דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ו
אבל כל הדברים פשוטים ופרושים לפנינו. המס' הזאת היוצאת לגמרי מכל כלל מסכתות הש״ס כלו, אשר הם ידברו מפרט אחד אם של שבת או של יבמות או של קדושין או של גיטין וכדומה לזה,
והיא אין לה כל פרט מסוים, ולא יכול להיות בה כזאת, לפי שכל ענינה הוא ההיפך מזה.
כי מתחלה נבראה בימי הבירורים להביא שם העוללות מהענינים השונים אשר עדיין לא נסדרו אצל יסוד המשנה ובמקומם.
העוללות השייכים לדברי בית שמאי ובית הלל, והעוללות של סוף ימי הבית אשר עדין לא נסדרו במקומם.
והם לבד דברי בית שמאי ובית הלל, גם דברי עקביא בן מהללאל, ר׳ חנינא סגן הכהנים את אשר העידו עוד בימי הכית, ואת אשר נחלקו ר׳ דוסא בן הרכינס וחכמים אם עוד בימי הבית או מיד אחר זה.
ובהיות תחלת יסוד ימי הבירורים דבר כל הכרעת ההלכה הנוגעים להלל ושמאי, ובית שמאי ובית הלל.
הנה באמת הדבר כן שרוב דברי הפרקים האלה, רוב דברי החמשה פרקים הראשונים הם הנוגע לדברי הלל ושמאי בית הלל ובית שמאי.
וכדברי התוספתא המפורשים "נתחיל מהלל ושמאי" כן יותחל שם גם לפנינו.
ואחר זה מיד באו המעט מחלקאות (ששה במספר) אשר עדין לא נסדרו במקומם אצל יסוד המשנה, ואשר יש בהם אשר נשארו כן גם לפנינו רק במס' עדיות לפי שהנם עומדים לעצמם ואין להם התלות גמורה אצל יסוד המשנה וככל אשר מבואר כל זה בפרק ה׳.
והדבר מובן מעצמו כי בעסקם בימי הבירורים בבירור כל דברי בית שמאי ובית הלל הי׳ עליהם להביא את הדברים האלה אשר עדין לא קנו מקומם ואשר אך במקום הזה הוא גם עיקר מקומם בהמס׳ הזאת, אשר נוסדה לכל העוללות האלה.
אחר זה בא שם "אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי",
והולך וחושב זה אחר זה את כל הדברים האלה.
וכמה הדבר פשוט לפי כל דברינו וכמה הדבר מובן כי אך זה מקומם, ובהמס׳ הזאת הוא המקים העיקרי לזה.
כי כמו שנתברר לנו כבר בכרך השלישי מעמוד 575 ולהלן היו כל הדברים האלה בימי הבירורים ואז הוא שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
ועל כן הנה אך בזה מקום הדברים וכן נסדרו.
ורבינו הרמב"ם ז״ל בהקדמתו הביאו התוס׳ יום טוב כאן במשנה י"ב כתב:
"ואלו דברים שחזרו וכו׳ כתב הרמב"ם בהקדמת פי׳ המשניות וז"ל הטעם שהצריכו לכתוב דעת איש אחד ואחר כך חוזר מן הדעת ההיא כגון שאסרו בית
שמאי כך ובית הלל כך וכך וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי כדי להודיעך אהבתם האמת והגברת הצדק שהרי" וכו'.
ולפי כל מה שנתבאר הנה הדברים פשוטים מאד כי כבר נתפרסמו מחלקאות של בית שמאי ובית הלל, וכבר היו בפי כל התנאים השונים וגם כבר נסדרו אצל יסוד המשנה במקומם.
ועל כן כשעתה בימי הבירורים אחרי השקלא וטרי' של הכרעת ההלכה חזרו בדברים האלה בית הלל מדעתם והורו גם הם כדברי בית שמאי,
הלא הי׳ זה הכרח גמור לסדר כל זה במס' זו יחד זה אחר זה למען שימם בפי התנאים השונים ושיהיו נלמדים כן יחד, לבלי יהי' בזה כל טעות בתור מחלוקת של בית שמאי ובית הלל אשד הלכה כבית הלל.
וכמה יש להתפלא על רבינו הראב"ד אשר דוקא על הדברים של "חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי" העמיד דבריו וכתב:
"יש ששואלין מה טיבן של אלו הפסקות במס׳ עדיות."
אבל הלא רבינו הראב"ד עצמו כתב על משנה י״ד "וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי מפרש במס' חגיגה על ר׳ יהושע קאמר שהלך ונשתטח על קברי בית שמאי ואמר נעניתי לכם וכו׳ כמו שמפרש את הענין כולה בקדרה שהיא נתונה וכו׳ וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי".
וכבר נתבארו לנו כל דברי ר׳ יהושע בזה בדברים ברורים בכרך שלישי עמוד 577 ולהלן.
ואם כן הלא לדברי הראב"ד עצמו הדבר מפורש כי חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי" הכונה על ימי הבירורים ביבנה, דהיינו כמו שנתבאר שעיקר ימי הבירורים הותחל על דברי בית שמאי ובית הלל, ועל זה בעיקרו נסדרת מסכת עדיות.
ומבואר כי אך זה מקום הדברים, ואך במס׳ זו מקומם, בהיות זה עצם דבר ענינם אז,
ועם זה נגמר הפרק הראשון, אשר כמבואר הנה כל דבריו ילכו על סדרם ועל ענינם, ואי אפשר להיות אחרת.
ואף שיש עוד ענינים מבית שמאי ובית הלל אשר נסדרו במס׳ זו, ומקומם במס׳ זו, והם כל קולי בית שמאי וחומרי בית הלל,
בכל זה לא בא זה בפרק שני, כי אם נסדרו מראש פרק ד' ולהלן, ובינתיים נסדרו דברי ר׳ חנינא סגן הכהנים וכו׳ ור׳ דוסא בן הרכינס,
לפי שדברי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל לא נסדרו בתור דברים חדשים מבית שמאי ובית הלל, וכבר נסדרו כולם, כל דבר ודבר מהם במקומו אצל יסוד המשנה.
רק שבימי הבירורים בעסקם בהכרעת הלכה בדברי בית שמאי ובית הלל, ודברו בכל אחת ואחת ממחלוקותיהם ראו כי נחוץ לסדר זה גם יחד במקום אחד, ולשימם בפי השונים לבלי יחליפו את זה בזה בהיותם רגילים בכל מקום כי בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא.
ועל כן הניחו זח על לבסוף, ואחר הפרק הראשון סדרו דברי ר׳ חנינא סגן הכהניס ודברי ר׳ דוסא וחכמים, היינו את אשר עדיין לא נסדר כלל.
ובא בריש פרק ב׳ "ר' חנינא סגן הכהנים העיד ארבעה דברים ונסדר זה במשנה א׳ ב' ג'.
ואחר זה במשנה ד׳ "שלשה דברים אמר ר׳ ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה".
אשר הי' גם זה אז בימי הבירורים ביבנה אשר הציע קבלתו מרבותיו.
ועל ידי זה נסדרו שם כל השלשה דברים, מהם שהוצעו אז, ומהם שנתוספו בימי רבי:
"שלשה דברים אמרו לפני ר׳ ישמעאל ולא אמר בהם וכו׳ ופירשן ר' יהוישע בן מתיא, שלשה דברים אמר ר׳ ישמעאל ולא הודה לו ר׳ עקיבא וכו׳, שלשה דברים אמרו לפני ר׳ עקיבא שנים משום ר׳ אליעזר ואחד משום ר' יהושע וכו׳, שלשה דברים אמר ר׳ עקיבא על שנים הודו לו ועל אחד לא הודו לו וכו' וסיום הפרק בדברי אגדה מר׳ עקיבא.
וסידרו הפרק השלישי המתחיל "כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין כיצד" וכו'.
וילכו שם זה אחר זה כל המחלקאות של ר׳ דוסא בן הרכינס וחכמים אשר עדיין לא נסדרו, והוא ממשנה א׳ אשר מזה יותחל הפרק עד משנה ז׳.
ונסדר אחר זה "ארבע ספיקות ר' יהושע מטמא וחכמים מטהרין כיצד" וכו'.
"שלשה דברים ר׳ צדוק מטמא וחכמים מטהרין מסמר" וכו׳.
"ארבעה דברים רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין כסוי וכו׳.
"שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי אין טומנין" וכו׳.
והאם יכול להיות ספק שזה נסדר מדברים ששקלו וטרו עליהם בימי הבירורים ועדיין לא נסדרו,
שבסוף מה שסדרו מזקני דור העבר הוסיפו מעין זה גם מדברי חכמי הוועד השייך לזה.
ובפרט ״שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי" שזה שייך גם להדברים של "חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי" רק שאין זה מה שעשו בית הלל בכלל והוכרע כן, כי אם שרבן גמליאל נהג כן.
ועל המשנה הזו "שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי" וכו' בא "אף הוא אמר שלשה דברים להקל וכו׳ שלשה דברים ר׳ אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים" וכו׳ ובזה נסתיים הפרק.
והוא לגמרי דרכי הסגנון בכל כיוצא בזה, בכל סידור המשנה בכל מקום.
ואחר זה בא פרק ד׳ שהוא כולו "אלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל" והולך כן בפרק ארוך וגדול מראש הפרק עד סופו.
והפרק החמישי הי׳ בסדרו הראשון כולו רק מדברי עקביא בן מהללאל.
אבל בימי רבי הוסיפו על דברי הפרק ד׳ המדבר מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל גם דברי ר׳ יהודה ר' יוסי ר׳ שמעון ור׳ אליעזר דסבירא להו דתנא ושייר, ויש עוד דברים מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל.
על כן יותחל פרק ה' מזה "ר׳ יהודה אומר ששה דברים (עוד ששה) מקולי בית שמאי וחומרי וכו׳ ר׳ יוסי אומר שישה דברים (עוד ששה) מקולי וכו׳ ר׳ שמעון אומר שלשה דברים וכו׳ ר׳ אליעזר אומר שני דברים" וכו׳.
ואחר זה בא דבר הפרק ה׳ כפי שנסדר בימי יבנה "עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים אמרו לו עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר וכו׳ הוא הי' מטמא שער" וכו׳.
ועל כן באו דברי עקביא בן מהללאל וכל הנוגע לזה לבסוף, לפי שבאמת לא יחשב זה למחלוקת, ולא נשארו דברי עקביא גם לעצמו, כמו שבאו שם במשנה ז׳ דבריו לבנו:
"בשעת מיתתו אמר לבנו, בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר, אמר לו ולמה לא חזרת בך ,אמר לו אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובים."
וכן הדבר כי תחת אשר החוקרים החדשים בדו מלבם כי בדור יבנה התחילו ללכת במסילות חדשות וניתן רשות לכל אחד מהחכמים לעמוד על דעתו נגד הרבים,
הננו רואים ההיפוך הגמור מזה גם בסידור המס׳ הזאת אשר נסדרה בימי הבירורים היינו אז בראשית ימי דור יבנה,
כי בראש המס׳ הזאת ובסופה בא דבר התורה בביטול דעת היחיד נגד דעת הרבים.
ובא בראש המס׳ פרק א׳ משנה ה׳ "ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה בית דין" וכו'.
ולבסוף סדרו כל ענין דבר עקביא שהוא עצמו צוה לבנו להניח דבריו דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובים.
וסוף דבר, כי עיקר כל דבר המס׳ הזאת היא כדברי התוספתא הנוגע לדבר הלל ושמאי אשר נקראו בשם הבתים בכלל בית שמאי ובית הלל.
ונלוו לזה גם העוללות אשר עדין לא נסדרו מדברי זקני הדור אשר אחרי — עיקר ימי — בית שמאי ובית הלל, כר׳ חנינא סגן הכהנים, ר׳ דוסא בן הרכינס וכל דברי עקביא בן מהללאל.
ובסוף ימי הבירורים אשר הי׳ בוועד של בו ביום נתוספו על חמס' הזאת השלשה פרקים האחרונים, מכל העדיות של בו ביום, והשייך לזה, שכל ענינם הי׳ רק סוף דבר הבירורים מכל ימי יבנה ככל אשר יבואר לפנינו.
הערות