דרושי חג הסוכות (הכל)


דרוש א - בעריכה

וגם יתבאר בהם מעלת הימים שבין יוה"כ לסוכות וגם ימי הסוכות עצמם מה טיבם. ובתחילה אכתוב ואבאר המנהגים הנצרכים לנהוג בהם ואח"כ אסדר לפניך כל הדרושים זה אחר זה באר היטב. הנה בעת נטילת הלולב שלא ע"י זמן ההקפה צריך לנענע הלולב והנענועים הנודעים להמשיך החסדים ממקורם ושרשם אשר בדעת דז"א כמו שיתבאר בדרושים אבל בזמן ההקפה אין צורך לנענע הלולב כי הוא בסוד אור המקיף הנגלה וא"צ לנענעו. גם צריך שלא להפריד כלל את האתרוג מן הלולב אלא ב' ידיו סמוכו' זו לזו ומתדבקין יחד הלולב והאתרוג וגם בעת הנענוע תכוין בעת הובאת הלולב שתביאהו כנגד החזה שבגופך לפי הכונה שנבאר לקמן בע"ה. גם סדר נענוע הלולב כך הוא להוליך הלולב למרחוק ולהחזירו להביאו פ"א וכן פעם ב' וכן פעם ג' הרי הם ג' הולכות וג' הובאות בכל קצה מו"ק שלא כאותם הנוהגי' לעשות ג' נענועים בהולכה וג' נענועים בהובא' א' ומוליכין הלולב מעט מעט ג"פ בהולכה א' וכן בהובאה:

גם תזהר שלעולם תקח הלולב ותנענעו דרך גדילתו שהוא שרשו למטה וראשו כלפי מעלה אפי' בעת שתנענע נגד מטה שלא כאותם הנוהגים אז לכוף ראש הלולב כלפי מטה והשורש בידיהן כלפי מעלה אבל תניח הלולב כמו שהוא ראשו למעלה וסופו למטה אלא שתשפיל ידיך יותר למטה ממקומ' ושם תנענע הלולב ג"פ ראשו למעל' וסופו למטה. והטעם יובן במ"ש בדרושי' של הלולב שכוונת הנענועים היא להמשיך הארת הדעת למטה והו"ק כולם הם בדעת ונמצא כי אפילו בנענוע של מטה של הדעת הנה הוא למעל' מראש הלולב שהוא למטה בגופא דז"א כמ"ש במקומו גם סדר הנענועים הם בו"ק ע"ד ו' צירופי יהו' הנז' בס"י וגם נזכר בס"ה בפ' ויקרא בר"מ בד' י"ז ע"א והנה הם כסדר הו"ק ממש דז"א שהם חג"ת נה"י ולכן נענוע הא' הוא לצד דרום כנגד החסד ואח"כ נענוע הב' הוא לצד צפון שהוא בגבו' והג' במזרח שהיא בת"ת והד' והה' מעל' ומטה שהם שחקים נצח והוד זה על גב זה והו' הוא במערב שהוא היסוד שעליו אמרו שכינה במערב. גם סדר ו"ק אלו נזכרו בס"ה. סך מספר הפעמים של נטילת לולב הם פעם א' בעת הברכה ואח"כ ד"פ אחרות באמצע סדר ההלל והם בהודו לה' כי טוב הא' פ"א ובאנא ה' הושיעה נא כפול ב"פ ובהודו לה' כי טוב האחרון פעם א'. והנה טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום קודם שתתפלל תטול הלולב בתוך הסוכה ותברך עליו ואח"כ הד' נענועי' של הלל יהיו בבית הכנסת ומה טוב היה אם היית מתפלל בסוכ' כדי שתתפלל ותטול הלולב בברכתו בשעה הראוי' אליו שהוא אחר תפלת שחרית קודם ההלל:

וענין הד' נענועים שבתוך קריאת ההלל הנז' צריך שיכוין בכל פעם כנגד הוי"ה א' במילוא' אמר הכותב חיים נלע"ד שהם סוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גם בענין ההלל צריך לכפול כל הפסוקים ב"פ מן פסוק אודך כי עניתני כו' ע"ס ההלל שהו' פסוק הודו לה' כי טוב האחרון ואפי' הפסוקים שלאחר אנא ה' הצליחה נא ברוך הבא כו' אל ה' כו' אלי אתה ואודך כו' הודו כו' כל א' מהם תכפלנו ב"פ:

מנהג ליל הו"ר והנה לקמן בע"ה נבאר ענין החותם הנעשה בליל זו ולכן צריך להיות נעור כל הלילה הזה יען כי בו נדונים כל הנבראים כנז"ל וזה הסדר שתעש'. הנה בחצי הלילה הא' תקרא ספר ואלה הדברים כולו ע"ס פרשת וזאת הברכה וזה הספר נקרא משנה תורה כנודע ואם תשלים קריאתו קודם שיהיה חצי הלילה תעסוק בתורה ובסתרי קבלה אם תרצה ולא בדבר אחר ועיקר הדין הוא נידון בחצי הא' של הלילה כמ"ש לקמן ב"ה ולכן אחר חצות לילה הוא שיוצאים לראות צל שלהם בלבנ' כי כבר נגמר הדין וזהו טעם אותם שנוהגים לומר סליחו' בליל הו"ר אחר חצות קרוב לאשמורת הבוקר. האמנם אסור לומר ויעבור וי"ג מדות או סליחות אשר הם כיוצא בזה אלא יאמר רחמנא אדכר לן קיימיה כו' אלקינו שבשמים כו' דעני לעניי כו' ה' הוא האלקים כו' ה' מלך כו' עשה למען שמך וכיוצא באלו יכול לומר. גם ביום הו"ר בתפלת שחרית יאמר ע"ד הנז' חוץ מן י"ג מידות של יעבור וכיוצא בזה כו':

ליל שמחת תורה אסור בתשמיש המטה לפי שאין נוק' דז"א רחל מזדווגת עמו עד תפלת מוסף של היום ואעפ"י שבשאר הימים שבין ר"ה לח' עצרת מותרים בתשמיש המיטה הטעם הוא כמ"ש כי בכל אלו הימים יש זווג עליון של ישראל או יעקב עם לאה אבל עתה ביום ח' עצרת לא יש זווג אלא ברחל לבדה והנה אין זווג שלה אלא בתפלת מוסף כנז':

יום שמחת תורה מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להיכל וגם להקיף עמהם התיבה בשחר ובמנחה ובערבית דבמוצאי יום טוב מנהג אמיתי הוא וכבר נכתב בס"ה בפ' פנחס בד' רנ"ו ע"ב בר"מ וז"ל ונוהגין ישראל למעבד עמה חדוה ואתקראת שמחת תור' ומעטרן לס"ת בכתר דילי' כו' וראיתי למורי ז"ל נזהר מאד בדבר זה להקיף אחר הס"ת או לפניו או לאחריו ולרקד ולשורר לפניו בכל יכלתו בליל מוצאי יו"ט אחר תפלת ערבית והי' מקפיד מאד לעשות אז ז' הקפות שלימות זולת ההקפות שלימות של יום ש"ת אבל בענין ההקפות שביו' לא נמצאתי עמו ולא ראיתיו. גם ראיתיו בליל מוצאי יו"ט שהלך לב"ה אחר והקיף ז' הקפות והלך לדרכו ומצא בית הכנסת אחרת שנתאחרו בהקפות וחזר להקיף עמהם. ענין ר"ה ויוה"כ וסוכות נודע דבעי ליחדא קוב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו. והנה יש חיבוק של שמאלו תחת לראשי ונקרא דחילו יען כי הוא שמאל וזה נעשה מן ר"ה עד יוה"כ שעי"כ יחזרו אנפין באנפין ואח"כ בסוכות אז הוי רחימו סוד חיבוק של הימין וימינו תחבקני ולכן יש בסוכות ניסוך המים ושאר המצות שבו שהם לולב ואתרוג כו' וזהו הארת החכמ' בחסד אבל יוה"כ הוא הארת הבינה בחיבוק השמאל שהוא גבור' ואח"כ בח' חג עצרת הוא הזווג עצמו:

ודע כי ז' ימי חג הסוכות אז הוא הזווג בסוד ו"ק בלבד אבל זווג ח' חג עצרת הוא בבחי' היסוד אחר שנכללו בו כל הו"ק ולכן היסוד נקרא ו' וז"ס מ"ש בס"ה בפ' תצוה באות א' כי בעת הזווג נעשה בחי' ו' כי הו"ק שהם גדפוי דאות א' כזה הם סוד תרין יודין שבה ומתטמרין ונכללין תוך ו' שבאלף ואין ניכרת אז רק אות ו' לבדה ולכן ח' עצרת הוא יום א' בלבד עם היותו חג בפני עצמו אבל פסח וסוכות הם ז' ימים בסוד ז' קצוות:

ונבאר יום ח' חג עצרת כי הנה הוא מלשון עצר ה'. והענין הוא כי בליל יום ח' עצרת הזה יש זווג ישראל שהוא ז"א עם רחל וקולטת טיפת זרע העליון וקולטתו ועוצרתו בתוכ' ואינה מפלת אותו ח"ו כי הנה לפעמים יש למעל' ג"כ נפלים בסוד הנפילים היו בארץ כי הפילתם המלכות בסוד נפלים ולהיות שהם באו מבחי' זו לכן גם הם היו אח"כ משחיתי' על הארץ את טיפות זרעם והבן הסוד הזה. ואמנם טעם היותם נפלים הוא לפי שהיו דינים קשים והיה גלוי לפניו ית' שאין בהם תועלת ולכן הפילתם הנוק' העליונה:

ונחזור לעניינינו כי הנה זמן קליטת הזרע הם ג' ימים כי לכן הפולטת ש"ז ביום הג' היא טהור יען כי כבר הסריחה ואינו ראוי להריון וסוד ג' ימים אלו הם סוד חג"ת שמהם מקבלת הנוק' הטיפ' העליונ' כי אלו הם סוד ג' בני נח היוצא מן התיב' וסוד ג' מראות של הקשת ולכן צריכ' ג' ימים לקולטם. והענין הוא כי טיפת מ"ד היא סוד החסדים והנה חסד הוא בגי' ע"ב והוא מתחלק לג' חלקים כ"ד כ"ד כ"ד שהם ע"ב כנז' בס"ה בתיקון ט' וציורו כזה ידוד שהם ג' הויו"ת ובכל א' כ"ד עיינין בסוד מש"ה וגבותם מלאות עינים וג' הויו"ת אלו עד"ז הם א' חסד וא' גבורה וא' בת"ת וכלם הם בחי' חסד שהוא ע"ב. ואמנם סוד האסרו חג שלאחר ח' חג עצרת הוא סוד קליטת הזרע כמבואר אצלינו וע"ש:


דרוש געריכה

בענין הימים שבין יוה"כ לסוכות וגם כל ח' ימי החג בסדר נכון ובו נבאר בארוכה מתחילת יום ר"ה ויו"כ. ודע כי להיות כי ביום ר"ה נברא העולם לכן חוזר להיות ביום ר"ה שבכל שנה ושנה כענין מה שהיה ביום ר"ה שבו נברא העולם והוא כי חוזרין זו"ן לעמוד אב"א וצריכי' נסירה וחזרת פב"פ וחיבוק ונישוק וזווג וזה נמשך מר"ה עד ח' עצרת. וטעם אריכות זמן זה יתבאר לקמן בענין התפשטו' החסדי' מצד אימא בנוק' דז"א. והנה מיום ראשון של ר"ה עד יוה"כ ננסרין כל י"ס של רחל נוק' דז"א מאחורוי ואז בעיוה"כ נגמרה מלאכת נסירתה ונמצא שלא היתה ראוי' לזווג ולכן בכל אלו הימים שבין ר"ה לח' עצרת כל הזווגים כלם הם ישראל או יעקב עם לאה כאמור. והנה כל הימים שבין ר"ה ליוה"כ הם בחי' שמאלו תחת לראשי שהוא ענין חיבוק השמאל. והענין הוא כי הנה ענין הנסיר' הוא ענין דחיית הדינים הקשים שיש באחוריים דדכורא וליתנם בנקב' ונשאר הוא חסד ונוק' כולה דין וכדי לבסם ולמתק הדינין שבנוקב' הוא מחבק' בשמאלו כנודע כי אין הדינין מתבסמין אלא בשרשם. והנה שורש הדין של נוק' היא שמאלו דז"א ולכן מחבק האחוריים של הנקבה אשר שם ניתנו כל הדינין על ידי הנסירה ומחבקה בשמאלו ואז מתבסמים ונכנעים ונמתקים וביאור ענין החיבוק הזה עניינו הוא כנ"ל בדרוש השופר כי ביום ר"ה בעת הפלת הדורמיטא והשינה עליו הם יוצאים המוחין שלו עם לבושיהם שהם נה"י דאימא ויוצאים מתוכו ונשאר ישן ואז תרין מוחין דכורין חכמה ועיטרא דחסד נשארים בלתי לבושיהם בבחי' א"מ על ראש ז"א ותרין מוחין נוקבין בינה ועטרא דגבו' מתלבשין תוך ההוד דבינה בלבד ונכנסין תוך נוק' בבחינת מוחין. וענין לקיחת הנוקב' עטרא דגבור' זו היא הנקר' בלשון חיבוק השמאל כי ע"י זה מתמתקין הדינים שלה כנז' באופן כי בזמן הדורמיטא אז בא ענין חיבוק השמאל ואז הדינין שלה מתבסמין ואז הוא זמן הנסירה וג' בחי' אלו נעשות יחד כי ע"י הדורמיטא אין יניקה לנקב' ע"י הזכר ואז נפרדים מאחוריהם וננסרין ואז נכנסת עטרא דגבור' ובינ' דז"א בסוד מוחין אלי' וזהו חיבוק השמאל והבן כל זה היטב:

וביוה"כ כבר הי"ס שלה ננסרו מעיוה"כ ולכן בתחילת ליל יום זה עולה מדריגה אחר מדריגה אל אימא עילא' בסדר הה' תפלות כנ"ל ובחזרת מוסף אז נגמר עליית' שם. וענין עליית' שם הוא בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע כו' כי שם היא מתקשטת בקישוטין ולוקחת הה"ג מן אימא עצמה שלא ע"י ז"א כמו עד עתה בר"ה ובנעילה נעשה גם החותם של היסוד שבה שהוא הכלי שבו נתונין המ"נ שהם הה"ג שלקחה מאימא וכבר נתבאר לעיל כי החותם הזה איננו היסוד עצמו שבה:

ובימים שבין מוצאי יוה"כ עד ח' עצרת ולא עד בכלל הכל הוא ענין חיבוק הימין וכבר היא יכולה באלו הימים לעמוד עם ז"א פב"פ עמו ממש ולא עם יעקב לבדו אלא עם ז"א עצמו. ואמנם חיבוק הימין הוא לקיחתה גם את עטרא דחסדים האמנם החסדים האלו יש בהם ב' בחי' הבחי' הא' היא החסדי' שלוקחת מן אימא עצמה שלא ע"י ז"א בהמשך כל הימים הנז' ויש בבחי' זו ב' חלקים החלק הא' הם החסדים דא"פ והחלק הב' הוא דאור מקיף ובחי' הב' היא החסדים שלוקחת מז"א עצמו ואינם מבחי' הדעת עצמו אשר בז"א אלא בבחי' החסדי' המתפשטין בו"ק דגופא דז"א כנודע. אמנם בתחיל' צריך להמשיך להם בעצמ' אור גדול מן השורש והמקור שלהם שהם החסדים אשר בעטרא דחסד שבדעת דז"א כדי שיוכלו הם אח"כ להאיר אל נוקב' וליתן בה בחי' חסדים כנז'. וגם בבחי' זו הב' יש בה ב' חלקים א"פ וא"מ. ואמנם ענין המשכת החסדים דאימא בסוד א"פ הוא שלא ע"י מעשה אלא בכל יום ויום ממוצאי יוה"כ עד יום הא' של סוכות נגמרים לכנס בה והימים האלו בעצמם יש בהם שלימות הזה והמשכתם בסוד אור מקיף הוא ע"י מצות סוכה שהוא בחי' אור מקיף עלינו כנודע. והמשכת החסדים דז"א באור פנימי ואור מקיף שניהם נעשים ע"י מצות הלולב אלא שע"י נטילת לולב ועשיית הנענועים נכנס האור הפנימי וע"י ההקפת המזבח עם הלולב נכנס אור המקיף. ואמנם צריך שתדע כי כל אלו החסדים כולם בכל בחינותיהם הם לצורך בנין גופה עצמה להעשות פרצוף שלם אבל מה שהוא לצורך בחי' הזווג שלה אינו נעשה אלא ביום הו"ר וביום ח' חג עצרת כמ"ש במקומו והרי נתבארו כל הבחי' דרך כלל:

ועתה נבאר פרטן הבחי' הא' שהם החסדים שלוקחת מאימ' הנה נודע הוא כי אלו החסדים שלוקחת מאימ' עצמה הם מתפשטים בה ע"ד התפשטות החסדים שלוקחת מז"א ממש כי ה"ח מתפשטים מחסד עד הוד שבה ואח"כ כללות הה"ח האלו יורדת ביסוד שבה הנקרא כל כנודע. ואח"כ הארה אחרת יוצאה מתולדת הארה כללות החסדים דיסוד וגם היא כוללת כל הה"ח ויורדת במל' שבה והרי הם ז' בחי' חסדים דא"פ מתפשטים בז' ספי' תחתו' שבה ועד"ז הוא התחלקות והתפשטות החסדי' דא"מ בחוץ בז"ס האלו ע"י מצות הסוכ' כנז"ל. ונחזור לענין החסדי' דא"פ דע כי בכל הזמנים האחרים סדר התפשטות החסדים הוא מלמעל' למטה בין בא"פ בין בא"מ כי תחילה מתפשטים בחסד ואח"כ בגבור' ואח"כ בת"ת כו' אבל עתה בימים האלו ובזמן הזה החסדים דא"מ הם נכנסים כדרכם מלמעל' למטה אבל החסדים דא"פ נכנסים שלא כדרכה ממטה למעלה כי תחילה נכנס בחי' המל' ואח"כ בחי' היסוד כו'. וטעם השינוי הזה הוא לפי כי עתה הנקבה כול' גבו' ודינין בלבד אם גבו' שלקחה ע"י ז"א ואם גבו' שלקח' ע"י אימא ואינו כשאר הזמנים שתכף בפעם שניתנו בה הגבו' נכנסים החסדים כנודע כי מה שנעשה עתה בכל אלו הימים שבין ר"ה לח' עצרת נעשה בכל יום ובכל תפלה כנז"ל בענין חותם נעילת יוה"כ ולכן לא נתחזקו הגבו' בה אבל עתה שכל י' ימי תשובה לא היה בה רק הגבו' ודינין נתגברו ונתחזקו בה הדינין מאד זמן רב ואם החסדים הפנימיים היו נכנסי' מלמעלה למטה כסדרן היו מתבטלים לפי שכמו שהגבו' נכנסו בהמשך הימים הנז' גם החסדים אינם יכולים לכנס יחד אלא בהמשך ימים. וטעם אריכות זמן זה הוא לפי שע"י חטאו של אדה"ר ביו' שנברא שהוא יום ר"ה הטיל הנחש זוהמא בחוה והוצרכ' נוקב' דז"א להתעכב כל הימים האלו עד שתשתלם ביום ח' עצרת ולא יכלה להתקן בפעם אחד אלא מדריגה אחר מדריגה כנז"ל. ונמצא כי מוכרח הוא שלא יכנס בכל יום רק חסד א' כמו שיתבאר ואם החסד הגדול שבהם שהוא החסד שבחסד נכנס בו בתחילה הנה להיותו יחידי בתוך הגבו' הרבות והגדולות והחזקות ההם היה מתבטל בתוכם ואחר שזה החסד הגדול נתבטל כאשר יכנסו החסדים האחרים ג"כ יחידים כל א' ביומו והנה הם גרועים ממנו בלי ס' שיתבטלו כי כל מה שהולכים הם גרועים וחלשים. והנה תכלי' כניסת החסדים האלו הוא להמתיק הגבורות החזקות אשר בה ולבסמם בסוד וימינו תחבקני כנז"ל ולכן צריך שביום א' נכנס החסד הגרוע שבכולם שהוא כללות הארת החסדי' אשר הם חלק המל' שבנוק' ואעפ"י שהיא מתבטלת בתוך הגבו' עכ"ז עושה שם איזה רושם של תיקון בהכרח. וביום ב' נכנס חסד יותר משובח ועושה רושם יותר גדול וכעד"ז החסדים הולכי' ומתחזקים עד שבהכנס החסד הגדול שבכולם באחרונה יש בו כח להתגבר מחמ' הרשמים שעשו החסדים הראשוני' ואז מתבסמי' ומתמתקים גבורותיה. והנה פשוט הוא כי החסדים דא"פ מקדימי' להתפשט קודם החסדים דא"מ כנודע:

ונבאר עתה סדר כניסתם וזה נתבאר לעיל בענין עיוה"כ כי טעם משחז"ל כל האוכל ושותה בט' כאלו התענה ט' ועשירי הוא מפני כי ביום ההוא ננסרין ההוד והיסוד והמלכו' דרחל נוק' דז"א וגם נכנסו אז בחי' כללות הארת החסדים במל' שבה ואח"כ בחי' כללותם ביסוד שבה כנז' שם. ואמנם ביוה"כ לקחה הגבו' והחותם מאימא עילאה כנ"ל במקומו ועתה בד' ימים שיש ממוצאי יוה"כ עד יום הא' דחג הסוכות נכנסים ד' החסדים האחרים ג"כ ממטה למעלה כנ"ל והם חסד שבהוד ביום א' וחסד שבנצח ביום ב' וחסד שבת"ת ביום ג' וחסד שבגבורה ביום ד' שהוא ערב חג הסוכות. וביו"ט הא' של חג הסוכות יש בו ב' בחי' אם בחי' היום בעצמו ככל הימים הנז' ואם בחי' מצות הסוכה אשר בו לכן נכנסים בו החסד העליון שבכולם שהוא החסד שבחסד שבה וזה נעשה ע"י בחי' היום בעצמו כשאר הימים והנה נגמרו להכנס כל החסדים הפנימיים דאימא ועוד נכנס בו ג"כ החסד העליון שבכל החסדים דא"מ מצד אימא שהוא החסד שבחסד שבה כנ"ל כי כל המקיפים נכנסים כסדרן מעילא לתתא וזה נעשה מבחי' מצות הסוכ' אשר ביום זה ובזה יתבאר למה אנו עושים י"ט גמור ביו"ט א' דחג הסוכות. וטעם הא' הוא מפני שבו נשלמו כניס' החסדים הפנימיים דאימא ולא עוד אלא שבו נכנס החסד העליון שבכולם הנקר' יומם יומא דכליל לכולהו יומין כנודע וטעם הב' הוא כי בו התחיל התפשטות החסדים המקיפים דאימא ולא עוד אלא שבו נתפשט המקי' העליון שבכולם כנז'. והנה נודע כי חיבוק הימין אינו מתחיל להעשות אלא ביו' זה והנה כל עיקר תיקון נוקבא אינו אלא על ידי החסדים ובפרט המקיפי' הנקר' חיבוק כנז' כי זה סוד והוכן בחסד כסא כי כל הכנת תיקון המל' הנקרא כסא הוא ע"י החסדים הנקרא חיבוק הימין ונודע כי אין חיבוק אלא באור המקי' המחבק את הנקבה מחוץ שלה וא"כ מיום א' דסוכות אז מתחיל חיבוק הימין וז"ס ולקחתם לכם ביום הא' כו' אעפ"י שכבר נכנסו החסדים הפנימיים כיון שעיקר החיבוק הוא ביום זה כי בו מתחיל התפשטות החסדים המקיפים הוא הנקרא יום הא' ולכן הוא י"ט גמור כי הימים שקדמו אלי' היה חול גמור אעפ"י שנכנסו בהם חסדים הפנימיים לפי שאינ' ענין החיבוק ועוד שלא היה נכנס רק חסד א' בכל יום אבל עכ"ז אין בהם נ"א וסליחות והספד כו' אבל ביום א' דסוכות כי נכנסו בו ב' בחי' יחד פנימי ומקיף ולא עוד אלא שהם הפנימי הגדול שבכולם הכולל לכול' והמקיף הגדול שבכולם ג"כ ולכן הוא יו"ט גמור ובימים שלאחריו אעפ"י שאין נכנס בכל יום מהם רק מקי' א' בלבד עכ"ז כיון שהם בחי' מקיפין שהם אורות גדולים מאד יותר מן הפנימיים וכנז' כי אין נקרא חיבוק ימין אלא בבחינת המקיפים לכן אינם חול גמור ואינם יו"ט גמור אבל נק' חול המועד. והנה מה שנכנס בהם הוא זה כי ביום ב' וג' וד' וה' דחג הסוכות נכנסים ד' מקיפים של גבורה ות"ת ונצח והוד שבנוק' כסדרן מעילא לתת' כנ"ל וביום ו' נכנס כללות החסדים המקיפי' ביסוד שבה וביום הז' הנק' הו"ר נכנס כללות החסדים המקיפי' במל' שבה והנה נתבאר בחי' הא' שהם החסדים הפנימי' ומקיפי' מצד אימא:

הבחינה הב' היא החסדים פנימיים ומקיפים מצד ז"א המתפשטים בנוק' הם ג"כ ע"ד הנז' אלא שהם ע"י הלולב ומיניו הפנימיים ע"י נטילת הלולב ונענועיו כנודע והמקיפי' ע"י הקפת המזבח או התיבה בזמנינו זה של הגלות ע"י הקפת הלולב ומיניו והנה בז' ימי החג נכנסים ו' בחי' דפנימיו' כסדרן וז' בחי' המקיפי' כסדרם מעילא לתתא ואחר שביארנו דרוש הכולל בענין הימים בעצמם ובענין מצות הסוכה ובענין מצות הלולב נחזור לבאר כל דרוש מהם בפ"ע דרך פרט וזה החלי:


דרוש דעריכה

והוא דרוש הסוכה ובראשונה נבאר הכולל שלה ואח"כ נבאר דיני הסוכה בעצמה וציורה ודמותיה והסכך מה עניינם בארוכה בע"ה. הנה נתבאר לעיל בדרוש שקדם כי ע"י מצות ז' ימי הסוכות מתפשטין החסדים דאימא בסוד א"מ לנוק' דז"א בז"ת שבה ולפי שעיקר החיבוק בימין הוא ע"י אלו המקיפין דחסדים דאימא לכן אין חג הזה ולא הימים האלו נקרא חג הלולב או ז' ימי הלולב רק חג הסוכו' וז' ימי הסוכות. והנה זהו טעם מצות סוכה כל שבעת הימים של החג כי הנה ענין הסוכה הוא א"מ אל הנקב' מבחי' החסדים דאימא ואנחנו ישראל בני מלכים בני מלכות הנק' רחל נוק' דז"א עושים סוכ' ויושבים בצל אור המקיף ההוא המתפש' בה המקיף וסובב אותה כעין סוכה כדי שנמשיך אלינו מן האור המקיף ההוא. וז"ס מ"ש חז"ל כי הסוכה היא כנגד ענני כבוד אשר במדבר כי הנה כל ענן הוא בחי' חסד כמ"ש הכתוב כי ענן ה' עליהם יומם ואין יומם אלא חסד כמ"ש הכתוב יומם יצוה ה' חסדו ולכן היו ענני כבוד כנגד אהרן הכהן איש החסד והם ז' עננים כנגד ז' מקיפים של החסדים בז' ספי' תחתונות דנוק' מחסד עד מלכות שבה וכנגדם הם ז' ימי הסוכ':

ועתה נבאר צורת הסוכה בעצמ' והדינין שבה. הנה אמרו בגמ' כמה מיני סוכות הם סוכת גנב"ך ורקב"ש כו' אבל שורש כולם אינה רק ג' בחי' אשר כנגדם נזכר בכתוב ג"פ סוכו' כמ"ש בסוכות תשבו שבע' ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי כו' ובזה תבין כמה מאמרים בס"ה ובס"ת חילוקים בענין הסוכה כי במקום א' אמר כי הסוכה היא אימא עילאה המסככת על בנין ובמ"א אומר כי הסוכה היא מלכות תתאה ופעם אחרת אומר כי סוכה היא כ"ו ה"ס והם הויה ואדני שהם זו"ן. והנה עיקר הדבר הוא כי בחי' סוכה היא אימא עילאה המסככת על בנין בבחי' א"מ אלא שנחלק לג' בחי' א"מ של ז"א לבדו ובחי' א"מ אל נוק' לבדה ובחי' א"מ לשניהם ביחד ושלשתם מאימא עילאה המסככת עלייהו ומקיפתן ולכן ב"פ נזכרו בפסוק תיבת בסכת חסרים כנגד המקי' דז"א לבדו וכנגד המקי' דנוק' לבדו ופעם אחרת נזכר בפ' בסכות מלא כנגד המקי' דשניהם יחד והוא כי בהיות סכה חסר ו' הנה הוא בגי' אלקים עם הכללות והוא רמז אל הנקב' הנקרא אלקי' לרמוז כי היא לבדה מוקפת מאימא עילאה. או ירמוז אל ז"א המוקף הוא לבדו מאימא עילאה הנקרא ג"כ אלקים כנגדו אבל סוכה מלא ו' בגי' הוי"ה ואדנ"י והם אותיות כ"ו ה"ס כנז' שהם המוקפים יחד מן אימא עילאה:

ועתה נבאר גם ג' בחי' הנז' הנה נודע כי הנקבה רחל מתחלת מן אחורי החזה דז"א ולמטה ובהיות אימא מקפת את זו"ן נמצא כי בתחילה מקפת את חציו העליון של ז"א הוא לבדו והרי זו היא בחי' א'. ואח"כ נמשך אור מקיף דאי' מקפת ע"ג הנקבה לבד' כי הנה אין אותו האור מקיף ע"ג ז"א ממש מאחוריו אלא ע"ג נוק' ונדבקת שם עמו אב"א והרי זו בחי' ב'. ועוד יש בחי' הזרוע ימין דז"א שבו מחבק את נוקבא כמש"ה וימינו תחבקני בהיותם פב"פ ושם זו"ן הם ביחד ונודע כי החיבוק הוא א"מ כנ"ל בדרוש הא' שקדם לזה והנה אור המקי' ע"ג זרוע ימין של ז"א כשהוא מחבק את נוק' ודאי כי גם היא מוקפת באותו האור המקיף והרי נשלמו ג' הבחי'. והנה ב' בחי' הראשו' הם מבוארות אבל הבחי' הג' אנו צריכים לבאר עניינה והנה לזו הבחי' הג' הוא שאמרו בגמ' שתים כהלכתן וג' אפילו טפח וזו א' מציורי הנז' בגמרא וזה עניינו. כי הנה בהיות זו"ן פב"פ והוא מחבק אותה בזרועו הימיני והנה הזרוע יש בו תלת פרקין פרק העליון הסמוך ומחובר בכתף והוא ארוך ופרק האמצעי והוא הנק' זרוע וגם הוא ארוך ופרק האחרון והוא הכף של יד עם ה' אצבעותיו וזו היא פרק קצר וקטן. והנה בהיותו מחבקה בזרועו נמצא כי הפרק העליון הוא מחבק את צד זרוע שמאל של נוק' והפרק האמצעי נכפף עוד ומחבק לצד האחור של נוק' ואלו נק' ב' דפנות שלימות כהלכתן והפרק הג' של היד נכפף יותר מכולם ומחבק צד פנים של נוק' אבל אינו מחבק כל הצד ההוא של פנים כי הפרק ההוא קטן וקצר ואין בו רק שיעור טפח שהם ד' אצבעות היד לבדם ועל זה אמרו ודופן ג' אפי' טפח. והואיל ואתא לידן נבאר עוד ציור אחר הנז' בגמ' והוא סוכה העשוי' כמבוי ועניינה הוא כי הנה בחי' רחל בין בהיותה פב"פ או אב"א אין עיקר יציאת' אלא מקו האמצעי של ז"א במקום החזה דתמן נקיב חד נוקבא ואתפשט בוצינא דקרדינותא ועביד לרישא וגולגלתא דנוקבא כנז' באדרת נשא ונודע כי הנ"ה דאימ' עם המוחין דז"א שבתוכן המתלבשין תוך הז"א הנה הנצח וההוד מתפשטין בב' קוי הימין והשמאל עד סיום רגליו אבל היסוד המתפשט בקו האמצעי אינו מתפשט רק עד החזה בלבד למעל' מראש רחל ונמצאת רחל העומדת בקו האמצעי דז"א מוקפת מן נצח והוד דאימא והם כצורת ב' דפנות ימנית ושמאלית זו כנגד זו וזו כנגד זו כדמיון מבוי מפולש. ופשוט הוא כי כמו שבחי' זו היא בא"פ כך הוא בא"מ דאימא המקיף מבחוץ סביב הנצח וההוד דז"א כי לעולם אין סוכה אלא בא"מ כנז' ואל תטעה בזה כי אין כל דברינו אלה אלא בבחי' א"מ דאימא הנק' סוכה. והנה הנקבה עומדת בין ב' הדפנות העשויות כמבוי מפולש ולכן צריך שיביא פס טפח ומשהו ויעמידנו בדופן הג' המזרחית בפחות מג' אל הדופן הימנית והדופן השמאלית. באופן שהפס הזה יהיה ממש מכוון באמצע ב' הדפנות ימנית ושמאלית וע"י נכשרת סוכה זו שהרי אינו מבוי מפולש. והנה ענין הפס הזה הנז' אשר בדופן הג' הנה הוא היסוד דאימא שנסתיים בחזה והוא דופן ג' מזרחית באמצע ב' דפנות נצח והוד דרומית וצפונית והוא מכוון ממש באמצע בין ב' הדפנות ואינו קרוב לזה יותר מזה ונודע כי ביסוד הזה יש בו ה' החסדים או ה' גבורות ונודע הוא כי הם בחי' ה' אצבעות יד ימנית או יד שמאלית ונמצא כי שיעור הפס הזה הוא טפח והנה על דרך זה יתבארו כל שאר ציורי הסוכה אבל הכלל העולה כי כל בחי' סוכה אינו אלא בבחי' אימא עילאה המסככת על זו"ן בנין דילה בבחי' אור המקיף שלה כנז'. ועתה נבאר ענין הסכך של הסוכה כי הדפנות הם נה"י דאי' מבחי' אור המקיף כנז' האמנם הסכך הוא בחי' חצי התחתון דת"ת דאי' מן החזה שלה ולמטה אשר הוא כעין סכך ע"ג ג' דפנות דנה"י שבה. ונודע כי בחי' הת"ת הזה שהוא עצמו כתר דז"א הוא בחי' סכך הסוכה אשר הוא סוכך ע"ג זו"ן היושבים תחתיו כי כל כתר הוא בחי' א"מ מלשון כותרת. האמנם שיעור גבהו של סכך הוא למטה בתוך ך' אמה כי סוכה שעשא' למעלה מך' אמה פסול והענין הוא כי זו"ן העומדים תחת כל א' מהם יש לו י"ס הרי הם גובהן של שניהם ך' אמה והסכך שהוא הכתר שעל גביהם הוא גבוה למע' על ך' אמה ממש מצומצם ומונח עליהם אבל אם יהיה למע' משיעור ך' אמה פסול. והטעם הוא מ"ש חז"ל ממ"ש בגמרא כי עד עשרים אמה אדם יודע שיושב בצל סוכה כו' פי' כי נודע הו' שכל האורות העליונים כל א' הוא למטה ממדריגת חבירו ואינו יכול להשיג ולהסתכל למעל' ממדריגתו ועד"ז אמרו בנשמו' הצדיקי' שכל א' נכוה מחופתו של חבירו והנה האדם היושב תחת סוכה זו הם זו"ן אדם וחוה שנאמר בשניהם זכר ונקבה בראם ויקר' שמם אדם ובפרט ז"א שהוא הוי"ה דמ"ה שהוא בגי' אדם כנוד' והאדם הזה אינו משיג למעלה מחצי התחתון דת"ת דאימא כלל ואעפ"י שגם הוא סכך סוכך עליו כיון שהוא למעל' משיעורו שהם ך' אמה אינו משיג אורו ואינו יודע אם יושב בצילו ומסכך ומאיר עליו:

ונבאר מלת סכך הנה נודע כי הכתר כולל כל הט' ספירות שלמטה ממנו ויש בו כללות של כל מה שלמטה ממנו וגם הת"ת עצמו דאימא בודאי שכל האורות שבה משם ולמטה כולם יורדים ועוברים בו. ונמצא לב' טעמים הוא מוכרח שבכתר הזה יהיה בו כללות כל מה שלמטה ממנו ונודע כי אורות אימ' הנמשכין בתוך ז"א הם מאה אורות בסוד ק' ברכות שהאדם מברך בכל יום והם הוי"ה דס"ג שבאימא והמילוי שלה שהם ל"ז והרי ס"ג ול"ז הם בגי' מאה והם בחי' מקום אורות המכוסים והמגולים שבז"א כמבואר אצלינו בענין ו' בני לאה עם דינה וכל ק' אורות אלו עוברים דרך הסכך שהוא הכתר דז"א ונכללים בו ומניחים הרושם שלהם בו אלא שזה האור של הסכך הוא בחי' א"מ כנז' וע"כ נקרא סכך אם כפי הבנת הלשון שהוא מסכך עליה' בבחי' א"מ ואם בבחי' הגימט' שלו שעולה סכך ק' כנגד מאה אורות דז"א היורדין דרך בו כנז':

ונבאר עוד מ"ש רז"ל במסכת סוכה המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים בתוכה כשירה בדיעבד אבל לכתחיל' בעינן שיהיו נראים הכוכבים מתוכה של הסכך. וסוד זה נתבאר בתיקון תוספת ופרוס עלינו סוכת שלום שתיקנו לומ' בליל שבת בברכת השכיבנו ושם נתבאר ענין זה באורך ענין היסוד דאי' הנפרש כמין אהל וסכך סוכה תוך גופא דז"א במקו' החזה שבו ונפרש עד דפנות הגוף וכל החסדים דגופא דז"א הם למעלה מן המסך ההוא כי עלו ממטה למעלה כי נקיבו המסך ועלו ודרך אותם נקבי הסכך והמסך ההוא יורד הארותיהם ונראים למטה דרך נקבי המסך כעין כוכבים שברקיע זה ששמעתי ממורי ז"ל בפעם אחרת ונראה שאינו מקושר עם מה שאמרנו בתחי' וצ"ע:


דרוש העריכה

והוא דרוש הלולב עם מיניו והיכן רמוזים ובראשונה נבאר כונתו בדרך כללותו ואח"כ נבאר פרטי ד' מינים הנז'. כבר נתבאר לעיל, כי ע"י הלולב נכנסים ז' בחי' חסדים דאו"פ מן ז"א אל רחל נוק' בז' ספירות התחתונות, חסד א' בכל יום מז' ימי החג, ואעפ"י שבכל יום יש נטילת לולב בכל נענועיו להמשיך אלו החסדים בה, עם כל זה אין נכנסין בה רק חסד א' בכל יום מעילא לתתא, חסד א' בחסד שבה ביום א' וחסד ב' בגבורה שבה ביום ב' וכו', עד כי ביום הז' הנקרא הו"ר נכנס כללות הארת החסדים במלכות שבה. ונודע כי בזמן שבית המקדש קיים היה הלולב ניטל כל ז' אבל במדינה אין בידינו כח להמשיך החסדים אלא ביום א' בלבד שהוא יו"ט ומשם והלאה נעשה מאליו ואין בידינו כח להמשיכן והנה כל זה נעשה ע"י נטילת לולב ונענועיו. וסוד הנענועין הוא להמשיך החסדים שבדעת דז"א הסתומים תוך יסוד דאימא וע"י הנענוע יורדת הארתם בחסדי' המתפשטים בז"ת דז"א שהם סוד הלולב ומיניו ומשם נמשכים לנוק' כמ"ש בע"ה. ואח"כ מקיפין את המזבח או את התיבה פעם א' בכל יום עם הלולב ומיניו והכונה היא להמשיך החסדים הנז' מבחי' אור המקיף אל הנק' הנקראת מזבח או תיבה, ולהיות אור המקיף בגילוי לכן אין מנענעין את הלולב בזמן ההקפות וגם באלו המקיפים יש ז' בחי' ובכל יום יורד אור א' מהם עד תשלום ז' ימי החג ע"ד החסדים הפנימיים וגם הם מעילא לתתא, כסדר כניסת הפנימיים כנ"ל. וכבר נתבאר למעלה כי לעולם אור הפנימי נכנס קודם אור המקיף, ולכן אחר נטילת לולב ונענועיו בברכה ובהלל אז עושים ההקפות כי גם ענין ההלל הוא נעשה עם נטילת לולב להמשיך החסדים הפנימיים ולכן ביארנו לעיל שצריך לנענע ד' נענועים בקריאת ההלל והוזכרו בס' התיקו' בדף מ"ח בתיקון כ"א. ומה שתכוין אז הוא כי הנה נתבאר כי בכל יום נכנס חסד א' דאו"פ והנה החסד הא' שבכולם נכנס ביום א' ונקרא יומם יומא דכולהו כי הוא הולך ומתפשט עם כולם בכל יום ויום והנה חס"ד בגי' ע"ב והנה ד' נענועי הלולב כל נענוע יש בו ח"י זמנין שהם ג"פ בכל קצה מו"ק וד"פ ח"י גי' ע"ב כמנין חסד לרמוז אל החסד הא' שהולך ומתפשט בכולם בכל יום ויום עם החסד של אותו היום הבא:

ונבאר עתה פרטי הלולב ומיניו היכן רמוזים בדרך קצרה כדי שתבין סוד הנענועין ואח"כ נשלים ביאור פרטיו. הנה למטה יתבאר כי ד' מינין שבלולב הם רומזים אל ד' אותיות ההוי"ה והנה הויה זו כולה היא בז"א לבדו בזה האופן. יו"ד חסד גבורה ת"ת, והם ג' הדסים. ה"ה נצח והוד, והם ב' ערבי נחל. ו' יסוד והוא הלולב. ה"ה אחרונה אתרוג והיא מלכות שבו שהיא העטרה שביסוד הנקרא ראש צדיק אבל אינו נוקבא דז"א כמו שחשבו רבים כי זהו טעות מפורסם, כי המלכות דז"א עצמו המחוברת עמו, (גם היא) נרמזת בחיבור בסוד אות ה"ה אחרונה של הוי"ה, אבל הנקבה יש לה שם שלם בפני עצמה והוא אלהי"ם או אדנ"י כנודע. ולכן נקרא פרי עץ הדר ר"ל פרי של היסוד הנקרא עץ הדר והפרי שבו הוא העטרה גם נקרא יסוד הדר בסוד הדרת פני זקן וכמ"ש בפ' תצוה. ובזה יתיישבו לך כמה מאמרים בס"ה שנראין דבריהם כסותרין זה את זה כי נמצא בזוהר שהאתרוג הוא יסוד, גם נמצא במ"א שהוא המלכות, ושניהם אמת כי היא מלכות שביסוד דז"א וזהו טעם איסור הפרשת האתרוג מן הלולב בעת נטילתו וצריך לחברם יחד כי הלולב הוא היסוד והאתרוג הוא העטרת הדבוקה עמו בלי פירוד. וז"ס הנז' בס' הרקאנטי על ענין אותו החלום שראה אותו חכם שהיה מפריד ה' אחרונה משאר ג' אותיות ההויה והיה זו על שהיה מפריד האתרוג מן הלולב. ולהיות כי המלכות נאחזת בשמאלא לכן אתרוג בשמאל אבל עכ"ז אין להפרידו מן היסוד. והנה הלולב הוא היסוד ונמשך דרך חוט השדרה וז"ס הלולב הדומה לשדרה ולכן מקום חיבור האתרוג עם הלולב כנ"ל הוא בסיומא במקום אחיזתו מלמטה כי כן העטרה היא בסוף היסוד ולפי שיוסף סליק בחביבו לעילא עד המוח ויורד למטה בסוד בנימין כנז' בפ' פקודי בהיכלות וגם בפ' שלח לך וגם בפ' משפטים בענין ההוא סבא בפסוק משכיל לאיתן האזרחי דסליק עד מוחא להמשיך משם טיפת הזרע ולכן הלולב גבוה מכל שאר המינין מן ההדס והערבות כנודע. וג' בדי הדס רומזים לג' אבות חג"ת אשר כל א' כלול משלשתן ולכן צריכין להיות עבות משולשין כל ענף וענף לבדו וב' בדי ערבות הם נצח והוד כנז' בפ' צו. והרי נתבאר כי ד' מינין שבלולב כוללים ז"ת דז"א שהם חג"ת ונה"י והעטרה שביסוד והם בחי' החסדים עצמם המתפשטים בז"ת דז"א מן החסד עד מלכות שבו ואינם הז' ספירות עצמם רק החסדים המתפשטים בהם.

ועתה נבאר סוד הנענועים הנה נתבאר כי הכוונה בנטילת לולב הוא כי ד' מינין אלו הנפרטים בז' בחי', שהם ז' בחי' חסדים המתפשטים בז"ת דז"א אנו מנענעים אותם ומעלי' אותם למע' עד השרשים שלהם אשר בדעת דז"א כנודע ומקבלים הם עצמם שם הארה גדולה כשעולים שם שהוא סוד ההולכה שבלולב ואח"כ בחזרת הובאת הלולב מורידין הארה אל הנוקבא כדי לתת בה בחי' ז' חסדים הפנימיים בז' ימי החג כנ"ל, ולולי הנענוע לא היו מקבלים הארה כנ"ל כי האורות הם שם סתומים וע"י הנענוע מתעוררים ומאירים בהם. וז"ס הולכת והובאת הלולב ותכוין בהולכתו כי הוא עולה בדעת לקבל הארה משם ובהובאתו תכוין להמשיך הארה ההיא אל הנוק' אשר עומדת ראשה במקו' החזה, ולכן צריך לכוין להביא סוף קצה הלולב עד החזה שבך ותגיעהו שם ותכוין כי אתה המנענע הלולב נרמז בז"א אשר מנענע החסדים שבו שהם הלולב ומיניו עד הדעת שבו וממשיך הארה אל נוקבא אשר ראשה כנגד החזה שבו ואין הנוק' הזו בחינת האתרוג כנ"ל. ובכח הכאת החסדים שהם הלולב ומיניו הם בפנים המכים בחזה גורם שיצא משם הארה בחוץ אל ראש רחל שהיא עמו פב"פ כל הימים האלו כנ"ל בדרוש א' ונכנסים בה החסדים הפנימיים ולכן ענין נטילת הלולב ניטל אחר תפלת שחרית קוד' תפלת מוסף לפי שאז היא עדיין עמו פב"פ מן החזה ולמטה אבל בתפלת המוסף עולה יותר, למעלה מן החזה כנודע.

וענין היות הנענועים ו' לו"ק הענין הוא עם הנ"ל, כי הנה אמרו בתיקונין שהדעת היא נשמתא דת"ת. והענין הוא כי כמו שהת"ת הוא ו"ק חג"ת נה'י ונקראים כולם על שמו כי הוא הגוף שבו נאחזים ו"ק גם הדעת יש בו ו"ק ונאחזים בו ע"ד הנז' בת"ת ואותם הו"ק שבו הם ו' בחינות חסדים שהם שרשים ומקורות אל ו' חסדים המתפשטים בת"ת עם ו"ק שהם ה' חסדים מחסד עד הוד וכללותם ביסוד, ואלו החסדים התחתוני' הם בחי' הלולב ומיניו כנ"ל. ולכן מנענעין נענוע א' בכל קצה מו"ק העליונים השרשים אשר בדעת, להמשיך ממנו הארה למטה ו' עליונים בו' תחתונים. והנה סדר הנענועים הם כסדר ו"ק עליונים שבדעת והם תחילה דרום בחסד אח"כ צפון בגבורה אח"כ מזרח בת"ת אח"כ מעלה בנצח אח"כ מטה בהוד וכן נזכר בס"ה. והטעם כי נצח והוד נקראים שחקים והם רחיים העליונים הטוחנים מן לצדיקים שהיא יסוד ונודע כי הרחיים הם ב' אבנים זו ע"ג זו, זו מעלה וזו מטה. גם זהו ענין והקרנים גבוהות והא' גבוה מן הב' והם תרין רצועין נצח והוד כנז' בס"ה בהקדמה גם זה ענין נקראים שפתים שהם שפה אחד ע"ג חברתה. גם ז"ס ענין יעקב ורחל זה בנצח וזה בהוד בתפילת שחרית דחול כמבואר במקומו וכשמזדווגים נמצא נצח על הוד גם זה סוד נרמז בהיכלות בפ' פקודי בס"ה כי היכל עצם השמים עומד למטה והוא כנגד ההוד והיכל הנוגה שהוא כנגד הנצח אינו עומד בצידו אלא למעלה ממנו. אח"כ מערב ביסוד כי כללות כל החסדים מתערבין יחד ונכללין בו כנודע ונמצא כי סדר הנענועין הם בו"ק על סדר חג"ת נה"י ונמצא כי נענוע האחרון מכולם הוא מערב וזכור זה.

וטעם היות כל נענוע ג"פ הוא כי הנה ג' מוחין יש ברישא דז"א חב"ד ולהיות כי הדעת מכריע ביניהם הוא כלול משלשתם ולא עוד אלא שאפילו חו"ב כל א' מהם כלול משלשתן ומכ"ש הדעת לטעם הנז' ונמצא כי הדרום שהוא החסד של הדעת כלול מג' מוחין ולכן צריך שלשה הולכות וג' הובאות כנגד דרום הכלול מג' מוחין להמשיך הארה משלשתם. ולכן צריך הולכה והובאה פ"א כנגד המוח הא' אשר בדרום והולכה והובאה פ"ב להמשיך המוח הב' אשר בדרום והולכה והובאה פ"ג להמשיך מוח הג' שבדרום שלא כדברי הנוהגים לעשות ג' הולכות רצופות בפעם א' שמוליכין הלולב קצת וחוזרים ומרחקים אותו יותר וחוזרים ומרחקין אותו יותר ואח"כ מקרבין אותו בג' קירובין ועד"ז בכל ו"ק הדעת שיהיו ג' נענועין בכל קצה מהו"ק. ולכן תכוין בכל הולכה והובאה שבכל פעם שבג"פ שבכל קצה להוליך ולהמשיך הארה ולהביא הלולב עד החזה להאיר בנוק' אשר שם כנ"ל ויהיו ח"י נענועין ג' בכל קצה ולכן היסוד האחרון שבכולם שהוא כלול מכולם ומקבל מן ח"י בחי' מוחין שיש בו"ק הדעת כנז' הנקרא ח"י העולמים ועד"ז הוא בו"ק תחתונות בגופא דז"א כי הם כלולים מח"י בחי' הנז' וגם היסוד ההוא נקרא חי העולמים.

ועתה נבאר הנענועין הנז' בסוד השמות אשר יש בהם והענין הוא במה שנודע כי ג' המוחין הם ג' אותיות יה"ו יו"ד בחכמה ה' בבינה ו' בדעת, וכיון שכל קצה מהו"ק שבדעת כלול מג' המוחין יש בו שם א' של יה"ו אמנם אינם דומים זה לזה כי הם נחלקים בבחי' ו' צירופיו כנז' בספר יצירה וזה פרטן:

יהו בדרום הוי בצפון ויה במזרח:

יוה במעלה היו במטה והי במערב:

וביאור הענין היא כי אעפ"י שכל קצה מהם כולל ג' מוחין שהם ג' אותיות יה"ו אינם שוים כי החסד שהוא קו הימין גובר בו אות י' וצפון שהוא גבורה קו שמאל גובר בו אות ה"א ומזרח שהוא הת"ת קו אמצעי גובר בו אות ו' הרי הם ג' קצוות ראשונים. והנה גם ג' קצוות האחרונים הם ע"ד הנז' בג"ר כי במעלה שהיא נצח גובר אות יו"ד ובמטה שהוא הוד גובר אות ה"א ובמערב שהוא היסוד גובר אות ו' אבל יש ביניהם שינוי בסדר האותיות האחרונות שבכל שם מהם כי בחסד קודמת ה' אל וא"ו כי כן הוא הסדר האמיתי שהגבו' היא קודמת הת"ת שהוא ה' על ו' אבל בנצח קודמת ו' על ה' מפני שהת"ת גובר בו על הגבו' לפי שנצח יונק מן הת"ת וכן בגבו' שהוא דין גמור כל אותיותיה הם למפרע בסוד הדין כנודע בסוד פסוקים של ויסע ויבא ויט ולכן לא די שבו גוברת אות ה' בראש כולם אלא אף אות ו' שהוא הת"ת גובר על י' שהוא בחסד אבל בהוד שאינו כ"כ בחי' דין כמו הגבו' לכן אעפ"י שאות ה' גברה בו בראש כולם אמנם אות י' שהוא חסד גובר בו י' על וא"ו שהוא ת"ת כי זה סדרן האמיתי. וכן במזרח שהוא הת"ת גברה י' שהוא החסד על גבורה שהוא ה' אבל ביסוד שהוא מערב שהוא בחי' דין יותר מן הת"ת כנודע בסוד יצחק ק"ץ ח"י דנטיל לשמאלא כנז' בס"ה לכן אות ה' גברה בו על אות י' שהוא גבו' על החסד. והנה נתבארו ו' צירופי שם יה"ו הנז' בספר יצירה אשר הם למע' בו"ק הדעת וכן דוגמתם הוא בו"ק התחתונות דגופא דז"א כנז' בס"ה ובאלו הו' צירופים נברא העולם כנז' בס"י כי העולם הוא ו"ק אלו. ועדיין אנו צריכין להודיעך כי אלו הו' צירופי' כו' צריך לכוין בסוד מילויים והם דרום במילוי יודין כזה יוד הי ויו צפון במילוי ס"ג כזה הי ואו יוד. מזרח במילוי מ"ה כזה ואו יוד הא. מעלה במילוי יודין יוד ויו הי מטה במילוי ס"ג הי יוד ואו מערב מילוי מ"ה כזה ואו הא יוד ונמצא כי כיון שהכונה היא לכוין להמשיך הארה מאלו הי"ח אותיו' שבדעת שהם ו' שמות צירופי יהו אל הנוק' העומדת בחזה בבחי' הובאת הלולב כנ"ל א"כ תכוין עתה כי ע"י ה' תתאה שהיא בנוק' והיא הוי"ה דב"ן נשלם שם יה"ו בכל ו' צירופיו ונעש' ידוד שלם כנז' בס"ה בפ' ויקר' בר"מ בדי"ז ע"א:

ונחזור לבאר בדרך פרט ענין ד' מינין שבלולב הנה נת"ל כי הם כנגד ד' אותיות הוי"ה הנז' האמנם הם בסוד ההויה במילוי ההין העולה ב"ן. והטעם הוא כי כל כוונת הלולב הוא לפי שעד עתה הנוקבא רחל היתה ה' גבורות ועתה צריך למתקה ע"י החסדים כדי שתהיה ראויה לזווג ביום ח' עצרת ולכן כוונת הלולב ומיניו הם בהויה דב"ן דההין אשר היא בנוק' כנודע. והנה סוד הלולב ומיניו נרמזו בג' בחי' ההוי"ה הנז' אם בד' אותיותיו הפשוטות ואם בה' אותיות מילויה ואם באותיות מילוי מילוייה. ונבאר אותם כסדרן הנה הלולב הוא כנגד ו' וההדס כנגד י' והערבה כנגד ה' ראשונה והאתרוג כנגד ה' אחרונה והרי נתבאר בחי' אותיותיו ד' פשוטות. וענין ה' אותיות מילוי שבה לבדה מבלתי הפשוטות הם באופן זה כי ג' הדסים ב' ערבות הם חג"ת נ"ה והם כנגד ה' אותיות המילוי הנז' וכל אלו הה' לקחם הלולב שהוא היסוד הנקרא כל כי כל א' מהה' הוא כלול מי' והרי הם בגי' כל ואח"כ היסוד נותנם לאתרוג שהיא המלכות הנקרא כל"ה ר"ל כ"ל ה'. ונבאר ענין ט' אותיות המילוי בשלימותו וגם ענין מילוי המילוי הכל ביחד. הנה יו"ד הם ג' אותיות כנגד ג' ההדסים וכבר נת"ל כי סיבת היותם עבות הוא להורות כי כל א' כולל שלשתם ונמצא שהם ג' של שלש שלש שהם ט' אותיות מילוי מילוייה כזה יוד ויו דלת. ה"ה הראשונה היא ב' אותיות כנגד ב' ערבי נחל והם נצח והוד היוצאי' מנחל עליון בינ' כנודע דעד הוד אתפשטת אי' והיא מגדלת נצח והוד חדשים לז"א בסוד כונן שמים בתבונה האמנם לפי שגם היא מגדלת נצח והוד שבנוק' לכן יש ד' אותיות במילוי המילוי כזה הה הה ולפי שנו"ה דנוק' נעשים מכח נו"ה דז"א לכן נכללים בהם ואינם רק ב' ערבות בלבד כנז' בענין ההדס שאעפ"י שהם שלש של שלש שלש עכ"ז לא יש רק ג' הדסים. ו"ו הם הלולב שהוא היסוד ונרמז בו ו"ק דז"א באות ו' ראשונה וו"ק הנוקבא באות ו' שניה ושתיהן נכללות בלולב שהוא השדרה הכולל ו' הקצוות ובמילוי מילויין יש ד' ווי"ן ו"ו ו"ו כי ב' ווין אשר בסוד המילוי כבר נתבאר עניינם וב' ווי"ן דמילוי המילוי נקרא ווין זעירין הא' כנגד היסוד דז"א הנק' ו' זעירא משום דכליל שית בקרטופא חדא כנז' בסוף אדרת נשא והב' כנגד היסוד דנוק' כי גם הוא נקרא ו' זעירא. ה"ה אחרונה הוא האתרוג והוא העטרה שביסוד דז"א מלכות שבו ונודע כי גם בה מתפשט האר' א' מכללות כל החסדים הרי הם ב' בחינות שהם העטרה והחסד שבה שהם כנגד ב' ההין של המילוי ובמילוי המילוי יש ד' ההין הה הה והנה ב' ההין המילוי לבדו הם בעטרת היסוד דז"א אשר בה ב' הבחי' הנז' וב' הההין דמילוי המילוי רומזים אל הנוק' דז"א בת זוגו ואשתו שגם בה יש ב' בחי' הנז' ע"ד הנז' ממש:

עוד שמעתי כונה אחרת בענין הלולב וההדס הנה הדס הוא בגי' חיים ע"ה לרמוז כי הם החיות הנמשך מן אימא אל ז"א בגופו שהם ג' אבות הנרמזים בהדס וגם הלולב הוא בגי' חיים אמנם היא בחי' החיים הנמשכים מן היסוד הנק' לולב אל המל' משא"כ בערבי נחל ופרי עץ הדר ולכן אלו לבדם נקראים חיים ולפי שהחיים הנמשכים מן אימא לז"א הם יותר מעולים וגדולים מן החיים הנמשכים מן היסוד אל המלכות כי חיות ז"א הוא מאבא ואימא הנקרא חיים כנודע אבל חיות הנמשך מן היסוד אל המלכות אינו אלא הארה נחתמת מכללות הארות של החסדים שנכללו ביסוד וזו היא חיי המלכות שהוא חיות מעט ולכן ההדס היא א' יתירה על חשבון חיים אבל לולב הוא ממש חשבון חיים ובזה תבין למה אימא נקרא אלקים חיים והיסוד נקרא אל חי והטעם הוא כי מן היסוד נמשך חיות א' בלבד אל המלכו' אבל מן הבינה נמשכים ב' בחי' של חיות אל ז"א והיא מן אבא ומן אימא:


דרוש ועריכה

והוא דרוש ליל הו"ר ובו נתבאר ענין הלילה הזה הנק' ליל החותם הנה בדרוש תפל' הנעיל' דיוה"כ נתבאר באורך דרוש החותם מה עניינו. והענין בקיצור הוא כי ביוה"כ ע"י ה' תפלות לוקחת רחל ה"ג מאימא שלא ע"י ז"א וכדי שלא יתאחזו החיצונים בגבו' האלו אשר ביסוד הנקבה לכן נחתם בה חותם א' ביסוד שבה לשמור את הגבו' ההם. והנה החותם ההוא היא החות' העיקרי הפנימי הנעשה מן הנה"י דאי' מג' שמות אהי"ה דיודי"ן ודההי"ן ודאלפי"ן אשר בהם והם בגי' חותם כי החיצו' אינם נאחזים באימא ולכן אז נידון העולם כולו ונחתם או לחיים או למות ואז הוא עיקר הדין. והנה בליל הו"ר נעשה החותם הב' החיצון בסוד חותם בתוך חותם כנ"ל וניתן בספי' המלכות שבה שהיא העטרא של היסוד שבה ואמנם חותם זה גרוע מן הא' כי זה נעשה מן ג' המילויים לבד אשר בג' שמות אהי"ה הנז' שהם מילוי של היודין ק"ם ושל האלפין קכ"ב ושל הההין ק"ל אבל אותיות הפשוטות עצמם של אהי"ה אינם שם והם השרשים והעיקרים ולכן הוא גרוע מחותם הא' והנה ק"ם וקכ"ב וק"ל הם בגי' שצ"ב ועם ג' כוללים שלהם הם שצ"ה כמנין של משנה לרמוז כי הנה חותם זו הוא משנה של הא' ושני לו כערך המשנה עם המלך כי העיקר הוא חותם היסוד אבל זה שבמלכו' גרוע ממנו והוא משנה שלו. וזהו ענין המל' דלית לה מגרמ' כלום כי כמו שכל פרצוף הנקבה בכללותו נקרא אספקלרייא דלית לה מגרמה כלום אלא מיד בעלה כן המלכות שבנוק' בערך שאר ספירותיה אמר עליה דלא נהרא מגרמה כלום כי הנה אינ' לוקחת ג' אהי"ה עצמם אלא הארתם שהוא המילויים שבהם ואמנם לפי שגם החותם הזה נעשה מן אימא ישבו כח לדחות את החיצונים ובערך זו נקרא חותם. ובזה תבין מ"ש בס"ה ובס' התיקונים כי ספר אלה הדברים הנקרא משנה תורה הוא במלכות והענין הוא כי הנה נודע כי כל בחי' מקרא הוא בנוק' ולכן תמצא כי כשמאיר ז"א בנקבה נותן בה הארת התורה כי ז"א עצמו נק' תור' כנודע ונותן הארתו ביסוד הנוק' ושם נקרא תורה ממש כנז' כי בחי' המקרא הוא בנוקבא וכאשר הארה הנז' שביסוד שבה נחתמ' גם במלכות שבה ואז נקרא משנה תורה כי התורה עצמה היא ד' חומשים הא' ומשנה תורה הוא ס' אלה הדברים אשר בו נשנו ונכפלו כל מה שיש בתורה עצמה ולכן נקר' משנה תורה כנודע והנה כמו שבעת עשיית החותם היסוד שבה נידון העולם בנעילת יוה"כ ונחתמים לחיים או למות לטעם הנז' שם כך עתה שנעשה החותם השני של מלכות שבה נידון העולם ונחתם פעם ב' אלא שאז שהיה החותם הפנימי העיקרי כנ"ל היה זמן הדין והגזירת והחתימה ממש אבל עתה שהוא חותם החיצון אינו רק ענין מסירת הפתקין אשר נחתמו בנעילת יוה"כ וניתנים עתה ביד השלוחים על עונשי פורענות בני אדם כנז' בזוהר פ' ויחי ופ' אמור. והנה בענין מסירת הפתקים האלו יש מאמרים חלוקי' בס"ה בב' הפרשיות הנז' וגם בפ' תרומה כי במקום א' אומר כי מסירת הפתקים הוא בליל הו"ר וז"ל ולכן בהאי ליליא אתעדי צולמא מעל רישייהו ובמקום אחר נראה כי הוא נעשה ביומא תמינאה דחג שהוא ח' עצרת. ואמנם אמיתות הענין הוא זה כי הנה עיקר הדין נידון ונגמר בחצות הא' של ליל הו"ר ואז בעת חצות לילה נגמר החותם להחתם במלכות שבה ונגמר הדין ואז תיכף אחר חצות לילה אתעדי צולמא מעל רישייהו דמאן דאחתם ח"ו למיתה ואז הוא זמן שיוצאים בני אדם לראות את צלם באור הלבנה שזורחת אחר חצות. ולכן נוהגים לעסוק בתורה בחצות לילה הא' עד זמן זריחת הלבנה וקוראים ספר אלה הדברים הנק' משנה תורה ויכוין בקריאתו זאת לעשות חותם המלכות שבה שהוא בגי' משנ"ה ע"י קריאה זו. ואמנם עיקר הדין שנידון העולם עתה הוא להמסר הפתקין שנחתמו בנעילת יוה"כ אותם שלא חזרו בתשוב' כל הימים שבינתים שמן יוה"כ עד יום הו"ר ונמסרין ביד השלוחי' לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב אבל אעפ"י שנמסרו הפתקי' בידם לא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב באות' הפתקי' עד יום ח' עצרת כדי לתת עוד זמן אל החוטאי' שישובו בתשובה ביום ההוא של הו"ר יום אחרון של הלולב והסוכה ואם ישובו יחזרו לקחת הפתקים מידם ואם לאו אין עוד תקנ' בתשוב' מאז ואילך. ואף עפ"י שאמרו בס"ה כי כיון דנפקי פתקין מבי מלכא תו לא הדרי דיבר בהווה כי בלי ספק שמי שלא נתעורר לשוב בתשובה מעת נעילת יוה"כ עד יום הו"ר לא ישוב ביום ההו' וכיון שלא ישוב בו ביום תו לא הדרי אבל ודאי שאם יזדמן מי שישוב ודאי שיקרעו גזר דינו ויחזרו לקחת פתקא שלו מיד השלוחי'. וראיה לזה מ"ש בס' הראקאנטי כי נעשה הדבר הזה באדם א' שנסתכל באור הלבנה ולא מצא צל על ראשו וחזר בלילה והתפלל ובכה ושב בתשובה וחזר וראה צל על ראשו וחזר הצלם למקומו ולכן כל יום הו"ר יש בו קצת דינין אעפ"י שנגמר הדין בחצות הראשו' של לילה כנ"ל. והטעם הוא לפי שעדיין הדין תלוי עד יום ח' עצרת כנז' לראות אם ישובו בתשובה ולכן יש נוהגי' לומר סליחות אחר חצות ליל הו"ר קרוב לאשמורת הבוקר אעפ"י שנגמר הדין בחצות לילה הא' אבל לא יאמר ויעבר כנ"ל בתחיל' הדרושי' של סוכות. גם צריך ליזהר לכוין האדם דעתו במאד מאד בתפלת יוה"ר ובכל מעשיו ביום ההוא כיון שעדיין יש לו תקנה אז כי אח"כ אין לו עוד תקנה כנ"ל. והנה מצאתי כתוב בקונטריסי כי שמעתי באופן אחר ממורי ז"ל והוא כי בליל הו"ר שבו נעש' החות' אז נכתבים הפתקים וביום הו"ר שאז ניתנין בה ה"ג בסוד ה' בדי ערבה כמ"ש לקמן אז הוא מסירת הפתקי' וביום ח' עצרת נתנים בה ה"ג בבחי' זווג ממש והוא חותם בבחי' אחרת שהם גבורות שנותן לה ז"א בסוד זווג לכן נמשך זמן הדין עד יום ח' עצרת כנ"ל. ואמנם טעם ההסתכלות האדם אחר חצות בצילו לאור הלבנה דע כי כיון שהחותם נגמר להעשות בחצות הלילה א"כ אח"כ נגמר הדין ולכן הסתכלו' הצל הוא אחר חצות לילה בכל שעה שיהיה מן הלילה וההסתכלות דוקא הוא לאור הלבנה ולא לאור הנר והטעם הוא כי הלבנה היא בסוד נוקבא דז"א הנקרא רחל אשר לא נגמר חותם המלכות שבה להעשות עד חצות הלילה ואז הוא זמן זריחתה ממש כנודע ואז היא עצמה יוצאת להאיר על הארץ ודנה את העולם ע"י החותם ההוא שכבר נגמר להנתן בה כנודע כי הגבורות הם הדינין השופטים בעולם ולכן כיון שהדינין נמסרים בידה ובממשלתה לכן היא אשר מודעת ומראה הגזירות בעולם ולכן אין גזירות הדין ניכר אלא בהסתכלו' הצל לאור הלבנה עצמה. ועתה נבאר ישוב המאמרים חלוקים בס"ה כי במקום א' בפ' תרומה אומר שהצלם מסתלק מעל ראשו של אדם בליל הו"ר ובפ' ויחי אומר כי הצלם אינו מסתלק אלא ל' יום קודם מיתת האדם. אבל הענין הוא כי בליל הו"ר אז מסתלק להורות מה שנגזר עליו כדי לתת רשות אל החיצונים לשלוט עליו ולהמיתו וע"י הסתלקות הצלם בעת ההיא כבר נמסר האדם בידם וכיון שנמסר בידם בעת הגזירה תו לא חיישי כלל. ועיין בפר' פקודי ד' רל"א עמוד א' שורה ג' ואז חוזר הצלם למקומו כי בלעדו אין האדם יכול להחיות ולהתקיים וכמש"ה אך בצלם יתהלך איש ויושב עמו עד ל' יום קודם לפרק מיתתו ואז חוזר ומסתלק לגמרי ואינו חוזר למקומו ובאותם ל' יום חיות האדם מתבטל' ומתמעט הלוך וחסור עד יום מותו ובזה צדקו ב' המאמרי' הנז':


דרוש זעריכה

ובו יתבאר היטב ענין הצלם הזה המסתלק מן האדם בליל הו"ר ובו יתבאר ג"כ מאמר רז"ל שאמרו כי בני האדם יש להם בבואה וגם בבואה דבבואה אבל השדים בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו. הנה כתוב א' אומר אך בצלם יתהלך איש משמע דחד צלם הוי וגם אקרי הכי צלם ולא צל וכתוב א' אומר עד שיפוח היום ונסו הצללים משמע דתרין צללים הוו. ועוד דלא אקרו צלמים אלא צללים הרי ב' שינויים יש באלו הפסוקים גם מס"ה עצמו מפ' תרומה ומפ' ויחי ומפ' אמור יש מאמרים שונים ע"ד הנז' ולכן צריך שאודיעך תוכן הענין. הנה נודע כי ה' שמות יש לנפש כנגד ה"פ ברכי נפשי כו' והם ה' בחי' שונות זו למעלה מזו ואלה שמותם נפש מן המלכות דאצילות רוח מז"א נשמה מבינה. נשמה לנשמה מאבא. יחידה מא"א וכל הה' בחי' נכללות ונקרא נפש האדם אשר בתוך גופו ועד"ז יש בו בחי' אלו מעולם הבריאה וה' בחי' מעול' היצירה וה' בחי' מעולם העשיה וזהו בדרך פרט אבל כשנעריך ד' עולמות יחד דרך כללות הנה העשיה כולה בסוד המלכות וה' בחינותיה נק' נפש וה' בחי' יצירה נק' רוח וה' בחי' בריאה נקרא נשמה וה' בחי' אצילו' נק' חיה שהם נשמה לנשמה:

ונחזור לבאר דרך פרט בענין ה' חלקי עולם האצילות ומהם יובנו שאר בחי' העולמות בריאה יצירה עשיה והנה גוף האדם ודאי שהוא מן הנקבה מלכות שהרי אנו רואים שנגמ' גופו להיות נוצר בהמשך ט' חדשים של העיבור בתוכה. עוד יש ג' בחי' אחרות למטה ממדריגת הנפש בה' חלקים והם ג' צללים שבאדם והבחי' העליונה שבהם נקראת צלם וב' בחינותיה' התחתוני' כל א' מהם נק' צ"ל וחסר מהם אות מ' של צלם וז"ס אך בצלם יתהלך איש וסוד פסוק עד שיפוח היום ונסו הצללים כי הם צלם א' עליון למעלה מב' צללים אחרים. ומציאות ג' צללים אלו עניינ' הוא כי מאחר שניתנו ה' בחינות הנפש הנז' שהם נרנח"י בסוד הזווג תוך היסוד והרחם של הנקבה וגוף האדם נוצר שם בהמשך ט' חדשי העיבור הנה נמשך כח אחד מן הארת כלי החותם אשר ביסוד הנקבה שנתבאר לעיל בענין נעילת יוה"כ הנעשה מג' שמות אהיה דיודין דאלפין דההין שהם בגי' חותם וכח הארת אותו החותם נחקק בנשמת האדם עצמו ולא בגוף וכשהנשמה היא יורדת בעולם הזה ליכנם תוך הגוף היא באה מלובשת בחותם ההוא וע"י היא נשמרת מן החיצונים שלא יתאחזו בה ונמצא כי הצללים האלו הם עצמם הארת בחי' החותם שבנקבה:

ונלע"ד כי גם נמצא כי הצלם של מוחין דז"א הנעשה לו מנה"י דאימא הוא מבחי' החותם אשר בה כנלע"ד. וצ"ע שהרי נתבאר שאלו הצללים הם למטה ממדריגת הנפש הפנימי' וגם שהם הארה לבד מחותם היסוד לבדו ואמנם צלם המוחין הו' א"מ גדול מאד מאד מנפש הפנימית וגם שהוא מהכלים עצמם של אימא וגם שהוא מהכלים חצי ת"ת ונה"י דאימא ועיין במ"א היטב שהצללים לבדם הם לבושי הנשמות מחותם כלי נה"י כנלע"ד חיים. וכח הארת זו החותם הנחקק בנשמת האדם נכלל מג' שמות אהיה הנז' ולכן נחלק לג' בחי' הנז' כי מכח הארת אהיה דיודין נחקק בו בחי' הצלם העליון מכולם כי כן אהיה דיודין בגי' צלם וע"ז נאמר ויברא ה' אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו וכתיב אך בצלם יתהלך איש ומכח הארת אהיה דאלפין נעשה בחי' הב' הנקרא צל הא' שבב' הצללים והוא חסר מ' והוא בגי' כמו המילוי לבד של אהיה דאלפין שעול' בגי' בצ"ל ואם נמנה כולו יהיה בגי' בצל אהיה ומכח הארת אהיה דההין נעש' בחי' הג' הנק' צל הב' מב' הצללים הנז' והנה הוא בגי' קנ"א כמנין בצל אל ואעפ"י ששמו אהיה הכל א'. ויובן זה במה שנזכר בס"ה בפ' פנחס בר"מ וע"ש וגם נזכר הרבה פעמים בביאורינו זה כי שם זה של א"ל הוא ענין אהיה בעצמו והוא השורש שלו כי הוא כולל שם אהיה בגי' כ"א ועם י' אותיות מילואיו הרי אל:

ובזה נבא אל ביאור המאמר הנ"ל בענין האדם שיש לו בבואה ובבואה דבבואה כו' והענין הוא זה. דע כי אין דבר בעולם שנברא אלא ע"י זווג זו"ן ומשם נולדו נשמות בני אדם ונשמות השדים כי הכל מעשה ידיו הם ואין דבר שאינו נמשך ונברא ע"י ית' וזה פשוט. והנה נתבאר אצלנו בענין ק"ש שע"ה ובשער רוח הקודש בתיקון עון המוציא קרי לבטלה כי כל מה שיש למטה כנגדו הוא למעלה ממש וכמו שבהזדווג האדם עם בת זוגו מוליד נשמות בני אדם ובהיותו מזריע לבטלה זכר בלא נקבה נוצרים משם שדין ורוחין ולילין כו' הנקראים נגעי בני אדם כמו שמצינו באדה"ר באותם ק"ל שנים שפירש מאשתו שהיה מוליד שדין ורוחין כו' נקרא נגעי בני אדם ר"ל בנוי דאדם קדמא' ממש הבאים מתענוגי ב"א שידה ושידות שמתענגו' בלילה ומזדווג עם השידות הנקבות ומשם מתילדים נגעי ב"א ממש כי העונג נהפך לנגע. והנה עד"ז ממש הוא למעלה כי כאשר ז"א מזדווג בנוקב' בורא ומוליד נשמות בני אדם ואם ח"ו באות' העת חוטאים ישראל למטה גורמין שהנקבה העליונה תרד למטה ותתרחק מבעלה ח"ו ואז שפחה תירש גבירת' והשפחה החיצונית לוקחת הטיפות ההם ונוצרין בתוכ' שידין ורוחין כו' הנק' נגעי ב"א והיא מוליד' הגוף אבל הנשמה באה מלמע' כנז' באופן כי הנשמו' של ב"א הם באים מזווג זכר ונקבה עליונים אבל נשמות השדים הם באים מן הזכר לבדו בלי בת זוגו עמו. ובזה נבאר המאמר הנז' כי הנה הצלם העליון אינו נגלה וניכר בחינתו למטה ע"י הצל של האדם לאור הלבנה לפי שהוא עליון ואמנם הוא נמשך מן הזכר בעבור כי אהיה של יודין הוא דכורא אבל ב' הצללים התחתו' הם המתגלי' באדם בסוד בבואה ובבואה דבבואה והם צ"ל אהיה דאלפין הנק' בבואה והוא בא מן הזכר כי אהיה דאלפין הוא דכורא וצ"ל אהיה דההין שהוא נוקבא ונקרא בבואה דבבואה אבל נשמות השדים חסר מהם בבואה דבבואה שהוא הצל הב' נוקב' כי לא נברא אלא מדכורא לבדו כנז' ולכן בני אדם שיש להם הצלם וב' הצללים שהם מג' שמות אהיה שהם בגי' חותם נשמרים ע"י מן השדים אשר אין להם הצל התחתון ואין החותם נגמר בהם. גם בזה תבין למה נק' בלשון שדים והטעם הוא כי אין בהם רק הצלם והצל העליון שהם דכורין כנז' והם אהיה דיודין ואהיה דאלפין שהם קס"א וקמ"ג ושניהם בגי' ש"ד ולכן נקרא שדים. גם בזה תבין ענין השדים שלא נברא להם גופי' כמ"ש חז"ל והטעם הוא כי ג' בחי' הצלם והצללים הם למטה ממדרגת הנפש ולמעלה ממדרגת הגוף וכיון שלא נברא להם צל הג' שהוא הסמוך למעל' מן הגוף אין בהם כח לעשות בהם בחי' גוף כי הכל נעש' בסדר המדריגות בלי ספק ולא עוד אלא כי עיקר הגוף נוצר בכח זה הצל האחרון הקרוב אליו ובפרט כי הוא בחי' נוקבא כנז' והגוף הוא נעשה מבחי' הנקבה כנ"ל וכיון שחסר מהם לא נעשה להם גוף כמו הגופות של בני אדם. אבל כבר אמרנו למעלה שיש להם גוף דק נברא להם מכח השפחה החיצונה אבל אין זו נקרא גוף ממש כגופות בני אדם. ובזה יובן ענין הסתלקות של הצלם בליל הו"ר כי הנה הצל התחתון הנקרא בבואה דבבואה הוא לבדו המסתלק ממנו כנראה בחוש העין למי שניסה הדבר. ואינו תימא אם הזוהר קורא אותו בלשון צולמא וכמו שמצינו בה' חלקי הנפש כנ"ל שלפעמים כולם נקר' נפש וכבר נת"ל כי להיות כל החותם נגמר באדם לכן נשמר מן החיצונים ועתה שנחסר נפשו ונפגם שולטין עליו והפתקים של גזר דינו נמסר בידם בליל זה אשר בו נעשה החותם העליון ובו נידון העולם וכל מי שנתחייב בדין מסתלק ממנו חותם נשמתו ונפגם ונמסר פסק דינו ביד החיצונים ואין צורך שיסתלק כל החותם כי כיון שנסתלק הצל התחתון הנקר' בבואה דבבואה אשר הוא המיותר באדם מן השדים כנז' אז נמסר בידם ועוד כי אין הגוף נוצר אלא באמצעותו לב' סיבות כנז"ל אם להיותו צל נוקב' ואם להיותו סמוך לו והוא המתלבש ממש בגוף דבוק עמו להיותו האחרון מכולם. וז"ס ההסתלקות כי הוא ממש הורא' המיתה כי אין הגוף מת עד שיסתלק ממנו הצל הזה הקרוב אליו המחיה ומקיים אותו ובהסתלקותו נחלש ומת לגמרי ומסתלק' ממנו כל שאר המדריגות שלמעלה ממנו והרי נשלם ביאור ענין הסתלקות הצלם ומה עניינו:

ונחזור לענין א' בענין הצללים כי הנה כמה וכמה מיני הארות הצללים יש באדם כי הנה בענין הצלם כמה בחי' מצינו צלם ההויה וצלם אלקים וכיוצא וכבר נתבאר זה בדרוש הצלם דז"א וע"ש. גם בצללים מצינו בחי' רבות צל אהיה וצל שדי וצל אל וכיוצא בזה ומצאתי כתוב בקונטריסי כי שמעתי ממורי ז"ל כי מן אהי"ה דאלפין כולו נעשה הצל הנקרא בצל שדי ומן המילוי לבדו נעשה הצל הנקרא בצל בענין חשבון המילוי שהוא קכ"ב. גם מצאתי כתוב שם כי ב' בחי' יש בענין הצלם והם צלם דאימ' וצלם דאבא וכמבואר אצלינו בענין המוחין דז"א שהם הנשמה שלו הבאה מלובש תוך הצלמים האלו שהם נה"י דאימ' ונה"י דאבא ובזה תבין ענין הצלם שבאדם מה עניינו:


דרוש חעריכה

והוא דרוש יום הו"ר ויתבאר בו ענין שבעה הקפות אשר ביום זה כבר נתבאר למעלה בענין הלילה קצת מענין היום איך עדיין הדין תלוי כל יום הו"ר עד ח' עצרת ולכן יזהר האדם ביום זה להשלים מעשיו ולשוב בתשו' כו' גם נתבאר ענין ה"ג הניתנין בנקבה ביום זה בסוד ה', בדי ערבה לכן עדיין הדין תלוי ביום זה ועתה נבאר כל הענין בע"ה. הנה נודע הוא מעלת יום הו"ר על שאר ימי חול המועד של החג וסוד הדבר הוא כי הנה ביום זה נמשכין כמה בחי' האורות בנוק' דז"א הא' היא ענין הנשיקין כנ"ל בדרוש הא' כי החיבוק בשמאל היה מר"ה עד יוה"כ והחיבוק בימין הוא בחג הסוכות בסוד החסדים המקיפים דאימא ועתה ביום הו"ר נעשין הנשיקין וביום ח' עצרת הוא הזווג ואח"כ נבאר ענין הנשיקין. והנה ג' בחי' נעשות ביום זה בחי' הארת כללות הה"ח מקיפים מצד אימא במלכות שבה וזה נעשה ע"י הסוכה כנודע ובחי' האר' כללות הה' חסדים פנימיים מצד ז"א במלכות שבה ע"י הלולב וניענועיו וגם בכלל זה נעשה הארת כללות בחי' המקיפין של החסדים מצד ז"א במ' שבה וזו נעשה ע"י הקפת הלולב. בחי' ג' היא נתינת ה' גבורות ביסוד שבה בסוד ה' בדי ערבה כמו שית' הרי הם ג' בחי'. ותחלה נבאר ב' בחי' הא' של החסדים לפי שהם קודמין לכנס בה קודם הגבו' שהם הבחי' הג' ואמנם בחי' נטילת לולב נודעת היא ככל שאר הימים גם בחי' הסוכה ע"ד שאר הימים אבל בענין ההקפות נשתנה יום זה משאר הימים בענין היותם ז' הקפות יחד ביום זה וכפי הנראה שהיה מספיק בהקפה א' כשאר הימים ולכן נבאר ענין ז' הקפות אשר ביום זה:

אמר חיים הכותב מה שנלע"ד בזה הוא כי הארת ז' החסדים נכנסת ביום זה במלכות שבה ואינו חסד א' פרטי בפני עצמו כשאר הספירות שבה כי לכן נק' כלה כללות כל הז' ולכן כנגדם הם ז' הקפות ביום זה ולא כשאר הימים אעפ"י שביום ו' נכנסת האורות כללות ה"ח ביסוד הנקרא כל עכ"ז הכל הוא בחי' א' כי היסוד הוא א' מהו"ק והכללות שבו כולו לפרט אחד יחשב משא"כ במלכות שאינה מחשבון ו"ק אלא בחי' כלולה המקבלת מכולם זה הנלע"ד:

אבל זהו מה ששמעתי ממורי ז"ל ואינו סותר למה שכתבתי הנה ז' החסדים הפנימיים דאימא נכנסו בנוק' מקודם חג הסוכות ונגמרו כניסתם ביום הא' עצמו של חג הסוכות וששה חסדים דא"מ דאימא נכנסו בה בו' ימי החג הא' וזה נעשה ע"י מצות הסוכה וו' חסדים פנימיים דז"א וו' מקיפים נכנסו בה ג"כ בו' ימי החג הא' וזה ע"י נטילת לולב וע"י הקפת המזבח בלולב באופן כי מה שעתיד לכנס בנוק' הוא ג' מיני חסדים חסד הז' דא"מ דאימ' וחסד הז' דא"פ דז"א וחסד הז' דא"מ דז"א ושלשתן במל' שבה כנודע אבל עתה בהו"ר אנו צריכין לכלול ולחבר כל בחי' החסדים המקיפין יחד כי החסד הז' הפנימי דז"א נכנס ע"י נטילת לולב ביום הזה נשארו ב' חס' המקיפים התחתונים דאימא ושל ז"א לכנס במלכות שבה. אמנם מצאנו ג' בחי' בענין ז' ההקפות האלו וסימנם אדם:

והנה אות א' הוא בחי' האדם עצמו המקיף את המזבח ואות ד' הוא הדיבור הנאמר בעת ההקפה כנז' במשנה וז"ל וכך היו אומרים אנו ליה וליה עינינו כו' וגם בזמה"ז אנו אומרי' פזמונים ובהם מזכירין זכות ז' האבות בז' הקפות כמו שתיקנו מסדרי התפלות כל א' כפי מנהגו אות מ' היא המעשה והוא הולכת הלולב בידו בעת ההקפות וכנגדם הם שלשה בחינות חסדים מקיפים. הא' הוא בחי' המקיפי' של החסדים דאימא. הב' בחי' המקיפים של החסדים דז"א בשרש' העליון למעלה בדעת שבו ומשם אנו ממשיכים הארה אותם המקיפים שישארו במלכו' שהוא המזבח או התיבה. הג' היא המקיפים של החסדים התחתוני' ומתפשטים בו"ק בגופא דז"א כי כבר ביארנו כי עתה אנו מחברים כל בחי' החסדים המקיפים יחד. ונמצא כי צריך לכוין כי ע"י הקפת האדם בעצמו נמשכים המקיפים של החסדים התחתונים דגופא דז"א הנקרא אדם שהוא ההוי"ה דאלפין העול' מ"ה כמנין אדם והנה אלו הם סוד חיבוק הימין שבהם נאמר וימינו תחבקני שהוא זרוע ימין דז"א שהם החסדים שמחבק בהם את הכלה וע"י הדיבור הוא ממשיך המקיפים של החסדי' דאימ' כי ממנה יוצא הקול והדיבור כנודע וע"י הלולב שבו מקיפין המזבח או התיבה הוא ממשיך המקיפים של החסדים העליונים שבדעת דז"א וע"י הלולב שהם ז' החסדים התחתונים מעוררים השרשים העליונים שבדעת דז"א כנ"ל ונמצא כי בכל הקפה מז' הקפות שביום זה צריך לכלול אותם בג' בחי' אלו והנה סדר הז' הקפות הם כסדרן ממעל' למטה מחסד עד המלכות וזה פרטן:

הקפה א' בחסד. וצריך לכוין בה ג' מיני מקיפים כנגד ג' בחי' הנז' אלא ששלשתן הם בחסד וכבר נתבאר אצלנו כי כל המקיפים הם בחי' שם א"ל כי במילוי אלף למד עולה בגימטר' הק"ף ועם חשבון אותיותיו הוא הקפ"ה בגי' עם הכללות והנה שם אל זה יוצא משם ייאי שבמילו הוי"ה דס"ג כנודע. והנה הוא בגי' א"ל היוצא משם הויה דס"ג שבאימא ונמצ' כי צריך לכוין ג' שמות אל אל ראשון כנגד הדיבור והוא כנגד אימא ולכן תכוין בו לשם ייאי היוצא מהויה דס"ג שבאימא כנז' הב' כנגד הלולב וכנגד הדעת ותכוין בג' שמות יה"ו שבחסד כנודע שהם בגי' ס"ג ותוציא ג"כ ממנו שם ייאי כנז' אבל תכוון במילוייהם כסדר ע"ב ס"ג מ"ה ותכוין להמשיכם אל ה' אחרונ' שהיא הנוק' הוי"ה דב"ן ובזה נשלמים ונעשים הויות גמורות או תכוין בג' היודין שבג' שמות אלו ועם כללותם הרי אל ונודע כי שם יה"ו הוא בחסד דדעת כנ"ל בסוד ששה נענועים של הלולב הג' כנגד האדם וכנגד ו"ק התחתונים ויכוין כי אדם הוא הויה דמ"ה ובה יש ג' אלפין שכל אחד מהם הוא שם אהיה הרי הם ג' שמות אהיה שהם במספר הויה דס"ג ותוציא ג"כ ממנה שם ייא"י ע"ד הנז"ל שהוא כמנין אל ותכוין בג' שמות אהי"ה הנז' כי שלשתם הם במילוי יודין גם בכונה ג"פ אהי"ה שביארנו שם צריך ג"כ שתכוין שהם בסוד מילוי ע"ב ס"ג מ"ה ועד"ז בכל ו' ההקפות חוץ מן ההקפה הז' ששלשתם הם במילוי ההין לפי שהם בסוד המלכות הנק' ה' תתאה. ואח"כ תכוין בחיבור ג"פ א"ל הנז' כי הם בגי' מגן ותמשיך זו המגן במלכות כנודע:

הקפה ב' בגבורה. וע"ד ההקפה הא' אלא שתכוין כי א"ל הא' הוא כנגד הדיבור וכנגד אימא ותכוין בו בשם ייאי היוצא מהוי"ה דס"ג שהוא באימא. הב' היא כנגד הלולב וכנגד הדעת דז"א ותכוין בג' צירופי הוי הוי הוי כסדר מילוי ע"ב ס"ג מ"ה והם בגבו' שבדעת כנודע ותכוין להמשיכם אל ה' אחרונה כנ"ל. הג' כנגד האדם וכנגד ו' קצוות תחתונות והוא שם ייאי היוצא מג' שמות אהי"ה היוצאין מג' אלפין דהויה דמ"ה שהיא בגי' אדם ושלשתם הם במילוי ההין ואח"כ תכוין במגן ב':

הקפה הג' בת"ת. א"ל א' בדיבור ובאי' והוא שם ייאי היוצא מהויה דס"ג. הב' בלולב ודעת ויוצא מג' ויה ויה ויה במילוי ע"ב ס"ג מ"ה שבת"ת שבדעת. הג' מג' אהי"ה דהוי"ה דמ"ה ושלשתם הם במילוי אלפין ואח"כ תכוין במגן ג':

הקפה ד' בנצח. א"ל א' בדבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת ובג' יוה יוה יוה במילוי ע"ב ס"ג מ"ה שבנצח שבדעת. הג' מן ג' אהיה דהויה דמ"ה ומילוי כל אחד מהם הוא אלף הי יוד הא הי א' ביודין והב' באלפין היודין לפי שהיא קו ימין והאלפין לפי שיונק מת"ת קו האמצעי ואחר כך תכוין במגן ד':

הקפה ה' בהוד. אל א' ובדיבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת ובג' היו היו היו במילוי ע"ב ס"ג מ"ה שבהוד שבדעת. הג' מן ג' אהי"ה דהויה דמ"ה אשר מילוי ה' ראשונה היא בההין והב' היא באלפין לפי שעיקרו הוא קו שמאל ולכן הא' היא בההין והב' היא באלפין לפי שיונק מן הת"ת ותכוין במגן ה':

הקפה ו' ביסוד. א"ל הא' בדיבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת ובג' והי והי והי במילוי ע"ב ס"ג מ"ה. הג' מן ג' אהי"ה דהוי"ה דמ"ה ומילוי ה' ראשונה הוא באלפין לפי שהוא קו אמצעי והב' היא ביודין לפי שהיא מטה כלפי חסד שהיא יודין ותכוין במגן ו':

הקפה ז' במלכות. א"ל א' בדיבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת ובג' יהו יהו יהו ושלשתם הם במילוי ההין דב"ן ותכוין כי שלשתם עולין בגי' קכ"ו שהוא שם אדני בריבוע כזה א אד אדנ אדני העולה קכ"ו והיא בחי' הכתר שלה כנודע ואנו ממשיכין אותו עתה אליה. הג' מן ג' אהי"ה דהוי"ה דמ"ה ומילוי ה' ראשונה באלפין והב' היא ה"ה בההין ותכוין במגן ז' וזה ציורה בקצרה על הסדר שתכוון בהם שלא תטעה ובתחילה תכוין להמשיך החסדים המקיפים מאימא ומדעת דז"א ומגופא דז"א:

הקפה א' בחסד:

יוד הי ואו הי אל:

יוד הי ואו יוד הי ויו:

יוד הא ואו אל:

יוד הא ואו הא אלף הי:

יוד הי אלף הי יוד הי:

אלף הי יוד הי אל:

מגן:

הקפה ב' בגבורה:

יוד הי ואו הי אל:

הי ויו יוד הי ואו יוד:

הא ואו יוד אל:

יוד הא ואו הא אלף:

הה יוד הה:

אלף הה יוד:

הה אלף הה יוד הה אל:

מגן:

הקפה ג' בת"ת:

יוד הי ואו הי אל:

ויו יוד הי ואו יוד:

הי ואו יוד הא אל:

יוד הא ואו הא:

אלף הא יוד הא:

אלף הא יוד הא:

אלף הא יוד הא אל:

מגן:

הקפה ד' בנצח:

יוד הי ואו הי אל:

יוד ויו הי יוד ואו הי:

יוד ואו הא אל:

יוד הא ואו הא אלף:

הי יוד הא אלף הי:

יוד הא אלף הי:

יוד הא אל:

מגן:

הקפה ה' בהוד:

יוד הי ואו הי אל:

הי יוד ויו הי יוד:

ואו הא יוד ואו אל:

יוד הא ואו הא. אלף:

הה יוד הא. אלף הה:

יוד הא. אלף הה יוד:

הא אל:

מגן:

הקפה ו' ביסוד:

יוד הי ואו הי אל:

ויו הי יוד ואו הי יוד:

ואו הא יוד אל:

יוד הא ואו הא. אלף הא:

יוד הי. אלף הא יוד:

הי. אלף הא יוד:

הי אל:

מגן:

הקפה ז' במלכות:

יוד הי ואו הי אל:

יוד הה וו יוד הה וו:

יוד הה וו אל:

א אד אדנ אדני יוד:

הא ואו הא. אלף הא יוד:

הה. אלף הא יוד הה:

אלף הא יוד הה אל:

מגן:

ודע כי שמעתי ממורי ז"ל כי הנה ו"פ מגן הם בו הקפות הראשונות וכולם הם ליתנם במלכות כנ"ל. ועוד יש מגן ז' במל' עצמה בהקפה הז' והנה ו' מגן הראשו' הם בגי תקנ"ח וברדתם במ' נעשה בה בהם מגן הז' שגם הוא בגי' תקנ"ח לפי שמגן הם ג"פ א"ל א"ל א"ל וכשתמלאם במילוייהם אלף למד אלף למד אלף למד יעלו בגי' תקנ"ה ועם ג' כולליהם יהיו בגי' תקנ"ח הרי כי מן ו' מגינים ראשו' העולים תקנ"ח נעשה בה מגן ז' העולה גם היא בגי' חקנ"ח:

ועתה נבא' הבחי' הג' הנעשית ביום זה והוא ענין הגבור' כנ"ל וזהו ענין הנשיקין הקודמין אל הזווג כנ"ל. והנה בענין אלו החסדים והגבו' יש לי קצת דוחק לדעת כמה וכמה פעמי' נכפלו כוונתם וכמה וכמ' נכנסו וכבר ביארנו קצת בחינותיה' בכל הדרושי' שקדמו מיו' ר"ה עד עתה וצריך לעמוד ולהסתכל בחינותיה' איך שונות וכפולות ובפרט ענין הגבו' מה חילוק יש בין גבו' חמש תפילות יוה"כ אל החותם עצמו של נעילת יוה"כ ואל הגבו' שלקחה ביום ר"ה בסוד עטרא דגבו' בעת התרדמה הנקרא חבוק השמאל ואל הגבו' של יום הו"ר ואל חותם ליל הו"ר ואל גבו' יום ח' עצרת. והנה שמעתי ממורי ז"ל בענין החסדים כי כל החסדים שנתבארו לעיל בין החסדים של אימא הפנימיים שנכנסו קודם הסוכ' ובין המקיפים שלהם שנכנסו ע"י מצות הסוכה ובין החסדים הפנימיי' ומקיפים דז"א שנכנסו ע"י נטילת לולב והקפה כנ"ל באורך כולם הם לצורך תיקון פרצוף המלכות אבל אותם שהם לצורך הזווג הם נכנסים ביום הו"'ר וביום ח' חג עצרת:

גם בענין הגבורות שמעתי בשם מורי ז"ל כי הנה גבו' דז"א עצמו נתנם לה בעשרת הימים שבין ר"ה ליוה"כ בסוד שמאלו תחת לראשי כי הגבו' האלו הם שמאלו דז"א עצמו ואח"כ ביום הו"ר ע"י ה' בדי ערב' שאנו מחבטין אותם על הקרקע אנו מעוררי' את הגבורות האלו עצמם אשר כבר היו ביסוד שלה מתחיל' כנז' כי כיון שעתה נשלם כניסת כל החסדים כנ"ל לכן אנו מעוררים את הגבו' אשר היו בה מתחילה ונותנים בה כח שיעלו מ"ן למחר' ביום ח' עצרת בזווג הנעשה אז. אבל מ"ש בקונטריס ממה שאני שמעתי ממורי ז"ל הוא באופן זה כי הנה אחר שנכנסו כל החסדים בה ונשלם כניסת כולם ביום הזה ע"י הסוכה והלולב והקפת הלולב אז נכנסין הה"ג בה במלכות אשר בה כי גם בחי' כללות החסדים של חלק מלכות שבה נכנסו ביום זה כנזכר ואחריהם נכנסין ה' גבורות במלכות שבה כי כבר גבורת היסוד שבה נכנסין מתחילה ואלו אינם ע"י ז"א אלא נמשכו לה מאימ' עילאה עצמה כדמיון ה' גבורות היסוד שבה שנכנסו מתחילה מן אי' ביוה"כ ואלו הה"ג ניתנין בה כדי לעשות בה בחי' כלי של מ"ן אשר בה כדי שלמחרת ח' עצרת בעת הזווג תהיה מוכנת לשתוכל אז להעלות מ"ן ונמצא כי ה"ג אלו הם בחי' הכלי של מ"ן אשר במלכות שבה ולטעם הנז' נמצא כי אינם נכנסו' ה"ג אלו עד אחר שכבר נכנסה הארת כללות החסדים במלכות שבה בסוד המקיפים ג"כ והוא אחר קדיש תתקבל של ההקפות. ואמנם כניסת החסדים דאימא היה ע"י הסוכה ושל ז"א ע"י הלולב אבל אלו הגבו' הם ע"י הערבה שהיא מנהג נביאים ליקח ערבה זולת אות' של לולב ותחבוט אותה בקרקע ולא תברך כמ"ש ז"ל חביט חביט ולא בריך. ולכן אבאר ענין הערבה אשר ביום זה הנה אחר שאמרו קדיש תתקבל של אחר סדר ז' ההקפות קח ה' בדים של ערבה כשרות כמו אותם שבלולב ולא תקחם קודם עם הלולב כמנהג קצת עמי הארץ כי אין ראוי לעורר הגבורו' והדינין בזמן כניסת החסדים ותכוין שהם ה"ג מנצפ"ך וניתנות לה מאימא לעשות בהם במלכות שבה כלי להעלות בו מ"ן ביום ח' עצר' כנ"ל ואח"כ חחבוט בהם על הקרקע ותכוין כונה א' בעת החבט' שהוא בזמן הורדת הערבות עד לקרקע והוא לתת בה ה"ג הנז' לעשות בה בחי' כלי במלכות לצורך המ"ן כנז'. ותכוין כי הערבה הוא בגי' זרע שהם סוד מ"ן אשר בה גם הוא בגי' עזר ר"ל כי ע"י כן תהיה היא עזר כנגדו להעלות מ"ן כנגד המ"ד שהוא נותן לה בזמן הזווג ביום ח' עצרת ולכן צריך שתחבוט ה' חבטות כנגד ה' גבורות כי בכל חבטה יורד וניתן בה גבו' א' מהם וכוונת החבטה בעצמה הוא הכאת הדינין וירידתם במלכות שבה הנקר' קרקע עולם כנודע וגם עניינה הוא להכות ולשבר ולהחליש כח הגבו' כדי שיתמתקו ויתבסמו. גם תכוין בעת החבטה לשם יוד הא ואו שהוא בגי' ט"ל וזם נרמז במ"ש חז"ל חביט חביט ולא בריך ואיני זוכר איך נרמז. ואפשר כי מלת חביט בגי' ט"ל והם חבטות הרבה הרמוזות באומרו חביט חביט ושתיהם נקראו חביטי לשון רבים. ואמנם אין צורך לברך על הערבה הזו כי כיון שאינם הגבורות עצמם של הזווג רק לעשות מהם כלי הנז' לכן די בחבטה שהוא במעשה ואין צורך גם בדיבור. ונודע כי ערבי נחל הם נצח והוד הנקראים נביאי' ולזה אמרו בגמרא כי ערב' זו היא מנהג ויסוד של נביאים והרי נתבארו כוונת החבטה שהוא הורדת הערבות וחבטן בקרקע אבל בעת העלותן מן הקרקע כי בכל חבטה יש יריד' ועליה ולכן בעת העלי' תכוין כוונה אחרת והוא כי זה הוא בחי' הנשיקין הקודמין אל הזווג של ח' עצרת כי נודע כי ערבה דומה לשפתים והנשיקין הם בחי' השפתים והם ענין הנשיקין ממנה אליו מתתא לעילא דרך עליי'. ונלע"ד כי עתה נעשה הזווג הרוחני הנקרא נשיקה כמבואר עניינו במקומו אבל לא שמעתיו ממורי ז"ל אלא כן נלע"ד:


דרוש טעריכה

ובו יתבאר ענין ח' עצרת וענין הזכרת הגשמי' בו ולמה נקרא יום שמחת תורה וגם יום ב' נקרא יום אסרו חג. הנה כבר ביארנו קצת מנהגים אשר ביום זה למעלה בתחילת הדרושים של חג הסוכות גם נתבאר שם כי כל הימים שמר"ה עד עכשיו כל הזווגים היו ישראל או יעקב עם לאה אבל רחל היתה נתקנת ונבנית מדריגה אחר מדריגה בהמשך ימים האלו לאט לאט בשביל חטאו של אדה"ר שחטא ביום ר"ה שבו נברא העולם. והנה עתה כבר נתקן ונבנה כל גופה וננסרה וחזרה אפין באפין וניתנו בה כל בחי' החסדים דאימא ודז"א לצורך בנין גופה ולא בסוד זווג גם נעשו בה שני החותמות כנ"ל גם ביום הו"ר נעש' בה הכלי שבתוכו המ"ן ע"י הערבה הנק' מנהג ויסוד של נביאים והם ה' גבורות דאימא וכבר נשלמו כל הבחי' ועתה ביום ח' עצרת אז הוא זווג ז"א עצמו עם רחל בתפלת המוסף דוקא ולא מקודם לפי שבתפלת מוסף הם שוים בקומתם כנ"ל בענין דרושי היו"ט דרך כללות וההפרש שבין עליית התפלו' דיום שבת ליו"ט. והנה בזווג הזה נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי בזווג הזה נותן לה הז"א ה"ג בסוד טיפת הזווג כנודע כי יש גבורו' זכרים ונקבות כמבואר בדרוש קין והבל ולכן מזכירין את הגשמים בתפלת מוסף ביום זה ואומרים משיב הרוח ומורי' הגשם כי הגבו' הם נקראים גבורות גשמים ואח"כ בחג הפסח נותן לה החסדים כי חג הפסח הוא בחסד כנודע אבל מה שאמרתי שמצאתי כתוב בקונטרס ממה ששמעתי הוא זה כי ביום זה ניתנו ברחל ה"ג אחרות חדשות בסוד זווג והם מן הז"א עצמו ולא מן אימא כאותם דהו"ר ולכן אלו הגבורות הם יותר מבוסמות וממותקות כי הם על ידי זווג ממש מן ז"א ולכן נקרא יום הזה יום שמחת תורה כי הז"א הנקרא תורה שמח בזווג עם בת זוגו האמיתית העיקרי' שהוא רחל כנודע. והנה אלו הה"ג הם המ"ן עצמם של הנקבה כי אותם של הו"ר היו בחי' הכלי שלהם ולכן נעשה ע"י אימא אבל אלו הגבו' שהם המן עצמ' הם מזווג ממש של ז"א ואח"כ נותן לה בסוד זווג הטיפת מ"ד. והנה ענין הזכרת הגשמים בתפי' מוסף ביום זה הוא כי נודע מש"ה בפ' תרומה בד' קס"ד ע"א כי טיפת הזרע של הזכר נכללת בג' בחי' שהם נוטיריקין מלת אמר אור מים רקיע ר"ל כי בהיות' עדיין במוח הזכר היה אור ובירידתה בעת הזווג תוך רחם האשה נעשית מים ואחר שמצטיירת ונעשית גוף גמור נקרא רקיע. ולכן אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם בסוד הטיפה ההיא שנעשית עתה מים בהנתן תוך רחמה בעת הזווג והנה אלו המים הם מלובשים בתוך החותם שבנוק' כמבוא' למעל' שהם בחי' הצללים הנז' ולכן נק' גשמים שהם בגימ' כמנין ג' מילויים שבשם אהי"ה שהם החותם הנ"ל של ליל הו"ר:

יום אסרו חג הנה גם יום זה יש בו קצת משמחת החג. והענין הוא כי הוא יום ב' לקליטת זרע והתקשרותו שם ברחם האשה וזהו פי' אסרו חג כלומר איסורו והתקשרותו של הזווג הנעשה בח' חג עצרת אבל ביום השלישי לקליטת הזרע מקצת היום ככולו ותיכף בהתחלתו נקשר ואין עוד פחד שמא תפלטהו ולכן הוא חול גמור:

ודע כי המשך זמן העיבור הזה הוא נמשך מיום ח' עצרת עד יום ז' של פסח ואז נולד הולד הנעשה בזה העיבור בסוד קריעת ים סוף שהוא עת לידת רחל כמבואר שם. אמנם שאר כל העיבורים הנעשים משאר הזווגים שנכנסו בהמשך ששה חדשי החורף אינם מתעכבים עד הפסח. ואפשר כי בו ביום של העיבור והזווג היא יולדת אבל עיבור של זווג ח' עצרת מתעכב עד יום ז' של פסח כנז' כן נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל: