דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ה
ימי הבירורים, ומס' עדיות.
הדבר ידוע כי עיקר שם מס׳ עדיות הוא "בחירתא", כן בא במס׳ קדושין ד׳ נ"ד: "מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי אמר רב נחמן בר יצחק הלכה כר' מאיר הואיל ותנן בבחירתא כוותיה".
וכן בא במס׳ ברכות ד׳ כ"ז "אמר רב כהנא הלכה כר׳ יהודה הואיל ותנן בבחירתא כותיה."
וכן בא במס׳ בכורות ד׳ כ"ו "אמר רב נחמן הלכה כר׳ יהודה הואיל ותנן בבחירתא כותיה."
אבל במס׳ ברכות ד׳ כ"ח בהמעשה שהורידו את רבן גמליאל והקימו את ר׳ אלעזר בן עזריה, בא שם בגמ׳:
"תנא עדיות בו ביום נישנית וכל היכא דאמרינן בו ביום ההוא יומא הוה."
והדברים פשוטים כי "עדיות בו ביום נישנית" הכונה לעדיות שבמס׳ "בחירתא" דהיינו השלשה פרקים האחרונים שבמס׳ זו מן פרק ו׳ עד סוף המס׳ ששם באו כל העדיות אשר העידו וכל זה הי׳ בו ביום(ב).
אשר בהיות זה באמת סוף כל דבר הבירורים, ככל אשר יבואר כל זה בדברינו על דבר הוועד של בו ביום, ובהיות כל דבר העדיות של בו ביום כבר אחרי אשר כבר נסדרה המס׳ בחמשה פרקים הראשונים, הוסיפו זה בסוף המסכתא הזאת ומאז תקרא גם כולה יחד גם בשם "בחירתא".
ואין דברינו מפני שם המס׳, כי אם מפני כל דבר המס׳ הזאת עצמה בכל ענינה אשר אי אפשר להבינה כי אם על פי זה.
וכבר נשתוממו על זה הראשונים והראב״ד ז"ל בפירושו למס׳ עדיות בסוף הפרק הראשון כתב:
"יש ששואלין מה טיבן של אלו הפסקות (כל חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי) במס׳ עדיות ואף העליונות שהן מחלוקת ב"ש וב"ה מה טיבן לכאן ונראה לי כי השלש פסקות הראשונות שהן בתחלת הפרק נשנו כדרכן מפני שנדחו דברי בית שמאי ובית הלל (צ"ל שמאי והלל) מעדות חכמים ועדות הגרדיים ועל ידי ששנה חלוקת חכמים על דברי בית הלל (צ"ל על דברי הלל) שלא כל החכמים מודים לדברי בית הלל (לדברי הלל) שנה כמו כן משנת כרשיני תרומה שהי׳ ר׳ עקיבא חולק על כולם, וכן הפורט וכו׳ יש על ב"ה מחלוקת אחרת זולת מחלוקת בית שמאי, אי נמי איידי דתנא מחלוקת שמאי עצמו תנא נמי הנך כולהו עד אלו דברים שחזרו בית הלל להורות, ואיידי דתנא שלש פסקות ראשונות שלא עמדו דברי בית הלל (דברי הלל) תנא נמי הנך פסקות אהרונות שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי."
וכבודו הגדול של רבינו במקומו, אבל לא נוכל לדעת איך נתקררה דעתו הגדולה בדבריו אלה.
והיכן מצא רבינו בכל הש״ס איידי לאיידי וגררא לגררא, אשר גם האיידי והגררא עצמה אינה תופסת מקומה.
ולא ידעתי איך כתב רבינו "ועל ידי ששנה מחלוקת חכמים על דברי הלל וכו' שנה ב"כ משנת כרשיני תרומה שהי׳ ר׳ עקיבא חולק על כולם".
כי לבד את אשר ר׳ עקיבא החולק אינו ענין עם חכמים החולקים הנה אם כן הי' צריך שתבוא משנה זו אחר דברי שמאי והלל וחכמים החולקים.
והלא בינתיים באה המשנה "בית שמאי אומרים רובע עצמות וכו'" אשר ר׳ עקיבא אינו חולק שם. גם עיקר הדבר אין לו הבנה כלל, האם רק במשנת כרשיני תרומה באו דברי ר׳ עקיבא על דברי בית שמאי ובית הלל והלא יש כזאת במקומות הרבה(ג).
אף גם זאת שאם כן הדבר שהמס׳ נשנית בו ביום ויסודה ועיקרה עדיות של בו ביום,
אם כן הלא הי׳ צריך לבוא בראש המס' כל דבר העדיות של בו ביום ואחר זה הגררא וגררא לגררא ואיידי לאיידי ולא להיפך.
אבל גם אפילו דבר שני הגרדיים אשר בא על דברי הלל לא בא כי אם במשנה שלישית, וראשונה בא שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן, ואחר זה שמאי אומר מקב לחלה אשר אין שם עדות כלל(ד).
והרמב״ם ז״ל בפירושו למשנה ג׳ שם במס׳ עדיות רצה לתקן זה וכתב:
"והתחיל במשנה ראשונה ושנייה לפני זו(ה) אף על פי שאין בהם עדיות לפי שהן גם מחלוקת שמאי והלל ואין הלכה באחד משניהם בשלש משניות אלו, אחר כך חזר לתת טעם לחזוק דבריהם (ואצל התוי"ט לחזור, ושניהם ט"ס וצ"ל להזכרת דבריהם) ואעפ"י שאין הלכה כמותם והביא כל מה שדומה להם אחר כך הביא הלכות שדעת שמאי עצמו בהם בדעת חכמים ואחר כן הלכות שסברת שמאי בהן אינה כסברת חכמים ואחר כך ההלכות שחזרו בית הלל להורות כבית שמאי וסיים הפרק וחזר על העדיות שהן כונת המסכתא."
והתויו"ט בהעתיקו כל זה בריש המסכת כתב עליו "ואין דבריו מובנים לי".
והאמת שהרמב״ם ז"ל סמך על מה שכתב בפרק ב׳ משנה י׳ אשר גם זה הביא התויו"ט בריש המס׳ שכתב שם:
"ואשר הוצרך לזכור אלה המאמרות בכאן ואף על פי שאינם מכוונת המס׳ ואין בם עדות וכמו כן הלכות הרבה שבאו במס׳ זו ואין בהם עדות מוסיף מאשר הוזכרו במקומותיהן מן המשנה הוא מה שאומר לך והוא כי כל דבר שבא במס' זו כולם הלכות דברו בהם והעידו בהם מה שהעידו וזכרו בהם במה שנזכר ודנו בהם מה שדנו ביום אחד ובצבור (צ"ל ובקיבוץ) יום אחד עצמו והוא יום שהושיבו ר׳ אלעזר בן עזדיה בישיבה והוא אמרם עדיות בו ביום תקנוה" וכו'.
ולא נוכל לדעת מדוע לא נגעו רבותינו גם הראב"ד גם הרמב״ם בהפרק השלישי אשר יותחל:
"כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית ר׳ דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין כיצד" וכו'.
וכן ילכו שם כל מחלקאות של ר׳ דוסא וחכמים בענינים שונים ורחוקים זה מזה.
ובזה אין כאן שיום גררא, וגם אי אפשר לאמר שהם הלכות שדנו בהם ביום ההוא,
שהרי זה ודאי כי ר׳ דוסא בן הרכינס לא הי׳ שם בוועד ההוא של בו ביום אשר הושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה תחת רבן גמליאל,
שהרי מפורש ביבמות דף ט"ז כי בשעה אשר עדיין גם לא ידע ר׳ דוסא אפילו שמו של ר׳ אלעזר בן עזריה, ולא ידע אם ישנו בעולם כבר לא הי' ר' דוסא יכול לבוא לבית המדרש מפני זקנותו, ובא שם:
"בימי ר' דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין והי׳ הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול הי' ועיניו קמו מלבוא לבית המדרש אמרו מי ילך ויודיעו אמר להן ר׳ יהושע אני אלך ואחריו מי ר' אלעזר בן עזריה וכו' הלכו ועמדו וכו׳ תפסו לר׳ יהושע והושיבו וכו׳ אמר לו ר׳ אמור לתלמידך אחר וישב אמר לו מי הוא, ר׳ אלעזר בן עזריה אמר ויש בן לעזריה חבירנו קרא עליו" וכו'.
ומבואר שבשעה שכבר לא יצא מביתו מפני זקנותו עדיין לא ידע מר' אלעזר בן עזריה אם ישנו בעולם.
ודבר שאין צריך לאמר הוא שזה הי׳ עוד לפני בו ביום, לפני הזמן אשר הי׳ ר׳ אלעזר בן עזריה לנשיא בישראל, אשר אז נתפרסם שמו וענינו בכל ישראל.
ולבד עצם מחלקותם אין שם דבר אשר יהי׳ אפשר לאמר שדנו בזה בו ביום.
ב) ולבד אשר כל מאמר ומאמר וכל מחלוקת לעצמה של ר׳ דוסא וחכמיס אין לו כל ענין עם מס׳ עדיות לפי מה שהובנה עד היום,
הנה יפלא כי נקבצו שם, ובאו מר׳ דוסא וחכמים מחלוקת אחר מחלוקת בענינים שונים רחוקים זה מזה אשר גם דבר אין להם יחד.
ואם בא במשנה הראשונה שם "כל המטמאין באהל שנחלקו וכו' ר׳ דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין כיצד וכו׳" הנה בא מיד אחר זה מחלוקת ר' דוסא וחכמים באוכל פרוד אם מצטרף.
ואחר זה "מחללין מעשר שני על אסימן דברי ר׳ דוסא וחכמים אומרים אין מחללין."
"מטבילין ידים לחטאת דברי ר׳ דוסא וחכמים אומרים" וכו׳.
"מעי אבטיח וקניבת ירק של תרומה ר׳ דוסא מתיר לזרים וחכמים אוסרין."
"חמש רחלות גזוזות וכו׳ חייבות בראשית הגז דברי ר' דוסא וחכמים אומרים" וכו'.
"כל החוצלות טמאות וכו' דברי ר' דוסא וחכמים אומרים וכו' כל הקליעות וכו׳ דברי ר' דוסא וחכ״א" וכו'.
"הקלע שבית קבול וכו׳ דברי ר' דוסא וחכמים מטמאין."
"השבויה אוכלת בתרומה דברי ר׳ דוסא וחכ״א יש שבויה" וכו׳.
העתקנו כל זה למען דעת כמה רחוקים הענינים זה מזה, אשר לא יוכל להיות ספק כי דבר חיבורם יחד אינו כי אם מה שסדרו כאן מחלוקות ר׳ דוסא וחכמים אשר עדין לא נסדרו.
וכבר נתבאר שזה ודאי שכל מחלוקותיהם אלה לא היו בו ביום כי ר׳ דוסא לא הי' שם כלל ולא יכול להיות.
ויותר מעצם המחלוקת של ר' דוסא בן הרכינס וחכמים אין שם ולא בא דבר על זה מחכמי הדור בימי וועד של בו ביום, ועצם מחלוקותיהם הלא לא היו בו ביום.
וגם אין שם שום גררא או אפי׳ גררא לגררא למה שבא שם לפני זה.
וגם אין מקום לאמר שנתוסף זה בימי רבי, שלאיזה צורך וענין הי׳ יכול להיות זה, אחרי אשר אין לזה כל שייכות במס׳ עדיות, ולא כל גררא ואיידי.
ג) ואמנם כי יפלא הפלא ופלא על רבינו הרמב"ם ז"ל, כי הוא יתן טעם שעל כן באו במס׳ עדיות דברים שאינם עדות, מפני שדברו בהם בו ביום, ועל כן כללו גם זה במס׳ עדיות.
אבל אם הדבר כן מדוע לא באו במס׳ עדיות הדברים אשר מפורש עליהם שנאמרו והיו בו ביום.
ומדוע לא באו שם כל הדברים במס׳ ידים פרק ד׳ ממשנה א׳ ולהלן אשר מפורש שם שנאמרו בו ביום, ובא שם:
"בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגלים שהיא וכו' שהיא טמאה מדרס" וכו׳.
"בו ביום אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים וכו׳ חוץ מן הפסח וכו' אמר ר׳ שמעון בן עזאי מקובלני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה שכל הזבחים הנאכלין" וכו'.
ואיך לא בא שם ענין כללי כזח אשר הדברים מפורשים כי דנו בזה בו ביום.
וכן לא בא במס' עדיות גם ענין דברי המשנה שאחר זה שם במס' ידים בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית" וכו׳.
וכן לא באו במס׳ עדיות דברי המשנה שם שאחר זה "בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהם בבית המדרש אמר להם מה אני לבא בקהל אמר לו רבן גמליאל אסור אתה אמר לו ר׳ יהושע מותר אתה אמר לו רבן גמליאל" וכו׳.
ומכל זה אין דבר במס׳ עדיות.
וכן אין שם דבר מכל הדברים במשניות מס׳ סוטה פרק ה׳ אשר גם שם מפורש שהיו בו ביום. "בו ביום דרש ר' עקיבא וכל כלי חרס וכו' לימד על ככר שני שמטמא את השלשי" וכו׳.
ושם אחר זה "בו ביום דרש ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר וכו' ואלפים אמה תחום שבת".
"בו ביום דרש ר׳ עקיבא אז ישיר משה ובני ישראל וכו' מלמד שהיו ישראל עונין" וכו'.
ושם אחר זה "בו ביום דרש ר׳ יהושע בן הורקנוס לא עבד" וכו׳.
ומכל זה יחד הדבר מבואר ומפורש כי ממה שנאמר בו ביום לא הוסיפו במס׳ עדיות כי אם דבר העדיות אשר הם באמת באו שם לעצמם מפרק ו׳ ולהלן,
אבל כל שאינו דבר עדות לא הוסיפו אף שנאמר בו ביום.
ד) ואחר פרק ג׳ בא פרק שלם גדול מאד "אלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל" והולך כן מראש הפרק עד סופו.
ולפי מה שהבינו דבר מס׳ עדיות עד היום אין לה ענין כלל במס׳ זו.
ה) ואחר זה בפרק ה׳ באו שם כל דברי התנאים בקולי בית שמאי וחומרי בית הלל.
ומה ענין כל הדברים האלה למס׳ עדיות לפי מה שהבינו ענינה עד היום.
ו) ואמנם כי יפלא עוד יותר הרבה מכל זה על דברי רבותינו הרמב"ם והראב״ד ז"ל,
הן הם חפשו טעמים איך באו כל הדברים הרבים שאינם עדות במס׳ זו ואיך באו דברי שמאי והלל בית שמאי ובית הלל במס׳ עדיות והלא אין מקומם שם כל עיקר, ועל כן המציאו שני אופנים כוללים:
הדרך האחד כי כל זה הוזכר בו ביום.
והדרך השני כי כל זה וכל כיוצא בזה נאמר שם בדרך גררא וגררא לגררא לדבר העדות.
אבל הלא שני הדרכים האלה הס נגד דברי התוספתא בריש מס׳ עדיות המפורשים בדברים היותר ברורים.
כי שם מפורש שאין דבר שמאי והלל בית שמאי ובית הלל אגב גררא כי אם עצם הדבר ועיקרו במס׳ זו.
אף גם זאת מפורש שם שדברי שמאי והלל אשר עסקו בהם, ובאו במס׳ זו, לא הי׳ זה בוועד של בו ביום, כי אם הרבה לפני זה, היינו בראשית כל מעשיהם של דור יבנה, ולשון התוספתא בריש מס׳ זו כבר הובא לנו:
"כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה אמרו עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוצא (דבר ברור) מדברי סופרים ואינו מוצא וכו׳ אמרו נתחיל מהלל ושמאי שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר" וכו׳.
ומבואר ומפורש שלא הי׳ זה בוועד של בו ביום, כי אם בראשית מעשיהם, וכי לא בא זה אגב גררא כי אם זה הי׳ יסוד ועיקר מעשיהם אז.
וכבר הערנו פעמים אין מספר כי לא הי׳ כל זה מעין מלאכתם של רבותינו הראשונים ודברו מזה רק דרך אגב, טרודים היו בעיקרי ההלכות ולא הספיקה להם השעה לדברים כאלה על כן נשארו הדברים סתומים וחתומים.
הערות
הערה (ב): ונראה שצ"ל ״עדיות בו ביום נשנו" רק מפני שחשבו עד היום שהכונה על כל המס' מראשיתה על כן כתבו ״נישנית״,
ומאז נקראת המס' כולה גם עדיות, בהיות השלשה פרקים האאחרונים כולם עדיות, וגם לפני זה נמצא שם איזה עדיות. הערה (ג): וכבר גם נתבאר לנו בברך שלישי עמוד 567 ולהלן כי אין ר׳ עקיבא חולק כלל על בית הלל.
ויבואר לנו כל זה עוד לפנינו.
הערה (ד): והראב"ד ז״ל כתב בלשונו ״מפני שנדחו דברי שמאי והלל מעדות חכמים ועדות הגרדיים" והיינו שרצה לכלול גם דברי חכמים החולקים על שמאי והלל בכלל עדות.
וזה תמוה מאד, שהרי פשטן של דברים ״וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה״ היינו שהם חולקים על זה, בכל דבר מחלוקת בכל מקום, אבל לא שדבריהם עדות.
והרי במשנה השלישית גם כן בא כן והדברים מפורשים שם שרק דבר הגרדיים היו עדות אבל לא דברי חכמים החולקים.
הערה (ה): התוס׳ יו"ט בריש המס׳ העתיק דברי הרמב״ם אלו אבל במחילת כבודו גרע והוסיף והעתיק "התחיל במשנה ראשונה שניה ושלישית אף על פי שאין בהם עדיות.״ והנה הוסיף "ושלישית" וגרע ״לפגי זו״.
אבל אינו כן, כי אך זה הוא כל כונת הרמב"ם לאמר שהשלישית היא בבר עדות על ידי דבר שני הגרדיים שהעידו בשם שמעי׳ ואבטליון.
ודברי הרמב״ם כמו שהם לפנינו כן צריך להיות.