דורות הראשונים/כרך ב/פרק מד



‫באלטטי׳ ‪XIII, 16, 2‬‬ ‫ומשם ‫ואילך באו ‫לפנינו ‫בדברי יאזעפוס‬ ‫סדרי‬ ‫המעשים אז‪ ,‬ויאמר:

"ראשי הצדוקים ואריסטובלוס הלכו אל המלכה לדבר דבריהם, אריסטובלוס‬ ‫אמר בפירוש כי הנהו נגד כל המעשים אשר נעשו וכי ‫כאשר אך יהי׳ ‫לאל ידו‬ ‫הנהו מוכן לשום קץ לכל דרכי אמו בההנהגה, והצדוקים בקשו את המלכה בידעה‬ ‫כי הנם אנשים אשר לא יחתו לכל אסון, וכבר‬ ‫הראו כביר כחם בימי ינאי והוא‬ גם הראה כי ידע להוקיר פעלם, כי על כן על ‫המלכה ‫לבלי ‫לקחת‬ ‫מהם‬ כל ‫תקותיהם וכו׳ ואך חרפה היא אם היא תשלחם לגמרי מעל פניה והמושלים אויבי‬ ‫ינאי ‫הם‬ ‫יקרבום ‫אליהם‪,‬ ‫מלך‬ ‫הערביים‬ ‫ארעטאס ויתר המושלים בודאי ישמחו‬ ‫לקראתם, ויחשבו זה להצלחה גדולה כי ימצאו חפץ ‬מהם‪ ,‬ואם לא תרצה המלכה‬ ‫כי הם ילכו להם אל אויבי יהודה, ואם גם‬ לא תתרצה לקחת הממשלה כולה ‫מידי הפרושים, אז ירצו כי לכל הפחות יהי' ‬פקודתם בהמבצרים אשר זה הוא ‫רק משרה קטנה עבורם." ‬‫ ‫״המלכה לא ידעה איך לשית עצות בנפשה, ותתן בידם את כל מבצרי‬ ‫הארין לבד שלשה‪ ,‬הירקאניא אלכסנדריום‪ ,‬ומאכערוס‪ ,‬אשר שם נמצאו אוצרותיה‬ ‫הגדולים‪ ,‬זמן קצר אחר זה שלחה את אריסטובלוס בנה בראש הצבא לדאמאסקוס‬ ‫להלחם עם פטאלאמעאוס מאני אשר הי׳ שכן מסוכן לירושלים‪ ,‬אבל הוא שב‬ ‫באשר הלך ומאומה לא הביא בעמלו. בעת ההיא באה הידיעה כי מינראנעס בא‬ ‫לסיריען בראש חמש מאות אלף אנשי חיל וכו׳ ותשלח לו המלכה מתנות וכו'‬ ‫מיד אחר זה חלתה המלכה חולי כבד‪ ,‬אז הגיעה העת לאריסטובלוס למלאות הפצו‬ ‫לקחת לו המלוכה ויתחמק בלילה מהעיר‪ ,‬ורק נערו עמו ויבוא אל המבצרים אשר‬ כבר היו עתה בידי אוהבי אביו (בידי אוהביו). כבר לפני זה הי׳ נגד דרכי‬ ‫ממשלת אמו, עתה דאג כי במות אמו תעמוד כל משפחתו תהת הנהגת הפרושים‪,‬‬ ‫אחרי אשר אחיו לא יצלח למלוכה. מכל מחשבתו לא ידע איש‪ ,‬לבד אשתו אשר‬ ‫אותה עזב עם בניו בירושלים. ראשינה בא אל מבצר אנאבא אשד הי׳ ביד גאלאיסטעס‬ ‫אוהבו‪ ,‬איש כביר כח‪ ,‬והוא שמח לקראתו. כאשר האיר היום נודע להמלכה כי‬ ‫אריסטובלוס יצא מירושלים. בכל זה לא חשבה כי מחשבת מרד בלבבו‪ ,‬אבל‬ ‫באשר באו אליה רץ אחרי רץ להודיע מכל הנעשה‪ ,‬וכי כל המבצרים יומסרו לידו‬ ‫זה אחר זה‪ ,‬אז נפל פחד גדול על המלכה ועל העם, כי כולם ראו אשר עוד‬ ‫מעט וכל ממשלת הארין תבוא ליד אריסטובלוס ופחדו ביחוד כי הוא ינקום נקמתו‬ ‫על אשר החריבו את בית המלכות, ויהליטו להביא את אשתו ובניו אל‬ ‫בירת המקדש‪ ,‬אבל כבר הי׳ אריסטובלוס כמלך כי במשך זמן של חמשה עשר‬ ‫יום באו לידו עשרים ושתים מבצרים (אשר מסרו הצדוקים לידו) ושם מצא די‬ ‫צרכו כסף לשכור לו בני חיל שכירים מהלבנון וטראכאניען ויתר המושלים הסמוכים‬ ‫וכו' מיד אחר זה מתה המלכה אחרי אשר מלכה תשע שנים וכו'.‬ ‫ והאם יכול להיות בזה איזה ספק כי כל מעשי הצדוקים ואריסטובלוס‬ ‫בראשם בבואם יחד לפני המלכה הי׳ במחשבה תחלה‪ ,‬לאת אשר פעלו ועשו‬ ‫אחר זה כאשר חפצם עלה בידם ומבצרי הארץ נמסרו להם ויחכו להשעה הראויה‬ ‫להשיב להם הממשלה‪.‬‬

‫והאם יכול להיות בזה איזה ספק כי דבר אריסטובלוס ודבר הצדוקים הי׳‬ ‫אחת לגמרי‪.‬‬ ‫ והננו רואים לפנינו כי עיקר הכל ותכלית ענין דבריהם עם המלכה הי' כי‬ ‫שלש הנם נוטלים עליה‪.‬‬

‫או לבטל לגמרי כל הנהגת הפרושים‪ ,‬ולשוב ולמסור את כל חהנהגה לידם‬ הם אף שהוא נגד רצון כל העם‪.‬‬

או כי ילכו הם ונוספו על אויבי היהודים‪ ,‬ובפרט מושל הערביים אשר הוא‬ ‫בודאי יקבלם בזרועות פתוחות‪ ,‬ויהי זה סכנה לכל עם יהודה בכללם, כי יהיו הם‬ ‫לשרי הצבא אצל אויבי היהודים בידעם היטב את כל סתרי המבצרים וכל ערות‬ ‫הארץ, ודבר הצבא‪.‬‬ ‫ ואם לא תחפוץ בשתי אלה אז עליה לעשות לכל הפחות את זאת למסור‬ ‫לידם את כל מבצרי הארץ ולעשות אותם לאדוני המבצרים האלה‪.‬‬ ‫ ואם הם הפחידו את המלכה‪ ,‬כי אם לא תעשה חפצם ילכו אל מושל ‬‫ ‫הערביים‪ ,‬הרעיש עליה אריסטובלוס גם הוא כי כאשר אך תמצא ידו ישיב לאחור‬ את ידי אמו‪.‬‬ ‫ ראשי הפרושים בשעתם‪ ,‬בשעה שהי׳ באמת החרב מעל לראשם וכל ארץ‬ ‫יהודה רגזח תחתיה מחמת הצדוקים וחרבם הקשה‪ ,‬ולא שהועמדו אחדים מהם‬ ‫למשפט‪ ,‬כי אם שבלא דין ובלא משפט היו כולם למרמס‪ ,‬לבשו כלי גולה‬ ‫וימלטו אל אחיהם‪ ,‬אם בארץ מצרים או בערי סוריא‪ ,‬וירביצו גם שם תורתם‬ ‫לרבים‪ ,‬גם בימי ענים ומרודם‪.‬‬

‫ואלה הצדוקים בשעה שכל הארץ ישבו שלוים וטובם בידם‪ ,‬וגם בהם לא‬ ‫לא נגעה יד איש לרעה‪ ,‬מכיון שמצאו להם תואנה כי איזה מחביריהם אשר‬ ‫נתחייבו בדין נדונו כמשפט‪ ,‬הרי הנם יראים לנפשם‪ ,‬לא עלה על דעתם לצאת‬ ‫בגולה אל אחיהם בערי ישראל‪.‬‬ ‫ כי אם אמרו מפורש לפול דוקא אל העמים אויבי היהודים‪ ,‬ולהיות שם‬ ‫נוספים על שונאיהם‪ ,‬והיו שם לשרי צבאות ננד עמם ולאומם‪.‬‬

‫והדברים בולטים כל כך עד שגם החוקרים ההם עצמם אשר השתדלו‬ ‫לעשות מדחה ולהסתיר כל דבר ענין ביאת אריסטובלוס והצדוקים לפני המלכה‬ ‫כי עמדו רק לבקש על נפשם‪ ,‬לא מצאו הדרך איך להסתיר גם זה‪.‬‬

‫והחכם קראכמאל־הזקן עמוד 68 ‬בלשונו מדבר הצדוקים לפני המלכה‬ ‫שלמינון יאמר:

"והוסיפו עוד וכו׳ יש בידם לעזוב את הארץ וללכת אל מלך הערביים‬ ‫שיאספם בכבוד אליו‪ ,‬אולם איככה יוכלו ויראו ברעה אשר תמצא את המלכה כי‬ ‫תהי׳ למרמס בכף הפרושים ושפחת עולם לרצונם(נו) ואוהביה מקדם יהיו‬ ‫נוספים על שונאיה שמבחוץ‪.‬״‬

‫ולא יפלא אם המלכה נבהלה מאד לשמוע דברים כאלה הנאמרים גם בדעת‬ ‫וברצון אריסטובלוס בנה‪ ,‬אשר בא עם הצדוקים האלה‪ ,‬ועומד עליהם ומחזק את‬ ‫דבריהם‪ ,‬ולא יפלא אם מתוך מבוכתה מלאה את חפצם‪ ,‬ותמסור לידם את כל‬ ‫מבצרי הארץ‪ ,‬ותהרוס ברגע אחד את כל מנוחת הארץ‪ ,‬והנה אסף שלום העם‪.‬‬ ‫ מיד אחר זה הננו רואים כבר דרך הצדוקים לעשות מלחמה בלא כל תועלת‪,‬‬ ‫רק מלחמה לשם מלחמה‪ ,‬ככל דרכי הצדוקים בכל ימי ינאי‪.‬‬ ‫ אחרי אשר יחד עם מסירת כל המבצרים לידי הצדוקים הוכרחה גם להוציא‬ ‫את אריסטוכלוס ממצבו אשר חי כאיש פרטי‪ ,‬והנה באה מלחמה בארץ‪.‬‬

‫ונאמר שם:

"זמן קצר אחר זה שלחה את אריסטובלוס בנה כראש הצבא לדאמאסקוס‬ ‫להלחם עם פטאלאמעאוס מאני אשר הי׳ שכן מסוכן לירושלים‪ ,‬אבל שב כאשר‬ בא ומאומה לא הביא בעמלו‪.‬״‬ ‬‫ ‫ולא ידע יאזעפוס כל טעם למלחמה זו‪ ,‬ויאמר מפני שהי׳ שכן מסוכן‪,‬‬ ‫אבל הלא הדבר להיפך כי הם קראו מלחמה עליו ולא הוא עליהם‪.‬‬

‫אבל כי הי׳ זה באמת רק מלחמה לשם מלחמה ככל ארחות דרכי הצדוקים‬ ‫בימי ינאי‪.‬‬

‫ואין ספק כי חשב אריסטובלוס גם זאת כי אם יעמוד עתה במלחמה בראש‬ ‫הצבא, יקנה את לבבם לעזור על ידו להסב אליו המלוכה‪.‬‬

‫אבל טעה בחשבונו‪ ,‬ובני החיל היו כל כך מלאי רצון מהנהגת המדינה‪ ,‬עד‬ ‫כי לא אבו שמוע לו ולהצדוקים‪ ,‬וככל אשר יבואר‪.‬‬

‫ונראה ונכיר את טיב ההנהגה הגדולה של חכמי התורה לטובת המדינה‪ ,‬ועד‬ ‫כמה העלו אותה למדרגה היותר גדולה‪.‬‬

‫הנה יאזעפוס ‪ XIII, 16, 3‬יאמר:

‫‪"‬המלכה לא ידעה איך לשית עצות בנפשה‪ ,‬ותתן בידם את כל מבצרי‬ ‫הארץ לבד הירקאניא אלקסאנדריום ומאכערוס אשר שם נמצאו אוצרותיה הנדולים‪".‬‬ ‫ומבואר כי אך בשלשה המבצרים האלה נמצאו אוצרות המדינה‪ ,‬ולא ביתר‬ ‫המבצרים‪.‬‬

‫ובכל זה הנה נאמר שם להלן ‪XIII, 16, 6‬:

"‬במשך זמן של חמשה עשר יום נמסרו לידו (מהצדוקים) שנים ועשרים‬ ‫מבצרים, וימצא די כסף לשכור לו חיל שכירים בהלבנון ובטראכאניען, ואצל‬ ‫הנסיכים הקרובים‪.‬־‬

‫ומבואר כי אף אשר בהמבצרים ההם לא היו בהם אוצרות המדינה‪ ,‬בכל זה ‬היו סדרי המדינה גדולים כל כך‪ ,‬ומצב הכנסת המדינה באופן טוב כזה עד שגם‬ ‫בתוך מבצרים פשוטים נמצא מוכן די כסף להקים מהדש חיל מדינה‪ ,‬ולכלכל‬ ‫את הצבא הגדול הזה‪.‬‬

‫וכל זה יורה לנו לדעת את כל דבר ההנהגה הגדולה והנפלאה אשר הנהיגו‬ ‫חכמי התורה במדינה ואת הסידור הגדול‪ ,‬אשר לא הי׳ הפר שם דבר מההכנה על‬ ‫כל צרה שלא תבוא‪ ,‬ואת המעמד הגבוה מהצלחת המדינה בכללה בימי הנהגתם‬ ‫עד כי יכלו לעשות כן‪.‬‬ ‫ והננו רואים כי כל בני החיל היו באמנה עם הנהגתם הם‪ ,‬עד שאריסטובלוס‬ ‫אף כי כבר עמד בראש החיל במלחמתו בדאמאסקוס‪ ,‬בכל זה הוכרח עתה להקים‬ ‫לו לעצמו חיל חדש‪.‬‬

‫והננו רואים כן גם אחר זה בדברי המלכה כי אחרי אשר נמסרו לו מהצדוקים‬ ‫כל המבצרים והוא גם כבר הקים לו חיל שכירים גדול‪ ,‬ונכבדי העם באו אז אל‬ ‫המלכה לשמוע דבריה ומה עליהם לעשות יאמר שם יאזעפוס:

"אלכסנדרא (המלכה) השיבה כי הם יעשו עתה ככל אשר ימצאו הם לטוב, ‫כי הלא עמהם כל כח העם בעצומיו‪ ,‬וחיל הצבא(נז) ואוצרות המדינה‪ ,‬ובכל אלה‬ ‫יש להם די למלאות כל מגמת נפשם וחפצם‪ ,‬והיא מפני חולשתה לא תוכל‬ להתערב עוד‪". ‬‫ ‫ומבואר גם מזה כי חיל המדינה לא נתנו ידם אל הצדוקים ואריסטובלוס‪.‬‬

‫ואף כי הדבר מפורש שגם בחיל המדינה היו גם שכירים מבני הנכר כמו‬ ‫שיאמר יאזעפוס במלחמות היהודים ‪.I, 5, 2‬‬

‫בכל זה הנה נשארו נם הם באמנה עם דבר הנהגת המדינה עד עתה‪ ,‬ולא‬ נתנו ידם לא להצדוקים ולא לאריסטובלוס אשר עמד עתה בראשם‪.‬‬

‫ודברי המלכה ברורים כי העם בכללו העם בעצומיו (לבד אלה הנתלים‬ ‫בהצדוקים) היו נגד הצרוקים‪ ,‬ונגד אריסטובלוס‪.‬ ‬ ‫וראוי לנו להעיר בזה עוד על דבר גדול מאד בפרשת מעשי הימים הה‬ם‪,‬‬ ‫ולהכיר ולדעת את דרכם של חכמי התורה אז‪.‬‬

‫כי הנה הדברים פרושים לפנינו עד כמה התרחקו חכמי התורה מכל משרה ‫במדינה ומיד כאשר ראו כי אין דרך להשאיר ממשלת הארץ בידם כי אם על‬ ‫ידי מלחמה עם אריסטובלוס והצדוקים המשיכו הם לגמרי את ידם‪ ,‬ולא רצו‬ ‫במלחמה של יהודה על יהודה‪ ,‬והניחו את כל ההנהגה מידם‪.‬‬

‫ואף כי זה הי׳ רצון שלמינון‪ ,‬ודבריה היו כי יעשו העם עתה נגד‬ ‫אריסטובלוס‪ ,‬ונגד הצדוקים‪ ,‬בהיות כל חיל המדינה והאוצרות בידם‪.‬‬

‫לא הסכימו לזה חכמי התורה להביא מלחמת אחים בישראל ופלגות נוראות‬ ‫במדינה ויחליטו להניח כל המשרות מידם ולעמוד מרחוק‪.‬‬ ‫ ועל כן הנה נראה אצל יאזעפוס כי מאחרי מעשי אריסטובלוס אין שם‬ עוד זכר מהפרושים‪.

ואף שכל חדברים באו אצלו יחד בפרק אחד הנה בראשית הפרק אשר‬ ‫שם באו דבריו מהנהגת המדינה בימי שלמינון ומהגולים אשר הושיבו לארצם‪,‬‬ ‫ואסירי בתי כלאים אשר יצאו לחפשי‪ ,‬ומדבר העמדת ראשי הצדוקים במשפט‪,‬‬ ‫וכל תלונת הצדוקים עליהם‪.‬‬

‫בכל הדברים האלה באו כל דברי יאזעפוס על שם הפרושים ביחוד, ורק‬ ‫הם הוזכרו בכל דבריו מזה‪ ,‬וחזרו והוזכרו על כל דבר‪ ,‬ולא העם בכלל‪,‬‬ ‫יגם לא נכבדי העם בפרט, כי אם הפרושים ביחוד‪.‬‬

‫לפי שבאמת כן הי׳ הדבר שכל ההנהגה מראשית ימי שלמינון עד מסירת‬ ‫המבצרים לידי אריסטובלוס על ידי הצדוקים הי׳ הכל רק על ידי חכמי התורה ביחוד‪ ,‬היינו על ידי ראשי חכמי התורה אשר בראש העם כלו‪.‬‬

‫ואף שכל העם הי׳ עמהם, ויעזרו על ידם בכל לב‪ ,‬אבל הדברים באו ויצאו‬ ‫לאור והתנהגו בעיקר אך מהם ועל ידם ביחוד‪.‬‬

‫אבל הנה משם ואילך‪ ,‬מאז מסרו הצדוקים את המבצרים לאריסטובלוס‪,‬‬ ‫ובעזרת הכסף המוכן שם לצרכי המדינה עשה לו לעצמו חיל חדש של שכירים‬ ‫מבני הנכר‪ ,‬משם ואילך גם בפרק הזה עצמו ונם בכל המעשים כולם אחר זה‬ ‫אין שם אצל יאזעפוס גם זכר עוד מהפרושים במעשי המדינה.

‫וזה יורה לנו לדעת את הדברים כמו שהם‪ ,‬כי מעצמם הניחו עתה חכמי‬ ‫התורה את המשרה מידם ויסוגו אחור‪.‬‬

‫לפי שגם הורקנוס לא טוב הי׳ מאריסטובלוס וגם הוא גודל על ברכי‬ ‫הצדוקים ויבחר דרכם‪ ,‬והצדוקים בחרו להם את אריסטובלוס לראש בהיותו גבור‬ ‫חיל, והוא נדרש להם מתחלה לדבר רתת עם אמו, ולהוליך עליה אימים, אשר‬ ‬‫ ‫הורקנום לא הי־ ראוי לזה כל עיקר‪ ,‬בהיותו רפה ידים ואין לב‪ ,‬וכי גם כי את‬ ‫אריסטובלוס הושיבה אמם על פי עצת הפרושים לאיש פרטי‪ ,‬לא כן הורקנוס אשר‬ ‫הי׳ מלא רצון כי נקרא עליו שם כהן גדול‪.‬‬ ‫אבל הנה אך ראה הורקנוס כי הצדוקים נתנו ידם אל אריסטובלוס‪ ,‬לא‬ ‫בחר הוא להתחבר אל הכמי התורה‪ ,‬ולבקש קרבתם ועצתם‪ ,‬כי אם בחר לו כתה‬ ‫חדשה של זרע מרעים‪ ,‬מאנטיפטר האדומי והביריו‪ ,‬ויהיו לו אלה למנהיגיו‬ ‫ומורי דרכו‪.‬‬

‫ולעמוד בראש העם נגד שני האחים יחד‪ ,‬זה הי׳ טוב ויפה מאד על פי‬ ‫יסוד ההנהגה אשר הניחו בימי המלכה שלמינון‪ ,‬לבלי לתת להאחים מקום אשר‬ ‫משם יוכלו להדיח הרעה על עמם‪.‬‬

‫אבל אחרי אשר מבלי שים לב ומתוך מבוכתה מסרה שלמינון את כל‬ ‫מבצרי הארץ להצדוקים‪ ,‬והם מהרו וימסרו כל זה ליד אריסטובלוס ויקראו אותו‬ ‫מלך הארץ עוד בחיי שלמינון‪ ,‬ובכסף אשר מצא בהמבצרים גם עשה לו חיל‬ ‫לעצמו‪ ,‬הנה עתה לא הי׳ מקום להאריך דבר הנהגתם על פי העם כי אם על ידי‬ ‫מלחמה עם אריסטובלוס‪ ,‬ולהעמיד את כל הארין בסכנה, וזה לא רצו חכמי התורה‬ ‫לעשות בשום אופן‪.‬‬

‫אף גם זאת כי הרומיים כבר לטשו עיניהם על אריץ יהודה, ועל כן ידעו‬ ‫חכמי התורה היטב‪ ,‬כי אם תהי׳ עתה מלחמה ביהודה‪ ,‬ואם ילהם יהודה ביהודה‬ ‫ימשיכו עליהם את הנשר הרומי לשום את אריץ יהודה הדום לרגלו‪ ,‬וידעו היטב‬ כי הצדוקים עצמם יביאום לארין יהודה כמו שעשו בימי אנטיוכוס עפיפה‬אנעס עם‬ ‫היונים‪ ,‬וכמו שעשו באמת גם עתה כאשר עמדו נגדם הורקנוס ואנטיפטר‪.‬‬

‫כי על כן ראו וישר נוכחו שאין עליהם עתה כי אם לסוג אהור‪ ,‬ולבלי‬ ‫תבוא מלחמה על ידם‪.‬‬

‫ועל כן הנה מאז נמסרו המבצרים לידי אריסטובלוס אין עוד אצל יאזעפוס‬ גם כל זכר עוד מהפרושים‪.‬‬

‫ולבד ממה שכל זה יוצא כן מתוך ענין דברי יאזעפוס בכל דבריו‪.‬‬ הנה נוכל לראות כן גם מדברי אחד מראשי זקני חכמי התורה בעת הרעה‬ ‫ההיא‪ ,‬הוא חוני המעגל‪.‬‬

ודבריו נשארו לפנינו בדברי יאזעפום אלטטי׳ ‪.XIV, 2, 1‬‬ ‫ ואחרי אשר יספר לפני זה כי במות שלמינון נטה אריסטובלוס ידו על‬ ‫הורקנוס‪ ,‬והורקנוס נשבע לו להיות לאיש פרטי ולשבת מריב‪ ,‬ויהי אריסטובלוס‬ ‫למלך‪ ,‬אבל אנטיפטר רע הורקנוס פעל עליו לחלל שבועתו וללכת אל מלך‬ ‫הערביים והוא בא לעזרתם וישימו מצור על ירושלים‪ ,‬יאמר יאזעפוס שם‪:‬‬

"אנשי הורקנוס מצאו את חוני המעגל מתחבא בסביבי ירושלים‪ ,‬ויוליכו‬ ‫אותו אל המחנה‪ ,‬ושם השתדלו להכריחו להתפלל בעבורם‪ ,‬ולקלל את אריסטובלוס‬ ‫והעומדים עמו כפנים‪ ,‬והוא לא רצה לעשות כן‪ ,‬ויהי כי הציקו לו קם ויאמר‬ "רבונו של עולם הללו שבחוץ העומדים עלי בני עמך הם, והללו שבפנים כהניך‬ ‫(במקדש) אל תעש חפץ שניהם מכל אשר יזמו לעשות איש לרעהו‪.‬״‬

‫ומדברי חוני המעגל זקן חכמי הדור בעת ההיא‪ ,‬נוכל להבין ולדעת את‬ ‫כל דעתם של חכמי התורה בכלל‪ ,‬ומבטם על מעשי שני האחים יהד‪ ,‬והנלוים‬ ‬‫ עמהם, חפצם ורצונם וכל מגמתם היתה כי לא תצא‬ ‫הרעה משניה‬ם, ‫ולא‬ ‫תקום‬ ‫מחשבת שניהם לרעה‪.‬‬

‫כי באמת היו גם שניהם בעת ההיא חבור עצבים ורחוקים מכל דרכי יושר‬ ‫צדק ומשרים ועל כן ראו להם חכמי התורה‬ ‫להכרח ‫להתרחק‪ ,‬גם מאריסטובלוס‬ והצדוקים‬ וגם מהורקנוס וכל אגפיו‪.‬‬ ‫ הנה מאריסטובלוס עם הצדוקים ‫הלא‬ ידענו את כל ‫מצעדי‬ הצדוקים ‫ודרכם בארץ‪. ‬‬ ‫ודרכי הורקנוס ואנשיו בימים ההם‪ ,‬נוכל לדעת גם מתוך הסיפור הזה אשר‬ ‫יספור יאזעפוס ממעש‬יהם עם חוני המעגל כי כאשר אמר דבריו אלה ותפלתו זאת‬ ‬קמו עליו ויהרגוהו.‬

אף גם זאת הנה הם צרו עתה על מקדש ד׳ והכהנים אשר נסגרו שם לעבוד‬ ‫לעמוד ולשרת הי׳ נדרש להם בכל יום שני כבשים להקרבת התמיד והלא היתה‬ ‫זו חובתם של העומדים בחוץ‬ ‫להמציא‬ להם ‫קרבנות להקריב התמיד בכל יום, שהרי זח הוא חיובם גם הם כמו על אלה שבפנים‪.‬‬

‫אבל מה עשו הם‪ ,‬זה מפורש גם בדברי יאזעפוס גם בברייתא בגמ׳‪.‬‬

ובמס׳ בבא קמא ד' פ״ב נאמר‪:‬‬

"תנו רבנן כשצרו בית חשמונאי זה על זה והי׳ הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים(נז) ובכל יום הי' משלשים להם בקופה דינרים והיו מעלים להן תמידין הי' שם זקן אחד שהי' מכיר בחכמת יונית אמר להם כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו דינרין בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו וכו'."

ולא נדבר על ‫סוף מעשיהם מעשה ‫רשע כסל הבולט ‫מעצמו לעשות גם‬ ‫קלסה מכל העבודה.

‫אבל גם מעשיהם לפני זה "בכל יום‬ היו ‫משלשלים‬ ‫להם בקופה דינרים‬ בדברי יאזעפוס מפורש שעשו חוזה לתת להם דוקא אלף דרכמונים בעד כל שה.

‫ואף שאין‬ ‫קרבן צבור קרב אלא משל‬ ‫כל‬ ‫ישראל וה‬י׳‬ ‫צריכים‬ ‫לשלם‬ להם ‫מתרומת הלשכה כפי המחיר, אבל הלא מחיר שני כבשים הוא מצער מאד‬ ‫והם באו ועשו עסק מהקרבת התמידין‪ ,‬חוב התורה על‬ ‫כל ישראל‪ ,‬ואשר‬ ‫גם הם היו חייבין בזה ולבסוף עברו כל חוק(נח)‪.‬״‬ ‬‫ ‫ועל כן הנה מאז אשר לקחו האחים האלה את רסן הממשלה לידם‪,‬‬ ‫לבד שחכמי התורה נערו כפם מכל ההנהגה‪ ,‬ומלהתערב בריב האחים יחד, כי אם‬ ‫שראשיהם גם הזהירו לבלי לבוא בסוד מנהיגי הממשלה והן דברי שמעיה (אבות‬ ‫פ״א ‬משנה י׳) "‬שמעיה אומר וכו׳ ואל תתודע לרשות״‪.‬‬

‫ואבטליון חבירו הוסיף להזהיר לשמור נם מוצא פיהם בינם לבין עצמם‪.‬‬

"אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו‬ ‫למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם (ללמוד שם) וימותו ונמצא‬ ‫שם שמים מתחלל‪.‬־‬

‫וזה הוא את אשר מיד כאשר קמו הצדוקים ומסרו את כל מבצרי הארץ‬ ‫בידי אריסטובלוס‪ ,‬לא הוזכרו חכמי התורה עוד לפי שהם משכו את ידם לגמרי‪.‬‬ ‫כי כל שררות במדינה היתה רחוקה מדרכם וכל מה שעשו ה‬י׳ רק לטובת‬ ‫העם‪ ,‬ואחרי אשר ראו עתה כי רק על ידי מלחמה עם אריסטובלוס והצדוקים‬ ‫אפשר להשיב ידם מבלוע‪ ,‬לא רצו כי תהי׳ ידם בזה.‬

‫ואחר זה הוסיפו שמעיה ואבטליון להזהיר, כי גם לא יתרעמו בסתר אהלם‬ ‫ויהי׳ נזהרים גם בדיבורם ולבלי להתודע להרשות כל עיקר‪.‬‬ ‬‫

הערות

הערה (נו): נפלא הדבר לראות את שנאתם של החוקרים האלה לחכמי התורה‪ ,‬עד שבא ושם בפי‬ ‫הצדוקים דברים אשר לא העיזו חצדוקים עצמם לאמר כן‪.‬‬ ‫כי הלשון הזה:

‫״אולם וכו׳ ברעה אשר תמצא את המלכה כי תהי' למרמס בכף הפרושים ושפחת עולם לרצונם‪".‬‬ ‫ מכל זה אין זכר אצל הצדוקים עצמם‪ ,‬ואשר לא הי׳ גם כל מקום לזה‪ ,‬ורק החכם קראכמאל הזקן‬ ‫בעצמו בדה לו אה הדברים הבוטים האלה וישימם בפי הצדוקים‪.‬‬ ‬‫

הערה (נז): קראכמאל הזקן בהשתדלותו לעוות משפט חכמי התורה יעתיק בעמוד 69 ‪ דברי המלכה ‬ ‫״וחיל צבא הנכרים שבעבודתי" למען יתראה כי חיל היהודים היו עם אריסטובלוס, אבל הדברים מפורשים שכל‬ חיל המדינה לא נתנו לו ידם‪ ,‬ודברי המלכה הם על צבא החיל בכלל.‬ ‬‬‬‫

הערה (נז): כן הוא במנחות ד׳ ס״ד ובסוטה ד׳ מ"ט, וכן הנכון כי כן עולה גם מתוך דברי יאזעפוס ובב״ק‬ בא הלשון מהופך, והוא טעות סופר.

הערה (נח): בדברי יאזעפוס בא זה על קרבנות צבור בכלל הבאים בחג הפסח או על הפסח עצמו‪.‬‬

‫אבל הדברים מתבארים שדברי הברייתא מדוקדקים, וכל זה הי' בקרבן תמיד‪ ,‬ואף שהי׳ זה קרוב לימי ‫הפסח, הנה בהגיע החג עצמו כבר היו שערי העיר פתוחין‪.‬‬ ‫ שבסוף הברייתא נאמר "ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר".‬

וגם מסכים עם דברי יאזעפוס עצמו בסוף המעשה אשר יאמר כי הכהנים בקצפם על מעשי אנשי ‫הורקנוס עם הקרבנות חלו פני ד' להענישם‪ ,‬ונתקלקלו אחר זה כל תבואות השדה על ידי ארקאן גדול‪.‬‬

‫וזה הוא ענין הברייתא שמפני זה בא אז אחר זה עומר מגגות צריפין וכו' אבל מזה מבואר כי דבר‬ הקרבנות הי' איזה זמן קודם זה, והי' עם קרבן התמיד‪.‬‬ ‬‫ ויאזעפוס בידעו שהי׳ זה סמוך לפסח טעה לחשוב שהי׳ זה בפסח עצמו‪.‬‬ ובמקומו יבואר לנו כל צמצום סדרי הזמנים מכל זה‪.‬‬

‫ורבותינו בעלי התוספ׳ במנחות ד׳ ס׳׳ד בד״ה ועל אותה שעה שנינו כתבו ״בירושלמי דשקלים פ״ה תני‬ ‫לה אאידך עובדא שפעם אחת נשדפה ארץ ישראל וכו'."‬

‫וכבודם הגדול במקומו‪ ,‬אבל דברי הבבלי והירושלמי אחת‪ ,‬וכמבואר בדברי יאזעפוס שהרעב ״בא אז‬ ‫לא מפני ״שאותן החיילות החריבו כל סביבות ירושלים״ כלשונו של רש״י ז״ל כי אם מפני שנתקלקלו אחר‬ ‫מעשה זו של קרבנות כל תבואת השדה עד שנעשה כל מדה חיטים אחד עשר דרכמינים‪.‬‬

‫ודברי הירושלמי שקלים פ״ה ה״א שם הם בשם אמורא בבלי רב חסדא‪ ,‬ודברי שניהם הכונה לזמן‬ ההוא עצמו‪ ,‬והוא עובדא אחת‪.‬‬ ‬‬‫