חיים (מהר"ל)/פרק א משנה ו
פרק א משנה ו
עריכהיהושע בן פרחיה וכו'. יש לשאול בדברי יהושע בן פרחיה מ"ש עשה לך רב ולא אמר קח לך רב, ועוד שנוי הלשון לומר אצל הרב עשה ואצל החבר קנה, ועוד איך אלו ג' דברים נקשרים יחד עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן כל אדם לכף זכות, ועוד למה לא אמר ג"כ קנה לך תלמיד שכך אמרו (תענית דף ז.) ומתלמידי יותר מכלם. ופירוש דבר זה, אחר שהזוג שלפניהם תקנו את האדם בענין הנהגת ביתו כי ביתו קרוב אל האדם גם ביארנו לך לפני זה כי הנהגת ביתו דומה ומתיחס אל הנהגת האדם כמ"ש, בא הזוג אשר אחריהם והם תלמידים שלהם לתקן ענין האדם איך ינהג עם הבריות, ודבר זה חוץ מביתו. וזה ג"כ קרוב אליו, כי הרב והחבר חוץ לביתו אך הם קרובים לו ביותר, ואח"כ שאר האדם כי האדם נמצא עם רבו ואח"כ עם חבירו ואח"כ עם שאר האדם. לכך אמר עשה לך רב, כי מ"ש עשה לך רב אין הכונה על הרב שהוא רב מובהק שעל זה לא היה אומר עשה לך רב, אבל פי' הדבר שיעשה לו רב אף אם אינו ראוי לו להיות רב. וזהו עשה לך שעכ"פ א"א שלא ילמד ממנו דבר מה, ודי לו באותו דבר שלמד שעושה אותו לרב. וכן קנה לך חבר, אצל חבר שייך לומר קנה לך מפני שהחבר הוא קנינו, ולא כן הרב שאין הרב קנינו של תלמיד ולכך אמר עשה לך רב, אבל החבר לפעמים עושה צרכו כמו דרך החברים לעשות זה לזה וכל א' הוא קנינו של חבירו, ולפיכך אמר קנה לך חבר. ובשניהם אע"ג שאין הרב הוא לגמרי במדריגת שראוי שיהיה לו לרב ואין החבר במדרגה שראוי שיהיה לו חבר, מ"מ טובים השנים מן האחד ויקח לו חבר. ואמר שיהיה דן כל אדם לכף זכות שאם הוא רואה דבר באדם מי שיהיה, יהא דן אותו לכף זכות ואל ירחיק אותו לומר כי רשע הוא:
הנה אלו ג' דברים הנהגת האדם עם הבריות שהם חוץ לביתו, שבא לומר כי יעשה לו (דבר) [רב] שאף שאינו כדאי לגמרי להיות לו רב ויקנה לו חבר אף שאינו כדאי לו לגמרי ושאר בני אדם שאינם במדריגתו אל ירחיק אותם לכל הפחות כל זמן שאפש' לדון אותם לכף זכות. ולא אמר קנה לך תלמיד, שאין ראוי לעשות דבר זה לעשות האדם עצמו לרב וליקח לעצמו שם חשיבות לומר תלמד ממני, כמו שעושים בארצות הללו, ואלו ג' דברים הם בג' חלקים של בני אדם, חלק האחד באותם שנחשבים בעלי מעלה בערך שלו כמו הרב, והחלק הב' באותם אשר הם דומים לו בני אדם שהם בני גילו כמו חבירו, החלק הג' בשאר בני אדם אף באותם שהם למטה ממנו במדרגה, וזה שאמר והוי דן כל אדם לכף זכות אפי' הוא פחות ממך אל יהא דן אותו לכף חובה. כלל הדבר בזה שלמד מוסר האדם הנהגתו עם הבריות, כי א"א שיהיה האדם בלבד רק יש חבור אל הבריות לכל אשר ראוי לו הן לרב הן לחבר הן לשאר בני אדם. ומדה זאת נמצא באדם מפני שהוא מקרב את הבריות ואוהב אותם, ובשביל כך עושה לו רב אף שאינו כדאי, ודן כל אדם לכף זכות. והוא דומה אל מ"ש לפני זה יוסי בן יועזר שיהיה אוהב את חכמים והם חכמים הגדולים, והוא הזהיר עוד יותר שלא יאמר מה לי לפלוני אינו כדאי לי להיות רב, ואינו כדאי להיות פלוני חבירי, ופלוני עשה חטא והוא רשע, ודבר זה לא יעשה רק יקרב ולא ירחק. ומדה זאת ג"כ ענף מה מאהבת הש"י, והוא מדרגה למטה מאהבת חכמים, מי שהוא אוהב הש"י אוהב את הבריות שהם ברואיו ית', כי מי שהוא אוהב את א' הוא אוהב את כל אשר שייכים לו ומצורפים אליו:
וגם קשור אלו דברים יש לומר עוד, כי מ"ש עשה לך רב וקנה לך חבר, הרצון בזה שאמר עשה לך רב שיהיה עשיה גמורה קיים וכן וקנה לך חבר שיהיה קונה לו החבר שלא תוסר החבירות ממנו כלל, כי זהו הרב הגמור והחבר הגמור כאשר הוא חבר כל ימיו וכמ"ש (משלי, כז) ריעך וריע אביך אל תעזוב, כי אשר היה ריעך וגם ריע אביך אל תעזוב כי זהו אוהב הנאמן ולא אשר בא מחדש. ולפיכך אמר והוי דן את כל אדם לכף זכות, כי הרב והחבר מה שהם רגילים עם האדם א"א שלא יחשוב בעיניו שחטא לו כי כל ענינו עמו ויבא לידי פירוד, לכך אמר על זה והוי דן את כל אדם לכף זכות וכאשר אתה דן אותו לכף זכות לא יבא פירוד בינך ובין רבך ובין חבירך כי תדין אותו לכף זכות כאשר אתה חושב שעשה דבר כנגדך ודבר זה ברור. ובא נתאי הארבלי לתקן ההנהגה עם הבריות שהם חוץ לביתו, כמו יהושע בן פרחיה, רק כי נתאי הארבלי תקן הבריות במוסר שהוא יראת שמים:
ויש לשאול בדברי נתאי הארבלי כי מה ענין אלו דברים יחד הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן הפורענות, אבל נתאי הארבלי בא לתקן הנהגת האדם עם הבריות שהם חוץ לביתו, ואמר שיהיה מרחיק עצמו משכן רע שלא יהיה נכוה בגחלת שכן רע, וכמ"ש (נגעים פי"ב) אוי לרשע אוי לשכינו ולפיכך יהיה מרחיק עצמו משכן רע, ואל תתחבר לרשע כדכתיב (ד"ה ב', כ) בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך. ומה שלא זכרם בלשון אחד לומר אל תתקרב לשכן רע ואל תתחבר לרשע או הרחק משכן רע ומהתחבר לרשע, שאין הדבר ענין אחד בשניהם, כי אף אם לא קרב לשכן רע והשכן רע בא אצלו צריך להרחיק ממנו, וזה לא שייך בחבר לומר התרחק מחבר רע כי די בזה שלא יתחבר אליו וכאשר לא יתחבר אליו בזה הוא מרוחק ממנו. ואמר ואל תתייאש מן הפורענות, שאל יאמר כי הוא מרוחק מן הרע ואם יקרב עצמו בשום מעשה אשר אפשר שיבא פורענות אליו יחשוב כי אין פורענות מגיע אליו, על זה אמר ואל תתייאש מן הפורענות ולא יקרב אל הרע. וגם כי דבר זה שאמר אל תתייאש מן הפורענות דומה אל מה שאמר הרחק משכן רע וכו', כי גם הרע הוא נחשב כמו שכן אל הנבראים כמו שידוע מן ענין הרע אשר הוא שכן מחובר אל הנמצאים, ואמר כי אל יתייאש מן הפורענות אשר הרע הוא שכן אל הנבראים, ולפיכך לא יתחבר ולא יתקרב אל הרע כי יהיה נזוק, ואל יתייאש מן הפורענות אשר הוא קרוב ושכן לנבראים הוא ההעדר הדבק בנבראים, והוא יותר שכן מן שכנו הקרוב אליו ויותר מן החבר אשר כנפשו כי הוא יושב ממולו של אדם להכריתו. ולכן זכר ג' אלו ביחד, והבן הסדר שלהם הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש וכו' אשר הוא כנגדו של אדם, והדבר הזה אזהרה לאדם שלא יחשוב א"א שיגיע אליו פורענות. ולא אמר שידאג מן הפורענות, כי דבר זה מדה מגונה מי שהוא דואג מן הפורענות וכמ"ש בנתיב הבטחון בעזרת הש"י אבל אל יתיאש מן הפורענות כאשר עשה המן שהיה בוטח בגודל עשרו ובהרף עין נהפכה עליו הצלחתו, וזה לשון ואל תתיאש מן הפורענות. וי"מ כי מ"ש ואל תתיאש מן הפורענות הוא טעם למעלה שירחק משכן רע ואל יתחבר לרשע, כי לא יאמר אף אם אינו מרחיק עצמו משכן רע ומן הרשע שלום יהיה לו כי מה יגיע לו עז"א שאל יתיאש מן הפורענות כי אפשר לשוד פתאום כי יבא ולפיכך אל יאמר כך, ובשביל זה ירחיק משכן רע ואל יתחבר לרשע. וכ"ז בא להזהיר על יראת שמים שלא יבא לידי חטא כי אין ספק כי השכן רע והחבר לרשע מביאים האדם לידי חטא. והרי לך כמו שבא לתקן יהושע בן פרחיה ההנהגה עם שאינם תוך ביתו רק הם שייכים לו לגמרי כמו הרב והחבר ושאר בני אדם. ודבר זה הוא תקון וענף שהוא מן אהבת הש"י כמ"ש, ומכ"ש לפי מה שאמר כי כל מצות עשה יש לו מבוא באהבת הש"י, בא נתאי הארבלי לתקן האדם ביראת השם באותם שהם הפך זה שהם רשעים שירחיק משכן רע ואל יתחבר לרשע, והרי אזהרת שניהם ענין א'. וכבר התבאר למעלה כי הנשיא תמיד היה מזהיר במה שיעשה כי מה שיעשה נמשך מאהבת הש"י, ולפיכך כל הג' מוסרים שזכר יהושע בן פרחיה כלם הם מה שיעשה, וכל אשר זכר נתאי הארבלי מה שלא יעשה, לפי שהם נמשכים מיראת שמים כי ממנו נמשך מה שלא יעשה כמ"ש. והנה הזוג הזה ג"כ יש לו קשור לגמרי עם הזוג שלפני זה, והזוג שלפני זה תקנו הנהגת ביתו והזוג של אחריהם תקנו את האדם בהנהגתו עם רבו וחבירו ושכינו אשר הם שייכים אליו ג"כ כמו ביתו רק שזה יותר רחוק מן האדם: