דורות הראשונים/כרך ב/פרק לא



כבר נתבאר לנו כי כל דברי יאזעפוס בנונע להמעשים בימי אריטובלוס‪,‬‬ ‫אלכסנדר ינאי‪ ,‬ושלמינון‪ ,‬הנם כתובים בסגנון הצדוקים‪ ,‬ובשנאה גלויה ננד כל‬ ‫העם ככלל‪ ,‬כאלו הי׳ זה אויב ומתנקם מבח‬וץ הכותב דברי העם על פי דרכו‬ ומטה אותם לחפצו.‬‬ ‫ ‫ובכל זה נשמור גם‪ ‬בזה את הפרינציפ הכולל אשר יסדנו לבלי לנטות ימין‬ ‫ושמאל מהמעשים עצמם כמו שהם בדברי יאזעפוס‪.‬‬

‫ומשם נשתדל להבין את חיי אבותינו הגדולים ולדעת ארחות דדכם מתוך‬ ‫דברי הצדוקים עצמם עליהם‪.‬‬

כי טוב טעמם של אבותינו בימים ההם וארחות דרכם הי׳ צדק ומשרים‬ ‫במדה גדולה כזו עד כי גם בכל עמל הצדוקים ויאזעפוס לסלף דרכם לא עלה‬ ‫בידם כל מאומה‪ ,‬והדברים מבצבצים ויוצאים גם מתוך דבריהם הם בעצמם‪ ,‬ויגלו‬ ‫לפנינו ויביעו ויאמרו תום דרכם ויושר לבבם‪.‬‬

‫והנה במלחמת היהודים ‪ I, 4, 3‬יספר לנו יאזעפוס את תחלת המעשים אז‬ ‫בלשון הזה:‬ "‬אחרי אשר כבש (אלכסנדר ינאי) את כל הערים האלה פרץ נגדו מרד‬ ‫מהיהודים בימי החג‪ ,‬כמו שהם תמיד אשר המרידות יבואו בימי החגים‪ ,‬להשקיט‬ ‫את המרד הזה לא הי׳ עולה בידו‪ ,‬אם לא הי׳ לו חיל בני הנכר מהפיזידים ובני‬ ‫קיליקיה, ואחרי אשר הרג ששת אלפים מהמורדים עשה מלחמה עם הערביים וכו׳‪.‬־‬

והנה אלו לא היו לפנינו כי אם דבריו אלה היינו יכולים לחשוב‪ ,‬כי בתוך‬ ‫ימי החג שמו עליהם העם את כלי נשקם‪ ,‬וישימו מצור על אלכסנדר ינאי בבית‬ ‫מלכותו‪ ,‬ורק בעזרת השכירים בני הנכר יצא מן המצר ויך צריו אחור וינצל מידם‪.‬‬ ‫ אבל מדברי יאזעפוס עצמו באלטטי׳ נוכל לדעת כי העם עמדו אז‬ ‫בידים ערומות ולא עלה על דעתם לא קשר ולא מרד וכל הדבר הי׳‬ ‫במקדש ד׳ בעזרה, והעם באו שם רק לעבודה‪ ,‬ולא הי׳ בידם לא חרב ולא‬ ‫חנית וכל כלי נשק כי אם אתרוג ולולב‪ ,‬והם עמדו בעבודתם לפני ד׳ ורק ינאי‬ ‫הוציאם פתאום מעולמם‪.‬‬ ‫ ולשונו של יאזעפוס באלטטי׳ ‪ XIII, 13, 5‬הוא:

"ונשובה לדברי אלכסנדר ינאי ובנוגע אליו כי הנה מרדו בו העם‬ ‫ויקומו נגדו בימי החג כאשר קרב אל המזבח ויחפוץ להקריב עליו‬ ‫רגמוהו העם באתרוגיהם‪ ,‬ויקראו לו בן השבויה לאמר כי אינו ראוי לקרב ‫אל המזבח‪ ,‬ובקצפו על זה הרג מהעם כששת אלפים נפש וכו׳‪ ,‬בימים ההם עשה‬ ‫לו אלכסנדר ינאי עוד חיל שכירים מבני הנכר, מבני פיזידיה וקיליקיה, ובעזרתם‬ ‫עשה לו למס עובד את שבטי הערביים המואבים והגלעדים‪ ,‬ויגבה לבו ויקרא‬ ‫מלחמה גם על הנסיך הערבי אבידס, והוא משך את חיל ינאי אל בור צרה דרך‬ ‫חתחתים ומקום ביצה, ותעוז ידו על חיל ינאי אשר כשלו ונפלו, וספו תמו שם, ‫וינאי נס וימלט בגפו ויבוא לירושלים. אז התקוממו נגדו העם והוא הראה להם‬ ‫זרוע קשה וילחם עמהם ששה שנים רצופים, ובתוך הזמן הזה נהרגו מתוך העם‬ ‫חמשים אלפים נפש‪ ,‬ועל ידי זה גדלה מאד שנאת העם אליו וישנאו אותו תכלית‬ ‫שנאה‪ ,‬וכאשר שלח אלכסנדר ינאי לשאול מהם חפצם ענו כל העם פה אחד כי‬ ‫יחפצו רק את מותו וכו׳‪.‬״‬

‫והנה כבר הסכימו כל כותבי דברי הימים שתחלת המעשה הזאת אשר בדברי‬ ‫יאזעפוס "בימי החג כאשר קרב אל המזבח וכו׳ רגמוהו העם באתרוגיהם״ הוא אחת‬ ‫עם האמור במס׳ סוכה ד׳ מ"ה: במשנה: ‫ ‫‪"‬ולמנסך (ניסוך המים) אומרים לו הגבה ידך שפעם אחת נסך אחד על‬ ‫‬‫רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן‪.‬״ ‬ ‫רק שבמשנה בצדקתם הגדולה וביושר לבבם כסו קלון בית החשמונאים‪,‬‬ ‫ולא פרסמו שם ינאי מפורש‪.‬‬

‫והנה מתוך דברי יאזעפוס עצמו הדבר יוצא כי לפני המעשה הזאת בבית‬ ‫המקדש‪ ,‬לא הי׳ שם לא מרד ולא קשר עליו‪ ,‬ולא דבר נגדו‪ ,‬וכל הדבר בא רק‬ ‫כאשר קרב אל המזבח כדברי יאזעפוס‪ ,‬וכדברי המשנה כי עשה אז שחוק וקלסה‬ ‫מדיני ישראל‪ ,‬וינסך על רגליו להכעיס את העם תמרורים בבזותו את העבודה על‬ ‫המזבח בפומבי‪.‬‬

‫והוא עצמו והצדוקים עמו ידעו מראש כי אי אפשר שיחשו העם למראה‬ ‫מעשים כאלה‪ ,‬ויכינו את בני הנכר להומם ולאבדם‪.‬‬

‫ודבר זה קראו הצדוקים ויאזעפוס עמהם מרד‪ ,‬ואף שמדבריו עצמו יוצא‬ ‫כי לפני אשר קרב אל המזבח לא עשו לו העם דבר‪ ,‬ואל המקדש באו רק עם‬ ‫אתרוגיהם‪ ,‬בכל זה יתחיל דבריו לאמר‪:‬‬ "נחזור לדברי אלכסנדר ינאי כי הנה העם מרדו בו והתקוממו ננדו‪.‬״‬ ‫ ובמלחמת היהודים יעשה עוד יותר ויאמר:‬

"אחרי אשר כבש את כל הערים האלה פרץ נגדו מרד מהיהודים בימי חחג‪,‬‬ ‫כמו שהוא תמיד אשר המרידות יבואו בימי ההגים‪".‬‬

‫ושם גם לא יזכיר דבר כי כל המעשה הי' אשר בקרבו אל המזבח לעשות‬ ‫זר מעשהו זרקו עליו ‬באתרוגיהם‪.‬‬

‫והמעשה הזאת אשר באה על ידי אשר ינאי רצה להכעיסם תמרורים‪ ,‬עד‬ ‫שגם הכין לזה חיל בני הנכר‪ ,‬הנה גם אם אלף פעמים יקראו לזה הצדוקים מרד‬ ‫דבר אין לזה עם מרידה החושבת דרכה‪ ,‬ובאה מתוך מחשבה תחלה‪ ,‬וקשר‬ ‫אנשים יחד‪.‬‬

‫הדבר בא פתאום‪ ,‬ומתוך התרגשות של רגע ההיא‪ ,‬רגע של בהלה ומהומה‪.‬‬ ‫העם העומדים בעזרה לעבודה ולקדושה‪ ,‬ועינם ולבם אל טהרת המקדש‬ ‫וקדושת העבודה‪ ,‬וחדות ד׳ מעוזם ביום החג‪ ,‬התרגשו מאד למראה מבהילה ומוזרה‬ ‫כזו אשר עוד לא היתה כזאת בישראל‪.‬‬

"חג הסוכות יבדל בזה מכל יתר מועדי קדש‪ ,‬כי גם לבד עיקר דבר החג‬ ‫עצמו‪ ,‬הי׳ גם לימי שמחת הלאום וימי שמחתם בכלל‪ ,‬עד שאמרו במשנה (סוכה ‫פ"ה מ"א) "‬כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"‪.‬‬

כי על כן עשו אז גם החשמונאים את ימי שימושם על המזבח, וגם יונתן‬ ‫אחי יהודה המכבי לבש בגדי כהן גדול במועד חג הסוכות (מכביים א׳ סי׳ י׳ כ״א)‪.‬‬

‫גם אנטיגנוס אחי אריסטובלוס בן יוחנן הורקנוס בא משדה המלחמה ברוב‬ ‫פאר והדר וכל תרועת שמחה למועד חג הסוכות (יאזעפוס אלטטי׳ ‪.(XIII, 11, 1‬‬ ‫ גם בתחלת ימי הורדוס כאשר נעשה לכהן גדול אריסטובלוס אחי מרים‪,‬‬ ‫לבש בגדי כהן גדול תחלה רק במועד חג הסוכות בתוך ‬שמחת כל העם ואז‬ נתקנא בו הורדוס בשמשו שם בפומבי בתוך שמחת העם כלו וגמר בלבו להמיתו‬ ‫(‬יאזעפוס אלטטי׳ ‪.(XV, 3, 3‬‬ ‫ ‫ובספר זכריה י״ד ט״ז נאמר רק על חג הסוכות ״והי׳ כל הנותר מכל הגוים‬ ‫הבאים על ירושלם ועלו מידי שנה בשנה להשתחות למלך ד׳ צבאות ולחג את‬ ‫הג הסוכת והי׳ אשר לא יעלה וכו׳ ואם משפהת מצרים וכו׳ אשר לא יעלו לחג‬ ‫את חג הסכות‪ ,‬זאת תהי׳ חטאת מצרים והטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחג את‬ ‫חג הסכות‪.‬‬ ‫ וכל זה נאמר רק בחג הסכות‪ ,‬בהיותו מאז ומעולם אצל בני ישראל על‬ ‫פי התורה גם לבד עיקר דבר החג עצמו בכל מועדי קדש‪ ,‬גם חג השמחות לכל‬ ‫העם, שמחת הלאום בכללו יחד בבית ד׳‪ ,‬וחדות ד׳ מעוזם (מד)‪.‬‬

‫ועל כן גם קרב אז אלכסנדר ינאי עצמו אל המזבח‪ ,‬ככל אשר עשו כן‬ גם כל החשמונאים במועד הג הסכות‪ ,‬במועד הקשור יחד עם שמחת כל העם‪,‬‬ ככל אשר עשה בכל שנה‪.‬‬

‫ובמעמד כזה בחרו הצדוקים כי ייראה בפומבי לעיני כל העם‪ ,‬כי הפר‬ ‫בריתו עמהם‪ ,‬ולא יחוש לא לשמחתם ולא לעבודתם‪.‬‬

‫ואיך הי׳ יכול להיות אחרת אז, כי כל העם העומדים בעזרה התרגשו מאד‬ ‫ברגע כזו‪ ,‬למראה בלהות כזאת‪ ,‬כי מלך ישראל ישבית פתאום את מנוחתם ואת‬ ‫שמחתם‪ ,‬וירים יד בפומבי נגד התורה והמצוה‪ ,‬בפני כל העם ובמקדש ד׳‪ ,‬בדבר‬ ‫אשר היתה עיקר שמחתם בכל שנה ושנה‪.‬‬

‫ויעשה עוד מעשיו באופן נתעב ומגואל כזה לעשות צחוק וקלסה מדרכי‬ ‫בני ישראל‪ ,‬אצל המזבח‪ ,‬ובתוך קדושת עבודת היום‪.‬‬

וברגע ההיא‪ ,‬רגע של התרגשות‪ ,‬אז אין חשבון ואין מביאי חשבון‪ ,‬המית‬ ‫הרוח שולטת בכל‪ ,‬והיא תעשה מעשיה מעצמה‪ ,‬עצת הצדוקים לינאי לא נודעה‬ ‫לפני זה‪ ,‬וכל הדבר בא לפני העם פתאום‪ ,‬ואף כן פתאום ומעצמו היו מעשיהם‬ ‫נגד זה‪ ,‬כי זרקו עליו באתרוגיהם אשר בידם ויקראו לו בן השבויה לאמר חלל‬ ‫‫זר מלקרב אל המזבח‪.‬‬

‫ומעשי רגע כזו דבר אין לה לא עם מרד ולא עם קשר‪ ,‬וגם מראש הי׳‬ ‫יכול אלכסנדד ינאי לדעת כי בעשותו כן לעיני כל העם בפומבי לא ינקה רע‬ ‫ברגע ההיא‪. ‬‬ ‫ועל כן באמת הכין לו מקודם את חיל בני הנכר להשתער על העם ולהשקיט‬ ‫המית רוחם כרגע וככל אשר יבואר עוד לפנינו‪.‬‬

‫וראוי להעיר גם על זה עד כמה השתדלו הצדוקים ויאזעפוס עמהם להסתיר‬ ‫עצה במעמקים‪ ,‬ולחפות ככל האפשר על ינאי נגד כל העם בכללו‪.‬‬ ‫ כי הנה באלטטי׳ שם בא לשונו: ‫"בכעסו וקצפו על זה הרג מהעם כששת אלפים‪ ,‬ואז עשה סביב להמזבח‬ ‫וההיכל וכו׳ למנוע את העם מלבוא ולגשת שם‪ ,‬וגם עשה לו חיל בני הנכר‬ מהיזידים ובני קיליקיא וכו׳."

והדברים האלה סגנונם מורה עליהם שעשה זה רק אחרי המעשה הזאת עם‬ ‫העם‪ ,‬ואך אז כאשר אבד בטחונו בהעם שכר לו שכירים בני הנכר‪.‬‬ ‫‫ ‫אבל הנה במלחמות היהודים מפורש כי לא לבד אשר כבר היו לו כל בני‬ ‫הנכר האלה לפני המעשה הזאת‪ ,‬כי אם שלהם התיר את ידם‪ ,‬ואותם צוה להשתער‬ ‫על העם העומדים במקדש ד׳ בעזרה‪ ,‬ויאמר שם‪:‬‬

״להשקיט את המרד הזה לא הי׳ עולה בידו אם לו נעזר על ידי חיל בני‬ ‫הנכר מהפהיזידים ובני קיליקיא‪ ,‬ואהרי אשר הרג ששת אלפים מהמורדים וכו׳‪".‬‬

‫ושם הי׳ יכול יאזעפוס לאמר כן מפורש‪ ,‬מפני ששם אין בדבריו כל זכר‬ ‫לא שהי׳ זה רק במקדש ובעזרה‪ ,‬ולא שכל כלי נשק העם הי׳ הלולב והאתרוג‬ ‫אשר בידם‪.‬‬

‫וכל זה בנוגע לראשית כל הדברים האלה‪ ,‬ולתחלת דבר כל המעשים‬ ‫הנוראים אשר באו מאז ואילך‪ ,‬אבל עוד נשוב ונראה הרבה יותר מזה בכל המעשים‬ ‫‬‫ההם עצמם‪.‬‬

‫אבל אם הצדוקים ויאזעפוס אחריהם הרשו להם בכל זה רק להשתדל‬ ‫לשנות את סגנון הדברים למען להרשיע את העם‪ ,‬את כל בני יהודה וישראל‪,‬‬ ולהצדיק את אלכסנדר ינאי‪.‬‬ ‫ הנה הרשו להם חוקרי אשכנז לשנות גם את פני הדברים עצמם‪.‬‬ ‫ ועלינו לבאר את כל זה לפי שאין הדברים נוגעים להמקום הזה לבד‪ ,‬כי‬ ‫אם שהם נוגעים בכל פנת דברי הימים ההם, ולכל דבר העם בכלל, והפרושים בפרט‪.‬‬ ‫‫

הערות

הערה (מד): ועל כן הנה זה ה‬וא אחד מה‬טעמים את אשר קבעו מועד זמן שמחת חינוך המקדש‬ ב‬ימי שלמח לימי שמחת החג ה‬זה, ויבואר לנו במקומו. ‫