דורות הראשונים/כרך ג/פרק יג
הדבר הזה מי הי׳ לנשיא מיד בראשית בואם ליבנה ותחת יד מי נסדרו ונעשו המעשים מראשית ימי יבנה ואילך, לא הי׳ נדרש לחקור עליו כלל, שהרי רבן גמליאל הי׳ שם, והדבר ידוע כי מן הלל הזקן ואילך היתה הנשיאות ביד
בניו אחריו ותלך כן בקו ישר שנות מאות רבות, וכמו שידענו באמת מכל דבר נשיאות רבן גמליאל ביבנה.
אבל בדברי ימי ישראל גם דברים היותר פשוטים נהפכו על פניהם עד כי ההיפך נעשה לדבר פשוט ולשיחה בפי הבריות כאלו הוא דבר אשר בא עליו האות והמופת.
כי על כן הנה גם במקום הזה נהפכו הדברים ויתנו את רבן יוחנן בן זכאי לנשיא.
רבותינו הראשונים לא היתה זה מעין מלאכתם, טרודים היו בבירורי ההלכות אשר פתחו לנו שם חלוני רקיע.
ועל כן בראותם כי התקנות אחר החרבן באו על שם רבן יוחנן בן זכאי לא שמו לב, כי הי׳ זה מפני שהוא הי׳ ראש הדור במדה כזו אשר כמעט לא היתה כזאת בכל הדורות כולם אחריו.
בהיותו אז כבר למעלה ממאה שנה, והי' עוד תלמידם של הזוג האחרון שמאי והלל, עד כי במשנה אבות פ"ב מ"ח באו סדרי הקבלה זה אחר זה רק עד רבן יוחנן בן זכאי.
והננו רואים הפלגת גדולתו של זקן הדור רבן יוחנן בן זכאי כבר בפני הבית אשר אז הלא בודאי הי׳ רק ראש בית דין, והנשיא הי׳ רבן שמעון בן גמליאל הזקן, בכל זה בא גם אז התיקון של חכמי הדור על שם רבן יוחנן בן זכאי במשנה סוטה ד׳ מ"ז: "משרבו המנאפים פסקו מים המרים ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן" וכו׳.
ואם בימי הנשיא רבן שמעון בן גמליאל הזקן בימי הבית כבר הי׳ הדבר כן, אף כי אחר זה בימי רבן גמליאל דיבנה אשר הי׳ תלמידו, בימים אשר חי רבן יוחנן בן זכאי אביהם של ישראל, זכרון קדש מימי הלל ושמאי, וראש כל הדור כלו.
אבל רבותינו הראשונים דברו דבריהם בשילוח בענינים כאלה כמו שכבר נתבאר לנו במקומות הרבה.
והחוקרים האחרונים אשר כל הדברים האלה היו צריכים להיות ראשית דרכם, חשבו כי גבובי דברים הנם חקירת דברי הימים. עד שבא קראכמאל הזקן במורה נבוכי הזמן שער י״ג עמוד 195ויאמר לנו: "ומת רבן יוחנן בן זכאי כשלשים שנה אחר החרבן, ואז בא לנשיאות בישיבה רבן גמליאל בן רבן שמעון הנהרג בשעת החרבן."
והנה כי כן הי׳ רבן יוחנן בן זכאי נשיא כל ימי יבנה, ורבן גמליאל דיבנה לא הי׳ נשיא ביבנה כל עיקר, כי אחר שלשים שנה לחרבן הבית כבר הוכרחו לעזוב את יבנה כמו שיבואר לפנינו.
והוא רק תמהון לראות כי הרשו לעצמם להיות שופטי רמים בכל הדברים היותר כוללים בחסרון כל ידיעה בדברי הימים.
והרב פראנקעל פעם יאמר כי לא הי׳ אז נשיא כל עיקר ופעם יאמר כי רבן יוחנן בן זכאי הי׳ נשיא שתים עשרה שנה ופעם עשר שנים, הכל לו במקום ההוא. ובלא חקירה ובלא ראיה של כלום יאמר בדרכי המשנה עמוד 138: "משך זמן הדור הזה עם הדור שלפניו הוא מנשיאות רבן גמליאל ואילך לערך חמשים שנה (!) כי כפי מה שזכרנו לעיל ד׳ 66נהג ר' יוחנן כן זכאי נשיאותו שמנה או עשר שנים לאחר החרבן. ונניח להקל על החשבון נשיאותו של רבן יוחנן בן זכאי עשר שנים.״
והאחר אשר הוציא את הרבים ידי חובתם בחקירה זו הי׳ החכם ווייס אשר הגיש עצומותיו וראיותיו ויאמר לנו בח״ב עמוד 36:
"מנהיגם הנאמן הי׳ רבן יזחנן בן זכאי אף כי לא נזכר מפורש כי נקרא בשם נשיא בכל זאת אין כל ספק כי הי׳ נשיא או ממלא מקומו אחרי שכל הפקידות אשר מיוחדות לנשיא היו לו כל ימיו אשר חי אחרי החרבן וגם בדורות המאוחרים הלא מנו אותו בין ראשי מקבלי התורה שבעל פה וזה אות כי החזיקוהו במדרגת הנשיאים.״
והחוקרים האלה הורגלו כל כך בדברי הבאי עד כי הטעו את עצמן.
ומי יתן ויודיע לנו החכם ווייס את דבר כל הפקידות ההם אשר היו מיוחדות לנשיא ואשר בחכמתו מצא אותן ווייס אצל רבן יוחנן בן זכאי כל הימים אשר חי אחר החרבן.
אבל הנה יש לו להחכם ווייס עור ראי׳ גדולה מאד:
"כי הלא מנו אותו בין ראשי מקבלי התורה שבעל פה, וזה אות כי החזיקוהו במדרגת הנשיאים".
ומה אפשר לאמר לדברים בטלים כאלה, פראנקעל הי׳ הראשון (בדרכי המשנה עמוד 30) אשר בא ובדה מלבו דברי הבל כי "משה קבל תורה מסיני" וכו׳ הכונה להנשיאות. ויאמר שם: "נפנה אל הנחה אחת וכו׳ והיא תוציאנו מכל המבוכות אשר נבוכו בהן חכמי לב, מלת קבל קבלו הנאמרות אבות פרק א׳ אין כוונתן שקבלו הבאים מן הקודמים להם פה אל פה וגם אין הכוונה ביחוד על לימוד התורה אבל נאמרו גם כן על קבלת הנשיאות."
וכבר נתבאר לנו בכרך ג׳ עמוד 165כל טעותו של פראנקעל וכי לא נבוכו בזה חכמי לב כי אם חוקרי תהו מגבבי דברים.
אבל בדברי ימי ישראל חלם לו אחד חלום ובא השני וישען כבר עליו עד כי ווייס גם יביא זה לראי׳ כי רבן יוחנן בן זכאי הי׳ הנשיא אחר החרבן:
"כי הלא מנו אותו (באבות שם) וכו׳ וזה אות כי החזיקוהו במדרגת הנשיאים״.
אבל האם יש קץ לדברי רוח, ומי לא ידע כי נמנו שם רק נוחלי התורה ומנחיליה ועל ידי כן נמנו שם הזוגות, היינו האב בית דין והנשיא, מפני שבימי הזוגות היו הם ראשי המתיבתא, ראשי כל חכמי התורה בהמתיבתא שניהם יחד, ראשי נוחלי התורה ומנחיליה. וכמו שהוא הלשון בברייתא במס׳ יומא ד׳ ל"ה על הלל הזקן מפי שמעיה ואבטליון:
"ת"ר עני ועשיר וכו׳ אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום וכו׳ ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון" וכו׳.
כי גם הנשיא גם האב בית דין יהד הרביצו שם תורה במתיבתא, ועל כן נחשבו שניהם, כי לא דבר הנשיאות ולא דבר האבות בית דין נחשבו שם כי אם מקבלי התורה ומנחיליה, וזה היו הזוגות אשר היו שניהם ראשי המתיבתא (כג). ולפני הזוגות נמנה אנטיגנוס איש סוכו אשר לא הי׳ נשיא כי אם אב בית דין. ולא עמדו כל החוקרים האלה על דבר נפלא מאד בזה אשר יברר לנו גם דבר כללי גדול מאד בנוגע לקבלת התורה.
כי דוקא הנשיאים לא נחשבו במס׳ אבות שם בין המקבלים והמנחילים, לא הנשיאים אשר מהלל עד החרבן ולא הנשיאים מאחרי החרבן. ולא באו שם לא שמעון בנו של הלל, ולא בנו רבן גמליאל הזקן ולא רבן שמעון בנו אשר היו נשיאים עד החרבן. ולא הנשיאים מאחר החרבן עד חתימת המשנה, לא רבן גמליאל דיבנה ולא בנו רבן שמעון בן גמליאל ולא בנו ר׳ יהודה הנשיא, רבי חותם המשנה.
ואחרי הזוגות בא שם רק רבן יוחנן בן זכאי, ובזה נחתם כל סדר הקבלה זה אחר זה באבות ובא שם בפ״ב משנה ח׳:
"רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי."
ולא הוזכר על זה אפילו רבן גמליאל הזקן אשר בודאי הי׳ נשיא וראש המתיבתא בימיו, ולא אחרי זה כל הנשיאים מאחר החרבן. וטעם כל זה פשוט מאד כי מפני שחשבו רק מקבלי התורה ומנחיליה, ועל כן יכלו לקצר הדרך על ידי רבן יוחנן בן זכאי עד ימי יבנה.
כי אלו חשבו את רבן גמליאל הזקן, אף שכן הדבר שגם הוא קבל מהלל ושמאי, אבל הוא לא האריך ימים עד ימי יבנה, והיו מוכרחים לחשוב גם את רבן יוחנן בן זכאי. אבל רבן יוחנן בן זכאי אי אפשר הי׳ לחשוב עם רבן גמליאל הזקן יחד לפי שהוא לא הי׳ אב בית דין בימי רבן גמליאל הזקן.
ולחשוב את רבן גמליאל הזקן ואחר זה את רבן יוחנן בן זכאי, אין זה סדר המשנה שהרי אי אפשר לאמר "רבן יוחנן בן זכאי קבל מרבן גמליאל הזקן״ שהרי רבן יוחנן בן זכאי קבל משמאי והלל, ולא מרבן גמליאל הזקן.
ועל כן קצרו הדרך, ואחרי הזוגות היינו אחרי הלל ושמאי אמרו "ר׳ יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי" וכו׳.
ובזה סיימו כל סדר המקבלים זה אחר זה עד תוך ימי יבנה.
וביבנה כבר נסדרו אצל יסוד המשנה גם כל דברי בית שמאי ובית הלל בנונע לגדר דברי יסוד המשנה, וכן נסדר שם אז גם זולת זה רוב עיקר כל גדרי המשנה.
וכל זה נגמר שם כעשר שנים אחר החרבן ככל אשר יבואר לפנינו. ומכיון שכבר נקבעו ונטבעו יחד עם יסוד המשנה גם כל עיקר גדרי יסוד המשנה, לא חשבו עוד מאז והלאה את סדר הקבלה, אשר כל יסודי דבריה כבר נקבעו ונטבעו בכל לשונם וסגנונם, ויהיו מעתה שימה בפיהם. ועל כן לא נחשבו עוד אחר רבן יוחנן בן זכאי לא רבן גמליאל דיבנה ולא בנו רבן שמעון בן גמליאל ולא רבי בנו. הארכנו בזה בהיות זה לעצמו ענין כללי גדול מאד ונוגע לכל הדברים לפנינו.
אבל הדברים מבארים את עצמן כי לא נחשבו שם לא דבר הנשיאות ולא דבר האבות בית דין ונחשבו שם רק דבר נוחלי התורה ומנחיליה. ורק לזה ומתוך זה חשבו שם גם את רבן יוחנן בן זכאי.
הערות
הערה (כג): ודבר שמאי והלל כבר נתבאר לנו כל ענינם בכרך שלישי.