דורות הראשונים/כרך ג/פרק לח
נכסי ההרוגים לפני המלחמה.
נשאר לנו לבאר עוד דבר "לפני המלחמה" האמור בתוספתא, ואשר גם בא על זה ענין שלם בירושלמי.
ולשון התוספתא במס׳ גיטין שם אשר כבר הובאו הוא:
"ארץ יהודה אין בה משום סיקריקון מפני ישוב המדינה במה דברים אמורים בהרוגים שנהרגו לפני המלחמה ובשעת המלחמה אבל הרוגים שנהרגו(סח) מן המלחמה ואילך יש בה סיקריקון."
ודברי התוספתא הובאו גם בירושלמי והירושלמי מקשה על זה ומבאר:
"והרוגים שלפני המלחמה לא כלאחר המלחמה הן תפתר שבא סיקריקון וגזל וחמס ולא הספיק לכתוב טרפו עד שבא סיקריקין לכל העולם שלא תהא הלכה למחצה.״
וקושית הירושלמי היא "והרוגים שלפני המלחמה לא כלאחר המלחמה הן"
ומדוע לא דנו בהם דין סיקריקון,
שהרי לפני המלחמה היתה יד בית דין של ישראל תקיפא והסדרים על מקומם, ומכיון שנמסרו אז להיורשים הרי כבר הם הבעלים עוד לפני המלחמה ופקורת הקיסר על נכסי הרוגי מלחמה לא נגעה בהם,
ועל זה ישיב הירושלמי דהכונה על אלה אשר היו קרוב להמלחמה והבית דין עדין לא העמידו את הקרובים לירד לנכסיו.
וענין הדבר מההרוגים לפני המלחמה הוא את אשר יספר יאזעפוס באריכות גדולה במלחמת היהודים II, 18 ולהלן ממה שהי׳ ביהודה מלפני המלחמה.
ואחרי אשר לפני זה יספר ממה שנעשה בירושלים מהמצב הקטן מחיל הרומיים אשר השאיר פלארוס יאמר אחר זה:
"ביום ההוא הי׳ הדבר כי היונים תושבי קיסרין הרגו את כל היהודים תושבי העיר יותר מעשרים אלף איש, ולא נשאר מהם איש כי גם הבורחים נשבו על ידי פלארוס אשר הושיבם לחוף האניות.״
ויאמר שם אחר זה "כל ארץ סוריא נמצאה אז בתוך סופת סערה, וכל עיר ועיר נמצאה בין שתי מערכות אשר עמדו לבלוע חיים זה את זה״. והולך ומספר שם גם מהריגת כל היהודים בסקיטאפאליס, וכן גם מהריגת היהודים באשקלון עכו חיפה וגדרה וערים רבות עוד כאלה וכאלה.
וכל אלה השאירו אחריהם שדות ועבודה רבה מאד ועל הבית דין הי׳ לברר את היורשים אשר נשארו אחריהם על הרוב במקומות אחרים לפי שבמקומות ההם עצמם לבד ממה שנהרגו גם נשיהם וטפם נהרגו על הרוב גם הקרובים שהרי נהרגו או רוב אנשי העיר או גם כולם כמו שיאמר מפורש על קיסרין "לא נשאר מהם איש".
ובימים ההם הלכו עוד סדרי המשפטים ויעשו דרכם, כי הי׳ זה עוד לפני בוא טיטוס ואספסינוס לארץ יהודה, ועל כן הי׳ שם הרבה נכסים אשר הובררו על ידי ישראל על פי בית דין ויבואו לרשות הקרובים ויהיו הם הבעלים עוד מלפני המלחמה וגזל משפט אספסינוס לא נגע בהם. אבל נשארו נכסים רבים אשר היונים התישבו בהם, והיורשים לא הובררו לפני המלחמה, ולא הספיקו לכתוב זכות היורשים, וכי יכולים לטרוף מכל אשר באו לידם.
וכאשר שקטה הארץ אחר המלחמה אף שהתחילו לדון דין סיקריקון בנכסים שגזלו אנשים פרטים עתה מחדש, בכל זה לא דנו גם אז דין סיקריקון במה שנעשה לפני המלחמה.
ואף שלא היו בזה שני הטעמים, לא פקודת הקיסר, ושיקנו מידם, "משום ישוב המדינה" ולא "אגב אונסייהו גמרי ומקני", שהרי הבעלים נהרגו והשדות נלקחו אחר זה, אבל דנו כן כדברי הירושלמי "שלא תהא הלכה למחצה".
כי אחרי אשר מפני פקודת הקיסר הוכרחו להוציא מדין סיקריקון הרוגי מלחמה ולקבוע כי אין דין סיקריקון כי אם משם ואילך, הוציאו גם ההרוגים לפני המלחמה מהכלל.
ואף שכללו זה בירושלמי במאמר כללי "שלא תהא הלכה למחצה" נוכל גם להבין זה,
כי יראו חכמי ישראל, אשר אם יתחילו הם לברור מי היו ההרוגים לפני המלחמה ומי היו ההרוגים במלחמה, יוכלו גם הרומיים להמשיך פקודת הקיסר על כל ההרוגים יחד גם אלה אשר נהרגו לפני המלחמה, אף אלה אשר כבר באו על ידי בית דין לרשות הקרובים, וגם אלה אשר לא נגזלו ונחמסו, ולגזול את הכל יחד כמו שעשו להרוגי מלחמה.
כי על כן ראו ומצאו כי יותר טוב לתקון המדינה להשוות דין כל ההרוגים בין לאחר המלחמה ובין מלפניה, ולבלי לבדוק אחרי מעשי הממשלה בהרוגי המלחמה "שלא תהא הלכה למחצה".
ונוכל לדעת ולהבין מתוך כל זה את המעמד הנורא גם אחרי אשר שקטה הארץ, וגם אחרי אשר הממשלה הכירה אותם לטוב ופקדו "כל דקטיל (איש ישראל) לקטלוהו",
הנה באה אז פקודת הקיסר לקחת את כל נכסי היהודים תחת רשות שרי רומא ולברר מי נשאר בחיים והוא עומד על נכסיו, ומי מהרוגי המלחמה השאיר אחריו בנים ובנות אשר הם ירשו את נחלתו.
וכל הרוגי מלחמה אשר לא השאירו בנים ובנות, אין לקרוביהם בנכסיהם כלום, ויוקחו כולם לשם הקיסר וימכרו לכל המרבה במחירם.
ונוכל להבין את השערוריה הכללית ואת כל מהומת העם בעת ההיא,
ובפרט אשר כידוע הנה בלא כסף ובלא מחיר לא עשו שרי רומא משפט ואף כי אצל בני ישראל אשר כל אוכליו לא יאשמו. ועל כן גם אלה אשר לא היו בכלל פקודת חקיסר, אך אחרי עמל רב ושוחד בחיק יכלו להשיג נכסיהם.
והננו רואים כי גם בעת ההיא אשר כבר אמרו כל דקטיל לקטלוהו, ועל כן כאשר נגזלו מאיש יהודי שדותיו על ידי חמסנים פרטים לא גמר ומקני ואמר "השתא לשקול למחר תבענא ליה בדינא.״
אבל כמה רחוק הי' ה"למחר" הזה וכמה יראה ופחד סבלו גם אז, נראה מדברי משנתנו "מהרוגי מלחמה ואילך יש בה סיקריקון כיצד לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל, מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון מקחו קיים.״
ומזה עצמו נובל להבין את גזל המשפט אצל שרי רומא אשר שרר במדינה גם אחרי אשר שקטה הארץ וגם אחרי אשר על רציחה והריגה דנו משפט מות.
ולבד כל זה גזרו אז כדברי יאזעפוס שם VII, 6, 6 כי לא תבנה עיר חדשה בארץ יהודה וכו׳ וכי כל היהודים בכל ממשלת רומא יתחייבו מעתה לתת להקאפיטאל ברומא מס גולגולת שני אדרכמונים בכל שנה ושנה כמו שנתנו עד עתה להמקדש בירושלים."
וכל הדברים האלה דכאו אותם עד לעפר ואם יאזעפוס יאמר שני דרכמונים ידענו ממקום אחר כי המסים החדשים האלה כולם יחד עלו לבני ישראל לחמשה עשר שקלים.
ובמכילתא שמות י״ט א׳ באו דברי רבן יוחנן בן זכאי:
"ואומר תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך ועבדת את אויביך כבר הי' רבן יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה ראה ריבה אחת מלקטת שעורים וכו׳ לא רציתם להשתעבד לשמים הרי אתם משועבדים לפני אויבים לא רציתם לשקול לשמים בקע לגולגולת הרי אתם שוקלים חמשה עשר שקלים במלכות אויביכם לא רציתם לתקן הדרכים והרחובות לעולי רגליס הרי אתם מתקנין את הבורגנין לעולי כרמי מלכים.״
אשר מזה גם נודע כי גם השתעבדו עם בני ישראל לעבוד להם עבודת חנם, והן גם ענין דברי הירושלמי בגיטין שם "והיו הולכין ומשתעבדין בהן״.
וכאשר נצרף יחד את כל גזרותיו של אספסינוס אשר כבר נתבארו לנו הן:
א) כי צוה לחרוש את ההיכל להודיע לכל ישראל כי אפסה תקותם.
ב) רדפו את רבן גמליאל והי' גם עת אשר רצו להמיתו, וזה הי' בעת ההיא עצמה כאשר חרשו ההיכל (עי' דברינו בפרק כ׳).
ג) כל נכסי הרוגי מלחמה מכל אלה אשר נהרגו ומתו גם בניהם ובנותיהם, נלקחו עבור הקיסר אף כי היו להם קרובים יורשים. ועל ידי זה באו אז כל נכסי היהודים תחת יד שרי רומא עד כי יבורר זכותם, אשר בלי כסף ומחיר לא הי' אפשר כי יהי' הברור הזה.
ד) לא הניחו להם לבנות עיר חדשה ולקומם הריסותם. ה) ולשלם מסים "חמש עשרה שקל" ובתוך זה שני דרכמונים להיכל הקאפיטאל ברומא.
וכאשר נתבונן בכל הדברים האלה נראה ונשתומם על עם ד' ועל חכמי ישראל אשר עמדו בראשם כי התנשאו על כל התלאות הנוראות ובתוך כל הבהלות והגזרות רקמו אחדותם וירימו את דגלם. ובכל דבר הנוגע לתורה ומצוה עמדו גם אז ברום עולמם.
וכאשר נסב עינינו מכל מראה בלהות ומעוף צוקה של הרומיים, נראה לפנינו את כל העם שוכן מרומים בימי הרגל ביבנה וחכמי ישראל משתדלים להחיות חיי הקהלות, ולעודד את רוח העם, ובית הוועד הגדול פתוח לרוחה, וחכמי הדור בידם האחת ינטלו וינשאו את בני ישראל להקימם מעפר לקרב עצם אל עצם ולפחת בהם רוח חיים.
ובידם השנית עוררים הם בתורה בראש הומיות לתלמידים אשר ישבו סביבם בכרם ביבנה, ויחד כולם יסדרו כל קבלותיהם על יסודי המשנה למען אשר לא ישכח דבר מפי זרעו, ולבלי יאבד אות מתורת ד׳ תמימה.
זה הוא באמת כחם הגדול של ראשי חכמי התורה, וזה הי׳ פרי עבודתם הגדולה גם בכל העתים אשר עברו על עם ד׳, והיא שעמדה לאבותינו ולנו לחיותנו כהיום הזה.
הערות
הערה (סח): הדבר ברור כי בסוף דברי התוספתא יש ט"ס וצריך להיות כמו שהוא במשנה "אבל מן המלחמה ואילך יש בה סיקריקון".
ורק מפני שלפני זה באו הדברים על ההרוגים טעו וכתבו גם בזה ״הרוגים שנהרגו״.