דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק יב
| יצחק אייזיק הלוי | |
| דורות הראשונים | |
|---|---|
| כרך א, חלק שני, פרק יב | |
| →חלק שני, פרק יא | חלק שני, פרק יג← |
שמעון הצדיק הי׳ המאחז את שתי התקופות האלה יחד, את התקופה שכבר עברה ונגמרה בראשית ימיו, היא תקופת אנשי כנסת הגדולה, ואת התקופה אשר הותחלה בימיו, היא התקופה האמצעית, תקופת ימי העמידה וגם ימי המבוכות.
במשנה אבות פ"א משנה ב׳ נאמר עליו "שמעון הצדיק הי׳ משירי כנסת הגדולה". וענין הדברים האלה הם כי מפני גדלו בתורה ובמעשים ועל ידי רום תפארת בית אבותיו שהיו כולם כהנים גדולים דור אחר דור מימי הבית הראשון כבר ישב לכסא בראשית ימיו בין הכנסיה הגדולה הזאת. ובימיו הוא כבר נגמרו כל מעשיהם הגדולים, כבר בראשית ימי הכנסיה נחתמו כתבי הקדש, וגם כל יסודי המשנה, כל יסודי הקבלה, כבר נסדדו סדור כללי ונטבעו במטבע קבועה וסדורה ככל אשר נשאר זה לפנינו במשנה.
והוא זכה עוד בימי עלומיו להיות יחד עם זקני הכנסיה הגדולה הזאת.
ובעמדו אחר זה בהגיע זמנו הוא בראש כל הדור נראה עליו גם כבודם והדרם בהיותו "משירי אנשי כנסת הגדולה".
ועל כן הנה בנוגע לזמנו אין שום סתירה בין דברי הברייתות בגמ׳ לדברי יאזעפוס.
כי אף שבברייתות ההם נאמר כי שמעון הצדיק יצא לקראת אלכסנדר בבואו בחרון אפו לירושלים, ויאזעפוס XI, 8, 4מאלטטי׳ יאמר כי הי׳ אז ידוע זקנו של שמעון הצדיק כהן גדול. הנה כן הדבר כדברי יאזעפוס כי הכהן הגדול המשמש בשם כהן גדול הי' אז ידוע, אבל בהיות ידוע אז כבר זקן גדול, ושמעון הצדיק נכדו כבר הי׳ אז לאיש וכדברי המשנה המפורשים עליו שהי׳ משירי כנסת הגדולה. ובהיות שמעון הצדיק לבד גדלו בתורה ובמעשים אשר בטחו בו הכהנים והעם כי יעזר בעזר ד׳ על יראיו, הנה הי׳ גם מראהו כמלאך ד׳ בהוד נורא ככל אשר יתארהו לפנינו בן סירא בספרו.
כי על כן נבחר הוא ללכת במלאכות עמו בראש הכהנים והעם לקראת אלכסנדר.
ויאזעפוס אשר ידע כי ידוע הי׳ אז כהן גדול חשב שהוא הי׳ גם היוצא לקראת אלכסנדר, והוא הי׳ בידו רק זכרונות דברי הימים מהמעשים בכלל, אבל דבר לא הי׳ לו עם דברי ימי ראשי חכמי התורה בפרט.
וחז״ל בספרי זכרונותיהם וקבלותיהם קבלו וידעו ששלחו אז את שמעון הצדיק אשר כבר הי׳ אז משוש דורו.
וכל זה הוא רק בנונע להמלאכות לדעת מי יצא אז בראש הכהנים והעם, אשר זה הוא דבר פרטי לעצמו, ואינו נוגע לדברי הימים וסדרי הדורות.
אבל בנונע לעצם זמנו של שמעון הצדיק, היינו לזמן פעולותיו הוא לעצמו, הזמן אשר כבר עמד הוא בראש הדור, בזה דברי שניהם אחת, ואין בזה שום סתירה.
וזמנו הוא בימי תלמי לאגו וככל אשר גם כבר נתבאר. והנה הי׳ בימי שמעון הצדיק דבר גדול ונפלא מאד אשר לא הי׳ בכל ימי הבית השני כי הכהן הגדול הוא הי׳ גם המופלא שבסנהדרין ראש כל חכמי התורה.
אבל הימים היו רעים מאד, והתקופה הזאת התקופה הבאה אחרי ימי אנשי כנסת הגדולה לא לבד שהיתה תקופת ימי המעבר, וימי העמידה, כי אם שלא ארכו הימים והנה נהפכה גם לימי הירידה, וגם הגיעו בה ימים שאין בהם חפץ וימי תהו.
מטבע הדברים עצמן היו הימים ההם ובפרט בראשיתן צריכים להיות ימי העמידה.
לפי שכך היא המדה המהלכת על פני כל הדורות אשר אחרי ימי תקופה גדולה וכבירה מאד(ח"י) יבואו ימי העמידה, ובפרט בראשית הימים, וכמו שהי׳ הדבר גם אחרי חתימת התלמוד.
כי חכמי הדור יתנו לבם אז למסור לתלמידיהם הכל, ולבלי לשכוח דבר אחד ממשנתם.
אבל בימים ההם הנה גם נהפכו עליהם בלהות, ורק בכחו הגדול של שמעון הצדיק ומעשיו הנפלאים עלה בידם לבלי לתת למוט רגלי הדור ההוא.
כבר בראשית ימי מלכותו במצרים בא תלמי לאגו בראש חילו לירושלים ויקח מבני יהודה שבי גדול מאד יותר ממאה אלף אנשים ויביאם אל ארץ מצרים.
ויאזעפוס אלטטי' XII, 1, 1יאמר: "כה סבלו מאד בסיריען מאת תלמי לאגו אשר כנה עצמו בשם סאטער (המציל) ואשר באמת הי׳ ההיפך מזה, ירושלים כבש על ידי ערמה, כי בא לשם ביום השבת כחפץ לזבח בבית המקדש, והיהודים אשר לא חשבו אותו לאויב לא השביתו מנוחתם ולא ידעו רע, אבל הוא הביא מיד את העיר תחת ידו וכו׳ ויקח שבי גדול מאד מהיהודים היושבים על הרי יהודה סביבות ירושלים וכו׳ ויביאם למצרים." ויאזעפוס סתם דבריו, אבל נתפרשו יותר בדברי אריסטיאו אשר בכל האופנים זמנו קדום לימי יאזעפוס (העתיקם הר״ע בעל מאור עינים בספרו) ויאמר שם על תלמי לאגו:
״בחצותו את השפלה אשר לסוריא, ולערי אדום, בזרוע המושלת לו קצתם (מן היהודים) העביר לערים אשר הושיב (יסד) וקצתם הסגיר לעבודת פרך, וילך הלוך וגדל ורודד עמים תחתיו עד כי הגלה מהם למצרים יתר על מאה אלף, ומהם כשלשים אלף בחורי חיל הבדיל בעת ההיא להגדוד וכו׳ והמון שאריתם הזקנים והנשים והטיף נתנם מתנה אל אנשי הצבא אשר לעולם בהם יעבודו לכל צרכי המלחמה."
ובדברי תלמי פהילאדעלפהוס בנו של תלמי לאגו אשר הובאו אצל יאזעפוס אלטטי׳ XII, 2, 3 נאמר:
"כל אנשי הצבא אשר הלכו את אבי המלך לסיריען וצור לשדה המלחמה, ואחרי אשר השמו את ארץ יהודה הביאו עמהם שבוים אל ערי הממלכה או אל שדה הערים וכו׳.״
והנה יאמר מפורש כי גם הפכו את ארץ יהודה לשמה.
ובאשר נתבונן בדבר נבין זה גם מעצמינו כי הנה בכל האופנים לא הי׳ אז הקיבוץ בארץ יהודה גדול מאד ממילליאנים רבים, כי גם בכל אשר נרחיק את סוף זמן מלכי פרס, הנה לא יספיק הזמן עד כדי שיתרבה הקיבוץ מימי עזרא ונחמיה למילליאנים. ושביה גדולה ונוראה כזו מן מאת אלף איש אין ספק שנגעה אז בכל פנות העם, ותהרס ותשבר גם את כל מצבם.
וכי יחד עם זה בודאי שגם העם הנשאר היו לבז ולמשסה ואבדו את כל אשר הי׳ להם כי שביה נוראה כזו אי אפשר כי אם אחרי אשר הארץ נתנה למרמס ביד החיל הגדול הזה של מלך מצרים. והדבר גם מפורש בדברי תלמי פהילאדעלפהוס בנו של תלמי לאגו כי בימי אביו השמו את ארץ יהודה.
ואיזה שנים אחר זה ישם תלמי לאגו עוד הפעם פניו אל ירושלים ביחוד לבלי תהי׳ העיר לשטן לו מאויביו, ויהרוס את חומת העיר מסביב.
ובימים הנוראים ההם הי׳ דבר גדול מאד אשר עלה בידי שמעון הצדיק וחכמי הדור אשר עמו לאסוף את שה פזורה ישראל ולקרב עצם אל עצמו, לשוב ולקרום עליהם עור ובשר, ולקומם כל הריסותם, ולבצר עמדתם. ואז גם שב שמעון הצדיק ובנה את חומות ירושלים אשר הרס תלמי לאגו, ככל אשר יספר זה בן סירא. בימי בנו של תלמי לאגו, תלמי פילאדעלפהוס, שאפו בני ישראל רוחם, כי הוא האיר להם פנים. בימים ההם כבר מת שמעון הצדיק, ויכהן אלעזר אחיו (מאביו) תחתיו.
ומשרת מופלא שבסנהדרין אשר איחד אותה שמעון הצדיק יחד עם כהונתו הגדולה בהיותו יוצא מן הכלל של כל הכהנים הגדולים ויהי גם יחיד הדור ופלאו בתורה, המשרה הזאת באה עתה לידי תלמידו המובהק אנטיגנוס איש סוכו(י״ט).
ואם כי ראשית ימי התקופה הזאת בימי שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו תלמידו יוכלו להתחשב עוד בקושי גדול לימי העמידה, הנה מיד אחר זה הגיעו ימי הירידה, בהיות אז לגמרי "מחוץ שכלה חרב ובבית כמות״, כי הותחל אז גם הרקב מבפנים, ועוד מעט והנה קמה ונהיתה חבורה גדולה של מתיונים, אשר נהלו יוסף החוכר ובניו וכל הנהגת הארץ באה לידם.
במות אנטיגנוס איש סוכו הי' אחריו למופלא שבסנהדרין, היינו אב בית דין, תלמידו של אנטיגנוס יוסי בן יוחנן איש ירושלים.
וכותבי דברי הימים טעו במקום הזה טעות גדול, ועל כן לא יכלו למצוא הדרך בחקירת דבר ראשי הדורות אז.
הם ראו במשנה ובגמ׳ כי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן היו הזוג הראשון מהזוגות.
ועל כן חשבו כי מן הסתם מתו ביום אחד ומן הסתם גם נולדו ביום אחד.
אבל כל זה אינו כי אם טעות בסדרי המעשים כי דבר הזוגות הותחל לאחר זמן ולא מיד אחרי מות אנטיגנוס איש סוכו.
וכן הדבר כי יוסי בן יוחנן הי׳ אב בית דין ,אבל במשרתו זו הוקם על הרבה לפני מה שהקימו אחר זה זוגות.
וכאשר הוקם הוא לאב בית דין אחרי מות אנטיגנוס עדין שרר הסדר הקודם שהסנהדרין היתה רק משבעים ואחד, ולא שבעים ושנים, והי׳ שם רק מופלא שבסנהדרין ולא נשיא ודבר הנשיאות נתחדש רק אחר זה. כי בימים ההם היתה חדשה גדולה בישראל, הכהן הגדול חניו השני בן שמעון הצדיק נתן את כל דבר ההנהגה והפקידות במדינה לידי יוסף החוכר, והוא לקח בידו את כל רסן ההנהגה ויקם לו פקידים כלבבו וכרוחו אבירים מתיונים.
ומבלי יכולת לשנות פני הדברים בהיות יוסף תקיף גדול מאד בחצר מלך מצרים. הוכרחו אז סנהדרי ישראל להקים מתוכם גם נשיא לכל דבר הסנהדרין עם העם.
ויהיו מאז דבר הזוגות.
והיינו שלבד המופלא שבסנהדרין, האב בית דין ראש הסנהדרין, הי׳ שם עוד בהסנהדרין גם נשיא מתוך הסנהדרין עצמה נשיא מיוחד לכל דבר הסנהדרין על העם. ואחרי אשר בדברים רבים הי׳ עתה הנשיא את אשר לפני זה היו הדברים ההם תחת משרת הכהן הגדול, והיינו כי על ידו יצאו לאור במדינה, כי על כן בחרו בפעם הראשונה גם לנשיא מראשי חכמי הדור ממיוחסי כהונה.
ועל כן אף שיוסי בן יוחנן הי׳ זקן הרבה מיוסי בן יועזר, וכבר הי׳ לאב בית דין מאחרי מות אנטיגנוס איש סוכו רבם, הי׳ הנשיא יוסי בן יועזר ולא יוסי בן יוחנן.
ויוסי בן יועזר גם הוא שימש בימי עלומיו לאנטיגנוס איש סוכו, וכבר עברו כעשרים שנה מאז אשר נפטר אנטיגנוס, וכבר הי׳ עתה גם יוסי בן יועזר במבחר שנותיו ותהי משרת הנשיאות על שכמו.
את כל אשר הי׳ ביהודה על ידי יוסף החוכר ובניו וכל החבורה הגדולה אשר עמהם, כבר דברנו על כל זה בפרק ט׳ ובכל הימים ההם שימשו יחד יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן בתור נשיא ואב בית דין. בימי חניו השלישי מת יוסי בן יוחנן בהיותו זקן כבר, אבל כבר היתה השעה מטורפת מלהקים אב בית דין חדש במקומו, ועוד מעט והנה הי׳ יאזאן לכהן גדול והנה נתבטלו לגמרי כל סדרי הארץ.
וימים מועטים אחר זה התחילו גם ימי השמד הגדול אשר לא הי׳ כמוהו, וגם יוסי בן יועזר נהרג על ידי אלקימוס ובני חבורתו בשנת קנ״א לשטרות.
את אשר הי׳ מאז ואילך ביהודה יבואר לנו על הסדר גם בדברינו על הצדוקים בחלק זה ובמקומו בכרך שלפני זה. כי גם אחרי ימי השמד והמלחמה הי׳ שם רק ערך שלשים שנה ימי מנוחה לחכמי התורה, והוא בסוף ימי שמעון אחרון האחים ובהתחלת ימי יוחנן בנו עד אשר נתנו החשמונאים ידם אל הצדוקים. ומה הם הימים המעטים האלה נגד משך ימי הזמן הגדול של ימי ההריסה ואחריהם ימי ההרג והאבדון, אשר נמשכו יחד מימי יוסף החוכר עד ימי שמעון החשמונאי שהוא יחד ערך תשעים שנה.
ואם הספיקו במשך זמן הקצר הזה לשוב ולבנות החרבות ולנטוע הנשמה הי׳ גם זה דבר גדול מאד.
ובעוד הם מקימים את הריסותם והנה כבר שבו ימי הרעה על ידי יוחנן הורקנוס הראשון בנו של שמעון החשמונאי אשר שב ויתן ידו אל המתיונים הצדוקים. ומאז ואילך נרדפו חכמי התורה ביחוד באף ובחמה ובקצף נורא, כל ימי החשמונאים, היינו עד סמוך לימי הלל, ורק ימים מעטים מאד בינתיים נחו מאויביהם, ורק זמן קצר מאד פה וכה שאפו רוחם.
וזה הוא דבר ימי הירידה הגדולה ימי שכחת התורה מימי יוסי בן יועזר עד ימי הלל, ועל זה הוא שאמר ריש לקיש במס׳ סוכה ד׳ כ׳ "חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה״. ונפלא הדבר כי ככל היוצא מסדרי המעשים אף כן הגבילו בגמ׳ על פי קבלתם את ימי שכחת התורה שהי׳ זה מימי יוסי בן יועזר ואילך. ואם כי שם באו הדברים לפנינו בסגנון של אגדה, אבל דבר אין לנו בכל כיוצא בזה כי אם עם עיקר הדבר והתוך היוצא. ובמס׳ תמורה ד׳ ט"ו: נאמר: "ואמר רב יהודה אמר שמואל כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסי בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו (בלא שכחה בלא ספיקות) מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו וכו׳ במתניתא תנא וכו׳ אמר רב יוסף דופי של סמיכה (דעד יוסי בן יועזר לא נחלקו בסמיכה ולא בשום דבר שעדיין לא נתמעט הלב, רש״י) והא יוסי בן יועזר גופיה מיפלג פליג בסמיכה כי איפלג בה בסוף שניה דבציר לבא.
וכבר כתב שם גם רבינו גרשום בפירושו "דבציר לבא מרוב הצרות"(כ). וכן הדבר כי בימי יוסי בן יועזר בציר לבא מרוב הצרות, וכבר לפני ראשית ימי פעולותיו בטלו הסדרים בארץ, עד כי גם בהמיר ארץ ובני ישראל יצאו מתחת יד מלכי מצרים אשר בכחם הגדול עשה יוסף החוכר את כל מעשיו, הנה הי׳ גם אז עוד כחו גדול כל כך במדינה עד כי יראי ד׳ הוכרחו להשתדל אצל אנטיוכס הגדול, והוא נתן להם רשות וזכות בפתשגן המלכות כי:
"לכל העם כלו ינתן רשות לחיות ככל חוקי אבותיהם.׳׳
ונתבטלו אז בתי מדרשות הכוללים לגדולי החכמים ובתי הוועד עד שיוסי בן יועזר יעץ וצוה אז לכל ראשי חכמי הדור יהי ביתך בית וועד לחכמים (אבות פ״א מ"ד).
ודבר שאין צריך לאמר הוא כי לא נאמר זה בתוך ימי השמד בשעה שלכל העם נעשו להם בתיהם קבריהם, ונהרגו שם גם אם קיימו מצוה קלה, עד שהוכרחו לברוח על נפשם ונתפזרו לכל רוח.
אבל הדברים נאמרו לפני ימי השמד בימי יוסף החוכר ובניו, בימי חניו ושמעון השני אשר שמד עדיין לא הי', אבל הסדרים כבר נתבטלו.
אז הזהיר יוסי בן יועזר כן לחכמי דורו וממנו ראו וכן עשו חכמי דור ודור בכל המעמדים השונים.
התלאות הנוראות מבחוץ לא יכלו לגרום רעה כל כך לאהלי תורה, ככל אשר בא על ידי המשחית מבפנים, תחלה על ידי יוסף ובני חבורתו בתור מתיונים גמורים, אשר יצאו מרעה אל רעה, עד כי הפיקו חפצם לסוף גם לגזור שמד על כל היהודים, ולהכריח לעבוד בבית המקדש לעצבי הגוים. "ואחר זה איזה שנים אחרי ימי שמעון החשמונאי בימי יוחנן בנו מאז אשר שנו המתיונים פניהם ויתהפכו לצדוקים ויביאו עוד הפעם את כל רסן הממשלה לידם, ויעמידו צור חרבם נגד חכמי התורה ביחוד ככל אשר יבואר לנו כל פרטי הדברים האלה בדברינו על הצדוקים. וזה הוא כל מראה פני התקופה הזאת מאחרי ימי אנשי כנסת הגדולה.
והן הימים אשר עליהם הוא שיאמר ריש לקיש "חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה". הלל בבואו ובהתישבו בארץ ישראל, ואשר חכמי הדור מסרו לידו את משמרת התורה, קרא אליהם את הקריאה הגדולה "ואם לא עכשיו אימתי" כי ראה והכיר אשר הוא כבר הזמן היותר אחרון לשוב ולשובב נתיבות, ולברר כל דברי הקבלות השונות בנוגע לפירוש דברי המשנה הקבועים ועומדים.
ולקול קריאתו הגדולה נקבצו כל חכמי הדור ויטו שכם אחד להעבודה הגדולה הזאת, גם בהבית הגדול אשר יסד הוא זה עתה "בית הלל" גם בהבית הגדול אשר עמד כבר לפני בואו לארץ ישראל תחת יד שמאי "בית שמאי". וישימו כולם אז את כל מטרתם אך לבירורי דברי המשנה ביסודה, אשר היתה כבר כולה כמו שהיא קבועה וטבועה לפניהם.
הערות
הערה (ח"י): כל מעשיהם הגדולים של אנשי כנסת הגדולה כמו חתימת כתבי הקדש, אשר היתה כבר בראשית ימיהם, סידור המשנה, סידור כל ברכות ותפלות ודברים רבים עוד, כל זה יבוא לנו במקומו בפרט, בכרך שלפני זה.
הערה (י״ט): צחוק עשה לנו החכם ווייס בהלכו גם הוא בשיטת קראכמאל הזקן אשר כבר נתבאר ותהי כל ראיתו על זה בספרו ח"א עמוד 99 לאמר:
"האמנם שלפי המסופר במשנה קבל הוא משמעון הצדיק אשר הי' משיירי כנסת הגדולה וכו' אבל אם נתבונן בשלשלה הכהנים הגדולים שחיו ופעלו אחר שמעון הראשון נמצא כי בימים אחרי שמעון לא היתה סבה להעביר ראשות הסנהדרין מן הכהן הגדול אל איש אחר מתוך העם כי אחרי מות שמעון וכו' וכל הכהנים הגדולים האלה היו נאמנים עם ד' וכו' אמנם אחרי מות שמעון השני שעלה אנטיוכס עפיפהאנעס למלוכה ולא ארכו הימים מתחלת מלכותו והעמיד זה הצורר כהנים גדולים זה אחר זה אשר כלם היו ממרים את ד' ועוזבים את התורה ומשתדלים לתמוך את חפץ הממשלה להרוס את הדת היהודית בעת ההיא נראה סבה גדולרה אשר הגיעתם להעמיד את אנטיגנוס בראש הסנהדרין וכו' ואמנם אם הנודע לנו במשנה כי הוא קבל משמעון הצדיק שהי' משיירי כנסת הגדולה וכו' ונאמר ששווי השמות גרם למחבר המשנה שתאר את שמעון השני בתואר שנאמר על שמעון הראשון" אלה דבריו.
ומה נוכל לאמר לגבובי טענות כאלה לשם חקירת דברי הימים.
וכפי הנראה חשב החכם ווייס כי להיות מופלא שבסנהדרין, אינו צריך כלל לידיעת התורה, ולהיות ראש כל חכמי ישראל בתורה, כי אם שדי אם אין האוש ההוא ממרה את פי ד׳, ואינו חפץ להרוס את הדת היהודית.
ודברים כאלה נכתבו לשם דברי הימים אשר רק זה לבד כל ראיתו של ווייס על זה נגד דברי המשנה. ומה יפלא אם דברי ימינו נתהפכו על ידם לתהו ובהו ויהיו כלא היו.
ובאמת טעו כולם בכל דבר הבית דין הגדול והסנהדרין בכלל ויבואר כל זה בדברינו על הבית דין הגדול לפנינו.
הערה (כ): והמדפיסים מחקו ״מרוב הצרות" והגיהו ״מרוב זקנה״ ואין זה כי אם הגהה של טעות.