שער הכוונות דרושי חג הסוכות דרוש א - ב
דרוש א - ב
עריכהדרוש א - ב וגם יתבאר בהם מעלת הימים שבין יום הכיפורים לסוכות וגם ימי הסוכות עצמם מה טיבם. ובתחילה אכתוב ואבאר המנהגים הנצרכים לנהוג בהם ואחר כך אסדר לפניך כל הדרושים זה אחר זה באר היטב. הנה בעת נטילת הלולב שלא על ידי זמן ההקפה צריך לנענע הלולב והנענועים הנודעים להמשיך החסדים ממקורם ושרשם אשר בדעת דז"א כמו שיתבאר בדרושים אבל בזמן ההקפה אין צורך לנענע הלולב כי הוא בסוד אור המקיף הנגלה ואין צריך לנענעו. גם צריך שלא להפריד כלל את האתרוג מן הלולב אלא ב' ידיו סמוכות זו לזו ומתדבקין יחד הלולב והאתרוג וגם בעת הנענוע תכוין בעת הובאת הלולב שתביאהו כנגד החזה שבגופך לפי הכונה שנבאר לקמן בעזרת ה'. גם סדר נענוע הלולב כך הוא להוליך הלולב למרחוק ולהחזירו להביאו פעם א' וכן פעם ב' וכן פעם ג' הרי הם ג' הולכות וג' הובאות בכל קצה מו' קצוות שלא כאותם הנוהגים לעשות ג' נענועים בהולכה וג' נענועים בהובאה א' ומוליכין הלולב מעט מעט ג' פעמים בהולכה א' וכן בהובאה:
גם תזהר שלעולם תקח הלולב ותנענעו דרך גדילתו שהוא שרשו למטה וראשו כלפי מעלה אפילו בעת שתנענע נגד מטה שלא כאותם הנוהגים אז לכוף ראש הלולב כלפי מטה והשורש בידיהן כלפי מעלה אבל תניח הלולב כמו שהוא ראשו למעלה וסופו למטה אלא שתשפיל ידיך יותר למטה ממקומם ושם תנענע הלולב ג' פעמים ראשו למעלה וסופו למטה. והטעם יובן במה שכתבנו בדרושים של הלולב שכוונת הנענועים היא להמשיך הארת הדעת למטה וְהַו' קצוות כולם הם בדעת ונמצא כי אפילו בנענוע של מטה של הדעת הנה הוא למעלה מראש הלולב שהוא למטה בגופא דז"א כמו שמבואר במקומו גם סדר הנענועים הם בו' קצוות על דרך ו' צירופי יה"ו הנזכר בספר יצירה וגם נזכר בספר הזוהר בפרשת ויקרא ברעיא מהימנא בדף י"ז עמוד א' והנה הם כסדר הו' קצוות ממש דז"א שהם חג"ת נה"י [חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד] ולכן נענוע הא' הוא לצד דרום כנגד החסד ואח"כ נענוע הב' הוא לצד צפון שהוא בגבורה והג' במזרח שהיא בתפארת והד' וְהַהֵ' מעלה ומטה שהם שחקים נצח והוד זה על גב זה והו' הוא במערב שהוא היסוד שעליו אמרו שכינה במערב. גם סדר ו' קצוות אלו נזכרו בספר הזוהר. סך מספר הפעמים של נטילת לולב הם פעם א' בעת הברכה ואחר כך ד' פעמים אחרות באמצע סדר ההלל והם בהודו לה' כי טוב הא' פעם א' ובאנא ה' הושיעה נא כפול ב' פעמים ובהודו לה' כי טוב האחרון פעם א'. והנה טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום קודם שתתפלל תטול הלולב בתוך הסוכה ותברך עליו ואחר כך הד' נענועים של הלל יהיו בבית הכנסת ומה טוב היה אם היית מתפלל בסוכה כדי שתתפלל ותטול הלולב בברכתו בשעה הראויה אליו שהוא אחר תפלת שחרית קודם ההלל:
וענין הד' נענועים שבתוך קריאת ההלל הנזכר צריך שיכוין בכל פעם כנגד הוי"ה א' במילואה אמר הכותב חיים נראה לעניות דעתי שהם סוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גם בענין ההלל צריך לכפול כל הפסוקים ב' פעמים מן פסוק אודך כי עניתני כו' עד סוף ההלל שהוא פסוק הודו לה' כי טוב האחרון ואפי' הפסוקים שלאחר אנא ה' הצליחה נא ברוך הבא כו' אל ה' כו' אלי אתה ואודך כו' הודו כו' כל א' מהם תכפלנו ב' פעמים:
מנהג ליל הושענא רבא והנה לקמן בעזרת ה' נבאר ענין החותם הנעשה בליל זו ולכן צריך להיות נעור כל הלילה הזה יען כי בו נדונים כל הנבראים כנזכר לעיל וזה הסדר שתעשה. הנה בחצי הלילה הא' תקרא ספר ואלה הדברים כולו עד סוף פרשת וזאת הברכה וזה הספר נקרא משנה תורה כנודע ואם תשלים קריאתו קודם שיהיה חצי הלילה תעסוק בתורה ובסתרי קבלה אם תרצה ולא בדבר אחר ועיקר הדין הוא נידון בחצי הא' של הלילה כמו שיתבאר לקמן בעזרת ה' ולכן אחר חצות לילה הוא שיוצאים לראות צל שלהם בלבנה כי כבר נגמר הדין וזהו טעם אותם שנוהגים לומר סליחות בליל הושענא רבא אחר חצות קרוב לאשמורת הבוקר. האמנם אסור לומר ויעבור וי"ג מדות או סליחות אשר הם כיוצא בזה אלא יאמר רחמנא אדכר לן קיימיה כו' אלהינו שבשמים כו' דעני לעניי כו' ה' הוא האלהים כו' ה' מלך כו' עשה למען שמך וכיוצא באלו יכול לומר. גם ביום הושענא רבא בתפלת שחרית יאמר על דרך הנזכר חוץ מן י"ג מידות של יעבור וכיוצא בזה כו':
ליל שמחת תורה אסור בתשמיש המטה לפי שאין נוקבא דז"א [דזעיר אנפין] רחל מזדווגת עמו עד תפלת מוסף של היום ואף על פי שבשאר הימים שבין ראש השנה לח' עצרת מותרים בתשמיש המיטה הטעם הוא כמו שאמרנו כי בכל אלו הימים יש זווג עליון של ישראל או יעקב עם לאה אבל עתה ביום ח' עצרת לא יש זווג אלא ברחל לבדה והנה אין זווג שלה אלא בתפלת מוסף כנזכר:
יום שמחת תורה מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להיכל וגם להקיף עמהם התיבה בשחר ובמנחה ובערבית דבמוצאי יום טוב מנהג אמיתי הוא וכבר נכתב בספר הזוהר בפרשת פנחס בדף רנ"ו עמוד ב ברעיא מהימנא וזה לשונו ונוהגין ישראל למעבד עמה חדוה ואתקראת שמחת תורה ומעטרין לספר תורה בכתר דילֵיהּ כו' וראיתי למורי זכרו לברכה נזהר מאד בדבר זה להקיף אחר הספר תורה או לפניו או לאחריו ולרקד ולשורר לפניו בכל יכלתו בליל מוצאי יוםטוב אחר תפלת ערבית והיה מקפיד מאד לעשות אז ז' הקפות שלימות זולת ההקפות שלימות של יום שמחת תורה אבל בענין ההקפות שביום לא נמצאתי עמו ולא ראיתיו. גם ראיתיו בליל מוצאי יום טוב שהלך לבית הכנסת אחר והקיף ז' הקפות והלך לדרכו ומצא בית הכנסת אחרת שנתאחרו בהקפות וחזר להקיף עמהם. ענין ראש השנה ויום הכיפורים וסוכות נודע דבעי ליחדא קודשא בריך הוא ושכינתֵיה בדחילו ורחימו. והנה יש חיבוק של שמאלו תחת לראשי ונקרא דחילו יען כי הוא שמאל וזה נעשה מן ראש השנה עד יום הכיפורים שעל ידי כך יחזרו אנפין באנפין ואחר כך בסוכות אז הוי רחימו סוד חיבוק של הימין וימינו תחבקני ולכן יש בסוכות ניסוך המים ושאר המצות שבו שהם לולב ואתרוג כו' וזהו הארת החכמ' בחסד אבל יום הכיפורים הוא הארת הבינה בחיבוק השמאל שהוא גבורה ואחר כך בח' חג עצרת הוא הזווג עצמו:
ודע כי ז' ימי חג הסוכות אז הוא הזווג בסוד ו' קצוות בלבד אבל זווג ח' חג עצרת הוא בבחינת היסוד אחר שנכללו בו כל הַו' קצוות ולכן היסוד נקרא ו' וזה סוד מה שאמרו בספר הזוהר בפרשת תצוה באות א' כי בעת הזווג נעשה בחינת ו' כי הַו' קצוות שהם גדפוי דאות א' כזה הם סוד תרין יודין שבה ומתטמרין ונכללין תוך ו' שבאלף ואין ניכרת אז רק אות ו' לבדה ולכן ח' עצרת הוא יום א' בלבד עם היותו חג בפני עצמו אבל פסח וסוכות הם ז' ימים בסוד ז' קצוות:
ונבאר יום ח' חג עצרת כי הנה הוא מלשון עצר ה'. והענין הוא כי בליל יום ח' עצרת הזה יש זווג ישראל שהוא ז"א [זְעֵיר אַנְפִּין] עם רחל וקולטת טיפת זרע העליון וקולטתו ועוצרתו בתוכה ואינה מפלת אותו חס ושלום כי הנה לפעמים יש למעלה גם כן נפלים בסוד הנפילים היו בארץ כי הפילתם המלכות בסוד נפלים ולהיות שהם באו מבחינה זו לכן גם הם היו אחר כך משחיתים על הארץ את טיפות זרעם והבן הסוד הזה. ואמנם טעם היותם נפלים הוא לפי שהיו דינים קשים והיה גלוי לפניו יתברך שאין בהם תועלת ולכן הפילתם הנוקבא העליונה: ונחזור לעניינינו כי הנה זמן קליטת הזרע הם ג' ימים כי לכן הפולטת שכבת זרע ביום הג' היא טהור יען כי כבר הסריחה ואינו ראוי להריון וסוד ג' ימים אלו הם סוד חג"ת [חסד גבורה תפארת] שמהם מקבלת הנוקבא הטיפות העליונות כי אלו הם סוד ג' בני נח היוצא מן התיבה וסוד ג' מראות של הקשת ולכן צריכה ג' ימים לקולטם. והענין הוא כי טיפת מַ"ד [מַיִין דוּכְרִין = מים זכרים] היא סוד החסדים והנה חסד הוא בגימטריה ע"ב והוא מתחלק לג' חלקים כ"ד כ"ד כ"ד שהם ע"ב כנזכר בספר הזוהר בתיקון ט' וציורו כזה יהוה שהם ג' הויו"ת ובכל א' כ"ד עיינין בסוד מה שאמר הכתוב וגבותם מלאות עינים וג' הויו"ת אלו על דרך זה הם א' חסד וא' גבורה וא' בתפארת וכלם הם בחינת חסד שהוא ע"ב. ואמנם סוד האִסרו חג שלאחר ח' חג עצרת הוא סוד קליטת הזרע כמבואר אצלינו ועיין שם: