דורות הראשונים/כרך א/פרק כט



‫והנה על המעשים האלה יאמר יאזעפוס כי ההרג הרב מהיהודים הי׳ בימי‬ ‫הקיסר קאיוס קאליגולא, אבל מתחלת המעשים עד סופם יש שם בדברי יאזעפוס‬ ‫משך זמן גדול‪.‬‬

‫תחלה דבר כל מעשי האחים עד אשר מלך הפרתים שם את אסינעוס הבכור‬ ‫בראש צבאותיו בבבל‪.‬‬

‫ואחר זה הי׳ אסינעוס ראש משך זמן חמש עשרה שנה לפני מה שלקח‬ ‫אנילעוס אשה נכרית כמו שמפורש בדברי יאזעפוס שם ‪ XVIII, 9, 4‬בסופו‪.‬‬ ‫ וכל המון המעשים הרבים עד אשר הומת אסינעוס, וכל המעשים הרבים עם‬ ‫אנילעוס עד אשר הומת גם הוא‪.‬‬

‫ואחר זה המעשים והרדיפות וכי ברחו רבים לעיר סילייקיא וישבו שם חמש‬ ‫שנים בשלות השקט‪ ,‬ורק בשנה הששית כאשר באה המגפה, והתישבו עוד רבים‬ ‫מאד, רק אחר זה הי׳ ההרג הגדול ההוא, ולכל הפחות היו כל הדברים יחד מתחלתן‬ ‫ועד סופן במשך זמן של שלשים שנה.

‫ועל כן הנה יעלה תחלתן כמעט לסוף זמנו של הלל וסופם כבר בימי רבן‬ ‫גמליאל הזקן‪.‬‬

‫והנה כי כן משך זמן של קרוב לשתי מאות שנה היו כל המקומות ההם‬ מדבר שממה בנוגע לסדרי הקהלות, וכל צרכי הרבים השומרים תפקידם‪.‬‬

‫במשך הימים הרבים ההם כבר נשתכחה השנאה אשר עוררה מדנים, ופליטי‬ ‫ישראל אשר נשארו שם בין העמים נתרבו, והשעה כבר הגיעה לשוב ולבנות‬ ‫החרבות‪.‬‬

‫אבל דבר גדול כזה דורש יד גדולה אשר בכחה לקבץ נפזרים ולהשיב‬ ‫‬‫ ‫נדחים, להרים דרך ולשובב נתיבות, להחיות לב קפאון ולתת לתועים בינה, יד‬ ‫גדולה אשר תוכל למשוך את כל הלבבות אליה, ולהעמידם בקרן אורה‪.‬‬

‫וזה הי׳ פעולתו הגדולה של רב, והוא השיב להערים החרבות ההן את ימי‬ ‫נעוריהן, וישובו לקדמותן, לאת אשר היו בימי קדם כשתי מאות שנה לפני זה‪.‬ ‬ ‫וזה הוא ענין דברי רב שרירא גאון אשר יאמר:‬

‫״ומשום הכי שבקיה רב לשמואל בנהרדעא דהוא דוכתיה (דשמואל) והוא‬ ‫מקום תורה, ואיתרחיק לדוכתא דלא הוה ביה תורה והיא סורא דהיא מתא מחסיא‬ ‫והוו ישראל נפישי התם ואפי׳ איסור והיתר לא הוו ידעי ואמר רב איתיב הכא כי‬ ‫היכי דלהוי תורה בהאי דוכתא כי ההוא מעשה דמפורש בפרק כל הבשר (ד׳ ק"י)‬ ‫רב בקעה מצא וגדר בה גדר וכי איקלע לטטלפוש אגמרינון ואורינן אסור כחלי." ‬ ‫והדברים מבארים את עצמן‪.‬‬ ‫ והרב ראפאפורט בערך מלין ערך ארדשיר, אחרי אשר האריך שם כי‬ ‫ארדשיר היא העיר אשר לפנים נקראה סילייקיא (סילייקוס) יאמר בסוף דבריו: ‬ ‫״ונראה עוד כי עיר ארדשיר נקראה לפעמים בהשמטת הא׳ והפך האותיות‬ ‫דרשיר, וזו היא שאמרו רב איקלע לדרשיר (יבמות ל"ו) כי ישיבתו היתה בסורא‬ ‫ובבל מפרווד שלו ושם ארדשיר, וממנהגו של רב הי׳ לסבב בערים אשר במחוז‬ ‫ישיבתו, כאשר נברר זה" אלה דבריו‪.‬‬

‫והנה כי כן בעצמו ראה שמקומו של רב הי׳ בבל וכל פרוודהא, והנה גם‬ ‫יאמר כי ארדשיר היא סילייקוס דהיינו כפי שנתבאר מדברי יאזעפוס המקום הראשי‬ ‫אשר כשתי מאות שנה לפני ימי רב כבר הי׳ שם ההרג הגדול אשר כמוהו לא‬ ‫הי׳, עד כי בטלו שם כל סדרי הקהלות ונשתכחה תורה ומצוה אצל הפליטים אשר‬ ‫נשארו מסתתרים ביהדותם‪.‬‬

‫ובכל זה לא עמד על כל הדברים הפשוטים האלה לצרפם לסדרי המעשים, ‫ובערך אלכסנדריא בא ומביא זה להראות כי רק בארץ ישראל נוסדה תורה חדשה ‫אשר לא ידעו ממנה יושבי שאר ארצות ויאמר שם‪:‬‬

"והנה לא רק במצרים הי׳ כן לרוב היהודים(ס׳), אך גם שאר ארצות‬ ‫מלבד ארץ ישראל וידענו כי במקומות הרבה בבבל לא ידע העם כלל מדיני‬ ‫בשר בחלב וכדומה בימי בית שני וזמן רב אחר כך ונהגו לבשלם ביחד וזה גם‬ ‫כן רק מאשר לא ארכה אז תקות חוט התורה ‬המסורה עד כי תגיע לארצות רחוקות, כי אם על ידי חכמי ארץ ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות ובתי‪-‬לימוד." ‬‬‫‬‫ ‫והנה לא נהג הרב ראפאפורט בזה מנהג חוקר חכם עד שהרשה לעצמו גם‬ ‫להטעות את הקוראים ויאמר: ‬ "‫וידענו כי במקומות הרבה בבבל לא ידעו העם כלל מדיני בשר בחלב ‬‫וכדומה בימי הבית השני וזמן רב אחר כך ונהגו לבשלם יחד."

‫וכן לא יעשה, ואיה נמצא כזאת בכל הגמרא על "מקומות הרבה בבבל״‬ ‫והיכן ידענו זה, והלא לא נמצא זה כי אם פעם אחת במס׳ חולין ד׳ ק״י על איזה‬ ‫עיר נכחדת בקצה גבול הארץ, הוא המקום אשר העיד עליו גם רב שרירא גאון, ‫ולשון הגמרא שם‪: ‬‬ "‫ורב בקעה מצא וגדר בה גדר דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההיא איתתא ‬‫דקאמרה לחברתה ריבעא דבשרא כמה חלבא בעי לבשולי אמר לא גמירי דבשר‬ ‫בחלב אסור איעכב וקאסר להו כחלי."

‫וזה בא שם ויהי על ידי אשר כבר ימים רבים לפני זה חרבו שם כל‬ ‫המקומות מסביב, ובטלו כל סדרי הקהלות, וכל חיי רוח ישראל, ובני ישראל‬ ‫ברחו משם מחרב אויב, וישארו אך איזה פלטים מסתתרים פזורים בין העמים‪.‬‬

‫ובכל זה הנה גם במקומות ההם לא נמצא כזאת כי אם באיזה מקום בודד, ‫ובנסוע רב לחזק חיי הקהלות בכל הערים ההם ולחזק בדקיהם, הי' זה דבר חדש‬ ‫אצלו גם במקומות ההם אשר כדבר הרע הזה לא מצא גם שם זולת במקום הזה‪.‬‬

והן דברי הגמ' "ורב בקעה מצא וגדר בה גדר". ‬ ‫ונראה כי גם בימי רב עוד לא הי׳ מושב קבוע לבני ישראל בעיר הזאת‬ ‫"טטלפוש״ ועל כן לא הי׳ בדעתו של רב להתעכב גם שם ולפקח על צרכי ‬‫הרבים, לפי שעדין לא היו שם רבים ולא קהלת ישראל‪.‬‬

‫רק בראותו פרצה גדולה כזו ראה הכרח להשאר שם ולתקן הדבר‪.‬‬

‫וזה הוא ענין דברי הגמרא: "אמר לא גמירי דבשר בחלב אסור איעכב‬ ‫וקאסר להו כהלי״‪.

‫וכל זה הי׳ חידוש גדול גם בתוך המקומות ההם, וגם בתוך הערים החרבות‬ ‫האלה‪ ,‬ולא נמצא גם שם כי אם במקום הבודד הזה אשר גם לא נתישב אז עוד‪.‬‬ ‫ ואך חרפה היא לראות כי גם בדברים גדולים וכוללים כאלה לא חקרו לא‬ ‫על סדרי דברי הימים, ולא על המעשים עצמם‪.‬‬

‫ונפלא הדבר הן הרב שי״ר אינו מדבר במקום הזה לא בתקנות דרבנן כבשר‬ ‫עוף בחלב, ולא במנהגי איסור שנתחדשו ובאו, ודבריו שם הם לא לבד על עצם‬ ‫איסור בשר בחלב, כי אם על כל התורה המסורה בכלל בעיקרה ועצם יסוד ענינה‪.‬‬

‫ובכל זה יאמר‪:‬‬

‫״וזה גם כן רק מאשר לא ארכה אז תקות חוט התורה המסורה עד כי‬ ‫תגיע לארצות רחוקות כי אם על ידי חכמי ארץ ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות‬ ‫ובתי לימוד." ‫ אבל האם לא ידע הרב ראפאפורט כי בני ישראל יושבי בבל אינם איזה‬ ‫משפחות של גרים גרורים כי אם יסוד האומה בכללה, אשר בחורבן הבית הראשון‬ ‫באו שם כולם, ונשארו שם על נהרות בבל‪.‬‬ ‫ ואם באמת הי׳ לו להרב שי״ר תורה מסורה, ולא שיצלצל לפנינו בצלצלי‬ ‫שמע הלא בבבל ישבו כל עם בני ישראל לפני בואם בבית שני לארץ ישראל‪,‬‬ ‬‬‫‬‫

‫ותורה מסורה מראש ומקדם הלא בהכרח עמהם היתה, ומשם שבה גם היא לארץ‬ ‫ישראל, ולא להיפך‪.‬‬

‫ואיזה תקות חוט של התורה המסורה היו צריכים בני בבל לענינים כאלה‬ ‫שיהי׳ מתוח לשם מארץ ישראל, ואשר גם תקות החוט לא הועיל לפי דבריו עד‬ ‫הימים היותר אחרונים, עד ימי האמוראים, בבוא רב לבבל‪.‬‬

‫ואיזה ישיבות ובתי לימוד נדרש לידיעת עצם דין בשר בחלב אשר הוא דבר‬ ‫יום ביומו אצל כל אחד בביתו, וניכר ובולט וידוע בהכרח גם לתינוקות בבית הוריהם‪.‬‬

‫ואם לא ידעו מזה כל האומה בכללה, בבואה לבבל, ובשובם משם לארץ ‫ישראל, מנין לקחו את התורה המסורה הזאת אלה המעטים אשר עלו מבבל‬ וחתישבו בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ ואם דעתו של הרב ראפאפורט היא שאין לנו תורה מסורה כל עיקר, והכל‬ ‫אינו כי אם תקנות חדשות אשר נולדו בבית שני באחרית הימים, באיזה פנת גג‬ ‫בירושלים‪ ,‬ועדין לא נמתח החוט מכל זה עד ימי רב‪.‬‬

‫למה זה יצלצל לפנינו בצלצלי שמע של תורה המסורה וקבלה, ולמה זה ‫נדרש לו לאמר שם על פילון האלכסנדרוני: ‬ "ורק על ידי זה באו בספריו כמה דברים אשר לא כפי התורה המסורה לא‬ ‫שהי׳ חס ושלום מכת הצדוקים שאינם מאמינים רק בפשטות הכתובים וכו׳‪.‬״‬

‫אבל אם לא כלל פילון בדבריו על התורה דברים חדשים אשר נולדו‬ ‫בהימים המאוחרים לפי דעתו של שי"ר, הלא גם אם ידע מזה הי׳ יכול לעשות כן‪.‬‬

‫והאמת הוא כי גם פילון גם יאזעפוס, ‬בכתבם דבריהם רק לעמים הסבירו‬ ‫לאזנם מה שהם יכולים לשמוע, וכזאת וכזאת עשו גם חכמי ישראל בימי הבינים, ככל אשר נדבר על זה במקומו‪.‬‬

‫ומה נוכל לאמר ללשונו של הרב ראפאפורט "כי אם על ידי חכמי ארץ‬ ‫ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות ובתי לימוד״ אבל הלא רב ושמואל מיסדי המתיבתות‬ ‫מבבל היו ושמואל גם לא הי׳ כלל בארץ ישראל כדברי ראפאפורט עצמו עי׳ ח״ב עמוד 167. ‬‬ ‫והרב ראפאפורט יסיים שם אחר זה דבריו על פילון האלכסנדרוני ויאמר:

"רק מאשר הי׳ לענין זה כתינוק שנשבה במרחקים ואינו מכיר עוד לשון‬ ‫ארץ מולדתו ונימוסיה וכל הנשמר בתוכה ונהוג בה מימים ימימה."

ויערבב יחד עם זה גם את בבל‪.‬‬ ‫ אבל האם אפשר הדבר כי האמין הרב ראפאפורט כי קהל הגולה בארץ‬ ‫בבל באלפיהם ורבבותיהם היו גם הם "כתינוק שנשבה למרחקים ואינו יודע הנעשה‬ ‫בישראל מימים ימימה (ס״ג)‪.‬‬ ‫ ורק תמהון הוא לראות את המושג אשר עשו להם מעם בני ישראל בימי ‫הבית השני כעדר נפוץ על ההרים בלא חוטים אשר יקשרום לגוי אחד בארץ. ‬‬‫‬‫ ‫ובלא אזור אשר יאחדם, ורק בהשתוממות אפשר לראות השתדלותם הגדולה לרסקו ‫את איבריהם ולטרוף מהם זרוע אף קדקוד, ולפזרם לכל רוח.

ויבוא אחריו החכם ווייס ויקרא:

"ודי לנו בעדות הגאון הבבלי הזה לדעת ולהודע (גלוי לכל העמים) כי‬ עד אחרי מות רבי לא היתה התורה מתפשטת בבבל ומצב הדתי שם הי׳ משונה‬ ‫מן המצב הדתי אשר באר״ן ישראל‪.‬״‬

‫מבלי לדעת כלל מה הם ענין רב שרירא במקומות מושב בני ישראל‬ ‫בין העמים אשר נחרבו, ואשר זמן רב מאד לא יכלו גם פלטיהם להתראות שם‬ ‫ביהדותם, ומבלי לדעת פרק שלם מדברי ימי ישראל בארץ בבל‪.‬‬

‫ולדרכי תהו כאלה קראו בשם חקירות דברי ימינו, אף שמתחלתן לא נבראו‬ ‫כי אם לעקור לא לבד את דברי ימי ישראל, כי אם גם את דבר העם בכללו‬ ‫ולעשותו רק לאברים מדולדלים, ויחפשו דרכים להכחישם לעוות פניהם ולעקרם‬ ‫משרשם, וחפצם עלה בידם על ידי העלמת עין מכל חקירה, וחסרון ידיעה‬ בדברי ימינו.‬ ‬‬‫‬‫

הערות

הערה (ס׳): טעות גדול טעו גם בדבר אלכסנדריא ככל אשר יבואר לנו במקומו בח׳׳ד, והדבר‬ ‫להיפך שאף שנמצאו שם גריבלינגים אשר הסתפקו רק בילדי נכרים, הנה גם הם בכל זה לא עזבו את התורה‬ ‫למעשה, רק שבהיותם ריקים מידיעת התורה, ובכתבם דבריהם ליונים דברו דברי תהו ואלו לא ידענו כי היתה ‫תורה שלמה בירושלים היינו יכולים להביא ראי׳ מדברי יאזעפוס כי לא ידעו את התורה המסורה בירושלים, ממש‬ ‫כהראיות של פילון באלכסנדריא אשר על זה ידבר שם הרב שי״ר, אבל גם יאזעפוס אשר לכל הפחות ידע שפת‬ ‫עבר, גם פילון אשר לא ידע גם את זה בדברם דבריהם לאומות נהגו לשונם אחר המדבר כפי הדרוש להם יותר‬ ‫לסגנון דבריהם בפני בני הנכר. ‬ ‫והרוב הגדול של יהודי אלכסנדריא נהגו לגמרי על פי התורה הכתובה והמסורה, ובנוגע להנהגת המצוות‬ ‫לא הי׳ גם אז חילוק של כלום בין ארץ לארץ, החילוק הוא רק בנוגע לידיעת התורה אבל עמי הארץ וטועים‬ ‫בדין היו גם בארץ ישראל, וכל זה יבואר לנו באורך שם בדברינו על כל מושבות היהודים בבית שני לבד ארץ‬ ‫ישראל ובבל‪.‬‬ ‬‬‫‬‫

הערה (ס״ג): ובאמת לא לבד בבבל, כי אם שגם באלכסנדריה של מצרים התנהגו כל היהודים ככל‬ ‫שלומי אטוני ישראל בכל דקדוקי מצות, עד שגם מעשרות שהי׳ בימי הבית השני גם בארץ ישראל עצמה רק‬ ‫מדרבנן בכל זה קבלו גם זה עליהם כמו שמפורש במשנה ידים פרק ד' משנה ג'‬, ולא הי' חילוק של כלום‬ ‫בהנהגת דברי התורה בין היהודים בכל הארצות ונשתנו רק במנהגים חדשים שזה הוא כן גם בימינו, וגם בין‬ ‫הספרדים לאשכנזים, ודברים כיוצא בזה, אבל לא בשום יסוד, וכל דברי חוקרי אשכנז בכל זה הנם רק דברי‬ ‫טעות, ככל אשר יבואר לנו כל זה בחלק הרביעי לכל פרטיו.‬‬ ‬‬‫‬‫