דורות הראשונים/כרך ב/פרק לב



‫העם, הפרושים והצדוקים.‬‬ ‫

דברי ימי ישראל הובאו לתוך הענן וערפל במדה כזו עד שכותבי דברי‬ ‫ימיו שכח‬ו שם גם את העם עצמו‪.‬‬

‫ובהפזם ללכת שכחו כי‬ ‫לבד מורי התורה אשר עמדו בתוך העם‪ ,‬ולבד‬ ‫הצדוקים אשר עמדו ננד העם, הי׳ שם גם עוד עם שלם‪ ,‬החי ומרגיש‪ ,‬וחפץ בחיים‪.‬‬

‫יאזעפוס יזכיר את חכמי התורה, או פרושים בלשונו במקום שידובר מהם‬ ‫ביחוד, כמו אצל המאורע עם יוחנן שקרא אז לפניו את הסנהדרין‪ ,‬ואצל צואת‬ ‫אלכסנדר ינאי במותו כי אשתו תשלים עם העם על ידם‪ ,‬ואחר זה כאשר מלכה ‫שלמינון עצמה אשר מסרה לחכמי התורה את דבר ההנהגה הכוללת‪ ,‬או במקום‬ ‫שידבר באמונות ודעות כשיציג אותם לעומת הצדוקים‪.‬‬

‫אבל בכל דבריו על המעשים הכוללים‪ ,‬שם דבריו ברורים על העם עצמו‪,‬‬ ‫ככל דרכי הדברים האלה אשר יעשו דרכם על ידי העם בכללו ובאים מתוכם ומהם‪.‬‬

‫אבל המתימרים לכתוב דברי ימי יהודה וישראל שכחו דבר קטן מאד‬ את העם כלו‪.‬‬

‫הם שכחו כי לבד סגולת העם חכמי התורה הי׳ שם גם עם שלם הדורש‬ ‫תפקידו‪ ,‬עם שלם החי על פי התורה והמצוה וכל נפשו אליהם‪ ,‬אבל יחד עם זה‬ ‫ירצה גם לאכול מפרי הארץ ולשבוע מטובה‪ ,‬עם שלם החפץ במנוחת הארץ וכי ‫יוצא לפעלו ולעבודתו בלב שקט‪ , ,‬עם השואף לחירות ולבלי יגדרו לו דרכו‬ ‫בגזית, ויחפוץ ללכת דרכו, ולחיות על פי רוחו וחפצו, ואשר גם לא יחפוץ בכל‬ ‫ ‫המלחמות הרבות והנוראות‬ ‫אשר יהרסו את מעמדו, ואשר ברובם לא היו כי אם‬ ‫מלחמה לשם מלחמה, עם כלו אשר לא יחפוץ להמכר ממכרת עבד לאילי הארץ‬ ‫האבירים החפצים להשתרר עליו ולהבנות מחורבנו, מתי מעט אבירים‬ אשר ‫העם‬ כלו הי׳ להם למשחק, עם שלם אשר יחפוץ כי בבית המושל ובכל בתי הממשלה‬ ‫‫יהיו מהלכים לכל בני העם, ולא רק למפלגת אבירים‬ אשר לא יתערבו ‫עמהם, ‫ואשר גם רוחם זר להם.

‫בדברי יאזעפוס בראשית ימי המעשים מאמצע ימי ינאי ואילך‬ (אלטטי׳‬ ‫‪ (XIII, 13, 5‬הדברים מפורשים לאמר:

״ובנוגע לאלכסנדר ינאי הנה מרדו בו העם ‫ויקומו‬ ‫נגדו בימי החג כאשר‬ ‫קרב אל המזבח וכו׳ רג‬מוהו כל העם באתרוגיה‬ם וכו׳ ובקצפו על זה צוה לחילו‬ להשתער ‫על‬ העם ויהרגו מהם ששת ‫אלפים נפש, אז וכו׳ ויגבה לבו ויקרא‬ ‫מלחמה גם על הנסיך הערבי וכו׳ ותעוז ידו על חיל ינאי וינאי נס ויבוא לירושלים‪,‬‬ ‫אז התקוממו העם נגדו, ועל כן לחם עם כל העם ששה שנים רצופים, ובתוך ‫הזמן הזה נהרגו מתוך העם יותר מחמשים אלף נפש, ועל ידי כל זה שנאו העם‬ ‫את אלכסנדר ינאי תכלית שנאה, וכאשר נלאה מהמלחמה ושלח לשאול מהם חפצם, ענו כל העם כי יחפצו רק מותו וכו'."

ואך זה הוא המקור האחד לכל הדברים האלה ותכלית הדברים וענינם הוא‬ ‫כי העם קצרה נפשם בעמלם, ויקומו על נפשם, וכמו שיבואר עוד כל מעשיהם‪.‬‬

אבל החוקרים החדשים שמו להם לקו ‫לעשות את דבר הצדוקים יותר מהצדוקים ‬עצמם, וישתדלו השתדלות גדולה ונמרצת להבזות את חכמי התורה ולהשחיר פניהם של ישראל והנה הפכו גם את הדברים הברורים האלה:‬‬

‫והחכם גרעץ ח״ג עמוד 130 יאמר‪:‬‬

‫״בבואו לירושלים קדמה פניו המית רוח הפרושים‪ ,‬וחמתם אשר הסיתו‬ ‫בו את העם ויעוררו ‫את‬ ‫רוחם למרוד בו, ששת שנים תמימות התקוממו‬‬ ‫וכו׳ ולאחרונה קצרה נפש אלכסנדר בעמלו‬ ויקרא להפרושים לשלום בפעם ‫הזאת היתה כיתה זו באשמה והפרושים הושיבו ריקם ודחו את היד‬ הפשוטה לשלום מעברתם וקנאתם העזה תאות הנקמה הכתה אותם בסנורים עד כי גם מרדו בארץ מולדתם וחרפת עולם אשר לא תמחה יהי' זה על ראש הכתה הזאת."

ולבשתנו וכלימתנו נקרא על הדברים חמבהילים האלה גם שם דברי הימים‬ ‫לבני ישראל‪.‬‬ ‫והנה הי׳ כדי לפני החכם גרעץ לשנות את כל מראה פני הדברים‪ ,‬עד כדי‬ ‫להצדיק את הצדוקים ואת ינאי, ולהרשיע את כל העם‪.‬‬ ‫ למען‬ לבוא אל המטרה ‬‫הגבוה לבדות עלילות ברשע על חכמי התורה, ‬ ולהתגולל ולהתנפל עליהם, במקום אשר בהמקורים גם באלטטי׳ וגם במלחמות ‫היהודים לא בא גם זכרם בכל המעשים האלה‪.‬‬

‫ולפנינו יבואר כי גם לא היו אז חכמי התורה בארץ ונרדפו בחרב‬ ‫נוקמת‬ ‫ופליטיהם כבר הוכרחו לברוח מיד בראשית כל המעשים האלה.

‫וכפי הנראה לא ראה גרעץ מימיו עם הקם על נפשו נגד עריצים נוגשיו‬ ‫ומעניו‪.‬‬ ‬‫ והנה גם למד גרעץ את לשון נוגשי אדם ודרכם, ‫אשר אם יקום העם על‬ ‫נפשו להסיר עול סובלם‪ ,‬יאמרו הם כי העם עצמו ישבע בטובה‪ ,‬ולא היו מניעים‬ ‫יד ורגל‪ ,‬וכל הדבר בא רק על ידי מתי מעט הנאורים אשר י‬סיתו אותם לעשות‬ ‫מדחה‪ ,‬ולולא הם לא הי׳ נודד כנף‪.‬‬

‫ונפלא‬ הדבר כי החכם גרעץ עצמו במקום אשר שכח מלחמתו וידבר לתומו יאמר (נאטע 13 עמוד 704) על ראשית כל המעשים האלה לאמר:‬

"הדבר יוצא מהמעשה הזאת כי כל זמן אשר הי' לאלכסנדר ינאי מלחמות ואסונות עם‬ ‫לאטוה‬וראס ירא מלעמוד נגד הפרושים בפומבי‫(מה), אבל כאשר ‫גמר את המלחמות האלה‪ ,‬אז מצא עוז בנפשו להפיר כל בריתו עמהם, ועם המים‬ ‫אשר נסך על רגליו רצה להראות זה לעיני כל העם ונראים הדברים ‫כי על כן‬ גם הביא אז לירושלים את חיל השכירים מבני הנכר‪ ,‬למען אשר יעמדו שם הכן‬ ‫לקצות בעם‪ ,‬וכאשר נבין הדבר מתוך דברי יאזעפוס‪ ,‬השתעירו בני החיל על העם‬ ‫תיכף, (מפני כי עמדו מוכנים לזה מראש) אלה דבריו‪.‬‬

‫והנה בעצמו ראה גרעץ והבין גם הוא‬ כי גם מתחלה לא הי' מהעם לא ‫קשר ולא מרד, כי אם שבגמרו מלחמתו עם לאטהוראס ובהיותו בטוח בגבורת ידו‬ ‫עמד פתאום בתוך מקדש ד׳ אצל המזבח לעשות שחוק וקלסה מעבודת המקדש ‫נגד‬ כל העם ‫ביום החג, ‫ובידעו כי אי אפשר שיחשו לזה כל העם כלו, הכין ‫מראש חיל בני הנכר להשתער עליהם ‫להשמיד להרוג ולאבד, עד כי לפי דברי ‫הצדוקים עצמם הרג ביום ההוא על ידי עריצי גוים ששת אלפים מבני ישראל.‬

‫והנה הי׳ הדבר כדי להצדוקים ולינאי אשר שמע לעצתם‪ ,‬לה‬ביא חיל גוים‬ ‫לירושלים‪ ,‬ולהעמידם הכן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים‪ ,‬רק כדי לעשות‬ ‫שחוק‬ ‫מעבודת‬ ‫המקדש‬ ‫נגד כל העם אשר נאספו יחד‬ ‫ועלו לרגל‬ ‫בהג ליראות‬ ‫לפני ד׳‪.‬‬

‫ומעשים נוראים ומבה‬ילים כאלה‪ ,‬אשר לא נשמעו בכל הארץ ובכל הגוים‪,‬‬ ‫לא יוכל גרעץ להבין איך התמרמרו העם נגדם מעצמם בלא הסתת חכמי התורה, ‫והלא דבר המובן מעצמו הוא כי כל המעשיים‬ האלה הרעישו את כל העם, ואם ‫כי בשעה זו נשאו בשרם בשיניהם‪,‬‬ ‫בהיות חיל בני הנכר עומדים עליהם להומם‬ ‫ולכלותם‪.‬‬

‫הנה אחר זה, כאשר נגד הפץ העם יקרא ינאי מלחמה‬ על הערביים, ויאבד ‫את כל חילו‪ ,‬והוא נס בגפו לירושלים‪.‬‬

‫הלא‬ מטבע הדברים ‫עצמם‬ ‫הי׳ כי הראו לו אז העים אותות בוז ושנאה‪,‬‬ ויהיו גם מתקוממים נגדו.

‫ודברים כאלה מטבע העולם ומנהגו, ומדרכן של בני אדם‪ ,‬ומעשי עם ועם‬ ‫מימי עולם עד היום הזה, לא הי׳ החכם גרעץ יכול להבין‪ ,‬‬ויאמין‬ ‫כי ‫העם לא‬ ‫הרגיש כל מאומה וכי ינאי לא עשה כל מאומה להרעיש‬ ‫את לבב כל העם, כי ‫אם הפרושים הם‬ ‫עשו נבלה‬ ‫בישראל להסית את העם נגד מלכם, ‫עד שיאמר‬ בלשון מדברת גדולות: ‬‫ ‫״בבואו לירושלים קדמה פניו המית רוח הפרושים וחמתם אשר הסיתו בו‬ ‫את העם ויעוררו אותם למרוד בו‪“.‬‬ ‫ וכל זה אלו הי׳ איזה זכר להפרושים בכל ‫דברי המעשים ההם כולם‪.‬‬

‫אבל הלא קולמסם של הצדוקים עצמם‪ ,‬ושנאתו הגלויה של יאזעפוס לכל‬ ‫העם אשר השיא עליהם גם עון מרד אשר לא הי׳ כלל‪ ,‬הם עצמם לא ידעו דבר‬ ‫מהפרושים בכל זה‪,‬‬ ‫ולא הזכירו גם שמם‬ בכל הדברים האלה, באשר לא לבד ‫שהעם עצמו עשה כן, והפרושים ביחוד לא התערבו בכל זה, כי אם שכבר גם עלו מן הארץ, וראשי חכמי התורה הוכרחו כולם לעזוב את הארץ, וגם במקום ‫גלותם רדפה אותם חרב הצדוקים ככל אשר יבואר לפנינו‪.‬‬

וכל זה לא ר‬צה החכם גרעץ לא להבין ולא לדעת‪ ,‬ויבוא ויבדה לו דברים‬ ‫אשר כל ענינם ‫אינו‬ כי אם ‫להשחיר פניהם של ישראל, ולתת אותם קלסה ‬ בלאומים. ואמנם כי החכם גרעץ בשנאתו הגלויה‬ ‫לחכמי התורה ‫לא הי׳ יכול לשכך‬ ‬חמתו בזה לבד ויתן אותם גם למורדים בארץ מולדתם (‪ (Landesverrater‬ויאמר שם: "תאות הנקמה הכתה את הפרושים בסנורים עד כי גם מרדו בארץ מולדתם‬ ‫וחרפת עולם אשר לא תמחה יהי׳ זה על ראש הכתה הזאת‪.‬״‬ ‫ולא‬ ‫הסתפק גרעץ גם בדבריו אלה בתוך סיפוריו כי אם שגם על מצח הפרק הזה כתב לו:‬ Aufstand der Pharisaer gegen ihn, ihr Landesverrat(מו). וכל זה במקום שאין שם בהמקור־ם גם זכר מזה, ולא לבד שלא הוזכרו ‫המעשים על שם הפרושים, בכל אשר עשה גרעץ, ולא לבד שאין זכר שם שהתערבו בכל זה גם הפרושים, כי אם שגם לא הוזכרו שם הפרושים כל עיקר, ובכל המעשים ההם אין שם בכל דברי יאזעפוס גם זכר מהפרושים, וכל דבריו אינם כי אם מהעם.

ואמנם כן לא לבד חכמי התורה אשר הם ביחוד דבר לא הי׳ להם בכל זה‪.‬‬ ‫כי אם שגם העם אשר כל המעשים ההם נעשו מהם‪ ,‬הנה גם העם בכללו‪,‬‬ ‫כל מעשיהם הי׳ רק לטובת הארץ ולא הי׳ שם גם צל של לאנדעספערראט, ‬ועשו‬ ‫מעשיהם בחכמה ודעת, עד שנתפלא על כשרון מעשיהם ‫ויושר‬ לבבם, ככל ‬ ‫אשר יבואר‪. ‬‬ ‫ועלינו לחקור לדעת זאת מי המה נגד עמם ולאומם‪,‬‬ ‫אם אבותינו הגדולים‬ ‫בימים ההם‪ ,‬או מוציאי דבתם רעה בימינו אלה‪ ,‬אשר יכו בחרפה על להיי לאומם‬ ‫וירשו לעצמם גם לקרוא זה בשם דברי ימי ישראל. ‬‫

הערות

הערה (מה): לא ‬גמר המלחמה עם לאטהוראס הי׳ סיבת הדברים כי אם ענינים רבים אחרים ככל ‫אשר כבר נתבאר‪.‬‬ ‬‫

הערה (מו): נפלא הדבר לראות כי אחרי דברים כמתלהמים כאלה אשר בדה גרעץ על חכמי התורה‬ ‫וטובי העם‪ ,‬מצא עוז בלבבו בנאטע ‪ 12‬לעשות עצמו כמתרעם על חוקרי העמים אשר הרשו להם לדבר תועה‬ ‫על הפרושים‪ ,‬אבל מה יכלו חוקרי העמים לאמר עליהם ולא אמר הוא‪ ,‬עד שלא נחה דעתו ויבדה עליהם גם‬ ‫עון אשמת ‪.Landesverrat‬‬ ‬‫