דורות הראשונים/כרך ב/פרק מה
ודברי ימינו כסו במשאון בחזקת היד באופן כזה עד שגם הדברים היותר מפורשים בהמקורים ,היותר בילטיס משם ופשוטים לפנינו ההכרח לבארם ולהעמידם על מקומם.
והחכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן (שער י׳ עמוד (72יאמר: "ובימים ההם ראשי בתי הוועד השנים(נט) שמעיה ואבטליון צדיקים וענוי לב ממשפחת גרים וכנראה ברור מן המשלים המורגלים בפיהם שבמשנת אבות ומן ספור שבא בגמ׳ יומא ד׳ ע"א היו מואסי השררה ורודפי השלום ולא בקשו ידם בעסקי המדינה ויותר מזה שהיו נזהרים בלשונם נגד צעירי תלמידיהם שלבם חם ודמיונם חזק ,וגובר על דעתם הבלתי מבושלת כל צרכה, ומטה אותם לקנאה ולכל הפרזה על המדה הנכונה וכל אלו מהמדות הם הפוך הנעשה מקצת מי שקדמו להם ומי שבאו אחריהם.״
אבל לא הטריח את עצמו קראכמאל הזקן להראות לנו מקור לדבתו רעה, ואיה ראה ומצא כי ראשי חכמי הדור הקודמים לשמעיה ואבטליון וראשי חכמי הדור אשר באו אחריהם עשו ההיפוך.
ואמנם כי לא הסתפק קראכמאל־הזקן בדבריו אלה אשר התהפך בהם בלשונו, כי אם שבראש דבריו על הצדוקים (עמוד (60בא ויחבר יחד את חכמי התורה עם הצדוקים ובלשון מדברת גדולות יאמר: "סביב לשנת מאתים ליוונים בסוף ימי נשיאות יוחנן הורקנוס גבר הנגוד והמחלוקת בין שתי הכתות וכו׳ כת הפרושים וכת הצדוקים כתות שהי׳ על דיעות שונות וכו׳ ואחר בקשו להן גם שתיהן כח ממשלה ושררות על הצבור והתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה ותהי איבתם וקנאתם מקור נאמן לרעות אין מספר וכו׳." ומי יתן והי׳ ההכם קראכמאל־הזקן נוהג מנהג חכמים להביא איזה מקור לדברים בוטים כמדקרות חרב כאלה.
כי לא לבד שלא נמצא כזאת, ואין מכל זה דבר בהמקורים, כי אם שהנם נגד דבר כל המעשים הגלוים והידועים, ונגד כל דברי המקורים כולם.
ובכל דברי יאזעפוס מראשית ימי הצדוקים עד סופם אין שם אף מקום אחד כי הכמי התורה או הפרושים בלשונו, עשו להם השתדלות ודרכים לבקש כח ממשלה ושררות על הצבור, ושהתערבו שלא כדין בהנהגת המדינה, וכי עשו מתוך איבתם וקנאתם.
בכל נטייית יאזעפוס אל הנהגת הצדוקים, ובכל היות דבריו רק מפיהם ומפי כתבם, לא הי׳ יכול לא הוא ולא הם להכחיש את כל השתדלותם הגדולה והנמרצה של הצדוקים פעם אחר פעם להביא את כל רסן הממשלה לידם, נגד חפץ כל העם.
אבל בכל דבריו גם בימי יוחנן גם בימי אלכסנדר ינאי, ובימי שלמינון ואריסטובלוס השני, אין מזה דבר על הפרושים, אשר לא היתה בזאת ולא עלה על לבם.
ומי הרשה להחכם קראכמאל־הזקן לעשות את דברי ימינו פלסתר ,ולהשחיר פניהם של ישראל ,ולבדות עלילות ודברים אשר לא היו כלל.
הדברים מפורשים בהמעשים עצמם ,כל התחבולות אשר חבלו הצדוקים בימי יוחנן הורקנוס, ובימי אלכסנדר ינאי, ובראשית ימי אריסטובלוס השני (סוף ימי שלמינון) לקחת את כל הנהגת הממשלה לידם נגד רצון כל העם ולרדוף את חכמי התורה בחרב ולגרשם מהארץ בימי ממשלתם גם בימי יוחנן גם בימי ינאי.
אבל לא נמצא אף פעם אחת כי חכמי התורה חבלו תחבולות להשיג ולהביא את רסן הממשלה לידם.
ואם רק הרשו להם הצדוקים בימים ההם, לקום ולהתהלך בארץ וללמוד תורתם ברבים, לא בקשו דבר, ויהיו שמחים בחלקם.
בכל ימי הצדוקים בימי החשמונאים היתה הממשלה בידי חכמי התורה רק פעם אחת בימי שלמינון.
ועל זה הנה הדברים מפורשים כי נעשה זה על פי דברי אלכסנדר ינאי עצמו אשר צוה כן לפני מותו. וזולת זה הנה כל הדברים מבוארים, כי מאז נראו הצדוקים ונתקרבו מיוחנן אחרי המלחמה והשמד עד ימי שלמינון, נרדפו חכמי התורה על צוארם, מהם נהרגו ומהם ברחו מהארץ, ודבר לא הי׳ להם בארץ, זולתי איזה זמן בראשית ימי ינאי, אשר הרשה להם לשוב לארץ ולהיות בארצם, ותהי השתדלותם רק לנטוע הנשמות באהלי התורה.
ולא ארכו להם הימים בעבודתם הקדושה והנה סערת הצדוקים חמה יצאה נדונו בחרב ובאש לא לבד בארץ יהודה עצמה כי אם שגם פליטיהם אשר נמלטו לארץ אחרת נרדפו גם שם.
וכבר נתבארו לנו כל סדרי המעשים בכל הימים ההם, אשר היתה הממשלה רק בידי הצדוקים, ודבר לא הי׳ להכמי התורה עמהם, ותהי שמחתם גדולה מאד אם הניחו להם איזה זמן קצר בכל משך הזמן הזה לשבת בארצם.
והנה בא החכם קראכמאל־הזקן ומבדה לו דברים על העת ההיא, דבר אשר לא הי׳ ולא יכול להיות אז.
ויודיע לנו חדשות ונצורות כי גם חכמי התורה בקשו להם כח ממשלה ושררות על הצבור והתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה ותהי איבתם וקנאתם מקור נאמן לרעות אין מספר.
מבלי להראות לנו מתי היתה כזאת ומתי בא וקרה שם דבר כזה, והרי לא הי׳ מכל זה גם דבר בכל העת ההיא, וגם לא הי׳ אפשר להיות.
ואמנם כי גם זולת זה הנה כמה מיעוט ידיעה בדברי הימים צריך לביטוים כאלה, אשר אין להם שחר גם מתוך ענינם לעצמם.
והלא ידע גם קראכמאל עצמו כי דבר כל העם וחפצם ורצונם הי׳ כי תהי' ההנהגה בידי חכמי התורה (הפרושים) וכאשר רצה אלכסנדר ינאי להשלים עם כל העם, יעץ לאשתו למסור ההנהגה בידי חכמי התורה, ואז באמת נחה שקטה הארץ, וכל העם היו מאושרים.
ולהיפך אחר זה בסוף ימי שלמינון כאשר מסרו הצדוקים המבצרים לאריסטובלוס, והנה ראו העם כי הצדוקים שבים אל הנהגת הממשלה, נאמר אצל יאזעפוס XIII, 16, 5כי פחד גדול נפל על העם.
וכל זה מפני שכל ישע וכל חפץ העם הי׳ כי תתנהג הממשלה רק על ידי הפרושים, אשר רק בהם בטח לבם ורק הם נהגו את הממשלה לטובת העם.
ועל כן לוא גם אם הי׳ הדבר כן וגם אלו הי׳ הדבר מפורש בהמקורים כי השתדלו הפרושים להביא את ההנהגה לידם, ולוא גם אם הי׳ נאמר מפורש כי השתדלו חכמי התורה בכל כחם כי תהי׳ הממשלה בידם ולא ביד הצדוקים הלא הי׳ זה כדין וככל משפטי העמים אחרי אשר אך זה הי׳ חפץ כל העם, ואך זה הי׳ טובת העם ואשרם. ורק הצדוקים אשר דבר ממשלתם היתה נגד חפץ כל העם ולרעתם, ואשר אחרי ימי ממשלתם בימי ינאי בבוא הממשלה לידי הפרושים יאמר קראכמאל עצמו (עמוד 69):
״ככה על כל פנים זמן איזה שנים שבה הארץ למנוחה ומטוהרה מעט גם מטומאותיה וכל מיני השחתה שגברו בה בימי ינאי השובבים". אך עליהם אפשר לאמר "כי בקשו להם כח וממשלה ושררות על הצבור והתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה ותהי איבתם וקנאתם מקור נאמן לרעות אין מספר."
לפי שכל ממשלה אשר היא נגד רצון העם, הרי זה רק שררות על הצבור, וכל דבר אבירים יחידים הבאים בכח אגרופם להנהיג, הרי הם רק מתערבים בהנהגת המדינה אשר לא יכירם שם מקומם, והוא רק מקור לרעות אין מספר.
אבל מה ענין זה למנהיגי המדינה ההולכים רק עם העם ואשר הם עצמם הנם העם, וכל נפשם ולבם אליהם, ואשר הנם מנהיגי העם הטבעיים, החיים יחד עם העם, טובת העם טובתם, ואושר העם חיי רוחם.
מה ענין לאמור עליהם כי יתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה, ומי זה יתערב שם אם לא כאלה וכאלה. ומה ענין לאמר כי יבקשו שררות על הצבור על אנשים אשר כל חפץ הצבור הוא כי אלה יעמדו בראשם.
ולמי הי׳ איבתם וקנאתם הלא נגד מבקשי רעת עמם, לבלי ליתן למשחית לבוא אל בתיהם לנגוף.
וכל זה גם אלו הי׳ מפורש כן בדברי המקורים נם אז היו דבריו רק חסרון ידיעה בדרכי העמים וטבע העולם ומנהגו.
אבל הנה הוא רק בודה דברים מלבו ויורה חיצים וזיקים רק מחפצו לדבר תועה, כי הלא בהמקורים אין גם זכר מזה, ובימי יוחנן, אריסטובלוס הראשון, ואלכסנדר ינאי, הי׳ זה גם דבר אשר לא הי׳ יכול להיות כל עיקר, ובכל הימים ההם מאז קרב אליו יוחנן את הצדוקים, ישבו ראשי חכמי התורה בארץ לא להם ויחיו בגלותם, ורק בראשית ימי ינאי שבו לארץ, אבל גם אז דבר לא הי׳ להם לא בהממשלה ולא בההנהגה. ומה נוכל לאמר לדברי קראכמאל־הזקן על שמעיה ואבטליון כי הם היו מואסי השררה ורודפי שלום וזה הוא היפך מהנעשה מהקודמים להם ומי שבאו אחריהם. אבל מי המה מי שקדמו להם, הלא יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, ומי הם הבאים אחריהם הלא הלל ושמאי.
והנה יוסי בן יועזר הלא יודה גם קראכמאל עצמו כי נהרג בידי הצדוקים (אשר אז נקראו מתיונים). והוא עצמו בעמוד 58יאמר:
"ומתוך הסיפור הנזכר בצירוף מה שזכרו במדרשות למדנו עוד כי ראש המורים החסידים הנקרא נם בפי חכמינו חסיד שבכהונה הוא יוסי בן יועזר דור שני לחכמי המשנה הוא הנרצח באמצע המלחמה בשנת קנ״א ליוונים על ידי שר הצבא בכחידס בהסתת אליקים״ אלה דבריו.
ועד כמה היו יוסי בן יועזר וחביריו הגדולים מואסי השררה ורודפי שלום נוכל לדעת מהסיפור הזה עצמו, הבא במכביים א' ז׳ י׳ ונאמר שם: והנה כי כן נסעו (בכחידעס ואלקימוס) בראש חיל גדול לארץ יהודה, וישלחו שלוחים ליהודה (המכבי) ואחיו בדברי שלום למען משכם ברשתם, והם בראותם כי הנם באים בראש חיל גדול וצבא רב לא האמינו להם ויהיו נזהרים מאד לבלי ילכדו בשחיתותם, אבל רבים מחכמי התורה נסו את דבר השלום ויבואו לקדם פני אלקימוס ובכחידעס ולבקשם לשום שלום בארץ גם החסידים, הראשונים לבית ישראל (יוסי בן יועזר חסיד שבכהונה וחביריו), באו גם הם לדרוש ולבקש שלום באמרם כהן מזרע אהרן בא עתה עם צבא הגוים והוא לא יעשה לנו עול, וידבר אלקימוס עמהם דברי שלום וישבע להם כי לא יגע בהם ולא ברעיהם לרעה, והם האמינו לו אבל פתאום השתער עליהם וישב מהם ששים איש וימיתם כולם ביום אחד וכו׳."
וכבר נתבאר לנו בעמוד 380כי שלומי אמוני ישראל אשר לכל לראש דאגו לשלום עמם ואשר הי׳ רחוק מהם כל בקשת שררה ומשרה לעצמם חשבו אז אולי אפשר הדבר להשלים עם אלקימוס ולבלי לתגר ברעה ואולי ישובו אלה מדרכם הרעה ויסתפקו בזה לבד כי תהי׳ המשרה על שכמם ועל פיהם ישק הארץ, ויניחו ידם מלהביא הבלי היונים לארץ יהודה, ויניחו ידם מלרעות את עמם במקל חובלים. והנה עשו כן ראשי חכמי התורה לא לבד עם הצדוקים בשעתם כי אם גם עם הצדוקים הראשונים, בעוד היו מתיונים גמורים. וכל זה רק מפני כי חכמי ישראל הי׳ עינם ולבם רק לשלום עמם, וכל שררה ומשרה רחקה ממבטם ומחפצם.
והבא אחרי יוסי בן יועזר הוא יהושע בן פרחיה תלמידו, ראש הדור לחכמי התורה בימי יוחנן הורקנוס, הנה ידענו כי מיד כאשר התקרבו הצדוקים אל יוחנן הורקנוס היו דברם:
אם אתה שומע אלינו רומסם, ותורה הרי כרוכה ומונחת כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד, מיד ותוצץ הרעה ונהרגו חכמי ישראל ויהושע בן פרחיה ברח לאלכסנדריא של מצרים וישב שם עד אחרי מות יוחנן ואחרי מות אריסטובלוס בנו ועד אשר מלך ינאי ועלה בידי שמעון בן שטח להשיב מעט מעט ולאט לאט את הסדרים, ורק כאשר עלה בידו גם זאת להשיב שבות סנהדרי ישראל מחכמי התורה אז כתב ליהושע בן פרחיה כי גם הוא יוכל לשוב לארץ יהודה, כי אחרי אשר נתנו הצדוקים להקים סנהדרין מחכמי התורה, לא יהי׳ להם עוד סיבה לרדוף גם את יהושע בן פרחיה ראש הסנהדרין, ובענות צדקתו אמר על זה יהושע בן פרחיה "שמע מינה הוה ליה שלמא״ וילך וישב אל ארצו, וזה הי׳ כבר בזקנותו הגדולה. וכבר נתבאר לנו כי גם אז הי׳ כל הממשלה וכל הנהגת המדינה רק בידי הצדוקים לבדם אפס זולתם, וחכמי ישראל וגם כל העם כלו לא התערבו בזה מאומה ולא יכלו להתערב בכל ימי ינאי.
וראשי חכמי התורה אחרי יהושע בן פרחיה הם תלמידיו יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. ועד כמה התרחק יהודה בן טבאי משררות, הנה גם כשרצו למנותו נשיא נאמר בירושלמי חגיגה פ"ב ה״ב:
"יהודה בן טבאי הוון בני ירושלים בעון ממניתיה נשיא בירושלים ערק ואזל ליה לאלכסנדריא." ובמס׳ מכות ד' ה' שכאשר פעם אחת העמידו שמעון בן שטח על הדין(ס) "מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח״. וכל אשר נוסיף להתבונן בדרכו של שמעון בן שטח יותר נוסיף ללמוד ארחות דרכו הגדולה ועד כמה ברח מדרכי הממשלה ושררות על הצבור ,ויותר נוסיף לדעת עד כמה התרחק מכל כח הממשלה ומשרה במדינה ,ועד כמה אחז דרכו רק באהלי התורה.
כי הנה עוד בימי עלומיו היתה כבר אחותו כלתו של מושל הארץ יוחנן הורקנוס ,ומזה נוכל לדעת כי הי׳ מראשי משפחות ישראל, וגם אביו מראשי ירושלים ,והנה היתה אחותו כלתו של יוחנן הורקנוס ואשת יורש העצר, וכבר מימי שמעון אחרון האחים החשמונאים נהגו מושלי החשמונאים את ביתם ברמים, וכאשר בא אטהנעאביוס שליח מלך סוריא אל שמעון השתומם למראה ההוד וההדר אשר מצא בביתו ולמראה שולחנות בית היין מכסף וזהב (עי׳ דברינו עמוד (392ויוחנן הורקנוס נאמר עליו בהברייתא הקדומה בקדושין ד׳ ס״ו ״והעלו מלוחים על שולחנות של זהב".
וכל זה לא משכו את לבב שמעון בן שטח ויהי דרכו רק באהלי תורה ודבר לא הי׳ לו עם המושלים, עד שכאשר נהרגו ונרדפו כל חכמי ישראל בימי יוחנן הורקנוס נרדף גם הוא כאחד מהם וכמו שהוא בהדברים במס׳ סוטה ד׳ מ״ז שכבר הובאו לנו "שמעון בן שטח, אטמינהו אחתיה". ומזה הדבר מבואר כי הי׳ מקומו וכל ענינו רק בין חכמי התורה, והנה נפטר יוחנן הורקנוס ואחותו היתה למלכה תחלה על ידי אריסטובלוס בעלה ואחר זה עיל ידי אלכסנדר ינאי אשר היא הוציאה אותו מבית האסורים, ותהי לו לאשה ותתן בידו את ממשלת ישראל.
אבל מה הם מעשי שמעון בן שטח גם אז, בישבו בבית המלכות, דבר אין לו בהנהגת הממשלה, ונמצא אותו רק משתדל להשיב שבות הסנהדרין שתהי׳ רק מחכמי התורה, ועומד ומשתדל לתקן בתי ספר בכל עיר ועיר ושיהיו תינוקות נכנסים שם בני שש בני שבע שנים. וכאשר גם עלה בידו לטהר את הסנהדרין מן הצדוקים ,ולהושיב שם את חכמי התורה, לא הי׳ הוא להם לראש, כי אם השיב את שבות רבו הגדול זקן הדור, את יהושע בן פרחיה ממצרים ,והוא נשאר רק חבר חסנהדרין כמו שהי'.
ואם כי אחותו היתה אשת מלך ישראל והוא יושב בהיכלם הי׳ גם אז מתרחק מכל עושר ויחי חיי עוני עד כי כאשר רצה לפטור מאה וחמשים נזירים מקרבנותיהם הוכרח להעמיד עצמו בסכנה ולעשות זה על ידי ינאי, אף שכל קרבנותיהן יחד לא עלו לאלף כסף. וכאשר שבו הצדוקים וינאי עמהם לרדוף את כל חכמי הדור ,התענה גם הוא ככל אשר התענו הם כולם ,בהיות גורלו רק בתוכם כל הימים ,ויהי עניו גדול ונורא כל כך עד כי לחמו לנפשו הביא מעסקו בפשתן וגם חמור למשאו זה לא הי׳ לו(סא).
ובכל זה הרביץ גם שם בארץ גלותו ובעת ההיא תורתו לתלמידים.
ורק אצל ראשי ישראל נוחלי התורה ומנחיליה ,אפשר למצוא הנהגה גדולה ונפלאה כזאת.
כי אף שהיו כל השערים פתוחים לפניו לכבוד מלכים וסגולת המדינות, בהיותו אחי המלכה ,וגיסו מלך ישראל ,ויושב בבית מלכותם ,ובהיותו הכם לבב מראשי יחידי הדור ,ואשר אין ספק כי אלו רצה לתת ידו לדרכי אלכסנדר ינאי הי׳ הוא ראש לכל שרי הממשלה.
הנה התרחק הוא מכל זה לגמרי ויט אהלו רק בין חכמי הדור ,עד כי גורלם הי׳ גורלו ,ובהיותם נרדפים נרדף גס הוא עמהם יחד ,ויחי כל ימיו חיי עוני ובנפשו הביא לחמו.
והשתמש בכחו בבית המלכות בשעה שהי׳ זה אפשר רק לזאת ,להשיב את דבר סנהדרי ישראל מחכמי התורה ,ולתקן בתי ספר בכל עיר ועיר ולהכניס שם תינוקות כבני שש כבני שבע ,ולהשיב למקומו את ראש הדור ,זקן חכמי התורה ,ועוד דברים כאלה.
וכל הדברים האלה הנם גלוים וידועים ופרושים לפנינו.
אבל כי החוקרים האחרונים ההם דבר לא הי׳ להם עם הקירת דברי ימי ישראל, לבם שמו רק לבית מלחמתם נגד ראשי ישראל נושאי דגל התורה למען אשר יהי׳ אפשר להרוס את יסודי התורה עצמם ,כי על כן לא יכלו לא לעמוד על אופיה של אומה זו ,ולא לדעת את דברי ימיהם.
והנה העמיד קראכמאל את שמעיה ואבטליון למואסי שררה ורודפי שלום גם נגד הבאים אחריהם, דהיינו הלל ושמאי.
ובחפזו שכח קראכמאל־הזקן כי ימי הלל ושמאי הנם ימי הורדוס וארכעלאוס בנו, הימים אשר לא הי׳ שם מקום לראשי חכמי התורה, לא להתערב בעניני המדינה ובמועצותיה, ולא לבקש להם כח וממשלה.
ולא לבד חכמי התורה, כי אם שגם הצדוקים האבירים אשר אך זה לבד היתה מלאכת ידם לא ערבו לנפשם אז להתערב בעניני המדינה ובמועצותיה, ולא נסו בימים ההם לבקש להם כח וממשלה, ולא יכלו לדרוש אז שררות על הצבור.
ואחרי ימי הורדום וארכעלאוס, בימי נציבי רומא וימי אגריפפא הראשון והשני, הנה היו אז ראשי ישראל רבן גמליאל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי, ורבן שמעון בן גמליאל. ועד כמה לא בקשו להם רבן גמליאל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי וחכמי התורה כח וממשלה נוכל לדעת מזה עצמו כי אצל יאזעפוס לא נמצא גם זכרם אז, ובכל מהלך סיפוריו בימיהם לא הוזכרו אצלו דברים ומעשים לא מהם בפרט ולא מהפרושים בכלל ואין שם גם דבר מהם בנוגע לדברי ממשלה.
ואמנם כי את רבן שמעון בן גמליאל אותו יזכיר יאזעפוס לפי שהוא השתדל נגד הצדוקים לדחות את יאזעפוס ממשמרתו בארין הגליל, אחרי אשר ראה כי כל מעשיו הנם לרעת ישראל.
וראוי לנו להעתיק במקום הזה את דברי יאזעפוס אלה על רבן שמעון בן גמליאל, לראות ולדעת משם את טיב חכמי התורה בימים ההם בעניני העולם ובהנהגת המדינה.
ועדותו של יאזעפוס בזה הלא נאמנה מאד, אחרי אשר הי׳ שונא מוחלט לרבן שמעון בן גמליאל, אשר כל השתדלותו היתה נגד יאזעפוס.
והדברים באו בספרו Vita 38ולשונו שם הוא:
"שנאתו של יוחנן בן לוי נגדי גדלה מעת לעת ומחפצו להגות אותי לגמרי מן המסלה בנה ויקיף את עירו גוש חלב בחומה, ואחר זה שלח את אחיו שמעון ואת יונתן בן שישנא עם גדוד ממאה אנשים אל שמעון בן גמליאל לבקשו כי יפעול אצל העדה בירושלים כי ידחו אותי ממשרתי בארץ הגליל, ולמסור זה לידו (של יוחנן). שמעון זה הוא מעיר ירושלים והי' ממשפחה נכבדה מאד ומכתת הפרושים אשר בנוגע לחוקי אבות ידקדקו הם לשמרם יותר מאחרים, והוא הי׳ איש מלא רוח חכמה ושכל חריף, וגם דברים היותר מקולקלים הי׳ יכול הוא בחכמתו להוציא למרחב". ודבריו אלה כל ענינם רק בנוגע לעניני המדינה וחכמת הנהגתה אשר אך מזה ידבר.
והנה בכל שנאתו הגדולה של יאזעפוס אליו אשר כל פעולותיו היו נגדו כמו שנאמר שם ויבואר לפנינו במקומו. בכל זה הי׳ רום תפארת חכמתו גדולה ורחבה כל כך עד כי בעל כרחו הי׳ גם שונאו היותר גדול מוכרח להגיד מקצת שבחו.
וכן הוכרח יאזעפוס להניד גם מקצת שבחם של חכמי התורה בכלל בנוגע להנהגתם עם העם ובחיי העולם וההנהגה בכללה.
ובמלחמת היהודים II, 8, 14בדברו מהפרושים והנהגתם והצדוקים והנהגתם יאמר:
"אבל בעוד אשר הפרושים יהיו באחדות גמורה, ולטובת הכלל ישאו במרומים דגל האחדות, הנה נגד זה דרכי הצדוקים ברוע פנים נגד בני חבורתם וכו׳.״ וכל החוקרים החדשים בבואם להפוך את כל מראה פני דברי ימינו ויתנו את הצדוקים למנהיגי העם היותר ראוים ולדורשי טובת עמס ולאומם לא שמו לב להדברים האלה אשר בדברי יאזעפוס. ולא שאלו את עצמם איך אפשר הדבר כי אנשים כאלה ידרשו טובת עמם, אנשים אשר אין להם בעולמם כי אם הם עצמם וגם עם חביריהם אשר דרכם אחת לא הי׳ לבבם שלם ובריתם נאמנה.
והחבם קראכמאל־הזקן עצמו יעתיק גם הוא בעמוד 64את דברי יאזעפוס אלה ויכתוב בלשונו: "והצדוקים בעלי מדות גסות וקשות איש נגד רעהו, ובהיותם בחבורה הם ננד אחיהם בקושי ותחרות כאלו היו מבני הנכר.״
ואנש־ם כאלה הלא מטבע הדברים הי' כי ירמסו ויטרפו את כל העומד להם בדרכם ויהרגו ויצלבו ויסמרו וישחטו את כל העומד ננדם וכל מי שיש להם עליו צל של השד בזה והלא מטבע הדברים הי' כי יבקשו להם כח ממשלה ושררות על הצבור בהיות אך זה לבד משוש דרכם ,ואך זה לבד מטרתם בחיים והלא מטבע הדברים הי' כי תהי׳ איבתם וקנאתם מקור נאמן לרעות אין מספר.
ואיך אפשר להיות אהרת אצל אנשים אשר הנם בעלי מדות גסות וקשות גם איש נגד רעהו וחבירו ,אנשים אשר גם בהיותם עם רעיהם בחבורה הנם גם נגד אחיהם בקושי ותחרות כאלו היו מבני הנכר. וזה הי׳ להם לפרינציפ כולל ויסוד קבוע עד שיאועפוס יאמ־ זה על כל הצדוק־ם בכלל.
ואיך הי' אפשר כי לא יהיו נגדם כל העם כלו בכללם ,ואיך הי׳ אפשר להיות אחרת כי גם בלא חכמי התורה ובלא כל התעוררות מצדם יהי׳ כל העם נגד כל הנהגתם של מתי מעט אבירים כאלה אשר דרכו על במתימו וכל מבטם הי׳ רק איך להבנות מחורבנם.
וכל זה לא הי׳ אפשר לכל ההוקרים האלה לא להבין ולא לדעת ויבואו ויאמרו כי חכמי התורה התחרו עם הצדוקים הללו מפני שבקשו להם כח וממשלה ושררות על הצבור ,וכל מה שעשו עשו רק מאיבתם וקנאתם בהצדוקים.
הערות
הערה (נט): החכם קראכמאל הזקן יתהפך בטעותו משני בתי הוועד וכבר נתבאר לנו כי עד הלל ושמאי הי׳ רק בית הועד אחד.
הערה (ס): יהודה בן טבאי לא טעה שם בדין והדברים מפורשים שלא עשה זה מפני שהדין כן כי אם מפני שהשעה צריכה לכך למיגדר מלתא וכדין ב"ד מכין ועונשין לא מפני שהדין כך אלא מפני שהשעה צריכה לכך וכן מפורש בלשונו של יהודה בן טבאי ״להוציא מלבם של צדוקים״. אבל שמעון בןשטח העמידו על האמת שאין דין מיגדר מלתא כי אם כשעשה בודאי חטא קל ואנו מחמירין עליו יותר אבל בעדים זוממין יכול להיות שהוא נקי וצדיק, דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, על כן במקום שאין שם גזירת הכתוב אין שם גם דין מיגדר מלתא לפי שנוכל לעבור על איסור של נקי וצדיק אל תהרוג.
והערנו על זה לפי שהחוקרים האחרונים כתבו בזה שיבושים רבים ,ויבואר לנו כל זה במקומו.
הערה (סא): לא יוכל להיות ספק כי זה הי׳ בימי היותו בארץ נוד, ואי אפשר שיהי' במצב נורא כזה בביתו בירושלים, אף שגם שם לא נהנה כל מאומה מבית המלכות. והנה כבר נתבאר כי הצדוקים רדפו אז את חכמי הדור גם בכל המחבואים אשר התחבאו עד שרדפו גם את פליטיהם בארץ גלותם, ועל כן לא יכלה אחותו להצפינו כמו שעשתה בימי יוחנן.