דורות הראשונים/כרך א/פרק ל



‫המקומות ההם לפני ימי הרדיפות.‬‬ ‫

ובידינו ללכת הלאה בדרכינו, ולהראות כי לפני ימי הגירוש הכללי מהמושבות‬ ‫בין העמים, לפני ימי המטבח הגדול וההרג הרב, לפני הימים אשר גם הפליטים‬ ‫אשר נשארו שם הוכרחו להסתיר יהדותם, הנה לפני הימים ההם עמדה היהדות‬ ‫ומצב הדתי גם שם על המעלה היותר גבוהה, אף שלא הי׳ זה המושב הראשי מבני‬ ‫ישראל בבבל, ואף שלא ישבו שם איש על יד אחיו איש הישראלי כי אם בין‬ המון עמים רבים‪.‬‬ ‫ ונוכל לראות זה גם מדברי יאזעפוס וגם מדברי הגמרא.

והננו רואים מדברי יאזעפוס אשר כבר הובאו בפרק כ״ה כי דבר שמירתם‬ ‫שם את השבת בכל דקדוקי יום מנוח הי׳ דבר ידוע כל כך לכל, והדקדוק בכל‬ ‫הנוגע לבלי לחלל את השבת גם כשנוגע עד הנפש הי' כל כך ידוע ומפורםם וגלוי‬ ‫גם לכל העמים שכניהם, עד אשר הי׳ זה אצלם דבר פשוט גם על האחים האלה‬ ‫ובני חברתם גם בראשיתם בהיותם עוד שודדי רועים, כי בכל זאת ביום השבת‬ ‫לא לבד כי לא ילחמו, כי אם שגם לא יגינו על עצמם‪.‬‬

‫ויאזעפום יאמר שם ‪XVIII, 9, 2‬‬: ‬‬ "אז אסף השר המצביא את חיל המלך בבבל את כל חילו ויבוא עליהם‬ פתאום ויקיפם מכל עברים ובהיות זה ביום השבת חשב כי לא יגינו גם על נפשם‬ ‫ולא ילחמו עמו, ובאפס יד יתמסרו לשביה." ‫‪ ‬ואף כי כן הדבר כי הוא לא ידע דיני ישראל, וטעה בזה, כי גם אם בני‬ ישראל הם צרים על עיר ללכדה גם אז הרשוח בידם לעשות כל דבר המלחמה‬ ‫בשבת כמו שהוא במס׳ שבת ד׳ י״ט ת״ר אין צרין על עיירות של עכו״ם פחות‬ ‫משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין וכן הי׳ שמאי אומר עד‬ ‫רדתה אפי׳ בשבת‪.‬‬

ואף כי להגן על עצמם לבלי ליפול שבי ביד צר אשר לא יהיה מהם‬ כל נשמה‪.‬‬ ‫זה ודאי כן הוא, וכן באמת עשו האחים והאנשים אשר עמהם, ושר הצבא‬ הנכרי הזה לא הי׳ עליו לדעת פרטי דיני התורה‪.‬‬

‫אבל הלא זה ודאי שחשב כן, רק מפני שראו לפניהם מכל מעשי היהודים‬ ‫כולם ביום השבת, ומהנהגתם הגדולה בשמירת יום הגדול הזה לכל פרטיו מנוחה‬ ‫שלמה ככל דרכי בני ישראל באין מחסור דבר, מנוחה גדולה ושלמה כזו עד‬ ‫שדן מתוך ידיעתו זאת, שימסרו נפשם לשבי, ולא יניעו יד להלחם עמו‪.‬‬

‫וכל שרי הצבא האלה משם היו וידעו היטב את כל דרכיהם של בני‬ ישראל היושבים בתוכם.

ואמנם כי גם יותר מזה שלא לבד שידעו את דרכי בני ישראל הכשרים, ‫כי אם שידעו היטב שכן הוא גם דרכי אלה אשר חיו אז על חרבם‪.‬‬

‫שהרי כבר עבר אז זמן רב על מעשי האחים האלה והאנשים אשר עמם, שכבר היו למחנה גדולה חלוצי צבא, עד שיאזעפוס יאמר שם ‪XVIII, 9, 2‬‬ ‫כי ראש שרי הצבא אסף מחנה גדולה מאד ככל אשר הי׳ אפשר לו, ובכל זה‬ נגף הוא לפניהם‪.‬‬

ואין ספק שידעו היטב גם דרכיהם בשדה, דרכיהם במחנה, כי גם שם יקדשו‬ כולם את השבת במנוחה שלמה, ואך על ידי זה טעה‪.‬‬

‫ובדברי יאזעפוס בא שם שגם אחדים מאנשי אסינעוס חשבו שאסור להם‬ ‫להלחם בשבת, ובודאי כי האנשים האלה אשר חיו על חרבם לא ידעו פרטי דיני‬ ‫התורה, ואם אין זה דברי יאזעפוס עצמו כדרכו לגבב דברים ולשימם בפי אנשי‬ ‫סיפורו, הנה היו גם הם מוכנים למסור נפשם על קדושת השבת, מה שלא היו‬ חייבים כלל משורת הדין‪.‬‬

‫ומזה לבד כבר נוכל להבין את המעמד הגבוה משמירת תורה ומצוה אשר‬ ‫עמדו עליו בני ישראל בבבל גם היושבים בערי העמים שם‪.‬‬

כי אם אלה אשר יצאו מן הכלל, ויעשו להם משלוח ידם לשלול שלל‬ ‫ולבוז בז, ולאכול חיל זרים מן הגוים אשר סביבותיהם, אלה האנשים מהאספסוף‬ ‫אשר התאוו תאוה ויתלקטו על דגל האחים האלה לחיות במחנה חיי פראות אלה‬ ‫גם הם שמרו שבת כהלכתו לכל פרטיו עד שידעו זה גם כל שכניהם מסביב‪.‬‬

‫הלא נוכל להבין מזה כי הדבר נשתרש שם בעצמותיהם, עד ששב והי׳‬ לדבר אשר כל אשר בשם ישראל יכונה, אי אפשר שיעשה אחרת, והתפשט בכל‬ העם מקצה באין יוצאים מן הכלל‪.‬‬ ‫ והננו מוסיפים לראות כן גם בסוף מעשיהם אחרי זמן מרובה כשש עשרה‬ ‫שנה אחרי זה אחרי אשר כבר גם הומת אסיניעוס הבכור, אשר הלך בדרך טובה‬ ‫ובזמן שנשאר רק אנילעוס לבדו האיש אשר לא זרו תאותיו האיש אשר הלך אחרי‬ ‫מראה עיניו, ובכל זה כאשר מיטראדאטעס הכין עצמו ללחום בם, אף שהוא כבר‬ ‫ידע שהרשות בידם להלחם בשבת, כמו שראו כבר מראשית ימיהם, בכל זה אחז‬ ‫גם הוא בעצה זו, בידעו כי ביום השבת ישבתו וינוחו, ויוכל אז להרגיזם בשבתם‬ שבתם‪.‬‬

‫וראוי לנו להתבונן גם בחטאת אנילעוס אשר על ידי זה יצא להם כל‬ ‫הרעה, וזה הי׳ כי בעל ארמית, אשר על ידי זה אבדו את הכל‪.‬‬ ‬‬‫‬‫ ‫והאשה הזאת נם לא היתה מז׳ אומות‪, ‬אבל הי׳ הדבר דרך חתנות ובגויותה‬ (עי׳ רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ב ה"א) והנה רעמו פנים כל אנשי ביתם, ‫ויצעקו עליו בחזקה, ואף כי ידעו שנפשו קשורה בנפשה ולא ינקה כל הדובר‬ ‫לרעה, הוסיפו להוכיח אותו על פניו, והעמידו עצמם גם בסכנה, וכמו שעלה‬ ‫לבסוף כי בחמתו הרג להאיש אשר מלא פיו תוכחות‪.‬‬

‫וגם אחר זה לא נחו כולם, וכאשר נודע להם כי האשה המבישה הזאת‬ ‫הביאה עצביה בית אישה, אשר בהשארה בגויותה עבדה אותם, סערו על זה ויבואו‬ ‫בהמון כל עבדיהם והעומדים לפניהם יחד, וגם כאשר אסינעוס לא שמע לקולם‬ ‫בידעו כי אחיו לא יאבה ולא ישמע לו לא הרפו כולם ממנו ויצעקו חמס יום‬ ‫יום עד כי הכריחו אותו לריב עם אחיו, ועד כי חזקו דבריו כל כך עד כי בראות‬ ‫האשה כי עוד מעט ויפיק חפצו, ותשים רעל בכוסו‪.‬‬

‫והנה אנילעום עצמו דבר לא הי׳ לו עם עצבי האשה ורק כי לאנשיו נודע‬ ‫כי בסתר אהלה הביאה עצביה, ועבר אנילעוס על לא תביא תועבה אל ביתך, ‫ועל אבד תאבדון וכו׳ (עי׳ גם מכות כ"ב)‪.‬‬

וכל האיסורים האלה, רחוקים כבר מהיות לדברים פשוטים, וצריכים כבר‬ ‫ידיעת בית רב, ובכל זה הננו רואים לפנינו עד כמה עמדו על זה בנפשם‪.‬‬

‫והאנשים האלה שרי בית האחים וכל אנשי ביתם היו מקצה העם, ועזי‬ ‫הנפש שבהם‪.‬‬

‫ובכל זה נראה ונכיר את עוז רוחם לתורה ועד כמה להטה נפשם על שמירת‬ ‫המצוות, אשר לא נחו ולא שקטו כולם יחד לבער הרע מקרבם, ולא נשאו פנים‬ ‫גם להאבירים האלה, ועמדו גם בסכנת נפש‪. ‬‬ ‫והאם נדרש לנו עוד ראיה על שמרם תורה ומצוה בכל פרטיהן, והאם‬ ‫נדרש לנו עוד ראי׳ עד כמה הגיעה עוז אהבתם לתורת ד׳ ולכל מעשי המצוות, ‫ועד כמה דקדקו בפרטי המצוות עד גם לקנא קנאת ד׳ בנוגע לאחרים‪.‬‬ ‬‬‫‬‫