דורות הראשונים/כרך א/פרק יג
אבל כל דברי יאזעפוס פשוטים, והולכים יחד, ודבריו כי מסר להורקנוס את משמרת המקדש, וכי בטל הסנהדרין הכוללת הנם דבר אחד.
ודבריו הולכים למישרים כי הוסיף על כחו של הורקנוס כי בטל את הסנהדרין הכוללת, וממילא את העומד בראש הסנהדרין היינו את הנשיא, וימסור גם את זה רק תחת יד הורקנוס.
כי אמנם כן אשר משמרת הנשיאות כללה מתוכה גם לבד משמרת התורה, עוד ענינים רבים מאד אשר השתרעו בכחם הגדול על כל האומה.
וכל הדברים ההם הי׳ מקומם במקדש ד' ונעשו מהנשיא בראש הסנהדרין הגדולה שם ונסדרו והלכו רק על פיהם ומהם.
ואך זה הוא דברי יאזעפוס שם: "אז השיב גאביניוס את הורקנוס לירושלים ויתן בידו את כל משמרת המקדש ,ויחלק את הסנהדרין לחמשה מקומות וכו׳.״ וגאביניוס עשה כל זה רק בעצת אנטיפטר ככל אשר נתפרש זה במקום אחר אצל יאזעפוס ויבואר לפנינו.
וענין הדברים זה הוא.
הסנהדרין הגדולה היתה כל כך קשורה ואחוזה עם מקדש ד׳ עד שאמרו וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם, ועשית על פי וכו׳ מן המקום ההוא מלמד שהמקום גורם (עי׳ ע"ז ח: וסנהדרין י״ד: פ״ז ועי' רמב"ם הלכות סנהדרין פי״א הי"א).
ושם הי׳ מושב הסנהדרין הגדולה בלשכת הגזית(ל״ב).
ושם עמד עמהם הכהן הגדול אשר כלפי מושלי העמים מבחוץ הי׳ הוא העומד מול העם וזה הי׳ כן גם לפני ימי החשמונאים, אבל לא הי׳ זה נוגע לעיקר דבר הסנהדרין כי ראש הסנהדרין בתור מופלא שבסנהדרין הי׳ רק האב בית דין (ויבואר לפנינו) ומראשית ימי יוסי בן יועזר על פי מהלך המאורעות העמידו גם נשיא וגם זה הי׳ מהסנהדרין עצמם היינו רק מראשי חכמי התורה, ומשרת אב בית דין לא נתבטלה גם אז, ויהי מאז אחרי הנשיא וככל אשר יתבאר זה עוד בדברינו. והנשיאות הזאת והסנהדרין הגדולה כללה בתוכה דברים רבים מצרכי צבור של כלל ישראל, מהענינים הגדולים של האומה בכללה.
וגם כל מעות יתומים אשר עדין לא הגיעו לפרקם היו מונחים בלשכת בית המקדש תחת רשות הנשיא ראש הסנהדרין במקדש ד'.
והוא ענין דברי הברייתא על זמן מאוחר אשר הלך מתוך הסדרים הקודמים, בגיטין ד׳ ל׳׳ז תני רמי בר חמא יתומים אין צריכים פרוזבול דרבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומים. ואין אלו מליצות ״רבן גמליאל ובית דינו אביהם של יתומים׳ ואין זה בדין פרוזבול לבד, כי אם דבר קיים ונמשך כן מהימים היותר ראשונים. ובספר שני לחשמונאים סי׳ ג׳ נאמר כי שמעון אחד מהכהנים הביא דבתו רעה לפני נציב המלך סילייקוס בחילת סוריא אפאללוניוס כי אוצרות בית המקדש מלאים כסף וזהב לרוב מאד יותר הרבה מהנדרש לצרכי המקדש, אבל כאשר בא שלוחו של המלך לירושלים הראה לו חניו הכהן הגדול כי הכסף האצור שם בלשכת בית המקדש אינו כסף של כלל הצבור כי אם כסף של יחידים, כסף יורשים וצואות והכסף אצור שם בלשכת המקדש, והוא כסף אלמנות ויתומים.״
וזה הי׳ עוד לפני ימי החשמונאים ואז הי׳ עוד הכהן גדול הנשיא והממונה על כל זה, והי׳ זה אז תחת יד חניו הכהן הגדול. והיו נשמרים ואצורים שם עד אשר יוגדלו ויחולק להם על פי בית דין ככל דיני התורה בדיני יורשים, ודיני צואת שכיב מרע, ולאלמנה בכתובתה, נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל ,וליתומים בכתובת אמם ,וכל דיני קרובים ויורשים.
והנה הי׳ כל זה מונח באוצר לשכת המקדש, ששם הי׳ אז גם המקום של בית דין הגדול, בית דין של כל ישראל.
והוא זה עצמו הנאמר בזמן מאוחר "רבן גמליאל ובית דינו אביהם של יתומים.״
וזה עצמו הוא גם הנאמר במשנה במס׳ ערכין ד׳ ל"א) :פ"ט מ"ד).
"בראשונה הי׳ נטמן יום שנים עשר חדש שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו "בלשכה" ויהא שובר את הדלת ונכנס. אימתי שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו."
והכונה על הלשכה הזאת, שעמדה תחת יד הבית דין הגדול, ברשות הנשיא, לכל דבר העם בכללו.
ובמשנה שקלים פרק ה׳ משנה ו׳ נאמר:
שתי לשכות היו במקדש אחת לשכת חשאים, ואחת לשכת הכלים, לשכת חשאים יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי. וגם הלשכה הזאת הי׳ אוצרה גדול מאד עד שיאזעפוס XII, 5, 4בדברו על אנטיוכס עפיפהאניס ואשר שלל את המקדש יפרט את הלשכה הזאת גם בפרט, ויאמר שגם את אוצר "לשכת חשאין" בזז לו ויקח.
והנה הי׳ גם זה במקדש, ונוגע לכל האומה בכללה לטובת הרבים. וכל זה אינו ענין לעבודת הקרבנות ומעשי המקדש ,אבל הי׳ קשור ואחוז שם עם כל קשר אחדות העם והפקוח הגדול אשר יצא משם על כל צרכי הצבור בכללו.
ועי׳ במס׳ נדרים ד׳ מ"ו: (פ"ה מ"ה) הריני עליך חרם המודר אסור ,הרי את עלי חרם הנודר אסור, הריני עליך ואת עלי וכו׳ והכותב חלקו לנשיא (אז הם מותרין להשתמש) וכו׳ ר׳ יהודה אומר אין אנשי גליל צריכין לכתוב שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם. וכל הדברים האלה היו החוטים והגידים הגדולים אשר קשרו וארגו יחד את כל העם עם הנשיאות והבית דין הגדול במקדש. ועי׳ ירושלמי מעשר שני ספ"ה דאמר ר׳ יוסי בשם ר׳ תנחום בר חייא ר' חזקיהר' אלעזר בי ר׳ יוסי ר׳ תנחום בר חייא בשם ר׳ יהושע בן לוי בראשונה הי׳ מעשר נעשה לשלשה חלקים שליש למכירי כהונה ולויה ושליש לאוצר ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים. אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון מן דהוה סליק למדין בירושלים עד דתלת איגרין הוה יהיב מדידיה מכאן ואילך משל אוצר וכו׳.
ומן דהוה סלק למדין בירושלים, היינו למדין לפני בית דין הגדול, כי בתי דינין סתם היו בכל עיר ועיר.
וכל זה הי׳ כן מן הימים הראשונים כי בירושלמי מעשר שני שם נאמר שזה נשתנה מימי יוחנן כהן גדול ואילך, וכל זה הי׳ שם אצל הבית דין הגדול במקדש.
וענינים רבים עוד שהי' יוצא מהם בשם הנשיא לכל קהל הגולה, גם לבד ארץ ישראל, ובארץ ישראל עצמה כמו כל הדברים שהוזכרו יחד בהברייתא במס׳ סנהדרין ד׳ י״א:
"מעשה ברבן גמליאל (הזקן) שהי׳ יושב על גב מעלה בהר הבית ,והי׳ יוחנן סופר הלז עומד לפניו ושלש אגרות חתוכות לפניו מונחות אמר לו טול אגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני גלילאה תתאה שלומכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא וטול אגרתא חדא וכתוב לאחנא בני דרומא שלומכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא מעומרי שיבליא וטול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלוותא בבבל ולאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישראל שלומכון יסגא לעלם מהודעין אנחנא לכון דגוזליא וכו׳ וזמנא דאביבא לא מטא ושפרא מילתא באנפיי ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין."
והנה כתב אגרת אחת "לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני נלילאה תתאה", וכן אגרתא חדא לבבל ומדי ולשאר גלוותא דישראל, היינו הארצות הסמוכות, ובהכרח שהאגרות הכוללות מהנשיא באו למקום מיוחד ומשם שלחו דבריהם לכל מקום ומקום בשם הנשיא והסנהדרין.
וגם זה לא עשה רבן גמליאל בביתו כי אם בבית המקדש ועל גב מעלה בהר הבית.
שכל ההנהגה הכוללת היתה קשורה עם המקדש ומשם יצאה לכל המקומות. ובראש מס׳ שקלים "באחד באדר משמיעין על השקלים (בית דין שולחים בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהם) ועל הכלאים ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקואית המים ועושייז כל צרכי רבים."
וכל הדברים האלה היו צריכים ארגאניזאציאן שלמה בכל המדינה, והוצאות גדולות, ואנשים רבים מפקחים על הכל. ובמשנה ראש השנה פרק א׳ משנה ג׳ ״על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח וכו'.״
ושם פרק ב׳ מ״ב "בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהיו שלוחין יוצאין."
ושם משנה ה׳ ״חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת ולשם כל העדים מתכנסים ובית דין בודקין אותם שם וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא. בראשונה לא היו זזין משם כל היום התקין רבן גמליאל הזקץ שיהו מהלכין אלפים וכו׳."
הארכנו בזה לפי שזה עצמו הוא ידיעה גדולה הדרושה מאד בדברי ימינו לדעת עניני הבית דין הגדול והנשיאות בראשם, ורוחב מעשיהם הגדולים אשר השתרעו בכל המדינה מתוך מעשים רבים גדולים וכבירים, ואשר יהי׳ נדרש לנו בכל הדברים לפנינו.
ומקומם הקבוע והנשיא בראשם הי׳ במקדש ד׳ ומשם יצאו כל פעולותיהם לרבים.
ועל כן הנה דברי יאזעפוס כי בטל גאביניוס את הסנהדרין הגדולה ומסר את כל משמרת המקדש לידי הורקנוס הנם דבר אחד לגמרי.
ויאזעפוס אשר כתב דבריו לגויי הארצות ובלשונם, ואשר גם בכל דבריו מימי הבית השני אין שם כל מאומה כי אם מהמושלים אבל לא נגע בחיי העם ובכל הנעשה בתוכם לבד המושלים בם, לא הי׳ יכול להזכיר זה יותר מהלשון הקצור הזה:
"אז השיב גאביניוס את הורקנוס לירושלים וימסור בידו (גם) את כל משמרת המקדש, ויחלק את הסנהדרין לחמישה מקומות וכו׳."
והדברים מבארים את עצמן.
הערות
הערה (ל״ב): דברי חוקרי העמים אשר למטרתם חשתדלו להכחיש זה על ידי חסרון ידיעה ופלפולים זרים יבואר לנו לפנינו בדברינו על הבית דין הגדול.