דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק יא
יצחק אייזיק הלוי | |
דורות הראשונים | |
---|---|
כרך א, חלק שני, פרק יא | |
→חלק שני, פרק י | חלק שני, פרק יב← |
שמעון הצדיק בשמו.
חוקרי ישראל אשר עסקו בדברי ימיו, לא שמו לב לדעת את העם הנפלא הזה ולהכיר דרכם, וארחות עולם אשר הלכו בם, כי על כן לא עמדו על אופים של אומה זו בהענינים הגדולים הכוללים, ולא יכלו למצוא הדרך גם בפרטי המעשים.
וגם בהדבר הזה אשר לפנינו לא שאלו את עצמם שאלה פשוטה מאד וגדולה לדעת מה טיב הדבר הזה. ואיך היתה כזאת אצל העם הגדול הזה כי יקרא לאיש בשם "הצדיק" דבר אשר לא נמצא דוגמתו לא לפני זה ולא לאחר זה בכל ימי עולם, בכל דורות עולם אשר עברו על עם עולם.
ואף כי כן הדבר כי שמעון הצדיק הי׳ גדול מאד ככל הגדולות והנפלאות אשר נאמרו עליו, בברייתות בגמ׳, ויותר מכל זה הנאמר במשנה כי לבד היותו כהן גדול צדיק מושל ביראת אלקים הי׳ גם ראש כל חכמי ישראל, ויהי הוא המופלא שבסנהדרין וממנו קבלו הבאים אחריו, אבל הגוי הנפלא הזה לא ידע מזה גם על כל שרי קדש ונביאי ד׳, אשר מעשיהם הגדולים גם הם הכריזו עליהם מסוף העולם ומדור לדור.
והננו רואים כי אין זה תואר עליו בפי חכמים לבד כי אם שנקרא כן אצל כל העם מקצה עד שגם יאזעפוס אשר הי׳ מהחיצונים, ולא דיבר בשבחו כל עיקר, עד שגם השתמט מלהזכירו במקומו והזכירו רק דרך אגב אצל אלעזר אחיו ואצל חניו בנו (טז). הנה בכל זה מכיון שהזכירו הוכרח גם הוא לאמר "שמעון הצדיק" לפי שזה הי׳ שמו בפי כל העם ולא ידעו אחרת כי אם בהזכיר שמו "שמעון הצדיק".
ואמנם כי עוד יותר מזה כי נראה מבואר לפנינו שהתחילו לקרוא אותו כן רק משך זמן גדול לאחרי מותו ולא נקרא כן לא בימיו ולא מיד לאחר מותו.
כי הנה בן סירא הוא הי׳ חי מיד אחרי שמעון הצדיק וכפי הנראה מלשונו גם הכירו בימי עלומיו וחי אחריו בזמן אנטיגנוס איש סוכו. והוא באמת יתאר אותו בספרו כמלאך ד׳ וכתב פרק שלם בשבחיו הגדולים מאד ומעשיו הכבירים.
ובכל זה לא ידע עוד משם "שמעון הצדיק" ובסי׳ נ׳ מספרו יאמר:
"הכהן הגדול שמעון בנו של חניו בימי חייו תקן את בית המקדש, ובימיו נתקן ההיכל, וגם הוא הי׳ האיש אשר הניח היסוד להחומה אשר תקיף מסביב את המקדש, בימיו מצאו כי מוצא המים קטן הוא ויגדלהו, הוא דאג להקים הריסות עמו ויבצר את העיר כי תוכל לעמוד נגד אויב. בצאתו מבית לפרוכת אל העם הבריק בהוד תפארתו, כאילת השחר מבין העבים, כירח במלואו, כשמש אשר תבריק בעזוז אורה על ראש ההיכל, כקשת בכל שלל צבעיה בין עב הענן, כחבצלת בפריחתה בימי האביב וכשושנה על יבלי מים, ככלי זהב טהור משובץ באבני אקדח, ויהי הודו כעץ הזית מלא פירותיו וכארז אשר דליותיו עד עבים יגיעו, וכאשר לבש בגדי הקדש בגדי הכבוד וציץ נזר הקדש ויגש אל מזבח ד׳ אז האיר מסביב בהוד מראהו וכו׳."
ואיך אפשר הדבר כי סופר כזה המתאר אותו בכל חם אהבה מעזוז נפשו עד כי יתאר גם הוד מראהו, ישכח לאמר כי הנהו בפי כל העם בשם "הצדיק" עבור מעשיו הגדולים דבר אשר הנהו בזה יחידי בין כל דורות עולם בעם ישראל. אבל לא לבד שלא סיפר לנו זה בתור ציור כולל מרום תפארת גדולתו בתוך כל העם.
כי אם שגם הוא עצמו יקרא לו רק "הכהן הגדול שמעון בן חניו". ואיך אפשר כי יהי׳ הדבר מהיפוך להיפוך.
יאזעפוס שונא חכמי התורה ואויבם אשר גם השתמט מלהזכיר את שמעון הצדיק במקומו למען אשר לא יצטרך לדבר עליו ביחוד כל מאומה הוא בכל זה הוכרח להזכירו בשם "שמעון הצדיק" לפי שרק כן נקרא בפי כל העם ולא הי׳ אפשר להזכירו באופן אחר. ובן סירא אשר הלך עם חכמים ,ויתחמם לאור חכמי התורה ,הוא יזכירו סתם "הכהן הגדול שמעון בן חניו". ואין ספק כלל שאילו הי׳ הדבר כן בפי כל העם כבר בימי בן סירא שלא הי׳ משנה מכפי שנקרא בפי כל ובודאי שגם הוא הזכירו כפי מה שקראו לו כל העם "שמעון הצדיק". והדבר מבואר כי בני ישראל התחילו לקרוא לו כן בשם הגדול "שמעון הצדיק" אחרי ימי בן סירא.
אבל אם כן הוא הלא עלינו לחקור זאת מה הי׳ הדבר אז.
ומתוך כל דברינו הנה זה מתבאר לנו מעצמו.
בכל גדלו הוד כבודו ומעשיו הגדולים לא עשו זה בני ישראל בחייו, כמו שלא עשו זה לכל ראשי ישראל אשר מימי עולם, וכמוהו כמוהם כסה שמים הודם וגדלם ותפארתם לאין חקר. אבל אחרי ימי שמעון השני אשר הי׳ גם הוא "שמעון בן חניו" ולא הספיק להם עוד על שמעון הראשון השם "הכהן הגדול שמעון בן חניו" שהרי זה הי׳ גם השני. ובהיות כי מיד אחרי ימי שמעון השני באו ימי המהפכה ביהודה, ימי השמד והמטבח הגדול לכל יראי ד׳ שומרי תורה ומצוה, והיינו לכל העם בכללו, ואשר ידעו כולם כי בראשית התגלע הדבר התהלך שמעון השני עם כל אוכלי עמם אלה ויחזק את ידם, ועל ידי זה בא להם כל הצרה הגדולה והנוראה הזאת.
הנה גם באין אומר ודברים התחילו כל העם בהזכירם את הראשון לאמר "שמעון הצדיק" וידעו על מי יסבו דבריהם.
ובהיותו באמת גדול מאד, וכתר השם הגדול הזה הי׳ גם ראוי לו הנה נשאר הדבר כן בפי כולם.
והי׳ זה אז גם דבר הכרחי וגם דבר טבעי, "הכהן הגדול שמעון בן חניו" לא הי׳ אפשר לאמר עליו עוד שזה הי׳ גם השני. והנה לפניהם ולעיניהם שחת שמעון השני את דרכו, והראשון תהלתו מלאה ארץ ושמו וזכרו לא מש מפיהם לברכה ודור לדור ספר מעשיו הגדולים.
כי על כן הנה בא הדבר מעצמו ויהי דבר כל העם עליו "שמעון הצדיק". ולא לבד אותו ידעו על ידי זה כי אם גם לכל בני המשפחה הזאת בכל השמות חניו ושמעון.
חניו הראשון הי׳ אבי "שמעון הצדיק", חניו השני הי׳ בנו של "שמעון הצדיק", שמעון השני הי׳ מעתה תחת השם של סתם "שמעון בן חניו", וחניו השלישי בשם "חניו בן שמעון" סתם (יז).
ויהי מאז בפי כל העם כן כחק לישראל "שמעון הצדיק" אחרי אשר גם כשהוא לעצמו הנה הולמתו הכתר שם טוב הגדול הזה בגדולת תורתו ומעשיו הנפלאים. ועל כן בא בזה לפנינו דבר בישראל אשר אין לנו דוגמתו בכל דברי ימי ישראל. וכל כך פשט זה מאז ואילך בכל ישראל עד שנם יאזעפוס הוכרח לכתוב עליו כן, ועל ידי זה גם לבאר כקצרה ענין התאר הזה.
ויאמר באלטטי׳ XII, 2, 5:
"אלעזר הי׳ לכהן גדול באופן זה, אחרי מות חניו הי' במקומו שמעון אשר מפני יראתו את ד׳ ואהבת האדם נקרא בשם "שמעון הצדיק" וכאשר מת הי׳ עוד חניו בנו ילד קטן ויכהן אלעזר אחיו תחתיו."
ושם 1, 4 יאמר:
"זה הי׳ בימי הכהן הגדול חניו כי במות אלעזר הי׳ אחריו לכהן גדול מנשה, ואחרי מותו הי׳ לכהן גדול חניו בנו של שמעון הצדיק.״
ואחרי כל מה שנתבאר לנו בזה בקצרה בכל הדברים האלה, נוכל לדעת ולהבין את כל מהלך הדברים בהתקופה האמצעית, בכל הנונע לענין דברינו במקום הזה, והוא דבר התקופה האמצעית אשר היתה בין סידור יסוד המשנה (ככל אשר יבואר עוד) לבין ימי תקופת התנאים על יסוד המשנה, אשר הותחלה עם הלל ושמאי. ונוכל לשום לב לסדר לפנינו ראשי פרקי התקופה הזאת ממה שנדרש לדברינו במקום הזה.
הערות
הערה (טז): ואחרי שהוכרח להזכיר עליו גם שם הצדיק, הוכרח לאמר בחצי שורה שנקרא כן מפני שהי׳ ירא ד׳ ואוהב אדם.
אבל שנאתו לראשי התורה גדלה כל כך עד שלא דבר מענינו כל מאומה, וגם לא הזכירו במקומו כי אם בדרך אגב.
הערה (יז): לא נטפלנו לדבר על עלי נדף המזויפים ומיוחסים לפהילא בשם ספר העתים אשר העתיקם הרב בעל מאור עינים בפרק ל"ב, כי דבר אין לדברי הימים עם דברים מוסכמים למזויפים ממאוחר מאן דהוא. וכבר העיר שם במ"ע גם המוציאו לאור בדפוס ווילנא תרכ"ו החכם דוד קאססעל וכתב ״כאן דלג המחבר מה שכתב במה״ע שהורדוס הרג וכו׳ בעבור שאמרו שהוא המשיח הנרמז עליו בכתבי הקדש, והנה מן המאמר הזה לבדו נראה ברור שספר עתים זה אינו מידידיה האלכסנדרוני המפורסם כי אם מעשי ידי בדאי ומזייף מאוחר" אלה דבריו.
והוא מזויף ממאוחר אחד מן הידועים אשר כתב גם כל הדברים (גם לבד הנ״ל) למטרה ידועה ויבואר במקום אחר.