דורות הראשונים/כרך ב/פרק מה



‫ודברי ימינו כסו במשאון בחזקת היד באופן כזה עד שגם הדברים היותר‬ ‫מפורשים בהמקורים‪ ,‬היותר בילטיס משם ופשוטים לפנינו ההכרח לבארם ולהעמידם‬ ‫על מקומם‪.‬‬

‫והחכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן (שער י׳ עמוד ‪ (72‬יאמר: "‬ובימים ההם ראשי בתי הוועד השנים(נט) שמעיה ואבטליון צדיקים וענוי‬ ‫לב ממשפחת גרים וכנראה ברור מן המשלים המורגלים בפיהם שבמשנת אבות‬ ‫ומן ספור שבא בגמ׳ יומא ד׳ ע"א היו מואסי השררה ורודפי השלום ולא בקשו‬ ‫ידם בעסקי המדינה ויותר מזה שהיו נזהרים בלשונם נגד צעירי תלמידיהם שלבם‬ ‫חם ודמיונם חזק‪ ,‬וגובר על דעתם הבלתי מבושלת כל צרכה, ומטה אותם לקנאה ‫ולכל הפרזה על המדה הנכונה וכל אלו מהמדות הם הפוך הנעשה מקצת‬ ‫מי שקדמו להם ומי שבאו אחריהם‪.‬״‬

‫אבל לא הטריח את עצמו קראכמאל הזקן להראות לנו מקור לדבתו רעה, ‬‫ ‫ואיה ראה ומצא כי ראשי חכמי הדור הקודמים לשמעיה ואבטליון וראשי חכמי‬ ‫הדור אשר באו אחריהם עשו ההיפוך‪.‬‬

‫ואמנם כי לא הסתפק קראכמאל־הזקן בדבריו אלה אשר התהפך בהם‬ ‫בלשונו, כי אם שבראש דבריו על הצדוקים (עמוד ‪ (60‬בא ויחבר יחד את חכמי‬ ‫התורה עם הצדוקים ובלשון מדברת גדולות יאמר‪:‬‬ ‫ "סביב לשנת מאתים ליוונים בסוף ימי נשיאות יוחנן הורקנוס גבר הנגוד ‬‫והמחלוקת בין שתי הכתות וכו׳ כת הפרושים וכת הצדוקים כתות שהי׳ על דיעות‬ ‫שונות וכו׳ ואחר בקשו להן גם שתיהן כח ממשלה ושררות על הצבור‬ ‫והתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה ותהי איבתם וקנאתם מקור‬ ‫נאמן לרעות אין מספר וכו׳." ‬ ‫ומי יתן והי׳ ההכם קראכמאל־הזקן נוהג מנהג חכמים להביא איזה מקור‬ ‫לדברים בוטים כמדקרות חרב כאלה‪.‬‬

‫כי לא לבד שלא נמצא כזאת, ואין מכל זה דבר בהמקורים, כי אם שהנם‬ ‫נגד דבר כל המעשים הגלוים והידועים, ונגד כל דברי המקורים כולם‪.‬‬

‫ובכל דברי יאזעפוס מראשית ימי הצדוקים עד סופם אין שם אף מקום‬ ‫אחד כי הכמי התורה או הפרושים בלשונו, עשו להם השתדלות ודרכים לבקש‬ ‫כח ממשלה ושררות על הצבור, ושהתערבו שלא כדין בהנהגת המדינה, וכי עשו‬ ‫מתוך איבתם וקנאתם‪.‬‬

‫בכל נטייית יאזעפוס אל הנהגת הצדוקים, ובכל היות דבריו רק מפיהם ומפי‬ ‫כתבם, לא הי׳ יכול לא הוא ולא הם להכחיש את כל השתדלותם הגדולה‬ ‫והנמרצה של הצדוקים פעם אחר פעם להביא את כל רסן הממשלה לידם, נגד‬ ‫חפץ כל העם‪.‬‬

‫אבל בכל דבריו גם בימי יוחנן גם בימי אלכסנדר ינאי, ובימי שלמינון‬ ‫ואריסטובלוס השני, אין מזה דבר על הפרושים, אשר לא היתה בזאת ולא עלה‬ ‫על לבם‪.‬‬

‫ומי הרשה להחכם קראכמאל־הזקן לעשות את דברי ימינו פלסתר‪ ,‬ולהשחיר‬ ‫פניהם של ישראל‪ ,‬ולבדות עלילות ודברים אשר לא היו כלל‪.‬‬

‫הדברים מפורשים בהמעשים עצמם‪ ,‬כל התחבולות אשר חבלו הצדוקים בימי‬ ‫יוחנן הורקנוס, ובימי אלכסנדר ינאי, ובראשית ימי אריסטובלוס השני (סוף ימי‬ ‫שלמינון) לקחת את כל הנהגת הממשלה לידם נגד רצון כל העם ולרדוף את חכמי ‫התורה בחרב ולגרשם מהארץ בימי ממשלתם גם בימי יוחנן גם בימי ינאי.

‫אבל לא נמצא אף פעם אחת כי חכמי התורה חבלו תחבולות להשיג‬ ולהביא את רסן הממשלה לידם.

‫ואם רק הרשו להם הצדוקים בימים ההם, לקום ולהתהלך בארץ וללמוד‬ ‫תורתם ברבים, לא בקשו דבר, ויהיו שמחים בחלקם.

‫בכל ימי הצדוקים בימי החשמונאים היתה הממשלה בידי חכמי התורה רק‬ פעם אחת בימי שלמינון.

‫ועל זה הנה הדברים מפורשים כי נעשה זה על פי דברי אלכסנדר ינאי‬ עצמו אשר צוה כן לפני מותו. ‬‫ ‫וזולת זה הנה כל הדברים מבוארים, כי מאז נראו הצדוקים ונתקרבו מיוחנן‬ ‫אחרי המלחמה והשמד עד ימי שלמינון, נרדפו חכמי התורה על צוארם, מהם‬ ‫נהרגו ומהם ברחו מהארץ, ודבר לא הי׳ להם בארץ, זולתי איזה זמן בראשית ימי‬ ‫ינאי, אשר הרשה להם לשוב לארץ ולהיות בארצם, ותהי השתדלותם רק לנטוע‬ ‫הנשמות באהלי התורה.

‫ולא ארכו להם הימים בעבודתם הקדושה‬ והנה סערת הצדוקים חמה יצאה‬ ‫‫נדונו בחרב ובאש לא לבד בארץ יהודה עצמה כי אם שגם פליטיהם אשר נמלטו‬ ‫לארץ אחרת נרדפו גם שם.

‫וכבר נתבארו לנו כל סדרי המעשים בכל הימים ההם, אשר היתה הממשלה‬ ‫רק בידי הצדוקים, ודבר לא הי׳ להכמי התורה עמהם, ותהי שמחתם גדולה מאד‬ ‫אם הניחו להם איזה זמן קצר בכל משך הזמן הזה לשבת בארצם.

‫והנה בא החכם קראכמאל־הזקן ומבדה לו דברים על העת ההיא, דבר אשר‬ ‫לא הי׳ ולא יכול להיות אז.

ויודיע לנו חדשות ונצורות כי גם חכמי התורה בקשו להם כח ממשלה ‫ושררות על הצבור והתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה ותהי איבתם וקנאתם‬ ‫מקור נאמן לרעות אין מספר.

‫מבלי להראות לנו מתי היתה כזאת ומתי בא וקרה שם דבר כזה, והרי לא‬ ‫הי׳ מכל זה גם דבר בכל העת ההיא, וגם לא הי׳ אפשר להיות.

‫ואמנם כי גם זולת זה הנה כמה מיעוט ידיעה בדברי הימים צריך לביטוים‬ ‫כאלה, אשר אין להם שחר גם מתוך ענינם לעצמם.

‫והלא ידע גם קראכמאל עצמו כי דבר כל העם וחפצם ורצונם הי׳ כי תהי'‬ ‫ההנהגה בידי חכמי התורה (הפרושים) וכאשר רצה אלכסנדר ינאי להשלים עם כל‬ ‫העם, יעץ לאשתו למסור ההנהגה בידי חכמי התורה, ואז באמת נחה שקטה‬‬ ‫הארץ, וכל העם היו מאושרים.

‫ולהיפך אחר זה בסוף ימי שלמינון כאשר מסרו הצדוקים המבצרים‬ ‫לאריסטובלוס, והנה ראו העם כי הצדוקים שבים אל הנהגת הממשלה, נאמר אצל‬ ‫יאזעפוס ‪ XIII, 16, 5‬כי פחד גדול נפל על העם.

‫וכל זה מפני שכל ישע וכל חפץ העם הי׳ כי תתנהג הממשלה רק על ידי‬ ‫הפרושים, אשר רק בהם בטח לבם ורק הם נהגו את הממשלה לטובת העם.

‫ועל כן לוא גם אם הי׳ הדבר כן ‬וגם אלו הי׳ הדבר מפורש בהמקורים כי‬ ‫השתדלו הפרושים להביא את ההנהגה לידם, ולוא גם אם הי׳ נאמר מפורש כי‬ ‫השתדלו חכמי התורה בכל כחם כי תהי׳ הממשלה בידם ולא ביד הצדוקים הלא‬ ‫הי׳ זה כדין וככל משפטי העמים אחרי אשר אך זה הי׳ חפץ כל העם, ואך זה ‫הי׳ טובת העם ואשרם. ‫ ורק הצדוקים אשר דבר ממשלתם היתה נגד חפץ כל העם ולרעתם, ואשר‬ ‫אחרי ימי ממשלתם בימי ינאי בבוא הממשלה לידי הפרושים יאמר קראכמאל‬ ‫עצמו (עמוד 69):‬‬

״ככה על כל פנים זמן איזה שנים שבה הארץ למנוחה ומטוהרה מעט גם ‫מטומאותיה וכל מיני השחתה שגברו בה בימי ינאי השובבים". ‬‫ ‫אך עליהם אפשר לאמר "כי בקשו להם כח וממשלה ושררות על הצבור‬ ‫והתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה ותהי איבתם וקנאתם מקור נאמן לרעות‬ ‫אין מספר."

‫לפי שכל ממשלה אשר היא נגד רצון העם, הרי זה רק שררות על הצבור, ‫וכל דבר אבירים יחידים הבאים בכח אגרופם להנהיג, הרי הם רק מתערבים‬ ‫בהנהגת המדינה אשר לא יכירם שם מקומם, והוא רק מקור לרעות אין מספר.

‫אבל מה ענין זה למנהיגי המדינה ההולכים רק עם העם ואשר הם עצמם‬ ‫הנם העם, וכל נפשם ולבם אליהם, ואשר הנם מנהיגי העם הטבעיים, החיים יחד‬ ‫עם העם, טובת העם טובתם, ואושר העם חיי רוחם.

‫מה ענין לאמור עליהם כי יתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה, ומי זה‬ יתערב שם אם לא כאלה וכאלה. ‫ ומה ענין לאמר כי יבקשו שררות על הצבור על אנשים אשר כל חפץ‬ ‫הצבור הוא כי אלה יעמדו בראשם.

‫ולמי הי׳ איבתם וקנאתם הלא נגד מבקשי רעת עמם, לבלי ליתן למשחית‬ ‫לבוא אל בתיהם לנגוף.

‫וכל זה גם אלו הי׳ מפורש כן בדברי המקורים נם אז היו דבריו רק חסרון‬ ‫ידיעה בדרכי העמים וטבע העולם ומנהגו.

‫אבל הנה הוא רק בודה דברים מלבו ויורה חיצים וזיקים רק מחפצו לדבר‬ תועה, כי הלא בהמקורים אין גם זכר מזה, ובימי יוחנן, אריסטובלוס הראשון, ‫ואלכסנדר ינאי, הי׳ זה גם דבר אשר לא הי׳ יכול להיות כל עיקר, ובכל הימים‬ ‫ההם מאז קרב אליו יוחנן את הצדוקים, ישבו ראשי חכמי התורה בארץ לא להם‬ ‫ויחיו בגלותם, ורק בראשית ימי ינאי שבו לארץ, אבל גם אז דבר לא הי׳ להם‬ ‫לא בהממשלה ולא בההנהגה. ‫ ומה נוכל לאמר לדברי קראכמאל־הזקן על שמעיה ואבטליון כי הם היו ‫מואסי השררה ורודפי שלום וזה הוא היפך מהנעשה מהקודמים להם ומי שבאו‬ ‫אחריהם. ‫ אבל מי המה מי שקדמו להם, הלא יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע‬ ‫בן פרחיה ונתאי הארבלי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, ומי הם הבאים אחריהם‬ ‫הלא הלל ושמאי.

‫והנה יוסי בן יועזר הלא יודה גם קראכמאל עצמו כי נהרג בידי הצדוקים‬ (אשר אז נקראו מתיונים). ‫ והוא עצמו בעמוד ‪ 58‬יאמר:

"‬ומתוך הסיפור הנזכר בצירוף מה שזכרו במדרשות למדנו עוד כי ראש‬ ‫המורים החסידים הנקרא נם בפי חכמינו חסיד שבכהונה הוא יוסי בן יועזר דור‬ ‫שני לחכמי המשנה הוא הנרצח באמצע המלחמה בשנת קנ״א ליוונים על ידי שר‬ ‫הצבא בכחידס בהסתת אליקים״ אלה דבריו.

‫ועד כמה היו יוסי בן יועזר וחביריו הגדולים מואסי השררה ורודפי שלום‬ ‫נוכל לדעת מהסיפור הזה עצמו, הבא במכביים א' ז׳ י׳ ונאמר שם: ‬ והנה כי כן נסעו (בכחידעס ואלקימוס) בראש חיל גדול לארץ יהודה, וישלחו שלוחים ליהודה (המכבי) ואחיו בדברי שלום למען משכם ברשתם, ‬‫ ‫והם בראותם כי הנם באים בראש חיל גדול וצבא רב לא האמינו להם ויהיו‬ ‫נזהרים מאד לבלי ילכדו בשחיתותם, אבל רבים מחכמי התורה נסו את‬ ‫דבר השלום ויבואו לקדם פני אלקימוס ובכחידעס ולבקשם לשום שלום בארץ גם החסידים, הראשונים לבית ישראל (יוסי בן יועזר חסיד שבכהונה‬ ‫וחביריו), באו גם הם לדרוש ולבקש שלום באמרם כהן מזרע אהרן בא עתה‬ ‫עם צבא הגוים והוא לא יעשה לנו עול, וידבר אלקימוס עמהם דברי שלום וישבע‬ ‫להם כי לא יגע בהם ולא ברעיהם לרעה, והם האמינו לו אבל פתאום השתער‬ ‫עליהם וישב מהם ששים איש וימיתם כולם ביום אחד וכו׳."

‫וכבר נתבאר לנו בעמוד ‪ 380‬כי שלומי אמוני ישראל אשר לכל לראש‬ ‫דאגו לשלום עמם ואשר הי׳ רחוק מהם כל בקשת שררה ומשרה לעצמם חשבו‬ ‫אז אולי אפשר הדבר להשלים עם אלקימוס ולבלי לתגר ברעה ואולי ישובו אלה‬ ‫מדרכם הרעה ויסתפקו בזה לבד כי תהי׳ המשרה על שכמם ועל פיהם ישק‬ ‫הארץ, ויניחו ידם מלהביא הבלי היונים לארץ יהודה, ויניחו ידם מלרעות את‬ ‫עמם במקל חובלים. ‫ והנה עשו כן ראשי חכמי התורה לא לבד עם הצדוקים בשעתם כי אם‬ ‫גם עם הצדוקים הראשונים, בעוד היו מתיונים גמורים. ‫ וכל זה רק מפני כי חכמי ישראל הי׳ עינם ולבם רק לשלום עמם, וכל‬ ‫שררה ומשרה רחקה ממבטם ומחפצם.

‫והבא אחרי יוסי בן יועזר הוא יהושע בן פרחיה תלמידו, ראש הדור‬ ‫לחכמי התורה בימי יוחנן הורקנוס, הנה ידענו כי מיד כאשר התקרבו הצדוקים אל‬ ‫יוחנן הורקנוס היו דברם:

‫אם אתה שומע אלינו רומסם, ותורה הרי כרוכה ומונחת כל הרוצה ללמוד‬ ‫יבוא וילמוד, מיד ותוצץ הרעה ונהרגו חכמי ישראל ויהושע בן פרחיה ברח‬ ‫לאלכסנדריא של מצרים וישב שם עד אחרי מות יוחנן ואחרי מות אריסטובלוס‬ ‫בנו ועד אשר מלך ינאי ועלה בידי שמעון בן שטח להשיב מעט מעט ולאט‬ ‫לאט את הסדרים, ורק כאשר עלה בידו גם זאת להשיב שבות סנהדרי ישראל‬ ‫מחכמי התורה אז כתב ליהושע בן פרחיה כי גם הוא יוכל לשוב לארץ יהודה, ‫כי אחרי אשר נתנו הצדוקים להקים סנהדרין מחכמי התורה, לא יהי׳ להם עוד‬ ‫סיבה לרדוף גם את יהושע בן פרחיה ראש הסנהדרין, ובענות צדקתו אמר על‬ ‫זה יהושע בן פרחיה ‪"‬שמע מינה הוה ליה שלמא״ וילך וישב אל ארצו, וזה‬ ‫הי׳ כבר בזקנותו הגדולה. ‫ וכבר נתבאר לנו כי גם אז הי׳ כל הממשלה וכל הנהגת המדינה רק בידי‬ הצדוקים לבדם אפס זולתם, וחכמי ישראל וגם כל העם כלו לא התערבו בזה‬ ‫מאומה ולא יכלו להתערב בכל ימי ינאי.

‫וראשי חכמי התורה אחרי יהושע בן פרחיה הם תלמידיו יהודה בן טבאי‬ ושמעון בן שטח. ‫ ועד כמה התרחק יהודה בן טבאי משררות, הנה גם כשרצו למנותו נשיא‬ ‫נאמר בירושלמי חגיגה פ"ב ה״ב:

"יהודה בן טבאי הוון בני ירושלים בעון ממניתיה נשיא בירושלים ערק‬ ואזל ליה לאלכסנדריא‪." ‬‫ ‫ובמס׳ מכות ד' ה' שכאשר פעם אחת העמידו שמעון בן שטח על הדין(ס)‬ "מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח״. ‬ ‫וכל אשר נוסיף להתבונן בדרכו של שמעון בן שטח יותר נוסיף ללמוד‬ ‫ארחות דרכו הגדולה ועד כמה ברח מדרכי הממשלה ושררות על הצבור‪ ,‬ויותר‬ ‫נוסיף לדעת עד כמה התרחק מכל כח הממשלה ומשרה במדינה‪ ,‬ועד כמה אחז‬ ‫דרכו רק באהלי התורה.

‫כי הנה עוד בימי עלומיו היתה כבר אחותו כלתו של מושל הארץ יוחנן‬ ‫הורקנוס‪ ,‬ומזה נוכל לדעת כי הי׳ מראשי משפחות ישראל, וגם אביו מראשי‬ ‫ירושלים‪ ,‬והנה היתה אחותו כלתו של יוחנן הורקנוס ואשת יורש העצר, וכבר‬ ‫מימי שמעון אחרון האחים החשמונאים נהגו מושלי החשמונאים את ביתם ברמים, ‫וכאשר בא אטהנעאביוס שליח מלך סוריא אל שמעון השתומם למראה ההוד‬ ‫וההדר אשר מצא בביתו ולמראה ‬שולחנות בית היין מכסף וזהב (עי׳ דברינו‬ ‫עמוד ‪ (392‬ויוחנן הורקנוס נאמר עליו בהברייתא הקדומה בקדושין ד׳ ס״ו‬ ‫״והעלו מלוחים על שולחנות של זהב".

‫וכל זה לא משכו את לבב שמעון בן שטח ויהי דרכו רק באהלי תורה ‫ודבר לא הי׳ לו עם המושלים, עד שכאשר נהרגו ונרדפו כל חכמי ישראל בימי‬ ‫יוחנן הורקנוס נרדף גם הוא כאחד מהם וכמו שהוא בהדברים במס׳ סוטה ד׳ מ״ז‬ ‫שכבר הובאו לנו "שמעון בן שטח, אטמינהו אחתיה". ‬ ‫ומזה הדבר מבואר כי הי׳ מקומו וכל ענינו רק בין חכמי התורה, והנה‬ ‫נפטר יוחנן הורקנוס ואחותו היתה למלכה תחלה על ידי אריסטובלוס בעלה ואחר‬ ‫זה עיל ידי אלכסנדר ינאי אשר היא הוציאה אותו מבית האסורים, ותהי לו לאשה ‫ותתן בידו את ממשלת ישראל‪.‬‬

‫אבל מה הם מעשי שמעון בן שטח גם אז, בישבו בבית המלכות, דבר‬ ‫אין לו בהנהגת הממשלה, ונמצא אותו רק משתדל להשיב שבות הסנהדרין שתהי׳‬ ‫רק מחכמי התורה, ועומד ומשתדל לתקן בתי ספר בכל עיר ועיר ושיהיו תינוקות‬ נכנסים שם בני שש בני שבע שנים‪.‬‬ ‫ וכאשר גם עלה בידו לטה‬ר את הסנהדרין מן הצדוקים‪ ,‬ולהושיב שם את‬ ‫חכמי התורה, לא הי׳ הוא להם לראש, כי אם השיב את שבות רבו הגדול זקן‬ ‫הדור, את יהושע בן פרחיה ממצרים‪ ,‬וה‬וא נשאר רק חבר חסנהדרין כמו שהי'.

‫ואם כי אחותו היתה אשת מלך ישראל וה‬וא יושב בהיכלם הי׳ גם אז‬ ‫מתרחק מכל עושר ויחי חיי עוני עד כי כאשר רצה לפטור מאה וחמשים נזירים‬ ‫מקרבנותיהם הוכרח להעמיד עצמו בסכנה ולעשות זה על ידי ינאי, אף שכל‬ קרבנותיהן יחד לא עלו לאלף כסף. ‬‫ ‫וכאשר שבו הצדוקים וינאי עמהם לרדוף את כל חכמי הדור‪ ,‬התענה גם‬ ‫הוא ככל אשר התענו הם כולם‪ ,‬בהיות גורלו רק בתוכם כל הימים‪ ,‬ויהי עניו‬ ‫גדול ונורא כל כך עד כי לחמו לנפשו הביא מעסקו בפשתן וגם חמור למשאו‬ ‫זה לא הי׳ לו(סא)‪.‬‬

‫ובכל זה הרביץ גם שם בארץ גלותו ובעת ההיא תורתו לתלמידים‪.‬‬

‫ורק אצל ראשי ישראל נוחלי התורה ומנחיליה‪ ,‬אפשר למצוא הנהגה גדולה‬ ‫ונפלאה כזאת‪.‬‬

כי אף שהיו כל השערים פתוחים לפניו לכבוד מלכים וסגולת המדינות‪,‬‬ ‫בהיותו אחי המלכה‪ ,‬וגיסו מלך ישראל‪ ,‬ויושב בבית מלכותם‪ ,‬ובהיותו הכם לבב‬ ‫מראשי יחידי הדור‪ ,‬ואשר אין ספק כי אלו רצה לתת ידו לדרכי אלכסנדר ינאי‬ ‫הי׳ הוא ראש לכל שרי הממשלה‪.‬‬

‫הנה התרחק הוא מכל זה לגמרי ויט אהלו רק בין חכמי הדור‪ ,‬עד כי‬ גורלם הי׳ גורלו‪ ,‬ובהיותם נרדפים נרדף גס הוא עמהם יחד‪ ,‬ויחי כל ימיו חיי‬ ‫עוני ובנפשו הביא לחמו‪.‬‬

‫והשתמש בכחו בבית המלכות בשעה שהי׳ זה אפשר רק לזאת‪ ,‬להשיב‬ ‫את דבר סנהדרי ישראל מחכמי התורה‪ ,‬ולתקן בתי ספר בכל עיר ועיר ולהכניס‬ ‫שם תינוקות כבני שש כבני שבע‪ ,‬ולהשיב למקומו את ראש הדור‪ ,‬זקן חכמי‬ ‫התורה‪ ,‬ועוד דברים כאלה‪.‬‬

‫וכל הדברים האלה הנם גלוים וידועים ופרושים לפנינו‪.‬‬

‫אבל כי החוקרים האחרונים ההם דבר לא הי׳ להם עם הקירת דברי ימי‬ ‫ישראל, לבם שמו רק לבית מלחמתם נגד ראשי ישראל נושאי דגל התורה למען‬ ‫אשר יהי׳ אפשר להרוס את יסודי התורה עצמם‪ ,‬כי על כן לא יכלו לא לעמוד‬ ‫על אופיה של אומה זו‪ ,‬ולא לדעת את דברי ימיהם‪.‬‬

‫והנה העמיד קראכמאל את שמעיה ואבטליון למואסי שררה ורודפי שלום‬ גם נגד הבאים אחריהם, דהיינו הלל ושמאי.

‫ובחפזו שכח קראכמאל־הזקן כי ימי הלל ושמאי הנם ימי הורדוס וארכעלאוס‬ ‫בנו, הימים אשר לא הי׳ שם מקום לראשי חכמי התורה, לא להתערב בעניני‬ המדינה ובמועצותיה, ולא לבקש להם כח וממשלה.‬

‫ולא לבד חכמי התורה, כי אם שגם הצדוקים האבירים אשר אך זה לבד‬ ‫היתה מלאכת ידם לא ערבו לנפשם אז להתערב בעניני המדינה ובמועצותיה, ולא‬ ‫נסו בימים ההם לבקש להם כח וממשלה, ולא יכלו לדרוש אז שררות על הצבור.

‫ואחרי ימי הורדום וארכעלאוס, בימי נציבי רומא וימי אגריפפא הראשון‬ ‫והשני, הנה היו אז ראשי ישראל רבן גמליאל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי, ורבן‬ ‫שמעון בן גמליאל. ‫ ועד כמה ‬לא בקשו להם רבן גמליאל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי וחכמי‬ התורה כח וממשלה נוכל לדעת מזה עצמו כי אצל יאזעפוס לא נמצא גם זכרם ‬‫ ‫אז, ובכל מהלך סיפוריו בימיהם לא הוזכרו אצלו דברים ומעשים לא מהם בפרט‬ ‫ולא מהפרושים בכלל ואין שם גם דבר מהם בנוגע לדברי ממשלה.

‫ואמנם כי את רבן שמעון בן גמליאל אותו יזכיר יאזעפוס לפי שהוא‬ ‫השתדל נגד הצדוקים לדחות את יאזעפוס ממשמרתו בארין הגליל, אחרי אשר ראה‬ ‫כי כל מעשיו הנם לרעת ישראל.

‫וראוי לנו להעתיק במקום הזה את דברי יאזעפוס אלה על רבן שמעון‬ ‫בן גמליאל, לראות ולדעת משם את טיב חכמי התורה בימים ההם בעניני העולם‬ ‫ובהנהגת המדינה.

‫ועדותו של יאזעפוס בזה הלא נאמנה מאד, אחרי אשר הי׳ שונא מוחלט‬ ‫לרבן שמעון בן גמליאל, אשר כל השתדלותו היתה נגד יאזעפוס.

‫והדברים באו בספרו ‪ Vita 38‬ולשונו שם הוא:

"שנאתו של יוחנן בן לוי נגדי גדלה מעת לעת ומחפצו להגות אותי לגמרי‬ ‫מן המסלה בנה ויקיף את עירו גוש חלב בחומה, ואחר זה שלח את אחיו שמעון‬ ‫ואת יונתן בן שישנא עם גדוד ממאה אנשים אל שמעון בן גמליאל לבקשו כי‬ ‫יפעול אצל העדה בירושלים כי ידחו אותי ממשרתי בארץ הגליל, ולמסור זה ‫לידו (של יוחנן). שמעון זה הוא מעיר ירושלים והי' ממשפחה נכבדה מאד ומכתת‬ ‫הפרושים אשר בנוגע לחוקי אבות ידקדקו הם לשמרם יותר מאחרים, והוא הי׳‬ ‫איש מלא רוח חכמה ושכל חריף, וגם דברים היותר מקולקלים‬ ‫הי׳ יכול הוא בחכמתו להוציא למרחב". ‫ ודבריו אלה כל ענינם רק בנוגע לעניני המדינה וחכמת הנהגתה אשר אך‬ ‫מזה ידבר. ‬

‫והנה בכל שנאתו הגדולה של יאזעפוס אליו אשר כל פעולותיו היו נגדו‬ כמו שנאמר שם ויבואר לפנינו במקומו‪.‬‬ ‫ בכל זה הי׳ רום תפארת חכמתו גדולה ורחבה כל כך עד כי בעל כרחו‬ ‫הי׳ גם שונאו היותר גדול מוכרח להגיד מקצת שבחו‪.‬‬

‫וכן הוכרח יאזעפוס להניד גם מקצת שבחם של חכמי התורה בכלל בנוגע‬ ‫להנהגתם עם העם ובחיי העולם וההנהגה בכללה‪.‬‬

‫ובמלחמת היהודים ‪ II, 8, 14‬בדברו מהפרושים והנהגתם והצדוקים‬ והנהגתם יאמר:‬

"אבל בעוד אשר הפרושים יהיו באחדות גמורה, ולטובת הכלל ישאו‬ ‫במרומים דגל האחדות, הנה נגד זה דרכי הצדוקים ברוע פנים נגד בני‬ ‫חבורתם וכו׳‪.‬״‬ ‫ וכל החוקרים החדשים בבואם להפוך את כל מראה פני דברי ימינו ויתנו‬ ‫את הצדוקים למנהיגי העם היותר ראוים ולדורשי טובת עמס ולאומם לא שמו לב‬ להדברים האלה אשר בדברי יאזעפוס‪.‬‬ ‫ ולא שאלו את עצמם איך אפשר הדבר כי אנשים כאלה ידרשו טובת‬ ‫עמם, אנשים אשר אין להם בעולמם כי אם הם עצמם וגם עם חביריהם אשר‬ ‫דרכם אחת לא הי׳ לבבם שלם ובריתם נאמנה.

והחבם קראכמאל־הזקן עצמו יעתיק גם הוא בעמוד ‪ 64‬את דברי יאזעפוס‬ ‫אלה ויכתוב בלשונו‪:‬‬ ‬‫ "והצדוקים בעלי מדות גסות וקשות איש נגד רעהו, ובהיותם בחבורה הם‬ ‫ננד אחיהם בקושי ותחרות כאלו היו מבני הנכר‪.‬״‬

‫ואנש־ם כאלה הלא מטבע הדברים הי' כי ירמסו ויטרפו את כל העומד‬ ‫להם בדרכם ויהרגו ויצלבו ויסמרו וישחטו את כל העומד ננדם וכל מי שיש להם‬ ‫עליו צל של השד בזה והלא מטבע הדברים הי' כי יבקשו להם כח ממשלה‬ ‫ושררות על הצבור בהיות אך זה לבד משוש דרכם‪ ,‬ואך זה לבד מטרתם‬ בחיים והלא מטבע הדברים הי' כי תהי׳ איבתם וקנאתם מקור נאמן לרעות‬ ‫אין מספר.‬‬

‫ואיך אפשר להיות אהרת אצל אנשים אשר הנם בעלי מדות גסות וקשות‬ ‫גם איש נגד רעהו וחבירו‪ ,‬אנשים אשר גם בהיותם עם רעיהם בחבורה הנם גם‬ ‫נגד אחיהם בקושי ותחרות כאלו היו מבני הנכר‪. ‬‬ ‫וזה הי׳ להם לפרינציפ כולל ויסוד קבוע עד שיאועפוס יאמ־ זה על כל‬ ‫הצדוק־ם בכלל‪.‬‬

‫ואיך הי' אפשר כי לא יהיו נגדם כל העם כלו בכללם‪ ,‬ואיך הי׳ אפשר להיות‬ ‫אחרת כי גם בלא חכמי התורה ובלא כל התעוררות מצדם יהי׳ כל העם נגד כל‬ ‫הנהגתם של מתי מעט אבירים כאלה אשר דרכו על במתימו וכל מבטם הי׳ רק‬ ‫איך להבנות מחורבנם‪.‬‬

‫וכל זה לא הי׳ אפשר לכל ההוקרים האלה לא להבין ולא לדעת ויבואו‬ ‫ויאמרו כי חכמי התורה התחרו עם הצדוקים הללו מפני שבקשו להם כח וממשלה ‫ושררות על הצבור‪ ,‬וכל מה שעשו עשו רק מאיבתם וקנאתם בהצדוקים. ‬‫

הערות

הערה (נט): החכם קראכמאל הזקן יתהפך בטעותו משני בתי הוועד וכבר נתבאר לנו כי עד הלל‬ ושמאי הי׳ רק בית הועד אחד.‬ ‬‬‫

הערה (ס): ‬ יהודה בן טבאי לא ‫טעה שם בדין והדברים מפורשים שלא עשה זה מפני שהדין כן כי‬ ‬‬‫אם מפני שהשעה צריכה לכך למיגדר מלתא וכדין ב"ד מכין ועונשין לא מפני שהדין כך אלא מפני שהשעה‬ ‫צריכה לכך וכן מפורש בלשונו של יהודה בן טבאי ״להוציא מלבם של צדוקים״‪.‬‬ ‫ אבל שמעון ‪ בן‬שטח העמידו על האמת שאין דין מיגדר מלתא כי אם כשעשה בודאי חטא קל ואנו‬ ‫מחמירין עליו יותר אבל בעדים זוממין יכול להיות שהוא נקי וצדיק, דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, ‫על כן במקום שאין שם גזירת הכתוב אין שם גם דין מיגדר מלתא לפי שנוכל לעבור על איסור של נקי וצדיק‬ אל תהרוג.

‫והערנו על זה לפי שהחוקרים האחרונים כתבו בזה שיבושים רבים‪ ,‬ויבואר לנו כל זה במקומו. ‬‫

הערה (סא): לא יוכל להיות ספק כ‬י זה הי׳ בימי היותו בארץ נוד, ואי אפשר שיהי' במצב נורא‬ ‫כזה בביתו בירושלים, אף שגם שם לא נהנה‬ כל מאומה מבית המלכות. ‫ והנה כבר נתבאר כי הצדוקים רדפו אז את חכמי הדור גם בכל המחבואים אשר התחבאו עד שרדפו‬ גם את פליטיהם בארץ גלותם, ועל כן לא יכלה אחותו להצפינו כמו שעשתה בימי יוחנן.‬‬ ‬‬‫